|
הביצוע של מאיר אריאל ל"דמוקראסי" שראיתי היה בפסטיבל עכו במסגרת מסע הופעות שלו שנערך תחת הכותרת "מסע בחירות". אני מסכים אתך שהביצוע של שלומי שבן טוב יותר (ומיד אחזור לכך) אך לדעתי גם הביצוע של אריאל היה טוב מאד. העניין הוא בטיבו של השיר המסויים הזה. אפשר אכן לתאר את השיר כדכאוני וכציני, אך יותר מכך מדובר בהתקפה בוטה וכעוסה על הדמוקרטיה הליברלית. מאיר אריאל פשוט בועט לציבור ה"נאור" במקום הרגיש וזה מאיר אריאל אחר מאשר אריאל הקליל/המלהטט/המתחכם/המתחשש שאנו רואים בשירים האחרים שהזכרת. מדובר בסאטירה של מכות פטיש על הראש של המאזינים. בהופעה עצמה בוצעו רק 3 או 4 בתים של השיר גם כדי להתאים למסגרת הזמן של המופע אבל גם כדי לא למהול את כוס התרעלה שאריאל הגיש לשומעיו. לכן הביצוע הקצר והבלוז-רוקי שרת את הכעס, התוקפנות ורגש הבחילה שאריאל ניסה ל"כפות" על מאזיניו ויצר ביצוע מרשים וחזק. הגרסה הקברטית והארוכה יותר (וכנראה גם המלאה יותר) של שבן אכן טובה אפילו יותר. היא הוסיפה בהצלחה לכעס, ולבוטות שהיתה אצל אריאל (גם באינצידנטים והתבטאויות אחרות), גם את הקו של מחשבה ושיקול דעת המהווה איזון ומשקל נגד לסאטירה הבועטת. בסופו של דבר, הגרסה החכמה יותר של שבן עושה למילים שירות טוב יותר מאשר הגרסה הבועטת של אריאל. מסימניו של אומן גדול הוא יכולתו לקחת את פרי רוחו ואישיותו של אומן גדול אחר ולהפוך אותו לשלו. לפני ששמעת את שבן היה קשה להאמין שניתן לתת למילים הבוטות ואפילו גסות הרוח של אריאל ביצוע יותר "שקול ו"מעודן". הביצוע של שבן כל כך מרשים ומוצלח עד שסברתי לתומי שהוא עצמו כתב והוסיף את הבית האחרון. אני לא בטוח שהאבחנה על אריאל המוקדם והמאוחר ישימה דוקא למקרה הזה. אאז"ן השיר הזה נכתב עוד לפני "נשל הנחש", "זרעי קיץ" ואפילו "עברנו את פרעה". זה לבטח יהיה מעניין אם תוסיף קצת בעניין ההתפתחות בשירה של אריאל, אבל נראה לי שאפשר גם לומר שכל מיני מאיר אריאל התקיימו מאז ומתמיד זה לצד זה.
|
|