בתשובה לאלכסנדר מאן, 07/05/00 3:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר מאן, שלום לך. רציתי לציין כי שגית במעט לגבי לותר והתיאלוגיה הלותראנית שהציג. אכן פאולוס ביטל את המצוות עבור האמונה, אבל גם לותר עשה זאת, כחלק מתפיסתו למען העצמת האמונה. פאולוס ביטל אותן במסגרת האיגרת המפורסמת לרומאים, בה הוא מצטט מהתנ"ך, נדמה לי שמספר חבקוק, את הפסוק - "וצדיק באמונתו ידבק", למיטב זכרוני. בכל אופן, לותר אף הוא מרבה לצטט את הפסוק הזה, מתוך הכרה מלאה כי הוא מבטל את המצוות עבור האמונה. טעות זאת נגררת מעט גם לחלוקה לדואליזם - לותר חילק את האדם לאדם מאמין ולאדם הפראקטי. כאשר החופש הזה של האדם המאמין הוא החופש שאליו אתה אולי חותר באומרך "ברבאריות", כיוון שבאמונתו של הנוצרי, ע"פ לותר כמובן, אל לאדם לאמץ לו שום דבר מלבד האמונה באלוהים, והאמונה הישירה באוונגיליון, ועל זה ראה פולמוס ה"ארוחה האחרונה" שערך לותר עם השיווצי . האדם הממשי, החי בעולם זה, הוא קודם כל חוטא במהותו, אך לותר טוען כי עליו לחיות בשלום ובשקט עם שאר בני האדם, כאשר לותר חרט על דיגלו את השיוויון, וזה הדבר שהכי, לדעתי, מאפיין את כתביו. [ביטול האריסטוקרטיה של הכמורה, מראה כי ערך זה אף גבר על הדואליזם המצויין לעיל.] בקשר לביטול נדרי הנזיר בידי לותר וההבדל שאתה מציין בינו לבין קאתולים, הבדל שאכן נכון אך אותו אני גם מסייג, וראה את מקרי המינות בקרב הקתוליים בתקופת הפוסט-רפורמציה שלפני הקונטרה-רפורמציה הקתולית ה"רשמית". בקשר למאמר, ראוי לציין כי היידגר המבריק סולק ממשרת הרקטור שאליה מונה כשנה אחרי, ב1934, וזאת בשל מחלוקות עם הממשל. תומך נאציזם מובהק הרבה יותר היה עזרא פאונד. ובכלל, היידגר [המאוחר יותר, זה שלאחר הספר "הוויה וזמן"], נטה יותר לכיוונו של הפילוסוף הרקליטוס שמהווה מעין אב-טיפוס לניטשה, וכך האשמות לגבי לאומניות מתבטלות, רובן ככולן, לפחות עבורי, צעיר יהודי, כמעט שישים שנה אחרי. בהערכה, נ. ראוך |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |