 |
משפחתי עלתה ממדינה בה "פנסיה" הייתה קצבת זקנה שהמדינה משלמת, "בנק" הייתה צנצנת שבה שומרים את הכסף לשעת חירום, "השקעה" היה עמוד אמצע במגזין ו"ביטוח" היה החבל ששומר על המתעמלים בקרקס. נכון שאפשר לשאול חברים או משפחה, אבל בשביל לשאול צריך לדעת מה לשאול ובכלל צריך לדעת שצריך לשאול. הנושאים הללו לא בדיוק עולים באופן טבעי בארוחות חג, צריך לתור אחרי המידע באופן אקטיבי.
גם הידע של הוותיקים הוא לא כזה שוס. ב-12+4 שנות לימודי בארץ לא קיבלתי אפילו הסבר כללי לגבי איך אזרח אמור להתנהל כלכלית במדינה. אפילו מושגים כמו "ביטוח לאומי" או "מס הכנסה" או "פיקדון" מה זה "ריבית" ואיך היא מחושבת, כל זה הייתי צריך ללמוד לבד (וחבריי הצברים באו אלי בשאלות ולא להפך). ולמי מהציבור שעובד מהבוקר עד הערב יש כוח להתעסק באיזה דוח1 של איזו קופה שלא מבינים בכלל מה היא ולמה היא משמשת כשיש עוד מתלות לעשות בבית. וגם אם רואים משהו חשוד אז אנשים יתחילו להפוך שולחנות? להעביר את הכסף למקום אחר2?
אנשים בוודאי חושבים על מה יקרה להם בזמן זקנה, אבל לכך יש להם שלל תירוצים, שכנועים עצמיים וקונספציות שללא חינוך פורמלי ישארו מקובעים. אנשים צריכים חינוך פורמלי בשביל לדעת איך לקבל את ההחלטות הנכונות. קריאת עיתונים כלכליים והשכל הישר לא מספיקים לכך.
1 אימי למשל התחילה לקבל את הדוחות בדואר רק לפני מספר שנים, לפני כן היא כלל לא ידעה שקיים דבר כזה "קרן פנסיה", שלא לדבר על כך שיש לה את זה.
2 עד היום אין לי מושג האם ואיך ניתן לעשות את זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש