בתשובה לאחד מהפריפריה, 01/09/12 0:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
להפך, הקו המאחד בין שתי הדוגמאות שבחרת הוא זכות האדם על גופו. זכותו של התינוק על גופו (כולל איבר מינו) וזכות האישה על גופה (כולל רחמה). עד מתי זכות האישה גוברת על זכות העובר זו שאלה פתוחה לדיון, אבל כפי שכבר נכתב מעליי, אני לא מכירה אף אחד שטוען לאפשר הפלה בטרימסטר האחרון למשל. כמו כן לו היה מדובר ב''שנאת יהדות פשוטה'' אזי היה צריך להיות מתאם גם להתנגדות למצוות יהודיות אחרות, או להראות ביטויים נוספים לאותה ''שנאה'' (וכפי שאנחנו מכירים מההיסטוריה, כשמדובר ב''שנאת יהדות פשוטה'', היא הרבה יותר כוללנית ולא מתמקדת במנהג מסוים באופן מנומק). אבל הרבה יותר קל לפסול על הדף טיעונים ענייניים ב''אנטישמיות'', ידוע. זו גם הסיבה שישראל לא מגיעה למקומות גבוהים באירוויזיון, אגב (חוץ מהפעמים שהיא כן). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זכות התינוק על גופו זה טיעון שחוזר על עצמו על ידי המתנגדים לברית מילה. אולם, אל תשכח שאחד התפקידים של ההורים הוא לקבל החלטות הרות גורל עבור הילד שלהם, כל עוד הילד לא בוגר מספיק להחליט בעצמו. ההורים קובעים איזה חינוך ואיזו השכלה יקבל הילד, באיזו שפה הוא ידבר ובאיזו תפיסת עולם יחזיק. לדברים הללו יש השלכות מאוד רציניות על חייו של האדם: איזה חוג חברים יהיה לו, איזה בן\בת זוג, רמת חיים, תחושות הנאה מעצם חייו וכו. למשל ילד שנולד להורים דתיים, סיכוי רב שימשיך להיות דתי לאורך כל חייו, ילד שקיבל חינוך חילוני, סיכוי נמוך שיחזור בתשובה. גם אי ביצוע ברית מילה זאת החלטה שההורים עושים עבור הילד, ולא זה לא אותו דבר לעשות ברית בגיל 8 ימים או בגיל 18 שנים. גם מהבחינה שברית זהו טקס עם כללים מסוימים. אחד מהכללים הוא הגיל שבו צריך לבצע את טקס. זה לא נכון להסתכל על הברית *רק* פרוצדורה רפואית. אבל יש גם הבדל מבחינת הסבל. גם אם ילד בן 8 ימים מרגיש כאב, הוא לא יזכור אותו וזה לא ישפיע עלו במהלך החיים. אדם שבגיל 18 מחליט לבצע את הניתוח יהיה צריך להתמודד עם לחץ נפשי ומועקה שמלווה בדרך כלל ניתוחים. בנוסף גם אם עושים את הניתוח בהרדמה, יהיה כאב פיזי לא קטן שימשיך מספר שבועות אחרי הניתוח. אני נגד איסור על ההורים לקיים ברית מילה לילדיהם. ילדים להורים דתיים בכל מקרה יקבלו חינוך דתי ובכל מקרה רובם יחליטו לבצע את את הברית בעצמם. איסור על קיום ברית על ידי ההורים גוזר על אותם האנשים לעבור סבל אמיתי גם נפשי וגם פיזי שאותו הם יישאו לאורך כל חייהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול נכון, ולכן המדינה מתערבת בנקודות מסוימות ודואגת לחינוך חובה עם לימודי ליבה, לשירותים סוציאליים (שידאגו להפריד ילד מהוריו במקרה שהם מתעללים בו למשל), להעמדה לדין של הורים שמזניחים את ילדיהם ועוד. כלומר, הורים חופשיים לחנך ולעשות בילדיהם כרצונם עד גבול מסוים. עד איזה גבול, זו השאלה. אין שום ספק שחינוך משפיע ומשפיע הרבה, ועדיין, השכלה אפשר להשלים מאוחר יותר, את הערלה לא ניתן להשיב. בשום שלב לא קראתי לאסור בחוק על ברית מילה, אני לא חיה באשליות. אני חושבת שזה מנהג קדמוני שמוטב להיפרד ממנו לשלום ולכן חשוב לי שתהיה מודעות לנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתינוק בהחלט יש זכויות, אבל הן אינן ואינן יכולות להיות מעוגנות ביחס של המדינה אלא הן מעוגנות בקשר הטבעי אשר בין אם לתינוקה וכך הוא בקרב בני האדם ובממלכת הטבע כולה, ושום חוק אינו ולא יכול לעמוד מעל חוק הטבע הזה. מבחינה דתית הטקס כלל איננו צריך נימוק, ואם יש לו נימוק, הרי שאדם שעבורו השמיים הם ריקים לא יהיה מסוגל לתפוש אותו. מעשה זה של ברית המילה מבטא את הקשר היסודי והראשוני שבין האדם לבין האלוה. ביטול המילה היא בבחינת גט כריתות של הקשר הזה. לבוא ולומר שהערל הוא עדיין יהודי משום שהוא נולד לאם יהודייה, זה נכון פורמלית ועדיין חסר מן הבחינה העיקרית, שכן היהודי מקבל על עצמו ביהדותו את הברית שכרת אלוהים עם אברהם ועם צאצאיו לכל הדורות. ואולם היהדות איננה רק דת, אלא היא גם ציוויליזציה, ובמובן הזה התינוק הוא אמנם יצור חף שמגיע לעולם כמו לוח חלק ולכאורה יש לו זכות לבחור לעצמו זהות. אבל בכל מובן התינוק מגיע אל תוך עולם שקדם לו. למעשה הוא נולד מתוך עולם שקדם לו. מתוך תרבות, מתוך שבט, עם, דת וכל כיו''ב. המחשבה לנתק את התינוק מאותו מטען כדי לאפשר לו זכות פורמלית לבחור בעצמו, היא לא טבעית, אולי גם מזיקה, ובכל מקרה היא מייצגת את הערכים שאת בוחרת עבורו בדרך התשליל. כלומר, תינוק נמול נולד לאם יהודייה שמביאה אותו אל עולם של אמונה בריבונו של עולם ומבחינתה טקס המילה הוא מעמד נשגב של היווצרות הקשר בין האלוהים לבין פרי בטנה, ותינוק ערל נולד לאמא ליברלית או אתיאסטית שמביאה אותו אל עולם שבו אין אלוהים, ואולי יש אלוהים, ובכל מקרה היא תניח לו להחליט בעצמו. זה לא ממש שונה. זו זהות וזו זהות. מיותר לומר שלא מדובר ב''חיתוך הפין'' או ''פציעה'' של התינוק, או התקפה על התינוק ולמעשה המערכת העצבית שלו אינה מפותחת כדי כך שהוא ירגיש כאב וסבל כשם שאת מבקשת לתאר.יחד עם זאת ליבי ליבי עם אותם אלה המבכים על אבדן העורלה, שכן לא הם בחרו בכך וזה בלתי הפיך, ואני יכול להרגיש את הכאב והצער ואפילו הכעס שמתעורר בהם למחשבה על כל התענוגים שאולי אבדו באופן בלתי הפיך יחד עם אותו שקיק מלא עצבים. יתר על כן אני סבור שאין לראות בכך יחס שהוא כולו פיזי כלפי המין, כאילו הנאה היא כולה שאלה של חיכוך ודגדוג, שכן אינני פוסל אפשרות של קשר רוחני ממשי בין האדם לבין העורלה שלו והוא לא פחות חשוב מן הקשר הרוחני שאולי קיים בין האדם לבין האלוהים. ואולם לעניות דעתי, ההכרעה בעניין זה צריכה להישאר ומן הסתם תמשיך להישאר ממילא בידי הוריו ולא בידיו שלו ולא בידי המדינה, ממש כשם שהוא מקבל מהם את קומתו, מבנה גופו, צבע עיניו וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקטע הרוחני-דתי אני לא מתחברת; בכל מקרה, אין לי יומרות לנסות להשפיע על אדם מאמין וכתבתי זאת יותר מפעם אחת. אני סבורה שזהות צריכה להינתן בדרך של תרבות וחינוך לערכים ולא ע"י צלקת פיזית. באשר לפסקה האחרונה, אתה טועה; המערכת העצבית של תינוק מפותחת דיה והוא סובל מכאבים עזים בתהליך המילה ואחריה. אפילו בסקירה המדעית (אנגלית) שקישרה אליה אפעלפי/היא נכתב באותו עמ' 371 (ע"ס מחקרים) כי תינוקות חווים כאב, שינויים התנהגותיים ותגובות חזקות יותר לכאב במתן חיסונים (בהשוואה לתינוקות שלא נימולו) ושההמלצה החד משמעית היא להשתמש בהרדמה מקומית (רק שזה לא מותר עפ"י היהדות, למיטב הבנתי). מידע נוסף על הכאב תוכל למצוא במאמר הזה (בעברית) שאמנם כותב על כך בעדינות של פטיש 5 ק"ג (אני לא מתחברת לניסוחים האובר-דרמטיים שלו) אבל הסיפורים והתמונות מדברים בעד עצמם. זה כואב מאוד, שלא יהיה לך ספק, ותינוקות צורחים וסובלים בתהליך המילה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |