 |
|
 |
||
|
||||
 |
בנעורי הרחוקים נהגתי ללכת למרתף בר-ברים בת"א, מקום בו ישבו על הרצפה והאזינו לג'אז של דני גוטפריד, אהרל'ה קמינסקי וכו'. המוסיקה היתה מכשפת, ריח הגראס משל בכיפה, זה היה הזוי ומנותק לחלוטין מן המציאות החיצונית שהיתה אופוריה של שנות השבעים. ערב אחד הגעתי לבר-ברים ולמרבה ההפתעה במקום ג'אז עמדו על הבמה חבורת שחקנים צעירים (נראו לי מבוגרים, כמובן) שהעלו את 'את ואני והמלחמה הבאה (חנוך לוין). זו היתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בדעה אחרת על הכיבוש, לעומת האופוריה הכללית ששררה בעם על 'שחרור' המקומות הקדושים. לאחר מכן, ביציאה, ניתנו לי עלונים של 'מצפן'. משם כבר לא היתה רחוקה הדרך, מספר שנים לאחר מכן, בהיותי כבר אם לשתיים, ל'דרך הניצוץ'. אגב, בתי הבכורה היתה כנראה התינוקת היחידה שעל עגלת הילדים שלה היה סטיקר של שלום עכשיו. אני גאה לציין שהייתי בין הראשונים שחתמה על מודעת 'די' בעת הפלישה ללבנון. וגאה שבעתיים להציג בפניכם כעת מנשר שנוסח על ידי בתי הבכורה: quote הפורום לתמיכה בסרבני המצפוןלא משתפים פעולה עם הכיבוש פשוט אומרים לא אם מדיניות מתבררת כמוטעית, המדינה יכולה להחליף את מנהיגיה או לשנות את החוקים על פיהם פעלה. אולם, אדם המשתתף בביצוע אותה מדיניות, אינו יכול לשנות את הגוף והנפש שביצעו את המעשה. הוא נידון להיות אסיר של מצפונו. משום כך זוהי זכותנו האנושית להעמיד את מצפוננו מעל לדרישותיה של המדינה. (מתוך הספר "וידוי מכלא יריחו", סטפן לנגפור, אנגלית, 1992) הוצאות להורג ללא משפט, עינויים, ירי על אוכלוסיה אזרחית (כולל נוער וילדים), התעללויות בחפים מפשע, הרעבה, מניעת טיפול רפואי, הריסת בתים, עקירת עצים ומטעים – אלו הם רק חלק מהמעשים שצה"ל מבצע מדי יום בשטחים. מאז תחילת האינתיפאדה חיילים מבצעים מעשים שלא היו מעלים בדעתם לעשות אם היו מפעילים שיקול דעת עצמאי, היוני ומוסרי. אבל הם לא. הם בצבא, ובצבא מבצעים פקודות. במסגרת תעסוקת מילואים בצומת א-רם ליד רמאללה הצטרפה אלינו יחידת מסתערבים שקיבלה משימה לתפוס זורקי אבנים על מכוניות ישראליות העוברות בכביש. הזורקים היו ילדים, בכל בוקרה בדרכם לבית הספר. אחד המסתערבים החל לרדוף אחר אחד הילדים, קרא לו לעצור, ירה באויר וכשהילד לא עצר, ירה בו והרג אותו. את גופת הילד, כבן תשע, הביאו אל המוצב שלנו. הכדור שהרג את הילד חדר דרך תרמיל הגב שלו ופגע בליבו. לאחר מחצית השעה הגיע למוצב אביו של הילד. איש לא רצה לומר לו מה עלה בגורל בנו, והאב התהלך מודאג במשך דקות ארוכות ליד השער. אחרי כשעתיים שמעתי את החדשות ברדיו ובהן הודעת דובר צה"ל: "קבוצת פלסטינים תקפה הבוקר באבנים חיילים בצומת א-רם. במהומות נהרג נער פלסטיני בן 14". (ירון הופמן, "העיר", 07.02.02) אלא שכאן מדובר בפקודות בלתי חוקיות בעליל, פקודות המהוות הפרה של כל נורמה אנושית מקובלת, של החוק הבינלאומי וגם של החוק הישראלי הנהוג בתוך גבולות 67'. בית המשפט הישראלי קבע שמעל לפקודות מסוימות מתנוסס "דגל שחור" שאוסר על ביצוען. הקהילייה הבינלאומית קבעה מה מותר ומה אסור לצבא, גם בעת מלחמה. מעשיו של צה"ל נמצאים עמוק בתחום ה"אסור". הם מהווים הפרות חמורות של אמנת ז'נבה שעליה חתומה מדינת ישראל. החיילים שמבצעים את ההפרות הללו לא יודעים, בדרך כלל, על הוראות האמנה. לכן חשוב לומר זאת בבירור: הפרה של כל אחד מאיסורים אלה עשויה להחשב לפשע מלחמה. הקהיליה הבינלאומית כבר העמידה לדין חיילים שביצעו פשעי מלחמה בבלקן. האם את/ה רוצה להיות הבא בתור? אבל הפלסטינים נלחמים בנו! צה"ל מגן עלינו! אין לנו ברירה! צה"ל הוא לא ישות עצמאית, הוא גוף שמיישם מדיניות של ממשלה. לאחר האינתיפאדה הראשונה (1990-1987) יזמה ממשלת העבודה את הסכם אוסלו. בהסכמת ההנהגה הפלסטינית, נוסח הסכם שלום שמנציח את עליונותה הכלכלית והצבאית של ישראל. פירושם המעשי של הסכמי השלום היו רווחה ועלייה ברמת החיים לישראלים, לעומת עוני לתלות לפלסטינים. פירושם היה השארת ההתנחלויות על כנן, ואף הרחבתן, אף על פי שהן בנויות על אדמות פלסטיניות מופקעות. אילו את/ה היית פלסטיני, האם היית מקבל הסכם כזה? האינתיפאדה של אוקטובר 2000 לא פרצה בחלל ריק. היא פרצה על רקע הפער בין הציפיות של הפלסטינים להסכם מאוזן שמתחשב בצורכיהם לבין המציאות העגומה שבשטח. פער זה גדל והלך עד שהפך לבלתי נסבל. זו הסיבה שהפלסטינים נלחמים בנו. עכשיו, דורשים ממך להיות שותף פעיל במאמץ המלחמתי שמטרתו לומר לפלסטינים: או שתסכימו לשלום בתנאים שלנו, או שנמשיך להרעיב, לחסל ולעקור. כשאני מתחיל לחשוב מה בעצם גרם לי לסרב לשרת בשטחים אני נזכר בכל האומרים "למה לשבור את הכלים, כאשר תקבל פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה, תקום ותגיד לא נקודתית". ניסיתי להיות יותר נקודתי. האם זו האשה כבת שמונים שנחנקה מרימון עשן שפספס את יעדו ונכנס לחלון שלה במחנה הפליטים אל-ערוב, או אולי הנער שרץ לעבר המחסום שלנו עם כדור גומי נעוץ בידו המדממת, או שבעצם, אם חושבים על זה, אולי זו האשה ההרה שחייל שלי לא נתן לה לעבור במחסום בחברון בגלל שהבטן שלה לא היתה גדולה מספיק והיא ילדה תינוק מת בדרכים העקלקלות שעברה כדי לעקוף את המחסום בדרך לבית החולים. אולי אלה עשרות סיפורים שמפריעים את מנוחתי. אי אפשר לפרק את הכיבוש לסיטואציות בלתי חוקיות בעליל. כל ההשפלה, הדיכוי וההרעבה הם בלתי חוקיים בעליל ולהם צריך לקום ולהגיד לא עוד (אורי דותן, "העיר" 07.02.02) בכל מחסום, הפצצה או הריסת בית – מקטין צה"ל את הסיכוי לשלום אמיתי באזור. לפיכך, הסרבנים רואים באקט הסירוב פעולה הגנתית מובהקת. הם רואים בו דרך להראות לעם הפלסטיני שיש תקווה לעתיד טוב יותר, ופתח להסכם בין שווים. ממדי תופעת הסירוב השתנו מאוד מאז פרוץ האינתיפאדה. משנת 93 ועד ספטמבר 2000, שנים בהן היתה החברה הישראלית שבויה בתקוות אוסלו, היו שניים עד שלושה סרבנים בשנה. לעומת זאת, מאז אוקטובר 2000 פנו לארגוני התמיכה בסרבני המצפון כ- 1000 חיילים בסדיר ובמילואים; מעל חמישים מתוכם נשפטו וישבו בכלא. מספרם של אלה המסרבים לקחת חלק בכיבוש הולך וגדל בהתמדה. אבל יש חובת שירות במדינה; כולם משרתים בצבא כבר מזמן שלא כולם משרתים בצבא. על פי נתונים משנת 2000, ארבעה מתוך כל עשרה גברים ישראלים אינם משרתים בצבא, או משרתים שרות חלקי בלבד. ממקורות שונים עולה כי חוק שרות חובה מיושם במלואו על 50% בלבד מכל מחזור גיוס. השינויים שחלו בדפוסי הגיוס אינם מקריים. בעשור האחרון מדינת ישראל זונחת את הדאגה לשכבות החלשות. הפערים המעמדיים בישראל הם מהגבוהים בעולם. אם התקציב אינו "של כולם", שואלים רבים, מדוע צריך הצבא להיות "צבא העם"? למרות זאת, המיתוס הצבאי הישראלי מתעקש לשרוד. 9% מהתקציב השנתי של מדינת ישראל (האחוז השישי בעולם בגובהו), מוקדש לצבא. המדינה מנהלת מלחמות ברירה בלתי פוסקות על חשבון השקעות בחינוך, בריאות, רווחה ופיתוח תשתיות (זוכרים את לבנון?). אבל גם המחיר שאנו משלמים על דיכוי העם הפלסטיני – בחיי אדם, באובדן תחושת הביטחון ובהידרדרות המצב החברתי-כלכלי, הוא לבדו כבד מנשוא. יותר מכך: הוא מיותר. קצין מילואים המשרת כסגן מפקד הפלוגה המשרתת במחסום רמה מצפון לירושלים הביע ביקורת קשה על הנהלים במקום. "באנו באופן פרטיזני וקבענו את הנהלים בעצמנו, כי לא היה תיק נהלים מסודר, הגענו למצב שאנחנו יורים מפחד, אנחנו חסרי ביטחון ומשתמשים בכדורים האלה כמעין איזשהו מגן, חומה, בגלל שאין לנו חומה, אין לנו בטון שיגן עלינו. אנחנו יורים, יורים, יורים, החברה נהיו קצרים על ההדק, מאוד רגישים. הם מפחדים והם אומרים את זה. בסופו של דבר הם מגיעים למצבים, שלדעתי הרגנו איזה שניים, אין לי ודאות לזה. יורים על מכוניות ואין תחקירים או הפקת לקחים". (פורסם ב"וואלה – חדשות" בתאריך 02/02/25) אבל בדמוקרטיה המיעוט צריך לקבל את עמדת הרוב! אמנם בדמוקרטיה מתחייב האזרח לשתף פעולה גם עם ממשלה שהוא מתנגד לה, אבל שיתוף הפעולה הזה הוא לא אוטומטי. קיימות מספיק דוגמאות בהיסטוריה לשלטון רוב ממנו צמח בדרך דמוקרטית שלטון רודני. אין זה דמוקרטי לכבוש עם אחר. אין זה דמוקרטי לשלול את זכותם הבסיסית של 3.5 מיליון פלסטינים לחיים ולחופש. אם זוהי מדיניות הממשלה, הרי שהיא-עצמה אינה דמוקרטית ולא המתנגדים לה. "המקרה הכי קיצוני שנחשפתי אליו היה עם אשה זקנה שרצתה להעביר כמה שקיות של תפוחי אדמה . ראיתי את אותה זקנה עוברת עם שתי שקיות של תפוחי אדמה ואת המפקד של המחסום עוצר אותה ומקלל אותה. זה היה בעברית. הוא צעק עליה 'כוס אמא שלך', ו'מה את עושה פה', ישר בצעקות. הם התחילו להתווכח והיא חזרה לעמוד בקצה של המחסום והוא המשיך לקלל" 'כוס אמא של כל הפלסטינים', כדי שכל מי שנמצא מסביב ישמע אותו. שאלתי את המפקד למה הוא ישר צועק עליה ולמה הוא מקלל אותה, והוא אמר: 'אני מכיר אותה, היא מעבירה סחורה, כל פעם היא מביאה שתי שקיות וחוזרת'. הוא הודיע לה שאם היא הולכת, אז היא לא חוזרת. הוא לא נתן לה לעבור, וחסם אותה בגופו. אחרי כמה דקות ראיתי את הקצין שעמד יחד עם המפקד הזה בעמדה, צוחקים על זה, ושומע את המפקד אומר לקצין: 'קרעתי לה את השקיות'. לקחתי את המשקפת וראיתי אותה עומדת רחוק, עם השקיות שלה ותפוחי האדמה שלה מפוזרים על הרצפה". (מתוך עדות של חייל סדיר בן 20 בכתבתו של אורי סלעי, "מעריב", מוסף סופשבוע, 08/02/02) 14 באוגוסט האחרון. מחסום זמני בכפר ג'נצפוט. הפקודה היא לא לאפשר מעבר של כלי רכב פלסטיניים, למעט מקרים הומניטריים. הסמח"ט הגיע אלי למחסום ואמר: "אמבולנסים ומוניות אתה לא מעביר". אמרתי לו שאמבולנסים אני מתכוון להעביר בכל זאת, כי זה לא הומניטרי לא להעביר אותם. "טוב", הוא אמר, "אז על תעביר משאיות ומוניות, דגש על מוניות". כמה דקות לאחר שהלך הגיעה מונית עם ילד חולה. הנהג אמר שצריכים לקחת אותו לבית חולים בכפר עזון. "למה אתם לא לוקחים אותו באמבולנס?". הם השיבו כי אין הרבה אמבולנסים. צודקים. אחרי שבוע בגזרה אני מכיר אישית את שלושת האמבולנסים על נהגיהם. העברתי אותם. כל הילדים שישבו במוניות שהגיעו לאחר מכן נראו לי חולים. ולמה שלא יהיו חולים? כדי להיות בריאים צריך לאכול. דרכו של אוכל להגיע במשאיות וטנדרים. אז אולי 'הומניטרי' פירושו להעביר גם משאיות עם מזון. אבל בשביל לקנות מזון צריך כסף. בשביל כסף צריך לצאת לעבודה, ועכשיו כבר כמה ימים אסור לתת למכוניות פלסטיניות לעבור. אז אולי הומניטרי זה גם לתת לאבות של הילדים הללו לצאת לעבודה בבוקר, כדי שיוכלו להתפרנס כדי שיוכלו לקנות אוכל לילדים שלהם, כדי שיהיו בריאים. (תימור ישראלי, "העיר", 07.02.02) לפיכך הסרבנים רואים בסירוב לשתף פעולה עם הכיבוש ולשלוט בעם אחר את הדרך היחידה לשמור על צלם אנוש. כל אחד מאתנו רשאי לשאול את עצמו: האם אפשר להיות הומני במחסום? האם ניתן היום שלא לסרב ולהישאר מוסרי? ולכן הסרבנים פשוט אומרים לא! "אנחנו, בני נוער אשר גדלו וחונכו בישראל, מבקשים למחות על המדיניות התוקפנית והגזענית של ממשלת ישראל ושל צבאה, ולהודיע כי אין בכוונתנו לציית לצו מצפוננו ולסרב לקחת חלק בפעולות דיכוי העם הפלסטיני". (מתוך "מכתב השמיניסטים" שנשלח לראש הממשלה ב- 3.9.2001, עליו חתמו עד כה כמאה בני נוער לפני גיוס) ומה אתך?! פורום התמיכה בסרבני המצפון הוקם במטרה להגן על סרבני המצפון, ולהיאבק למען הכרה בזכות לסרב מטעמי מצפון. מאבק זה הוא חלק מהמאבק בכיבוש. חברי הפורום הם צעירים מיוזמי "מכתב השמיניסטים" וחותמיו, וכן סרבני מילואים ופעילים התומכים בנושא. חלקם מסרבים לשרת בשטחים; אחרים אומרים שכל שירות בצבא, בתנאים הנוכחיים, מעודד את המשך הכיבוש. פורום התמיכה בסרבני מצפון מכבד את שתי העמדות ומגן על המחזיקים בהן. הפורום קורא לשחרורם המיידי של כל סרבני המצפון של הצבא. פעילויות הפורום: תמיכה משפטית, ייעוץ וליווי אישי בכל תהליכי הסירוב, הפקת גלויות מחאה, פעילות ציבורית לסולידריות עם סרבני המצפון, ימי עיון, הדפסת חומר הסברה ועוד… צרו קשר עם "הפורום לתמיכה בסרבני המצפון" בת"א ובחיפה: טלפון 051-596492 ת.ד 41199 יפו 61411 matzpoon@yahoo.com לא משתפים פעולה עם הכיבושThe Support Forum for Conscientious Objectors – Don’t Collaborate with the Occupation פשוט אומרים לא unquote
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בפסקה השלישית בציטוט מתוארת הריגת ילד פלסטיני על ידי חייל מיחידת המסתרעבים. בפסקה שאחריה מתואר הדבר כפקודה בלתי חוקית בעליל. אבל זה לא המצב. אף אחד לא הורה לאותו חייל לירות בילדים, אפילו אם הם זורקים אבנים. אין שום דבר לא חוקי בפקודה ''לתפוס זורקי אבנים על מכוניות ישראליות העוברות בכביש''. אופן הביצוע של החייל את הפקודה הוא הלקוי ועל כך יש להעניש אותו (לאחר שישפט בבית דין צבאי ואשמתו תוכח), אולם אין במעשיו כדי להפליל את כל היחידה אליה הוא שייך או את כל צה''ל או את הדרג המדיני בביצוע פשעי מלחמה. עדיין לא השתכנעתי שיש מדיניות של ראשי הצבא (מוצהרת או שלא מוצהרת) או הדרג המדיני לפגוע באוכלוסייה הפלסטינית. לראיה - מדינת ישראל עדין מספקת חשמל ומים לשטחי הרשות למשל, ולא מונעת באופן גורף סיוע הומניטרי (העובדה היא שחלק מהאמבולנסים אכן נכנסים לשטח ישראל ושמזון נכנס לשטחים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצומת א-רם התנהלה מלחמה במסגרתה שולחו קדימה הילדים ומאחור עמדו היורים וירו. ילד מהטיפוס שתואר במנשר השתתף באופן פעיל במלחמה נגדנו, ועל כן דינו מוות כל עוד לא הניח את אבנו ונכנע. לשמחתי הוא לא היחיד שמת בנסיבות דומות ולכן הטכניקה של זורקי האבנים מקדימה והיורים מאחור, החזיקה מעמד שבוע-שבועיים עד שניתנה הוראה מפורשת של הפלשתינאים שלא להשתמש בה מפאת מספת האבידות הרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע בקשר אליך, אבל לי קשה לומר על ילד, לא משנה מאיפה, שהוא בן מוות. כנראה שהבעיה היא אצלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אמרה צהלית ידועה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אמרה צהלית ידועה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום אחד טל יוסיף לאייל כפתור ציניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן להגיב בציניות על ציניות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייל שבורח1 מהאוייב במקום לירות בו בתואנה שהוא "אנושי" אולי לא חייב התנצלות אבל גם מקור גדול לגאווה אין כאן. אין כל חילוק עקרוני בין ילד בן 9 המשתתף בלחימה למבוגר בן 25. על שניהם ניתן לטעון שהם בגדר "תינוק שנשבה". 1 דפ"ע הגוררת נסיגה בעשותה את המגננה לקשה או בלתי אפשרית שקולה לבריחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפושהו אנחנו נוטים (אולי לדעתך שלא בצדק) לייחס מידה של אחריות למבוגר (במסגרת החוק הפלילי למשל) ולילד לא. אם המבוגר הוא חסר אחריות זו כבר בעיה שלו, אבל אם הילד חסר אחריות אנחנו נוטים להיות סלחנים כלפיו. הרי גם ביהדות ילד עד גיל מצוות אינו נחשב למבוגר ואחראי על מעשיו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שמהצד השני יש לנו את ההתייחסות היהודית לעמלק, שלא נותנת צ'אנס לעוללים אלא מכריזה אפריורית על היותם אויבים. לכך כיוונת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שינוי מהותי בין ענישה לצורך מניעה לבין התנהלות הדברים במלחמה אז לא עושים שום חשבון ובמידה ויש צורך הורגים מהאוייב את מי שצריך. אין לזה קשר לעמלק, אותו הורגים גם כשלא צריך (אתה בטח זוכר שכיום אין עמלק ופעם אף ניסיתי מעל בימה זו לתת לכך טעם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזו המחלוקת, בין ''כל האמצעים כשרים'' ל''לא כל האמצעים כשרים''. זו כבר שאלה ערכית. אתה אולי זוכר שכתבתי פעם על ''ג'ים והאינדיאנים''. אמנם אנחנו אחרי חנוכה אבל אפשר גם להביא את חנה ובניה כדוגמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר את דנקנר, כשעוד היה שמאלני ובעל טור, טוען שסיפור זה הראה לו את ההבדל בינו לבין האידיאולוגיה הימנית. או משהו כזה, אינני זוכר בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותה הזדמנות- תסביר גם על ג'ים והאינדיאנים.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חנה ובניה זה סיפור חנוכה (שדווקא בשנים האחרונות נעלם) על חנה ושבעת בניה (לא, לא שלגיה ושבעת הגמדים) שהיוונים רצו להכריחם לאכול חזיר והיא עודדה את בניה להתאבד ולא לבצע את הגזירה. על ג'ים והאינדיאנים כתבתי כאן: תגובה 37363 מר י.א. הביא את המקור כאן: תגובה 37487 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה רוצה לומר לי שישנם חוגים בהם הסיפור הזה מסופר כסיפור גבורה? אוי ויי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם פה זו המחלוקת התייחסתי ל*אוייב* בלבד- קיים כאן הגיון פשוט של "הקם להרגך השקם להרגו" במישור הלאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי אותו הילד בן התשע הפך להיות "המישור הלאומי"? חוץ מזה, מה עניין הגיון לשאלות מוסר? האם אותם ילדים בני 9 מהווים סכנה קיומית למדינת ישראל? אולי בעולם הסיבתי שלך, לא שלי. בכל מקרה, זו סוגיה ערכית לעילא ולעילא. בכל מקרה, הטענה שלי (ואולי גם של אחרים) שיש בעיה עם התייחסות לילד בן 9 כ"אויב". הריגת ילדים זורקי אבנים, אפילו אם הם מהווים מגן אנושי למחבלים חמושים, נחשבת בעינינו, המוזרים, ל"אמצעי לא כשר". האם ההכרעה כאן היא אובייקטיבית? לא, היא ערכית וסובייקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אותו ילד בן 9 הוא מייצג תופעה כוללת וחלק ממלחמה לאומית לעילא. 2. תיקון: מוסר פשוט של הקם להורגך. יפה, מכיוון שאני הכרעתי סובייקטיבית שאני מעדיף את קיומו הלאומי של עם ישראל על פני חייו של אותו ילד, שבמקרה גם מייצג את הדעה ההפוכה - הכרעה מוסרית - שכלי הסובייקטיבי הורה לי להרוג אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה עדיין לראות את הקשר הסיבתי בין הילד בן התשע לקיומו של עמישראל. אבל לפחות הסכמנו שמדובר בסוגיה סובייקטיבית. גם זה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לחשוב על מליון ילדים פלשתינים שמאחורי כל אחד מהם עומד מבוגר ויורה במליון חיילים. מאז קנט כל (מה שחושבים) סובייקטיבי, לא הרווחת כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים זה לא קורה. כשזה יקרה, תקרא לי. האימייל שלי מופיע פה, מתחת לשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קרה כי ירו בהם כשהם ניסו. זה בדיוק הסיפור בו פתחנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה מנהל דיוני ''מה היה אילו'' עם אנשים אחרים. אני לא רואה צורך לפתוח באחד נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמחבלים יורים מאחורי ילדים, אולם התופעה עדיין לא מיצתה את הפוטנציאל ההרסני יהיה זה קטנוני לטעון שמדובר ב''מה היה אילו'' ולא ב''מה עושים רגע לפני שיהיה 'משהיה פעם''' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם סקרנות, האם לירות בילד שאחריו מסתתר מחבל הוא לא בגדר "שפיכות דמים" שהיא אחת משלושת איסורי "ייהרג ובל יעבור"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במלחמה. ולא כשאותו ילד הוא בעצמו מחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. מדובר במצב שבו הילד אינו המחבל אחרת זאת אינה "שפיכות דמים". הוא יכול לשמוח אם תמות אבל זה אינו משנה לעניין ההלכתי. 1. האם במצב מלחמה איסורי ייהרג-ובל-יעבור מתבטלים? 2. האם אין צורך בהכרזה של גוף מוסמך הלכתית (סנהדרין) כדי להפעיל את הלכות המלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיטואציה אליה התייחסתי מדובר במצב בו הילד מחבל. לעניין שאלות הטריוויה: 1. לא. 2. כן, לממשלת ישראל הסמכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרוז כזה אבל האמא מפרסמת ולא הבת. ולמה אתן לא מזדהות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לשאול מה פה נוסח על ידי בתך הבכורה? לא, כי מה שאני רואה פה זה רק ציטוטים... אולי התכוונת שהיא חתכה והדביקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אסתי, היא חתכה והדביקה, ובין לבין הביעה את דעותיה הפרטיות. אני גאה מאוד שהיא ירשה את המוסריות שלי (משהו אחר לא היה לי להעניק לה, עב קיבוצניקיות באלפיון התחתון). וכן, בתי הקטנה (20) תרמה שנת שרות בכפר גלים עם ילדים רוסיים ואתיופיים קשי יום ומגורשים ממשפחתם. כרגע היא מורה חיילת ומדריכה במתנסים בעיירת פיתוח. בעוד שנה היא תצטרף מחדש לקומונה שלה והם יקימו קיבוץ עירוני במקום שזקוק להם. אני קוראת לזה ציונות, יהדות ואהבת אדם באשר הוא, ואני גאה מאוד. חף לחלוטין ממקש ציניות. ואגב, אף פעם לא הבנתי מה התנועות המוזרות בעת תפילת 18 ולמה בכלל קוראים לזה 18? ואם שאלת (וגם אם לא) אני רואה את עצמי כיהודיה למהדרין, על תקן קיום עשרת הדברות והשתדלות להיות אדם מוסרי וטוב, ללא קשר למורא גיהנום כלשהו. וכן, קרובי מרגישים טוב מאוד במאפרה בטרבלינקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך תמוהה, בלשון המעטה. ואני מעדיפה לא להמשיך בשיחה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשו קראתי את מלוא הפתיל ורציתי להעיר שלמרות שאני חולק על דרכה הפוליטית של בתך (לפחות בימים אלו), ברור שהיא משתייכת לעידית עמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ל כפוף למדינה.והמדינה מחוייבת להגן על אזרחיה.ומשום מה את שוכחת דבר אחד.המחסומים,החיילים,הגדר,זו הגנה.זה החיץ בנינו לבינם.לא מדובר כאן על אוכלוסיה שוחרת שלום.מדובר על אוכלוסיה שמלמדת את ילדיה כבר מגיל צעיר לשנוא,שירי שיטנה כנגד ישראל וקיומה.אז הרעיון שלך לקרוא לכל חייל,נער ונערה לסרב?המטרה שלך לגדוע את צה"ל מהיסוד?במקרה לא רק המתנחלים אלו שאת ושאר חברייך מהשמאל כל-כך נהנים לשנוא ולהאשים אותם בכל העוולות יהיו בסכנה,אלא כלל תושבי מדינת ישראל.הצהרת הכוונות של הפלסטינאים ידועה.על פחות מחיסול מדינת-ישראל והישראלים אין על-מה לדבר מבחינתם.לא מדובר כאן על אוכלוסיה בשוויץ,לא מדובר כאן על ויתורים למען אנשים שכל שאיפתם לחיות בשקט,להקים מדינה.מדובר כאן על אוכלוסיה שבחלקה הגדול מאמינה בשפיכת דם.אוכלוסיה שרמת האכזריות שלהם מופנית גם כלפי עצמם.אוכלוסיה שמעודדת שהידים.פגיעה באזרחים בלי אבחנה בין חייל או תינוק.המסכנים שלך שכל הזמן מענים אותם,מרעיבים אותם,לא נותנים להם להכנס לישראל,כדי שלא יבצעו פיגועים,שחלילה יום אחד הם לא יבצעו פיגוע,ויהרגו לך את הילד והנכד.בזכות אותם חיילים שמהווים חיץ בינך לבין אותם טרוריסטים את ומשפחתך,אני ומשפחתי,ועוד אלפי אנשים חיים.בזכות אותם חיילים מרושעים,ילדייך יכולים לטייל בקניונים ולפתח את תרבות הכלום שלהם.באמת חיילים מרושעים.איך הם מעיזים למנוע מעוד מתאבד להרוג עוד כמה ילדים וזקנים.באמת.ומה לעשות שכדי למנוע פיגוע התאבדות צריך לחסל כמה מחבלים?ומה לעשות שכדי להוציא ממחבלים הודאות על יעדים ועל טרוריסטים צריך להשתמש בכח לא סביר?לא אנחנו המצאנו את השימוש בכח לא סביר.כולם עושים את זה.כמו שאת היית מגנה על ילדייך ולו במחיר חייך ממי שבא לפגוע בהם,ולא עוצרת לחשוב כמה לא הומני יהיה לפגוע במי שבא לפגוע ביקרים לך מכל,כך אותם חיילים מגנים על כולנו במחיר חייהם.אם אותם מסכנים(הפלסטינאים)הורגים בתוכם ללא חרטה,כמה באמת יהיה להם קשה לא להרוג בנו?עד היום אותם אלו שאת מרגישה שכבשת להם לא הוכיחו שהם מכירים דרך אחרת.שרצח עולה על קדושת החיים.הלינץ' שעשה החמאס במתנגדיו.רק לאחרונה ברחו פלסטינאים כשהחמאס השתלט.הלינץ' שעשו למי שלדעתם נחשדו בפעולה עם ישראל.בהורים שהתריעו שבנם עומד להתפוצץ בפיגוע.למי שעמד לעשות פיגוע והתחרט.בחיילי המילואים לפני כמה שנים.הילדים שנהרגו?אחריות ההורים.לו החזיקו ההורים את ילדיהם בבית לא היה קורה דבר.האם את היית שמה את ילדיך במוקד הסכנה?לא ניראה לי.לשבת בבועה כשהמח שלך עדיין ספוח באדי הסמים כתוצאה מבלוי במקומות אפופי עשן וסמים,כשאין לך מושג על מה את מדברת,כי לא היית שם,אלא שמעת וקראת ולבטא את השינאה שלך לחיילי צה"ל,ניראה לי ממש לא לעניין.לומר הם המסכנים,ואנחנו גירסה מוקטנת של כל הרע שבעולם כי אנחנו מגנים על זכותינו לחיות.כי בעקבות הששה מיליון את,אני,וכולנו כאן.את וחברייך מהשמאל משחקים לידי המחבלים.והעצוב,כמו שהגדיר אתכם אחד ממנהיגי המחבלים,מטומטמים.אצלינו אם מישהו היה אומר או עושה כמו השמאל שלכם,הוא מזמן היה נחשד בשיתוף פעולה עם האוייב.לא אני אמרתי.החבר הפלסטינאי שלך אמר.זה שרוצה להשמיד אותך יחד עם כולנו.וכאן,כבר לא מדובר על שטחים,אלא על השמדת עם.אנחנו.ולו כולנו נסרב מטעמי מצפון,והם יבואו בהמוניהם לטבוח בנו,והם יבואו שלא תהיה לך טעות לרגע.מה תאמרי?מה תיכתבי?בגדו בי?זה יהיה קצת מאוחר לך,למשפחתך,לכולנו.מה שהנאצים לא הספיקו, הפלסטינאים יסיימו.את לא מתעסקת עם איסלם מתון,את מתעסקת עם איסלם קיצוני.ועכשיו בואי נדבר על סרבנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שמול ''תרבות הכלום שלהם'' האלטרנטיבה שלך הרבה יותר מושכת ומלאה. זו תרבות המתעלה על קטנוניות הפסקאות, על השיעמום האקסיטנציאליסטי של הרווחים, על הניהיליזם התלוש של הביקורתיות והמידתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השנאה של האוכלוסיה שם קשורה קשר ישיר לנוכחות של המתנחלים בקרבם, להתנהגות של הצבא ולהתיחסות שלך אליהם כ"אוכלוסיה שם" שכולםרוצחים או רוצחים בפוטנציה. עם כל הדברים הללו ישנה הסטטיסטיקה היבשה: כמה פלסטינאים נהרגו? כמה פלסטינאים נפצעו והפכו נכים? כמה מהם היו ילדים מתחת לגיל 12? כמה היו נשים? כמה היו קשישים? כמה מהם מובטלים? כמה מהם צריכים שעות כדי לעבור שני ק"מ לעבודה? כמה חולים נפטרו בגלל עיכוב במחסומים? כמה מהם הושפלו על ידי ילדים בני 18 שניתן להם כוח עצום להשפיל אנשים מבוגרים לעיני ילדיהם? הנה מקורות השנאה שנוספו על שנאה בסיסית כלפי מי שניצח אותם. לדעתי השנאה הקדומה- מלפני מלחמת השחרור מספיק עמומה ורחוקה כדי שאפשר יהיה להתגבר עליה; היתר תלוי בנו במידה רבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 60449 לא נאמר בשום מקום "חיילים רשעים", ולא נרמז שום רמז מסוג זה. בתגובה הנ"ל נאמר דבר נכון: כי חיילים שבסיטואציות אחרות, נורמליות, היו מפעילים שיקול דעת עצמאי - אינם מפעילים את השיקול הנ"ל במסגרת הצבאית, היות ובה רק ממלאים פקודות - ולכן אותם חיילים עושים דברים נוראים שלא היו עושים בשום מקום אחר ובשום מצב אחר. חיילי צה"ל אכן עוסקים בהגנה - אך העדויות המובאות בתגובה מספרות על מעשים שיש בהם רק איבוד (רגעי, יש לקוות) של כל מערכת ערכים אנושית מינימלית ואין בהם שום הגנה על שום דבר ועל אף אחד. אל תתני למציאות להפריע לך, חלילה, אבל: מי שקוראים לחיילים "נאצים" הם המתנחלים, לא אנשי השמאל. מי שאמר לקצין צה"ל אל"מ יהודה פוקס: "שאמך תהיה שכולה, שאשתך תהיה אלמנה, שילדיך יהיו יתומים ושתמוגר במלחמה הבאה", איננו "שמאלן" אלא הוא איש ימין קיצוני אחוז שנאה ומטיף שנאה לא מהיום ולא מעכשיו - הפרופ' הלל וייס. מי שרצח ראש ממשלה בישראל איננו איש שמאל אלא איש ימין (קיצוני?), יגאל עמיר. אנשי השמאל אינם אומרים על חיילי צה"ל "רשעים". אנשי השמאל, מה לעשות, הם לא רק "אוהבי ערבים", אלא הם גם, אופס, סלחי לי על הביטוי - הם גם אוהבי יהודים, אופסססס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |