 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני תמה איך יש 2000 עובדים על פחות מתשעים אלף עותקים (כמדומני שלכמה עיתונים גדולים יותר בחו"ל, כמו ה-LA TIMES, יש משמעותית פחות עובדים). אבל מעבר לזה, אם הבעלים הקודם עבר על החוק באי-הפרשת פנסיה ופיצויים, האם אי אפשר לתבוע אותו, אם אפשר להוכיח שהוא אחראי אישית לזה או נהנה מזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, עד לפני מספר שנים לא היתה כלל חובה חוקית להפריש לפיצויים ופנסיה. וגם מאז ועד היום חובת ההפרשה היא חלקית בלבד. שנית, על פי המאזן של מעריב, כ- 80% מההתחייבות לפנסיה ופיצויים מכוסה, נותר גרען של "רק" 20%. נכון, זה המון כסף במיוחד למי שייפגע אבל זו לא הפגיעה היחידית- האנשים שייפלטו ממעריב מודאגים או צריכים להיות מודאגים מהשאלה מה יהיה למחרת היום. יש כאן משהו מעניין- במעריב עובדים אנשים רבים היודעים לקרוא גם מאזנים וגם דו"חות שנתיים של קופות גמל וקרנות השתלמות. האם עולה על דעתכם שהם החמיצו את העובדה שאולי לא מפרישים להם? אין סיכוי! רבים מאיתנו (כולל עבדכם הנאמן) מעדיף להדחיק נתונים לא נעימים או קשים עם ה"יהיה בסדר". ולפעמים זה לא בסדר. דוגמאות? כמה מאיתנו כתבו צוואה למרות שכל מי שמבין ממליץ על כך? כמה מאיתנו קראו (יותר מ- 5 שניות) את הדו"ח השנתי שקיבלו מקרן הפנסיה/ חברת הביטוח שלהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש שעד לפני מספר שנים לא היתה חובת הפרשה? השאלה היא האם היה הסכם או מוסכם וידוע שיש הפרשה ובהחלטה של הנהלת מעריב לא ביצעו אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אבל בוא נחשוב ביחד אם היה הסכם ולא הפרישו על פיו האם העובדים לא הבחינו בכך? אף אחד לא הקים קול זעקה על זכויותיו הנגזלות? אחד? האם הטייקונים שכל פעם השקיעו כסף, זה לא צף בבדיקות שעשו לקראת ההשקעה? מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע. האם הפרשה לקרן פיצויים היא משהו שנתון לרצונו של המעביד: ירצה-יפריש, לא ירצה- לא יפריש. גם אינו חייב לדווח לעובדיו? לא נראה לי סביר שזהו המצב. יש ייעוץ משפטי לעובדים-נראה מה יעשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אספר לך את המצב החוקי (זה תחום עיסוקי) עד שנת 2008 לא היתה שום חובה להפריש לקרן פיצויים וזו היתה החלטה אישית של המעביד אם להפריש או לא, לקרן אישית או לקופה מרכזית. משנת 2008 ועד היום ישנה חובה להפריש משהו בחלקים הולכים ועולים (היום: כ- 60% מהזכות השוטפת לפיצויים) המעביד לא היה חייב ולא חייב לדווח לעובדיו על מעשיו. אם יש קופה אישית לעובד, הרי שהקופה תדווח לעובד מדי זמן על מה שקורה. במקרה של מעריב, מאחר והמדובר בחברה ציבורית שהדו"חות הכספיים שלה פתוחים לציבור, היתה לעובדים דרך קלה ופשוטה לדעת שיש חוסר במשאבים לכיסוי פיצויי הפיטורין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה המצב בין עובדי מעריב שרובם אינם עיתונאים כלכליים, אבל לציבור הרחב הדרך שאתה מתאר היא ממש לא קלה. קודם כל לפני שניגשים לבדיקה, יש צורך להיות מודע לדבר כזה שנקרא פנסיה , לדעת שלפי החוק שנחקק בזמן האחרון היא מגיעה להם וגם לדעת כמה ואיך באמת מגיע. צריך לחשוד שיש בעיה עם הפנסיה ואחרי כן יש צורך לחשוב על הדרך המקורית של לבדוק את הדוחות הכספיים של החברה. כמה אנשים בכלל יודעים אפילו את ההבדל בין חברה פרטית לציבורית? ולבסוף צריך לדעת לקרוא את הדו"חות הללו ולהסיק מתוכם שמה שמגיע לעבדים לא קיים. סדר פעולות לא פשוט בכלל למי שזה לא תחום עיסוקם המקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעריב היה בעבר בבעלותו של רוברט מקסוול [ויקיפדיה]. זה כבר דבר שהיה אמור אולי לגרום לעובדים הוותיקים להיות ערים לבעיית הפנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש לא ככה ראשית, מי שלא יודע על קיומו של הסדר פנסיוני, מי שלא שואל את עצמו על מה יהיה איתי בעת זיקנה, מי שלא רואה בתלוש השכר החודשי שהורידו לו מדי חודש מספר שקלים הוא פושע- כלפי עצמו אבל פושע שנית, לא המעביד אלא קרן הפנסיה שולחת דו"חות מסודרים לכל האנשים המכוסים אצלה. לפיכך, כל אדם מקבל כל שנה דו"ח מאוד מפורט מקרן הפנסיה/ קופת הגמל/ קרן ההשתלמות/ חברת הביטוח שלו. בקטע הזה, החקיקה והפיקוח בישראל סבירים בהחלט. מי שלא טרח לקרוא את הדו"חות שהקרן שלחה לו. מי שלא מבין ולא ביקש מחבר/ קרוב להעיף מבט. מגיע לו. אני לא מדבר על עובדי מעריב, אני מדבר עליך ועלי, האח שלי והחברה שלך שעובדים במקומות "טובים, מסודרים" שמחר זה עלול לקרות אצלם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי היה נדמה מהפרסומים שדובר על כך שלאנשים ירדו ההפרשות לפנסיה בתלוש, אבל בפועל הכסף לא שכב וחיכה להם. אבל ייתכן שלא הבנתי נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משפחתי עלתה ממדינה בה "פנסיה" הייתה קצבת זקנה שהמדינה משלמת, "בנק" הייתה צנצנת שבה שומרים את הכסף לשעת חירום, "השקעה" היה עמוד אמצע במגזין ו"ביטוח" היה החבל ששומר על המתעמלים בקרקס. נכון שאפשר לשאול חברים או משפחה, אבל בשביל לשאול צריך לדעת מה לשאול ובכלל צריך לדעת שצריך לשאול. הנושאים הללו לא בדיוק עולים באופן טבעי בארוחות חג, צריך לתור אחרי המידע באופן אקטיבי. גם הידע של הוותיקים הוא לא כזה שוס. ב-12+4 שנות לימודי בארץ לא קיבלתי אפילו הסבר כללי לגבי איך אזרח אמור להתנהל כלכלית במדינה. אפילו מושגים כמו "ביטוח לאומי" או "מס הכנסה" או "פיקדון" מה זה "ריבית" ואיך היא מחושבת, כל זה הייתי צריך ללמוד לבד (וחבריי הצברים באו אלי בשאלות ולא להפך). ולמי מהציבור שעובד מהבוקר עד הערב יש כוח להתעסק באיזה דוח1 של איזו קופה שלא מבינים בכלל מה היא ולמה היא משמשת כשיש עוד מתלות לעשות בבית. וגם אם רואים משהו חשוד אז אנשים יתחילו להפוך שולחנות? להעביר את הכסף למקום אחר2? אנשים בוודאי חושבים על מה יקרה להם בזמן זקנה, אבל לכך יש להם שלל תירוצים, שכנועים עצמיים וקונספציות שללא חינוך פורמלי ישארו מקובעים. אנשים צריכים חינוך פורמלי בשביל לדעת איך לקבל את ההחלטות הנכונות. קריאת עיתונים כלכליים והשכל הישר לא מספיקים לכך. 1 אימי למשל התחילה לקבל את הדוחות בדואר רק לפני מספר שנים, לפני כן היא כלל לא ידעה שקיים דבר כזה "קרן פנסיה", שלא לדבר על כך שיש לה את זה. 2 עד היום אין לי מושג האם ואיך ניתן לעשות את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלותיך: אפשר לעבור קרן פנסיה. חפש בגוגל "קרן פנסיה", הכנס לאתר של אחת מקרנות הפנסיה. חפש שם "צור קשר" או פשוט התקשר למספר הטלפון שמופיע בעמוד הראשי. ספר לאדם בצד השני שברצונך להחליף קרן פנסיה ובקש פרטים על הקרנות שלהם. את כל השאר הם כבר יעשו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |