|
||||
|
||||
ניקח כהנחה את המספרים הללו, למרות שקולות החיילים עדיין לא הגיעו ויכולים לשנות את התמונה, במיוחד בגלל השיוויון בין הגושים. דבר אחד די ברור - נתניהו ירכיב את הממשלה. ליכוד + בית יהודי + ש"ס + יהדות התורה - 60 מנדטים. קרוב, אבל לא מספיק. אפשר להוסיף את קדימה ואז : 1)ליכוד + בית יהודי + ש"ס + יהדות התורה + קדימה - 62 מנדטים. פה קדימה משמשת ככרטיס למופז לממשלה, אז מה אם היא ממשלת ימין חרדים צרה. לא ממשלה יציבה - כל מפלגה שעוזבת ממוטטת את הממשלה. מה יקרה אםנתניהו ולפיד ביחד יהיו ביחד? ליכוד + יש עתיד - 50 מנדטים. לא מספיק. העבודה או התנועה - לא מאמין, במיוחד נוכח ההתחייבויות של יחימוביץ ולבני. אז מה נשאר? 2) ליכוד + יש עתיד + בית יהודי - 61 מנדטים. מספיק בקושי. מצד שני אין קלאש אידאולוגי משמעותי - אם לפיד יסכים להקריב את תהליך השלום שלא קיים כרגע. אפשר להוסיף את קדימה, אבל אין הרבה טעם - גם ככה כל מפלגה תוכל למוטט את הקואליציה. בממשלה זו אפשר לבצע צעדים "נגד חרדים" - בעד שיוויון בנטל וכו'. מה נתניהו רוצה: 3) ליכוד + יש עתיד + בית יהודי + ש"ס - 72 מנדטים. כבר לא ממשלה כל כך צרה. רק לפיד יכול להפיל את הממשלה, אבל אולי אפשר להפחיד אותו בכך שיחליפו אותו באגודת התורה וקדימה - בעצם בחלופה מספר אחת. אז בעצם - 4) ליכוד + יש עתיד + בית יהודי+ ש"ס + קדימה : 74 מנדטים. ליהדות התורה נתניהו נותן משהו קטן, ומפחיד את לפיד בכך שאם ייצא, יהדות התורה תכנס. השאלה היא אם לפיד יסכים לשבת עם ש"ס בממשלה. ההימור שלי שכן, וזו הממשלה שנקבל - חלופה מספר 4. זה אומר שיש הרבה גורמים בממשלה שמושכים לכיוונים שונים, ואני מניח שלא נראה הרבה שינוי. |
|
||||
|
||||
יש סיבה בכלל לספור את קדימה? כאילו, מפלגה של 2 מנדטים ועוד צריך לתת להם תיק (את הבטחון, אלא מה?). |
|
||||
|
||||
הסיבה לספור את קדימה היא ששני המנדטים שלה: 1. מצד אחד לא מאפשרים לה *יותר מדי* דרישות, 2. ומצד שני, אם היא מצטרפת לממשלת נתניהו ו-50% מחברי הכנסת שלה שרים - אזי עמדתו של נתניהו חזקה יותר, כי הוא בא למיקוח מול כל אחד מהגורמים האחרים כשהוא יכול להרכיב ממשלה בלעדיו (בתנאי שכל השאר ישתפו פעולה). |
|
||||
|
||||
מעניין כמה מופז ישמח לקבל שוב את תיק התחבורה. |
|
||||
|
||||
לא יודע לגביו, אבל אני אהיה עצוב. שאול מופז היה שר תחבורה כושל ולעומתו ישראל כץ (שהוא ממש לא כוס התה שלי כשמדובר על פוליטיקאים) הצליח לקדם פרוייקטים תחבורתיים על אפם ועל חמתם של פקידי האוצר, בדרך כלל (אבל לא תמיד) על פי המלצותיהם של אנשי המקצוע במשרד. |
|
||||
|
||||
אופציה 2 + התנועה של ליבני מבססת קואליציה יציבה למדי, עם הזדמנות נדירה לביצוע מהלכים כלכליים-חברתיים חשובים ומשמעותיים. ובמישור המדיני, הייתי מהמר שבנט יבלע את הצפרדע של תהליך מדיני כלשהוא, כל עוד הוא לא מתכנס לפינוי בעין (שלשיטתו ממילא לא יקרה בגלל סרבנות הצד השני). באשר להפחדות של לפיד עליהן דיברת בסעיפים 3-4: אם יש קצת שכל בקודקודו הוא צריך לדעת שמה שצריך להפחיד אותו, גם לאור נסיונות העבר, זה שהסיכוי היחידי שלו לא להתאדות עם מפלגתו בבחירות הבאות הוא לעמוד בכל כובד משקלו על הטיקט של שיוויון בנטל, גיוס, לימודי ליבה ושילוב בשוק העבודה. |
|
||||
|
||||
אבל נתניהו יודע את מה שכתבת במשפט האחרון, ולכן יוכל לעשות עם לפיד כמעט כל מה שעולה בדעתו. אילו חלוקת המנדטים בין לבני ולפיד היתה הפוכה היה נוצר סיכוי כלשהו, גם מפני שלבני הוכיחה שהיא מוכנה ללכת לאופוזיציה עבור העקרונות שלה, וגם מפני שהציבור היה מראה שהליכה לאופוזיציה יכולה להיות צעד נבון לפוליטיקאי. |
|
||||
|
||||
מה, נתניהו קורא האייל? וחוץ מזה, בוא נזכור שכמעט חצי מהליכוד הוא 'ביתנו', שרוצים די בדיוק את אותו הדבר. ונתניהו לא יכול באמת לעשות ממשלת ימין, אפילו עם מופז (בתור סיכת ביטחון, לא שר ולא נעליים). ואני רוצה לקוות שנתניהו עם כל הציניות שלו מבין לאן נושבת הרוח, ואפילו הוא שרגיל להשתין לבריכה מהמקפצה, לא יעשה את אותו הדבר נגד הרוח. זה לא טוב לתסרוקת. |
|
||||
|
||||
אבל נתניהו סובל כנראה מאי יכולת להמנע מהסתבכות עם אלו שהוא עובד איתם. הוא גם מכור לפתרונות רטוריים. לפיד צריך להזהר שהפתרונות הללו לא ידבקו אליו. הוא גם צריך להזהר שידביקו לו אחריות לבלופים של נתניהו. אני הייתי מציע לו לקחת תיק בו יש לו עצמאות והקשר לראש הממשלה הוא מינימלי. נתניהו יכול לפרגן לכחלון; לפרגן למי שיתחרה בו על תפקיד ראש הממשלה? |
|
||||
|
||||
נו, היה צריך עוד חודש וחצי כדי להגיע למסקנה הזאת? לא חבל על הזמן1? 1 במובנו הישן |
|
||||
|
||||
לדעתי אופציה 3 שלך קולעת מאוד, ונתניהו רוצה אותה בשל החלוקה הבאה (מהניתוח המאוד ראשוני של החדשים בשלב זה, שמבוסס בעיקר על איך נתניהו וגדעון סער התנהגו ומתנהגים כלפיהם, ופחות על מה שהם אמרו או עשו כפוליטיקאים, כי זה מסתכם בערך לכלום): ראשי מפלגות משתלבים בקמפיין הנוכחי: נתניהו-ליברמן, דרעי-אטיאס (כשצלע המיעוט בש"ס - אלי ישי - היא הבדלנית), לפיד, לבני, בנט ראשי מפלגות בדלנים: מופז, יחימוביץ', גלאון. לא ניתחתי / פחות מכיר: אייכלר (יהדות התורה) מניח שלבני לא תיכנס לקואליציה בשל מס' סיבות: שמירת "עתודה משתלבת" באופוזיציה לתמיכה מבחוץ (ללבני כבר יש התמחות בנושא מהקדנציה החולפת), וה"נדוניה" הבעייתית שהיא סוחבת איתה בסיעת האסופים - פרץ (בדלן), מצנע (בדלן). כמו כן לביבי עדיין מחכה "בעיית אובמה" (הבדלן), שהוא יצטרך להמשיך מולו את משחק ה"אני רוצה להענות לך אבל לא יכול", וכדי לשחק את המשחק הזה הוא צריך להישען על קואליציה שאינה "יונית" מדי. יהדות התורה - סימן שאלה מבחינתי. נראה לי שביבי-לפיד יעדיפו שלא תיכנס בכל מקרה. עדיין מתקבלת קואליציה יציבה למדי, עם סחטנות מינימלית (קצת מצד ישי) של 72, עם תמיכה מבחוץ של לבני ו(אולי) של יהדות התורה. |
|
||||
|
||||
ההנחה לגבי לפיד ובנט = משתלבים מתבססת בעיקר על תוצאות ההצבעה, לפיה נראה ברור שליברמן וביבי שווים לחוד הרבה יותר מנדטים משהם שווים ביחד (מהטעם הברור שליברמן כממוצב קיצוני יותר היה שואב מבנט, וביבי כמתון ללא ליברמן היה מחליש את לפיד) ולכן העובדה שבחרו להתאחד היתה כדי לחזק את הצדדים מ"המרכז" ו"הימין" לקראת הליכה לקואליציה משותפת. |
|
||||
|
||||
והראשונה שנכנסה... ליבני. |
|
||||
|
||||
נו, מרכיב קואליציות אני כבר לא אהיה. סיכון ידוע בתחזית התממש: לא כל ההנחות נכונות, או לא ממושקלות כמו שצריך: הבסיס לתחזית לאי כניסת לבני היתה מבוססת על התנהלות הרכבת הקואליציה הקודמת על רקע היכולת לעמוד מול הלחץ של אובמה. כנראה שכשליבני כבר לא מובילה מפלגה גדולה, ובנט הוא שותף גדול יותר בקואליציה, ו"מחותן" עם לפיד, לבני לבד לא יכולה לצייר את הקואליציה כ"יונית". כמובן שכמשתלבת היא תסתדר היטב עם נתניהו, אבל להבדיל מההתנהלות של השותפים ה"טבעיים" יותר (בנט ולפיד), היא אולי תפרוש מתישהו על רקע "אי התקדמות בתהליך המדיני" לקראת הבחירות הבאות. |
|
||||
|
||||
נכון, הניחוש שלי לא הצליח, אולם באופן יפה הסתדר שהקואליציה מורכבת אך ורק ממפלגות שראשיהן משתלבים, ובחוץ רק מפלגות שראשיהן בדלנים. לא בכדי כינתה אותם מרב מיכאלי ארבעה גברים קפיטליסטים לבנים (עם עוד קפיטליסטית לבנה אחת שהצטרפה ראשונה). נתניהו מינף את ציר בנט-לפיד כדי להיפטר משותפים "טבעיים" לא נוחים הן מבחוץ והן מבית. אני צופה לממשלה זו שתהיה מהיעילות ומהאוחדות ביותר, ותמצה ביעילות ובשיתוף פעולה חסר תקדים את כל הקדנציה. ניצנים לכך נראים עם ההצהרות המשותפות של לפיד וביבי בנושא התקציב. חג שמח! |
|
||||
|
||||
טוב שחזרת. יש לי שאלה ישנה בעניין התחביב שלך. אשמח לתשובה בדמות לינק לתגובה עתיקה - אין לי ספק שכל זה כבר נדון מעל דפים אלה. כידוע, פוליטיקאים אינם טועים - במה שנראה ככישלון, הם למעשה משרתים אינטרס אחר. אבל איך אתה מסביר את הכישלון של הבדלנים בהקמת הקואליציה? נראה שהתיאוריה הבלבניסטית לא נפתרת מהג'וקר של הפרשנים הפוליטים, אלא רק מחביאה אותו מעבר לעוד שכבה של הסברים. |
|
||||
|
||||
אתה מערב בין שני דברים: שיטת הניתוח והפוליטיקה עצמה. שיטת הניתוח חייבת להניח שאין טעויות (לפחות לא משמעותיות). אבל עדיין קיימת כמובן המערכת הפוליטית, שהינה מגרש המשחקים והתחרות בין שני הצדדים. גם אם יש שתי נבחרות שחפות מטעות, עדיין תהיה אחת עם יותר כישרון, ואולי גם כזו שנהנית מתנאים מועדפים (משחקת במגרש הביתי, למשל), ולכן תנצח את האחרת. במקרה של המערכת הזו, הצד המשתלב השכיל לייצר יותר מוקדי כוח המובלים על ידו (בנט השתלט על הבית היהודי, לבני נישלה את מופז מהזכיה שלו בקדימה ע"י הקמת התנועה, וכך גם פגעה קצת בכומ של יחמוביץ', ולפיד כ"ג'וקר" שבנה עצמו היטב בחוץ, והסתייע באיחוד של הליכוד וישראל ביתנו שהפכו אותו ואת בנט לאטרקטיביים עוד יותר. |
|
||||
|
||||
במה ההסבר שלך עדיף על פני החלוקה המקובלת ליונים/נצים או רווחה/שוק? זו חכמה קטנה להסביר את ההצלחות של הקבוצה המנצחת; כל העוקץ הוא הצורך להסביר את מה שנחזה ככישלון של הקבוצה המפסידה. איך תסביר את גורלו העגום של מופז, או של כל בדלן אחר שנחלש? |
|
||||
|
||||
ההסבר שלי בכלל לא נועד למטרה אליה אתה מכוון. ההסבר מניח שבכל תחרות יש מנצח ומפסיד. גם פוליטיקאי כישרוני כמופז יכול להפסיד מול פוליטיקאי כשרוני יותר או מול שילוב של תנאים וכישרון שאינם מאפשרים לו להגיע לעמדת הכוח או לביצוע הפוליטיקה אליה הוא כיוון. האם בכך הוא טועה? לא. הוא עדיין מבצע בכישרון רב את כל שביכולתו כדי לקדם את שניהם (את עצמו לעמדת השפעה ומשם את הפוליטיקה שלו). אני טוען שההסבר שלי עדיף על ה"קונבנציונלי" בשל יכולת הניבוי העדפה שהוא מאפשר (וכמו שמודגמת בפתיל זה - עדיין רחוקה מלהיות מושלמת בשל העדר מידע וצורך בהנחות לא מעטות), וזו בתורה היא כזו (כנראה) מאחר וההסבר שהיא מספקת על המניעים את הפוליטיקאים נכון יותר. |
|
||||
|
||||
השאלה היא לא רק אם לפיד יסכים לשבת עם ש"ס בממשלה, אלא גם ובעיקר אם לפיד חושב שנתניהו יעדיף את חלופה 2 על חלופה 1. |
|
||||
|
||||
אני מסכים. אבל אני חושב שהאיום עדיין אפקטיבי. לפיד יודע שלנתניהו יש אסטרטגיית יציאה שבסופה הוא עדיין ראש הממשלה, והוא יצטרך לשבת באופוזיציה במשך כמה שנים. ללפיד החלופה היא הרבה יותר קריטית - להיות שר אוצר, או לשבת באופוזיציה. לכ נראה לי שלפיד יתקפל וישב עם ש''ס. הוא יקבל הבטחות, שיסתכמו בחוקים חסרי שיניים שיעברו או לא. |
|
||||
|
||||
להיות שר אוצר בשנת גזירות? נראה לי מלכודת רצינית. |
|
||||
|
||||
המילכוד הוא לאזרחים ולמדינה. שימחה על ''שכל אחד יכול'' להיות שמתתף פעיל בפוליטיקה, מהולה בחשש שאותו אחד, עם אפס נסיון בתהליכי קבלת החלטות (שלא לדבר על הבנה כלכלית), יהיה אחראי על אחד הנושאים היותר חשובים. |
|
||||
|
||||
למה שטייניץ מסין יותר בכלכלה? |
|
||||
|
||||
דיברתי על חוסר נסיון ומגע עם תהליכים של קבלת החלטות. האם נראה לך שתאגיד כלשהו ימנה לחשב אדם נעים ונחמד עם CV שהוא למעשה ריק? |
|
||||
|
||||
זה ייתכן - אם האדם הוא בן דוד של יו''ר הדירקטוריון... |
|
||||
|
||||
אנחנו מדברים אל הדרג הפוליטי ולא המקצועי. חשב הוא דרג מקצועי. פוליטיקאי שאין לו תואר בכלכלה והתמחות במאקרו כלכלה, יכול להיות שר אוצר. הכלכלה קשורה קשר מבני בפוליטיקה ולכן פוליטיקאי חייב להבין בכלכלה גם בלי שלמד באופן מסודר כלכלה. זה לא כל כך מסובך . הברנז'ה הכלכלית מנסה להראות שזה לא רק מסובך אלא בלתי ניתן להיעשות על ידי מי שאינו שייך לברנז'ה. |
|
||||
|
||||
בפעם השלישית - דיברתי על אדם שלא נחשף ולא התנסה בתהליכים של קבלת החלטות. ניהול איננו תחביב או משהו שאתה לומד כך פתאום תוך כדי כמה שבועות של התחככות בעשייה. |
|
||||
|
||||
הבנתי בפעם השלישית על מה דיברת. תהליכים של קבלת החלטות אינם רק ששוכרים אותך לארגון ואתה מנהל ישיבה ובסופה קבלת החלטות. חברי כנסת מקבלים החלטות, כשהם מכהנים כיו''רים של ועדה הם עוסקים בקבלת החלטות, צא קצת מהקופסה של ''התנסות בתהליכים של קבלת החלטות'' כשדבריך מרמזים אולי בלי כוונה בהכרח לקבלת החלטות בתוך תאגיד. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין החלטות חברי כנסת לבין החלטות של שר. הראשונים עוסקים בחקיקה בלי הרבה אחריות ביצועית ותפעולית והשניים מתפקידים במערכת שכולה כרובה היא תהליך מתמשך של קבלת החלטות ברמה ביצועית-ניהולית. ח''כים ''מחליטים'' כקבוצה, שר מחליט כבודד המופקד על הפעילות בתחומו. אדם שבחייו לא נחשף כמעט למאטריה של תהליכים ניהוליים, עיבוד נתונים, יעדים, שיקלול עדיפויות, בקרה וניטור ועוד כהנה וכנה אספקטים, הוא בעל כורחו ''חומר גולמי'', שמציב סימן שאלה גדול על יכולתו לתפקד בתור, כמו שבארה''ב נהוג לכנות את הנשיא, מנכ''ל. |
|
||||
|
||||
שלא לדבר, כמובן, על ייצוג ישראל בשירות החוץ: |
|
||||
|
||||
ברור שזו הסיבה לקושי להסביר את מדינת ישראל. הטענות של אנשי הסגל הדיפלומטי שמדינת ישראל מנהלת מדיניות שקשה עד בלתי אפשרי להסבירה, הן טענות של ועד עובדים שחושב רק על שימור כוחו ולא על טובת המדינה. כולם בוגדים ולא ציונים.אני הייתי מלביש על משרד החוץ את האינטלקטואלים מ''אם תרצו''. |
|
||||
|
||||
ואחרי שגמרת את שטף המילים האוטומטי הזה, ילמדנו כבודו למה שר לא צריך להיות גורם שמבין מקצועית בתחומו, למעט במשרד החוץ, שם חובה שהדרג המקצועי יכתיב את המדיניות, שלא כמו במשרד האוצר למשל? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |