|
||||
|
||||
הביטוי השגור בפי הוא דווקא how the fuck ואני מיד רוצה לומר, כבוד השופט, שככה כולם מסביב גם. זה כולל את מקום העבודה, ורק לאחרונה הסתבר לי שעמק-הסיליקון שונה במובן הזה משאר מקומות התעסוקה בארה"ב. אנשים פה די חופשיים בלשונם: היה לי קולגה שפתח כל פגישה ב-what's up bitches ואני מדבר על גוגל, לא תגידו איזה מוסך. רק מה, יש ילדים מסביב וגם בבית, אז מתאמנים בלרסן לפי הקונטקסט. כך יצא שבעומדי לפני מספר שנים באולם הרצאות אל מול 50 ילדים וילדות בגילאי 9-15 ורציתי לבטא את פליאתי הדרמטית מתוצאה מתמטית מסויימת, *כמעט* פלטתי how the fuck can this be ולשמחתי תיקנתי ברגע האחרון. התיקון, כמובן, החליף את fuck ב-hell, מה שהיה נראה לי סביר לגמרי. נשימתה של כיתה שלמה נעתקה - זה צליל מקסים, כדאי לכם פעם - ואני תהיתי בקול רם מה קרה. "You said the H-word" סיננו כמה אמיצים (היה להם סימן-קריאה בסוף אבל אני לא מצליח לשים אותו במקום הנכון. טל, ווט דה פאק?) ואני הסמקתי קלות. נו, הם אולי למדו משהו, אז גם אני למדתי. |
|
||||
|
||||
האם hell נחשבת באנגלית מילה כזו גסה רק במובן ה"לעזאזל", או גם במובן ה"גיהנום"? כלומר, האם יש בעיה בלומר משהו כמו Those who sin go to hell? |
|
||||
|
||||
כאן http://www.snpp.com/episodes/7F13.html בארט מתענג על הגילוי שאפשר לומר hell בהקשרים דתיים. |
|
||||
|
||||
רק במובן הראשון. מורה יכול לדבר על מושגים של גן-עדן וגיהנום בכיתה. הגירסה המכובסת what the heck היא תחליף מקובל בקרב ילדים ונוער. מבוגרים משתמשים לפעמים ב-what the F או this was effin' stupid או that was friggin' awesome. |
|
||||
|
||||
תודה. אני כמובן מכיר את התחליפים heck, darn, sun of a gun וכו' (בדיוק לאחרונה למדתי שיש להם שם: Minced oath [Wikipedia]). חשבתי ש-hell היא מילה יוצאת דופן בכך שיש לה גם מובן מלוכלך וגם מובן נקי, אבל אז נזכרתי ב-ass, שיש לו גם מובן זואולוגי תמים. אני חושד שגם damn היא כזו - זה בסדר לומר he was damned for eternity, אבל לא בסדר לומר I failed the damned exam, לא? |
|
||||
|
||||
גם פאק (זה בסדר לומר read the faq אבל לא read the fucking faq). |
|
||||
|
||||
אם כבר, מותר (?) להגיד RTFM [Wikipedia] אך לא לפרש? |
|
||||
|
||||
בהרצאה של לארי וול (שהוא איש שאינו נוהג לנבל את פיו), הוא התיחס לזה כ-"Read The Fine Manual". וגם סייג שה"מדריך המצוין" לא תמיד כל כך מצוין. |
|
||||
|
||||
מותר גם להגיד WTF, אפילו אם את/ה מועמד/ת לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית. |
|
||||
|
||||
וכמובן איך אפשר בלי ה-frak של באטלסטאר גלקטיקה: |
|
||||
|
||||
כמו שבישראל היתה ''כוס סודה''. |
|
||||
|
||||
נשפך היין מהצביעות הזאת. |
|
||||
|
||||
בעברית יש גם את "לא מאיימים על יונה ביין". אני חושב שלא הרבה ישראלים יודעים שה-V המפורסם של צ'רצ'יל, עם גב היד פונה כלפי המסמן, הוא טוויסט על התנועה הדומה שבה כף היד פונה כלפי המסמן, ושנחשבת באנגליה לתנועה גסה ומעליבה. |
|
||||
|
||||
ובשנים האחרונות, שיפור: "לא מאיימים על יונה בנער". |
|
||||
|
||||
הגרסא הישיבתית: "לא מאיימים על תוכי בליקר". |
|
||||
|
||||
''לא מאיימים על יונה ביין'' קרוב מדי למקור, אז הלכו צעד אחד הלאה... |
|
||||
|
||||
טוב, אולי זו המצאה של חילונים שנהנים לכנות את המצאותיהם ישיבתיות. אין תוכים ולא ליקר, על התוקי והליקר שלו לומדים מהחילונים כשמתגנבים בלילה לאינטרנט קפה ברחוב יפו... |
|
||||
|
||||
שמעתי את זה דווקא מקולגה חרד''לי. |
|
||||
|
||||
וגם בגלל ששלושת המוקיונים לא מוכרים בישראל1 אני מאד השתוממתי כשפגשתי את האמריקאי הראשון שלי שכלאחר יד עשה תנועות ידים מוזרות. רק אחרי שהכרתי את "המתולתל" מסרטי The Three Stooges הבנתי (אבל אף פעם לא התרגלתי). 1 לא לבלבל עם הסטוג'ס |
|
||||
|
||||
עבדתי פעם עם נערה קתולית ענוגה שנהגה לסנן "Oh Shoot!" כשדברים לא התבצעו לשביעות רצונה. |
|
||||
|
||||
והנה קלינטון בנאום שלו בוועידת הדמוקרטים אמר אתמול heck, he [Obama] even appointed Hillay |
|
||||
|
||||
אני דווקא קיבלתי את הרושם שהוספת fuck לכל מילה שניה זה מאפיין של עגת המאפיה, לא של גוגל, אבל יש שיגידו. |
|
||||
|
||||
זה תהליכים מחזוריים כאלה. היום fuck זה של גיקים ובמאפיה אומרים well upon my word. |
|
||||
|
||||
הרגישות של רוב הישראלים לתרבות האמריקאית היא דרך סרטי הגנגסטרים והנוער, ושם השפה מלאה בקללות. שימוש במילה "hell" בפני קהל הוא רע (מקבילה ישראלית אפשרית: "כוס אמק, איפה שמתי את המשקפיים שלי ?" כאשר אתה עומד על הבמה). מה שמותר בין חברים לא תמיד ראוי בציבור הרחב. |
|
||||
|
||||
קראתי לאחרונה על מחקר שטוען שהאפקט הרגשי (עלינו) של המילים שאנחנו אומרים קטן משמעותית כאשר אנחנו משתמשים בשפה שאיננה שפת האם שלנו. יכול להיות שקללות נופלות באותה קטגוריה, כך שאפקט ה''זעזוע'' הרגשי שלנו משמיעת קללות באנגלית קטן משל קללות בשפתנו, כמקרה פרטי. |
|
||||
|
||||
מישהו שהיה שותף למשרד שלי היה מדבר לא מעט עם אשתו בטלפון כשאני מאזין בעל כורחי (לצד שלו). לעתים קרובות הוא היה מסיים את השיחה ב"לאב יו". אני יודע היטב (מכל אותן שיחות) שהוא באמת אוהב אותה, אבל כל פעם ששמעתי את זה באנגלית קצת צרם לי, ולא יכולתי שלא להיזכר במה שאהוד מנור שם בפי קורין אלאל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |