בתשובה לטווידלדי, 04/12/12 15:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מכיר את השיר, אבל למה שיחשבו ככה? במיוחד שהצרפתים התכוננו למלחמת חפירות, ונראה שגם להם וגם לבריטים לא היו תוכניות לתקיפת גרמניה (להבדיל מהגנה על צרפת). ראשי המדינה בצרפת\בריטניה באמת סברו שהם יכריעו את המלחמה תוך כמה חודשים? ואם כן, איך, ולמה הם לא עשו שום דבר בשביל להגיע ליעד הזה? מצד שני, המלחמה באמת ארכה חודשים ספורים מבחינת הצרפתים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם התכוננו לתלות כביסה על קו זיגפריד -בצחוק. אני מסכים איתך; הם לא במיוחד רצו לצאת למלחמה. הם נאלצו. הם לא רק שחשבו שזאת תהיה מלחמה סטטית -הם רצו שהיא תהיה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה להם תכנית לתקיפת גרמניה (לא כולל הכניסה המגוחכת שלהם לגרמניה עם תחילת המלחמה, שכללה משהו כמו התקדמות של 7 ק"מ באזור הסאאר, עשיית רעש וחזרה), אבל בעיקר תכנית להשמדת הצבא הגרמני כאשר הוא יחזור על נסיון 1914 וינוע במאמץ עיקרי דרך בלגיה. ביצורי קו מז'ינו (שבניגוד למיתוס, לא 'קרסו') נועדו לא רק לבלום אפשרות של התקפה גרמנית עליהם, אלא גם להרחיק את ההתקפה הגרמנית מהבטן הרכה של צרפת לאזור נוח יותר (מה שבאמת קרה). הפאשלה הצרפתית-בריטית הייתה בהנחת היסוד שהגרמנים יבצעו תכנית שליפן מס' 2, וינועו דרך בלגיה - שם יחכה להם עיקר כוחו של הצבא הצרפתי (והבריטי). ובאמת, כשהמאמץ המשני הגרמני פלש להולנד ובלגיה, הצרפתים והבריטים ניסו להפעיל את 'תכנית דייל' (Dyle), שנקראה על שם הנהר עליו הם התכוונו לבסס קו הגנה. התוצאה הייתה, בסופו של דבר, שכוחותיהם הטובים ביותר נלכדו ב'כיס' בין קבוצות הארמיות הגרמניות, ומכאן לדנקרק. זה, כמובן, משאיר שתי שאלות: 1. למה הם התבססו בעיקר על הגנה, ו- 2. למה הם לא נפרסו קודם בקו הדייל אם חשבו שהמתקפה תבוא משם. התשובות הן, בקיצור נמרץ: 1. לקחי מלחמת העולם הראשונה של הצרפתים, ובייחוד לקחי מערכת ורדן, לימדו אותם על עדיפות ההגנה. הדגש על התקפה בכל מחיר נעלם עם מלחמת העולם הראשונה; אחריו, הם הניחו שהם יעדיפו לבלום את ההתקפה הגרמנית (ולשלם בפחות נפגעים מאשר להתקיף בעצמם), ושכח האש שלהם גם יאפשר להם לעשות את זה. 2. בגלל שהחל מ-1936, בלגיה הייתה נייטרלית. זה גם הוליד את הפער הנודע בארדנים: בניגוד למיתוס, הצרפתים לא חשבו שהם בלתי עבירים, אבל חישבו חישוב לא רע כמה זמן ייקח להעביר כוחות *כולל ארטילריה* דרך הארדנים; הגרמנים הקדימו את הלו"ז על ידי שימוש במטוסים כארטילריה-מעופפת עוד לפני שהארטילריה עצמה הגיעה. בכל מקרה, הנחת היסוד בתכנון הצרפתי הייתה במקור שהבלגים ישהו את הגרמנים וגם יתריעו על התקדמותם שם, כולל מודיעין מהשטח. אבל ברגע שבלגיה הכריזה על נייטרליות, צרפת לא יכולה הייתה לסמוך יותר על הנחת היסוד הזו - ולמרות זאת, התכניות לא השתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט מוזר להכריז מלחמה ואז להמתין 8 חודשים בהגנה פסיבית, בלי לירות כדור אחד. יש עוד מקרים בהיסטוריה בהם המדינה שהכריזה מלחמה חיכתה1 שהמדינה השנייה תתקוף אותה? אני יכול להבין שבעיניים בריטיות הזמן שיחק לטובתם, הם היו צריכים לגייס צבא, לאמן אותו, ולייצר כלי נשק. מצד שני גם הגרמנים כנראה עשו אותו דבר, מעניין מי הוביל במירוץ הזה (גייס\ייצר יותר ליום2) כנראה שיש הבדל בין הצבא שנדרש כדי להכריע את פולין לבין הצבא שנדרש כדי להכריע את צרפת, בריטניה, הולנד ובלגיה. 1 צריך להבדיל בין חיכתה, לבין - הותקפה, בעת שהייתה בדרכה להתקיף. 2 ברור שכושר הייצור הגרמני\איטלקי\יפני הלקוי היה אחת הסיבות המרכזיות לתבוסה שלהם בסופו של דבר, השאלה מה היה המצב ב39\40 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. אני צריך לחטט קצת בזכרוני - בשעה הזו לא עולות לי דוגמאות, אולי למעט הכרזת המלחמה של טריפולי על ארה"ב ב-1801. לגבי מירוץ הייצור - יכולת הייצור של גרמניה הייתה קטנה יותר, גם אז, מאשר של בריטניה וצרפת יחד - אבל הסיפור מסתבך נורא כי לא הכל הושקע באותן גזרות. כך למשל, בפועל היו לגרמנים יותר מטוסי קרב בקרב על צרפת מאשר לבעלות הברית, גם כי ייצור החלפים של בעלות הברית לא הספיק, והשמישות הייתה נמוכה; וחלק ניכר ממטוסי בעלות הברית היו מיושנים (החדשים רק התחילו להיכנס לשירות). מה שעשה את ההבדל ב-1940 היה לא הנשק לבדו (ככלל, הטנקים הצרפתיים היו עדיפים על הגרמניים ברוב ההיבטים; לבריטים ולצרפתים היו יותר טנקים מאשר לגרמנים) אלא תפיסת ההפעלה שלו, הדוקטרינה והטקטיקה. בדוגמה מפורסמת בודדת, הטנקים הצרפתיים, שנתפסו בד"כ כגורם מסייע לחי"ר ולא כגורם מבקיע לעומק, לא היו כמעט מצויידים באלחוט - הם הסתמכו על איתות דגלים. הגרמנים, כן, בדיוק בגלל תפיסתם את תפקיד השריון ככח מבקיע. מטבע הדברים, הדבר הוביל לכך שכוחות שריון גרמניים יכולים היו להגיב הרבה יותר מהר. מבחינת הגרמנים, כמדומני, ההבדל הגדול לא היה בין הצבא שנדרש להכריע את פולין לזה שנדרש להכריע את צרפת, בריטניה הולנד ובלגיה, אלא בין הצבא שנדרש למערכת בזק בחזית אחת - ולזה בהחלט היה להם מספיק כח - לבין הצבא שנדרש להילחם מלחמת שחיקה איטית מול קואליציה בעלת יכולת ייצור עצומה, ולזה לא היה להם מספיק כח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ש-10 החודשים של המלחמה ה"מדומה" לא נבעו מפחדנות או ממקרה אלא משיקולים איסטרטגיים והתיאור של "הגנה פסיבית" מטעה. אצל הצרפתים זה נבע מאיסטרטגיה הגנתית כפי שהסביר טוידלדי. אחרי שהצרפתים השקיעו מיליארדים בקו מג'ינו ובשאר אמצעי הגנה הם לא התכוונו ל"אחסן אותם במגירה" ולהסתער קדימה אלא להיפך. הם התכוונו לשבת בהם ולהניח לגרמנים להקיז את דמם במתקפה (מעין גרסה משופרת של האיסטרטגיה של פוש ופטאן בוורדן). אצל הבריטים היתה זו יותר שאלה של איסטרטגיה ארוכת ימים (עוד מימי המלחמות הנפוליוניות). הבריטים תמיד ניסו להימנע מניהול קרבות יבשתיים גדולים ביבשת אירופה. הם פעלו ע"פ מה שקראו "איסטרטגיה עקיפה" שבה ניהלו קרבות משניים בנקודות שונות לאורך ההיקף של אירופה וכך מזערו את החיסרון העיקרי שלהם (צבא יבשה קטן שכן רוב צבא הקבע שלהם היה צבא קולוניאלי) ומיקסמו את יתרונם העיקרי (הכוח הימי העדיף שלהם). לאיסטרטגיה זו, מלה"ע ה-I היתה חריג בולט ותוצאותיה האיומות בהחלט לא הצדיקו את החריגה הזאת. האיסטרטגיה העקיפה שימשה לא רק לפני נפילת צרפת (נורבגיה, דנמרק ויוון) אלא גם אחריה (צפ' אפריקה, יוון וכרתים וההפצצות מן האויר). רק לאחר הכנה ממושכת שבמהלכה חיל המשלוח האמריקאי תפס את עמדת הבכורה והצבא האדום ריתק את חלק הארי של הוורמכט העיזו הבריטים להסתכן בנחיתה בצרפת. וגם זה היה תחת הלחץ של אייזנהאואר בזמן שצ'רצ'יל ניסה לקדם מהלך אוגף דוקא בבלקן. כל התכנית המכונה "דייל-ברדה" (תכנית שנועדה לפרוש את העילית של צבא צרפת ואת חיל המשלוח הבריטי בקו הגנה על הנהרות דייל וברדה בהתאמה בתוך בלגיה והולנד) נולדה מתוך מבוך של חוסר-הבנה, טעויות ואילוצים צבאיים-מדיניים. קו מג'ינו הסתיים לפני הגבול עם בלגיה בעיקר מפני שה"כסף נגמר". (ממשלת ליאון בלום הצרפתית למשל היתה פחות לוחמנית כנגד גרמניה ורצתה להתרכז במהפכה חברתית מבית). מצד שני המשך קו מג'ינו על גבול בלגיה היה כביכול מפקיר את בת הברית המקווה (בלגיה) "מחוץ לגדר" וכן כפי שציין טוידלדי קרוב מדי לעורף התעשייתי של צפ' צרפת (מי שמזהה כאן אנלוגיות מאד ביתיות, לא בהכרח טועה). המפקדה הצרפתית נקטה כאן בשני אמצעים סותרים אהדדי. מצד אחד נבנה קו חפירות ארעי ומאולתר על גבול בלגיה ומצד שני התכנית היתה שבזמן מלחמה הצרפתים יפרשו לתוך מערכת הגנה שתחפר בשדה הקרב הישן של פלנדריה בתוך בלגיה וכך יצרו "עורף איסטרטגי" על חשבון הבלגים. הבעיה היתה שהבלגים (באופן שאפשר להבינו מנקודת המבט של אותו זמן) סירבו לשתף פעולה עד שהיה מאוחר מדי. את הסירוב שלהם היה אולי מוצדק גם בדיעבד. מאחר והבלגים לא התכוונו להילחם יותר מדיהפעם, לא היה שום טעם מבחינתם להפוך לשדה הקרב של צבאות זרים. בסופו של דבר הצרפתים עשו את הגרוע ביותר מבחינתם: הם הוציאו את כוחות העילית שלהם מקו חפור (מאולתר ובלתי גמור ככל שהיה) ושלחו אותם עמוק לתוך השדה הפתוח בבלגיה והולנד (שם לא הוכנו שום קוי הגנה כדי לא ל"סכן" את הנייטרליות של בלגיה והולנד). מה שקרה שם היה בבחינת טרגי-קומדיה: הגרמנים התכוונו לנהל מלחמת מאסף מול הכוח הפולש ולמשוך אותו צפונה הרחק מן הכוח הגרמני העיקרי שהתאסף בדרום בגבול צרפת גרמניה (מול נהר המז ולוקסמבורג). מה שקרה הוא שכוח ההטעייה הגרמני הביס את פאר הצבא הצרפתי והפיקוד הגרמני נאלץ בתחינות ובאיומים למנוע מן מכוח ההטעייה הגרמני להתקדם דרומה. הכרעת הקרב התרחשה כאמור במשולש הגבולות גרמניה-צרפת-לוכסמבורג. ע"פ התכנית של רונדשטט-מאנשטיין-גודריאן בוצעה הבקעה לכיוון דרום-מערב שבה הגרמנים חצו את נהר המאז, הבקיעו את המגננה הצרפתית בשדה הקרב הישן של סדאן ונעו ב"אבחת מגל" לרוחב צרפת עד לחוף תעלת לאמאנש בגבול צרפת בלגיה (ליד אבוויל). בכך הגרמנים הצליחו להפריד בין חיל המשלוח הבריטי והעילית הניידת של צבא צרפת בצפון לבין שאר הצבא הצרפתי מדרום. אם רוצים לשים את האצבע על מה הכריע את הצרפתים צריך לציין שלושה דברים. ראשית היה היתרון הטקטי שציין טוידלדי. רק הגרמנים התאמנו והתנסו בתנועה של כוחות שיריון מרוכזים הנעים בסיוע של מטוסי תקיפה טקטיים (השטוקה המפורסמת). הצרפתים נטו לפזר את השיריון שלהם בין הכוחות החפורים במגננה ובד"כ לא חשבו להפעילם בקבוצות. יש לסייג את היתרון הזה שכן היו כמה נסיונות להפעיל התקפות שיריון צרפתיות (למשל דה גול ליד מונקורנה), אבל ההתקפות הללו נכשלו כמו כל דבר אחר שעשו הצרפתים (הבריטים הביאו מעט מאד שריון שכן השריון הצרפתי נחשב עדיף). נדמה לי שהנקודה השנייה היתה שהגרמנים המאומנים והמנוסים בלוחמת שריון נתקלו בגזרה הקריטית (כאמור גזרת המאז) בכוחות מילואים צרפתיים סוג ב' (כוחות העילית כאמור ניסו לפרוץ צפונה להולנד). הכוחות הללו הגיבו לנצחונות מקומיים של הגרמנים בדמורליזציה כללית ובחוסר יכולת עמידה. נקודה זו בולטת בפרט בהשוואה לכוח המשלוח הבריטי (הקטן ביחס לצבא הצרפתי אך המאומן יותר) שנלחם כאמור כמעט ללא שיריון ובכל זאת הצליח לסגת בצורה מאורגנת ומבלי להתפרק. בסופו של דבר, נראה לי שבמקרה הזה אי אפשר להמנע מהכללה שבד"כ עדיף להימנע ממנה. צריך להודות שהפיקוד הצרפתי (גמלן למשל) היה פשוט אידיוטי. במקרה זה יש לומר שהאידיוטים הללו צמחו ממסורת ארוכה של אידיוטים שראשיתה ב-1870 והמשכה במלה"ע הראשונה. האידיוטיזם הזה סומל בזמנו ע"י אישיותו המכובדת אך הסנילית של המרשאל פטאן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |