בתשובה לאסתי, 10/03/02 23:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד הגיגיכם שולחים פוארות במחשבתי, נפל חשדי שמא אני אינני אני, אז מי אני בכלל? ואיך אוכל לקום וללכת? כה עייף אנוכי אך גם כה מתירא שמא אחלום שוב חלום של מישהו אחר אך כל עוד לא מש ההבל משפתִי, לפחות אז לבטח אדע כי האפופידליות היא עדיין דרכי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נמסך עור פנינו באור מסכים, תקתוקי המקלדת כקול הלמות לב, זורעים מבוכה בתלמי מלבנים, שמים מתג בפיכם. מלכנו - שעמום, מלכתנו - קלות דעת, רודים בנו כאשר נרדה בכם. מצג שווא לפניך, אחרון הנופלים, צבאנו הוא צל קרטונים אלקטרוני, על צלע גבעה, מחריד בני ישוב. בערוב היום נאווה וניקחם - נשלח יד גם אליך, אפופידס הנם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה!!! לדאבוני איני מבין כל כך בשירה, אך נראה לי שתפסת את הרעיון אותו הדגמתי (יתרון השם הבדוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי שיר ידוע מהתיכון, אך איני זוכר איזהו. רק 'ראה שמש' לאב"ג עולה לי לראש. ובכן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לאיזי שהזכיר לי, ע"י הלינק ב תגובה 88685 , שפעם הייתה בי איזושהי לחלוחית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |