 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממש בושה וחרפה אפשר לחשוב שלא יאכלו את הממתקים וכל השאר בחוץ לא נותנים להתפרנס בכבוד במדינה הזאת |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מילה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי קשרים ישירים עם בתי ספר לאחרונה, אבל אני יכול להעיד מנסיון אישי שמאז שהבת שלי נכנסה לגן לפני כחצי שנה, התזונה שלה הידרדרה מאד, והיא רוצה לאכול רק פחמימות ומתוקים, רצוי לא מפירות כמובן. ולפני זה היא אכלה הרבה יותר בריא, ולא טעמה כמעט שום דבר מתוק בבית. בגן נותנים בעיקר לחם לבן אחיד, ממרחים של ריבות ושוקולד, ובין הארוחות עוגיות למיניהן. פלא שכשהם מכינים סלט (שלא לומר כשאנחנו מכינים סלט בבית, או פשטידה רחמנא ליצלן) היא לא ממש אוכלת אותו. זה מאד מתסכל, ומאחר שמוסדות החינוך מספקים חלק ניכר מתזונת הילדים, אולי כדאי היה לעשות פיקוח טוב יותר על איכות התזונה הזאת. היום יש מחקר ומידע רב על נזקי תזונה לא נכונה, השמנה, סכרת ועוד ועוד, ואין סיבה שהילדים הקטנים יקבלו ''חינוך תזונתי'' שברור לכולם שהוא קלוקל במיוחד, ובעל השפעות מזיקות וארוכות טווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לפני זה היא אכלה הרבה יותר בריא, ולא טעמה כמעט שום דבר מתוק בבית" ואולי זאת הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הלוגיקה של התשובה, לכן אין לי מה לומר. מוכן להסביר אותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תיאוריית ''הממתקים במידה''. יש הטוענים שאם מאפשרים לילדים לאכול מנה מדודה של ממתקים בבית, הם לא יהפכו לעדר ג'מוסים המסתער על כיבוד נחות בשולחן יום ההולדת. מהתצפיות שלי, ילדים שמקבלים ממתקים בבית מסתערים באותה מידה (ובנוסף אוכלים גם בבית על בסיס יומיומי). אני מניחה שנקודת התצפית האישית משנה פה מאוד. מי שחושב שילדים צריכים לקבל ממתקים צופה בילדים דוחסים לפה סוכריות גומי וחושב ''מסכנים, אין להם את זה בבית''. מי שחושב שילדים לא חייבים לקבל ממתקים צופה וחושב ''עכשיו אני צריך להתמודד עם שעתיים של סוכר גבוה, אנרגיה שלא נפרקה ועצבנות כללית''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דובר על הסתערות, ולא על ממתקים (בעיקר), אלא על תזונה סטנדרטית ועקבית של פחמימות ריקות, וכן קצת מתוקות. שגורמת להימנעות מתזונה בריאה בבית. אני מקווה שנסכים שממתקים אינם אמורים להיות חלק עיקרי בתזונה, אלא רק בונוס חביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא הובן מתגובתי, אני לא בין מצדדי התיאוריה ההיא. ואני מסכימה לדעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל להאשים את הגן. אולי אם היית מכין את הילד שלך כראוי הוא היה מתמודד עם החיים טוב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודגש כשנותנים בגן לחם עם שוקולד בתור ארוחה, רק לחם עם שוקולד, איזו הכנה אתה יכול לעשות לילד שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הילד יודע מה זה לחם עם שוקולד הוא לא יופתע לאכול משהו כל כך טעים, וידע לאזן את הלחם עם השוקולד עם אוכל אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאזן עם מה? אם בארוחה נותנים רק את זה, איך אפשר לאזן את זה עם משהו אחר? ומלכתחילה למה שבגן יתנו ממרח שוקולד וקלוריות ריקות אחרות, אם הם מבטיחים תזונה בריאה? __________________ אתה מתעלם מהעובדה שבני אדם, וילדים במיוחד, מתוכנתים לאהוב מתוק. במתוק יש יותר קלוריות. מתוק בטבע לעולם אינו רעיל. אחרי שילד נחשף לדבר כל-כך מתוק כמו ממרח שוקולד, מתוק של פירות או טעמים מתונים כמו פלפל או מלפפון פשוט לא יעמדו בתחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, הורים משלמים כסף, הרבה מאוד כסף, לגנים. וטחינה, למשל, לא עולה יותר מממרח שוקולד. אם הורים סומכים על כך שילדיהם מקבלים תזונה טובה, ולעומת זאת הם מקבלים קלוריות ריקות1. ולא זו בלבד אלא שזה משפיע על העדפות הילד בבית, בעיני זו רמאות. 1 בין סיפורי הזוועה ששמעתי: נותנים לילד עוגיות לפני ארוחת העשר. בארוחה עצמה מובן שהוא לא רוצה לאכול (התועלת - זה יותר מהיר, מבזבזים פחות זמן). כשהוא חוזר הביתה הוא מיד נצמד לכסא האוכל ומייבב שהוא רעב, וטורף את כל מה שמגישים לו. משמע - הוא מורעב. נותנים לילד בקבוק ואומרים שקיבל מרק (שוב - יותר זול ויותר מהיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את מדברת על גן שנותן את כל שלושת הארוחות ביממה, ובכולן יש רק לחם עם שוקולד, אז את צודקת. כמה גנים כאלה יש, ולמה שמישהו ישלח את הילד שלו לגן כזה? ברוב הגנים נותנים סוגי אוכל שונים, וגם "קלוריות ריקות" הן קלוריות שילדים פעילים צריכים כחלק מתזונה בריאה. _______________ כמי שהיה ילד שנחשף לדבר על-כך מתוק כמו שוקולד, וכמי שגידל כמה ילדים (שנחשפו לדברים כל-כך מתוקים כמו שוקולד), אני יכול להבטיח לך שילד נחשף לדבר כל-כך מתוק כמו ממרח שוקולד בכל זאת מסוגל להתגבר על ה"תכנות" שלו ולבחור גם מאכלים אחרים. אחרת היינו רואים גופות ילדים ברחובות, ואף אחד מלבד כמה משוגעים שלא טעמו שוקולד מימיהם לא היה קונה מלפפונים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז הוא היה גדל להיות טרול שמאשים אנשים בצורה אנונימית באינטרנט? לא תודה, ושתהיה בריא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת התצפית משפיעה על השאלה מה זה "עדר ג'מוסים המסתער על כיבוד". יש ילדים ש"מתנפלים" על הכיבוד ולוקחים ממתק אחד, ויש ילדים ש"מתנפלים" על הכיבוד ולוקחים 10 ממתקים. אולי מי שחושב שילדים לא צריכים לקבל ממתקים חושב שגם זה וגם זה "ג'מוסים" אולי באמת היכולת לראות את ההבדל בין 1 ל-10 היא יכולת תלויית נקודת תצפית. לא יודע. אבל מהתצפית שלי, כמי שכן מבדיל בין 1 ל-10, יש הבדל בין 1 ל-10, ויש הבדל בהתנהגות בין ילדים שלעולם לא נתקלו בממתקים לבין ילדים שיודעים על מה מדובר וידעים שהנס הזה לא ייגמר בעוד שעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שצדקת, אז מה קיבלנו? בשקלול הסופי אלה שיש להם ממתקים בבית אוכלים כמות גדולה יותר על בסיס קבוע, בהשוואה לאלה שלא מקבלים בבית, ואוכלים 10 פעם בחודש. וחוץ מזה, שהעובדה שבימי הולדת מסוימים התפתחה נטייה פראית לחלק ממתקים מסוגים ובכמויות שמצריכים מזרק אינסולין צמוד, לא אמורה בעיני להיות גורם משפיע על מדיניות התזונה השוטפת בכל בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשקלול הסופי השאלה היא מה המטרה שלך כהורה. אם כל מה שאת רוצה הוא למזער את כמות הסוכר שהילד שלך צורך בתקופת הילדות, ואת יכולה ומוכנה לפקח על רוב מה שהוא הולך לאכול באוהת תקופה, אז את צודקת. מצד שני, אם את רוצה שהילדים שלך יגדלו להיות בוגרים שיודעים לשים גבולות לעצמם (בלי שאמא שלהם תגיד להם איפה הגבול) אז הם צריכים לקבל חוש מידה (וחוש מידה זה משהו שצריך להתפתח) והם צריכים ללמוד לבחור את הבחירות הנכונות לבד. אני רוצה שהילד שלי יאכל מאכלים בריאים מבחירה, ולא מפחד או בגלל שזה מה שאמרתי לו (ובאמת, הילדים שלי ידעו בגיל צעיר לשים לעצמם גבולות, גם באוכל, ומקרים כמו תגובה 600614 לא היו אצלינו1). 1 מצד שלישי, אולי זה גנטי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זו המטרה שלי, אבל אני לא חושבת שהיא סותרת את המטרה של הצבת גבולות. מה שכתבת מסתיר הנחות רבות שכלל אינן בדוקות בעיני. או לפחות אינן מובנות מאליהן. -האם ניתן ללמוד לשים גבולות לעצמך בלי ללמוד את זה ממישהו שנוהג כך? -האם ריאלי בכלל לצפות לגבולות הגיוניים כשמדובר בחומרים ממכרים כמו סוכר, או בפעילויות ממכרות כמו צפייה בטלוויזיה או גלישה באינטרנט? -האם אני אמורה כאמא לשים גבולות לעצמי (כי אני שמה) בצריכת סוכר ובגלישה באינטרנט, אבל לתת לילדים יד חופשית באותם עניינים, ולקוות שהם ילמדו? -ואם כן, כמה זמן צריך לחכות עד שהם ילמדו? כי לרוב הילדים שאני מכירה אין יכולת - כמעט פיזית - להתנתק מהמחשב/אייפון כשהם מתחברים אליו. אני לא מאשימה אותם, זה באמת קשה להפסיק באמצע שלב במשחק. אם אמא לא תגיד להם שעברה כבר שעה, או שצריך ללכת, או שהם שכחו לאכול, הם לא יזוזו משם עד רדת הלילה. אני חושבת שלא מדובר על מקרים "נורמליים" - הצבת גבולות לחומרים ממכרים היא משימה קשה מדי עבור ילדים צעירים. גדול על בן ה-4 (נניח) הממוצע לעבור "מבחן מרשמלו". בטח בסביבה כמו זו שאנו גרים בה, מרכז עיר גדולה עם קיוסקים ופיצוציות בכל פינה, עם שלטים ותמונות של גלידות שכופים עליך את עצמם גם אם לא חשבת באותו הרגע על סוכר. מעבר לזה, מטרה הורית נוספת שלי היא למנוע חיכוכים מיותרים בבית. חיכוכים מיותרים הם כאלה שלא נובעים מהחיים עצמם (נניח, מריבות אחים) אלא מהכנסת פיתויים חיצוניים (פרסומת למשל). לכן, אני לא מחזיקה חבילות ממתקים בבית, כי אז הם מבקשים ללא הרף, ב"שיטת מצליח", עד שהחפיסה נגמרת. אבל אני כן נותנת ממתקים. כשרוצים ומגיע הזמן (למשל יש אצלנו "יום גלידה" שבועי) - יוצאים מחוץ לבית, קונים אחד לכל אחד, וחוזרים. זה הגבול שהצבתי והוא גם גבול לעצמי. למעשה מנהג "יום הגלידה" התחיל כתגובה לטנטרומים יומיים של בני הבכור, שמעבר לפינה מהגן שלו היה קיוסק, ובכל יום מחדש חזרה הסצינה "תקני לי". פתרתי את זה בהחלטה על קניית גלידה יום אחד בשבוע וזה נמשך כבר כ-4 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם ניתן ללמוד לשים גבולות לעצמך בלי ללמוד את זה ממישהו שנוהג כך?" - לא יודע, אבל בהתחשב בעובדה שכולנו שמים לעצמינו גבולות אז זאת נראית לי שאלה לא חשובה. "האם ריאלי בכלל לצפות לגבולות הגיוניים כשמדובר בחומרים ממכרים כמו סוכר, או בפעילויות ממכרות כמו צפייה בטלוויזיה או גלישה באינטרנט?" בוודאי. אבל גם אם לא, בשביל זה את הורה, ואת אמורה לשים גבולות הגיוניים במידה והילדים שלך לא מצליחים. אני לא חושב שהגבול של אפס סוכר או גבול הגיוני. "האם אני אמורה כאמא לשים גבולות לעצמי (כי אני שמה) בצריכת סוכר ובגלישה באינטרנט, אבל לתת לילדים יד חופשית באותם עניינים, ולקוות שהם ילמדו?" בוודאי שלא, הרי אמרנו שאנחנו מדברים על "מתוקים במידה" (תגובה 600622) ולא "מתוקים ללא מידה". יש הבדל בין לתת לילדים "יד חופשית" לבין למנוע מהם כל מגע עם ממתקים. "כמה זמן צריך לחכות עד שהם ילמדו?" לא הבנתי את השאלה, ילדים ומבוגרים לומדים כל הזמן, למה את חושבת שצריך לחכות. גם אני בעד למנוע חיכוכים מיותרים, לא נראה לי שלהציב איסורים מויתרים זאת דרך למניעת חיכוכים, יכול להיות שאני טועה, אבל מנסיוני גם האיסורים הלא מיותרים גורמים חיכוכים לפעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שכאן אנחנו לא מסכימים. פעילויות וחומרים ממכרים, כמו סוכר (לבן מזוקק, בכמויות של ממתק או משקה תעשייתי, לא סוכר שנמצא בפרי) או כמו שעות מחשב או כמו צפייה בטלוויזיה, מכוונים למכר ופועלים כך. אני חושבת שזה מעבר להשגת ידו של פעוט או ילד צעיר לקבוע גבולות לעצמו בנושא הזה. איפה ראית שכתבתי על "אפס סוכר"? כתבתי ופירטתי גבולות מסוימים. למה זה נקרא לך כ"אפס סוכר"? הבעיה עם ההורים של "ממתקים במידה" היא, שהמדיניות שלהם כופה עצמה על המדיניות שלי. אני לא מונעת ממתקים מילדיהם ולא מתערבת להם בתפריט, גם לא מרצה להוריהם על חורים בשיניים - אבל הם מגישים ממתקים לילדים שלי בכל הזדמנות, ומרימים גבה כשאני מבקשת שלא יעשו זאת (ועוד מאשימים אותי בגרימת נזקים לילד, וכל מיני כאלה). "כמה זמן צריך לחכות עד שהם ילמדו" - כי אני לא רואה ילדים בסביבתי, ולא משנה איך גדלו מבחינת מתן ממתקים, שמצליחים לסרב לממתק. ואני תוהה האם הניסוי הזה נושא תוצאות בגיל מסוים. ומה זה "איסורים מיותרים"? מי מחליט מה מיותר? בכל משפחה זה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם זה מעבר להשגת ידו של פעוט, אבל כל זמן שליד הפעוט נמצא איזה מבוגר אחראי, לא ברור לי למה זאת שאלה מעניינת. אני לא שולח פעוטות לחיות לבד. "איפה ראיתי שכתבת על "אפס סוכר"? יש שלוש אפשרויות: "אפס סוכר", סוכר בלי הגבלה או סוכר במידה. אם את לא תומכת באפס סוכר, ולא בסוכר בלי הגבלה, אז ברוכה הבאה למועדון ה"מתוקים במידה". את באמת לא מסוגלת לסרב לממתק? התכוונתי למיותר לדעתי. יש כל כך הרבה סכנות אמיתיות בעולם המודרני, כל כך הרבה דברים מהם באמת כדאי לשמור את הילדים, שלדעתי המאבק בסוכר הוא מיותר לחלוטין, הסכנה לבריאות של הילדים מסוכר היא כל כך שולית (לעומת דברים אחרים שהילד יחשף אליהם במהלך חייו) שהרבה פעמים נראה לי שהנאבקים בסוכר עושים את זה מסיבות אידיאולוגיות ולא בריאותיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט:" רוב הישראלים שמתו בין השנים 1998-2007 היו חולי סרטן, כך עולה מדוח שפרסם משרד הבריאות. המחלה הקטלנית מובילה את רשימת גורמי המוות בישראל בקרב נשים וגברים כאחד, כשהיא עוקפת את מחלות הלב שנמצא במקום השני ואת תאונות הדרכים. במקום השלישי ואילך קיים הבדל בין גברים ונשים. בקרב גברים תאונות מהוות את סיבת המוות השלישית, סוכרת היא הסיבה הרביעית ומחלות כלי דם במוח היא הסיבה החמישית. סיבות המוות בקרב נשים הן זהות, אך מופיעות בסדר שונה: הסוכרת היא גורם המוות השלישי בקרב נשים, מחלות כלי דם דם במוח הם הגורם הרביעי ותאונות דרכים נמצאות במקום החמישי בדירוג." אכן, גורם המוות השלישי/רביעי הוא לא משהו שכדאי להישמר מפניו. וזה מבלי להזכיר שתזונה קלוקלת עשויה להשפיע גם על הסתברות הסרטן, וודאי וודאי על מחלות הלב (גורם מוות מספר 2). אולי האידאולוגיה מאחורי זה היא הרצון לחיות חיים יותר ארוכים ויותר בריאים. גם עם זה אפשר להתווכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וציטוט נוסף: "סוכרת של מבוגרים הינה הנפוצה ביותר מבין סוגי מחלות הסוכרת הקיימים. על פי מחקרים כיום, ידוע כי אחוז הולך וגדל של האוכלוסייה בעולם המתועש והמתקדם חולה בסוכרת של מבוגרים. זאת בשל הרעות החולות של תקופתנו: השמנת יתר, תזונה לקויה המבוססת על מזון המיוצר מחומרים מעובדים ושימוש גבוה בסוכר לבן ועוד." (מתוך: http://www.articles.co.il/article/144427/%D7%A1%D7%9...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחסר בתשובתך הוא הקשר בין אכילת סוכר אצל ילדים "שלא במידה" (עם ההגדרה המתאימה למידה) לבין המחלות האמורות אצל מבוגרים. נראה שהאלמוני חלוק עליך בנקודה הזו. או לפחות לגבי משקלה. לדוגמה (אבסורדית במתכוון) האם שימוש במכוניות שלא במידה ע"י הורי ילדים יוביל לעודף תאונות דרכים אצל ילדיהם בעתיד? יש לציין שמי שמתים היום מסרטן וממחלות לב הם בעיקר אנשים שנולדו לפני יותר מחמישים שנים וחיו בעולם שונה. מי שמתו בתאונות דרכים יותר קרובים לילדים (בממוצע) בגילם. יכול להיות שגם בעתיד אלו יהיו גורמי המוות. יכול להיות שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שסובלים היום מסכרת הם גם אנשים בני 20-40 (בארה"ב גם מגיל 15). כמובן שקישור ישיר ל"מידה" או לא הוא קצת קשה. לטעמי, סנדוויץ מקמח לבן בבוקר, בהפסקת עשר, ובארוחת ארבע, + ממתקים באמצע, זה כבר מעבר למידה הנכונה - בייחוד מאחר וזה מעלה מאוד את הסבירות שמי שניזון כך לא יצלח את שאר היום בלי איזו פחמימה או שתיים. כמו שאמרה ברקת, זה ממכר. חיפוש בויקיפדיה בנושאי obese או סכרת מראה על עלייה תלולה בבעיות אלה אצל ילדים ונוער בעולם המתועש בעשורים האחרונים, ולא צריך להתרחק עד חמישים שנה אחורה. והאנלוגיה הקצת משונה לתאונות דרכים שעולה כאן - אם כבר, אז הניסוח שלה צריך להיות אחר: האם חינוך לחציית כביש לא זהירה "במידה" יוביל לעודף תאונות בעתיד? בכל מקרה, זאת אנלוגיה גרועה ולא רלבנטית. אם כבר אנלוגיה הייתי הולך על עישון במידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חמישים שנים אחורה ויותר הן הסטטיסטיקות שאתה הבאת. אל תאשים אותי) נראה לי שזה בדיוק מה שהאלמוני טוען: חינוך לצריכה מודעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך לצריכה מודעת עושה מן הסתם שימוש בהגבלה מסוימת. לא? אלא אם אתה משתמש בהיפנוזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, מה עניין קמח לבן לכאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין הפחמימות הריקות. זה מה שהתחיל את הדיון לפני שהוא הוסט לכיוון הממתקים. (טוב, עם ממרחים מתוקים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לחם מ)קמח לבן כחלק מסנדביץ' (עם מה בדיוק?) לעומת (לחם מ)קמח מלא באותו הסדנביץ'. קלוריות ריקות? נראה לי שלעומת תוכן הסנדביץ', היותו מקמח לבן או קמח מלא די זניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאתה לא מודע לזה שבמוסדות חינוכיים1 עובי הממרח (ריבה/שוקולד/טחינה אצל המהדרים) מינימלי. ואז מירב החומרים התזונתיים מגיעים מהכריך עצמו. אם עד כה הנחת שמדובר בפרוסות דקות וביניהן שלל ירקות, ביצה, נבטים ותבלינים, זה אולי מסביר את הבלבול. 1 לקטנטנים, לא בתי ספר שאינם בתחום ידיעותי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, המושגים "פחמימות ריקות" ו"קלוריות ריקות", מה משמעותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחמימות ריקות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי יש שאלה לגבי קמח לבן. אם אני מבין נכון, מדובר פשוט בקמח שעבר יותר ניפוי מקמח מלא, ולכן הוא מכיל תת-קבוצה של החומרים שנמצאים בקמח המלא. אם כך, למה מתייחסים אליו בתור מזיק? אולי אין בו רכיבים בריאים שיש בקמח המלא, אבל כל מה שיש בו, יש גם בקמח המלא. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבנתי הדלה (ואני לא תזונאי מוסמך) יש כאן מספר טיעונים: 1) טיעון ה"לא מזיק באופן מוחלט, אבל מועיל פחות (==מזיק יותר) באופן יחסי": נניח לצורך הדוגמא הקיצונית שבקמח מלא יש פחמימות פשוטות, סיבים, חלבונים וויטמינים. ובקמח לבן יש רק פחמימות (נעזוב עכשיו פשוטות/מורכבות). מאחר שכמות הלחם שאתה אוכל ביום נתונה וקבועה (או שכמות הקלוריות ביום קבועה), אזי במקרה שתאכל רק לחם מקמח לבן, לא תקבל את הסיבים, החלבונים והויטמינים שאתה זקוק להם. זאת אומרת, על פי הטענה הזאת, הבעיה היא לא מה שאתה מקבל כשאתה אוכל קמח לבן, אלא מה שאתה לא מקבל, והיית עשוי לקבל לו אותו חלק בתזונה שלך היה מורכב מקמח מלא. 2) טיעון רמות הסוכר(ע"ע ערך גליקמי): פחמימות מתעכלות ונספגות בגוף, והופכות לסוכר שעובר לדם ומשם לתאים. לגוף יש מנגנונים מורכבים לטפל ולאזן את רמות הסוכר האלה בדם, כי ערכים גבוהים מדי או נמוכים מדי שלהם גורמים נזקים לטווחים קצרים וארוכים. המנגנונים האלו פועלים, או "אוהבים" לפעול בקבועי זמן מסוימים. כשאוכלים קמח לבן, בעל ערך גליקמי נמוך, הסוכרים משתחררים לדם בקצב גבוה יחסית, וכשאוכלים קמח מלא הם משתחררים בקצב איטי יותר. דומני שגם ירידת ערכי הסוכר לאחר העלייה מושפעת מהרכב התזונה הנ"ל. עליות וירידות מהירות מדי של הסוכר בדם עלולות לגרום נזקים לטווח ארוך, ענייני אינסולין וכדומה. 2ב) טיעון רמות הסוכר והרעב: כאשר הסוכר יורד באופן מהיר לאחר הארוחה, הגוף מרגיש צורך בעוד אנרגיה, מה שמוביל לאכילה נוספת (בד"כ עוד פחמימות), שאינה חיונית לגוף. בתזונה מלאה ערכי הסוכר יורדים במתינות ותחושת הרעב לא מקדימה לבוא. יש הטוענים שתחושת הרצון לפחמימות ומתוק אחרי אכילת פחמימות ריקות (וודאי מתוקים) היא סוג של מעגל המזין את עצמו וגורם לנו להיות "מכורים" לפחמימות. הרגשתי האישית היא שזה לא רחוק מהאמת. נדמה לי שזה עיקר הטענות שאני מכיר, ואם החלפתי בין ערך גליקמי נמוך לגבוה, לא נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זוכרים מתגובה 86283 מה הגליק באינדקס הגליקמי, אז קל לא להתבלבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2) אם בסנדביץ' יש ריבה או שוקולד, יש ממילא לא מעט סוכרים שזמינים אף יותר מהעמילן שבלחם. גם בלחם מהקמח המלא יש הרבה עמילנים. נקודה אחרת: הגן משתמש בלחם מקמח לבן מכיוון שזה זול יותר. אתה רוצה שהם ישתמשו ברכיבים יקרים יותר. האם במחיר ההפרש בין לחם לבן ללחם מקמח מלא אין דברים יותר מועילים שהם יכולים להוסיף לסנדביצ'ים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שהפרוסה שוקלת לפחות פי עשרה מהממרח, ומכילה ברוב משקלה פחמימות, אני הייתי מהמר שעדיין היא נותנת חלק נכבד מהקלוריות כאן, אבל לא ממש ברור לי שאתה אומר משהו בניגוד למה שאני אמרתי, מלבד אולי שקלול שונה של כמויות. הערה קטנה: "ממילא יש לא מעט" או "גם ברכיב X יש הרבה" הן טענות לא כמותיות ולא ברורות לי לוגית. אותנו מעניין סכום הרכיבים כולו. "ממילא לא מעט" + "מה שיש בלחם" עדיין גדול יותר מ"ממילא לא מעט", אבל זה קצת מצחיק לנסות להשוות כמותית מינוחים שכאלה. הרי כידוע בחיסונים יש "לא מעט" חומרים "מזיקים למדי" כאשר מול חלק מהמחלות אנחנו "ממילא די מחוסנים" לאחר חשיפה כזאת או אחרת. למרות שיש המסיקים ממשפטים כאלה מסקנות אופרטיביות, עדיף לדעתי לקבל נתונים מספריים או כמותיים לפי קבלת ההחלטה. מעבר ללחם מלא, יש דברים אחרים לאכול חוץ מסנדביצ'ים, אבל ברור שזה פתרון יותר קל. אין לי שום פתרון בית ספר לאופטימיזצית מחיר הכריך מול תכולתו ומרכיביו. מאחר שכרגע רוב התכולה היא הלחם, הפתרון הכי פשוט הוא לדאוג שהמרכיב הזה ישופר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קמח לבן הוא לא ''סתם'' זול יותר אלא מסובסד בידי הממשלה. למעשה הוא עובר עיבוד נוסף שלפי ההיגיון שלי אמור היה אף לייקר אותו בהשוואה לקמח המלא. זו כמובן לא אשמת הגן המסכן שכך הדברים. אבל זו לא גזירה משמיים שהקמח הלבן יישאר לנצח זול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני חשבתי על (1) בתור הסבר אפשרי, אבל חידשת לי עם שני הסעיפים האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספיק שאתה אוכל פרוסת לחם לבן עם חומוס, ולא רק מילאת את ההפרש בין לחם לבן למלא אלא עברת אותו. מי שמקבל חלבונים מן הצומח מקבל יחד איתם כמות גדולה של סיבים ולא זקוק להתחשבנויות של הלחם המלא המפונפן הזה. יחי הבאגט! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני אוכל לחם מלא עם חומוס? נראה לי שמיצינו, סה"כ כולנו אומרים בערך אותו דבר, ושכל אחד יבחר על מה הוא רוצה למרוח את הפרוסה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדויק, כי הערך הגליקמי למשל לא נקבע על פי ממוצע הרכיבים, אלא על פי כל רכיב בנפרד. לדוגמה, אפשר לאכול מנה עם ערך גליקמי נמוך מאד - למשל בשר, או חומוס, ולהוסיף לה סוכר או מייפל או כל ממתיק אחר. זמן עליית הסוכר בדם יושפע מהרכיב הנוסף, ולא ''ימוצע'' על ידי הרכיב הנמוך, ולכן עדיין יגרום לעלייה מהירה של סוכר שפחות מיטיבה עם הגוף. כנ''ל עבור הלחם הלבן עם החומוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט נשמע הגיוני. אבל זה לא כ"כ נכון, כמסתבר. בניגוד לאינטואיציה, הערך הגליקמי של לחם גבוה יותר מהערך הגליקמי של לחם+שקדים 1. אחת הטענות היום היא שתכולת שומן מורידה את הערך הגליקמי של מזון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רק מחזק את הטענה שלי. המגיב לפני כתב שערבוב ימצע ערכים גבוהים עם נמוכים, אני עניתי שכנראה אין מיצוע והגבוה שולט, ואתה מראה שלעיתים הערבוב אפילו מגביה עוד יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, טעיתי והוטעתי, לאחר כניסה ללינק אני רואה שהכתבה הפוכה ממה שכתבת: השקדים מורידים את הערך הגליקמי ולא מגביהים אותו. טוב לשמוע, אני עצמי צורך לא מעט חמאת שקדים מלאה. אני עדיין חושב שצריך להיזהר ולא להניח שכל ערבוב יאפשר לנו לצרוך סוכרים (או פחמימות פשוטות) מבלי לקבל ערכים גליקמיים גבוהים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הוטעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, טעיתי שהוטעתי. הניגוד לאינטואיציה בלבל אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כתבתי שהאינדקס הגליקמי של לחם לבדו גבוה מזה של לחם + שקדים, וזה בדיוק מה שאתה כתבת - ששקדים מורידים את האינדקס הגליקמי של מאכלים אחרים. מה שרציתי לומר הוא שהאינדקס לא נקבע על פי הממוצע, וגם לא על פי כל רכיב בנפרד, אלא על פי יחסי גומלין - שאינם תמיד ברורים עד הסוף - בין המזונות השונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ידוע לך איפה ניתן לקנות חמאת שקדים בזול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קונה בעדן טבע מרקט, יש להם חמאת שקדים מלאה, שכוללת גם את הקליפות, שזה מומלץ יותר. אני יכול לומר לך גם מה המחיר1, אבל אני לא בטוח מה מדיניות האתר בקשר לזה. 1 אני מניח שזה לא כל כך זול. מצד שני זה מחזיק כמה שבועות בתצרוכת סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידיה רק ירוויח מזה שתתן לו את הפרטים המלאים שלפיהם יוכל להחליט בעצמו מה הוא רוצה לעשות (ולא רק ידידיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה זמן ראיתי בחנות שמוכרת תבלינים, פיצוחים וכו' שני סוגים של ממרחי שקדים - היה כתוב 100% שקד - במחיר 35 ש"ח לצנצנת של 200 גר' כמדומני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אז בעדן ממרח שקד מלא עולה 39 ש"ח ל-310 גרם. זה לא מפריע להם לכתוב שזה יוצא 9.75 ל-100 גראם. יש מצב שממרח שקד רגיל עולה דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, בדיוק קניתי מהם שקדימון רגיל (באינטרנט), 33.90 ל-200 גרם. לא ראיתי שם ממרח מלא. נראה לי יקר מאוד, אם מורחים על לחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי אין אותו באינטרנט, ואולי הוא זול יותר בגלל שהוא פחות פופולארי. בכל מקרה, שקדים הם יקרים גם בצורה הטבעית. זה לא מפתיע שתערובת הסוכר, שומנים צמחיים וצבעי מאכל של שוקולד השחר זולה יותר. (וכן, טעימה להפליא) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוטלה טובה הימנו. במסגרת המאבק שממשלת צרפת אוסרת על ההשמנה המס על שמן דקלים עומד להישלש וכתוצאה יעלה מחיר ממרח השוקולד ואגוזי לוז האהוב כל כך על הצרפתים (למרות המקור האיטלקי שלו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוטנים זולים הרבה יותר משקדים - יש חמאת בוטנים שעשויה מ-100% בוטנים (וקצת מלח) ומחירה כ-15 ש"ח ל-350 גרם. טעימה עד מאוד וגם בריאה (אמנם זה ממפעל B&D שממוקם בשטחים, לידיעת המחרימים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, עם זאת על פי הידוע לי שקדים עדיפים מבחינה תזונתית. בנוסף החמאה שהמלצת, למשל, עשויה מבוטנים שנקלו, וקלייה הורסת חלק מהרכיבים התזונתיים. בכל מקרה, תמיד טוב לגוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם השקדים יקרים, והאלטרנטיבה היא שוקולד ''השחר'' או ממרח זוועתי אחר, ברור שעדיף בוטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שעדיף. פרחים נובלים בדרך כלל והבוטנים הם טעימים אמנם פרחים זה מקובל ובייחוד זר שושנים אבל הבאתי לך בוטנים. הנה הבאתי לך בוטנים- ישראל גוריון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערכו התזונתי של השיר עלה כשהבונבון הצרפתי הפך לבוטן ישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמחרימים - יש לפיליס גלזר מתכון לחמאת בוטנים תוצרת בית, שטרם ניסיתי. 1.5 כוסות בוטנים. 4-3 כפות שמן מלח לפי הטעם 0.25/0.5 כפית דבש (אם רוצים) מקלפים. קולים. שמים בממחה. מוסיפים מים לפי הצורך. _____________ אני לא מחרימה, ומתעצלת להוריד את הקליפה-הפנימית-האדומה מהבוטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולים ואח''כ מקלפים, הרבה יותר פשוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר של מרכיב חיוני עלול להיות קטלני. ראה מקרה רמדיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. אבל אני תחת הרושם שיש כאלה שמתייחסים לקמח הלבן עצמו כמו אל אזבסט - משהו שברור שהוא רעיל אבסולוטית, ושממש מסוכן להכניס לגוף. בגוגל עולות למעלה מ-5000 תוצאות בחיפוש הצירוף "white flour is poison". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובחיפוש "חיסונים ואוטיזם" יש מעל 3 מיליון תוצאות. אז כנראה שקמח רעיל פי 750 פחות מחיסונים, על פי המדד המדויק הנ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם לתקן אי דיוק קל - הקמח הלבן לא באמת מנופה מקמח מלא, אלא הוא פשוט נטחן בשיטה שבה גרעיני החיטה נמעכים (כמו במעגלה) ואז מנפים אותו כדי להפריד קליפת הגרעין הכהה מהתוכן הלבן. בקמח מלא טוחנים את כל הגרעין עם הקליפה (כמו באבני ריחיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, מזמן לא קראתי קישקוש כזה. מילא ההגדרה המעגלית (מפחמימות ריקות מקבלים רק קלוריות ריקות). מראש ההגדרה1 של פחמימות היא פולימרים של סוכר. אז פחמימה ריקה היא פחמימה שאין בה חלבון ? זה לא כל הרעיון של הפרדה בין פחמימות לחלבונים ? והפירוק שלה צורך משאבים אבל לא מחזיר אותם ? המשאבים האלו הם מתקבלים בעיקר מפירוק סוכרים, שאת זה הגוף מקבל עם ריבית כשהוא מפרק פחמימות. פחמימה ריקה היא שם שניתן בד"כ לפחמימות פשוטות יחסית (קמח לבן כן, משקאות ממותקים בד"כ לא, זה סתם סוכר או תחליף סוכר), היתרון של פחמימות מורכבות יותר זה זמן פירוק ארוך (ולכן תחושה של שובע לאורך זמן). תזונאים אוהבים להמליץ על דגנים/קיטניות שמכילים עוד רכיבים שמועילים לגוף, כמו סיבים (מוריד סיכון לסרטן במעי), וקוראים לזה לעיתים פחמימות מלאות, למרות שהרכיבים הללו לא קשורים לפחמימה (בכל צמח יש פחמימות, חלבונים ושומנים, אם כי היחסים משתנים). 1 נו טוב, ההגדרה העממית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי. בקמח לבן יש כמויות רבות של רב-פחמימות (עמילן. מורכב יותר מסוכר. לא הבנתי בדיוק את מה שכתבת כאן על שניהם). מה אני יכול לעשות כדי להבטיח את היתרון של זמן פירוק ארוך יותר? אם הקמח יהיה מעורבב בתוך שומן, שלו זמן פירוק ארוך יותר (נדמה לי שזה המצב בלחם לבן. אפשר למרוח חמאה ליתר בטחון), האם אקבל את תחושת השובע המבוקשת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיון אישי, לחם עם חמאה יוצר יותר תחושת שובע מאשר לחם בלי כלום. אולי זה רק בראש שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מנחש שכן (שומן בקיבה מאט ספיגה של חומרים מסויימים), אבל אני לא בטוח. אם תחליף את זה בפחמימה מורכבת יותר, זמן הפירוק יתארך. גם סיבים מעלים את זמן הפירוק (כנראה ע''י ספיחה של חומרים בקיבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבים בכלל ותאית בפרט הם פחמימות, אבל פחמימות כל כך מורכבות שבני אדם לא מסוגלים להפיק מהן אנרגיה (ולמרות זה הן נספרות בהרכב התזונתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מאיפה הנתונים של משרד הבריאות, אבל אני נוטה לקבל את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כאמינים יותר. לעניינינו, סוכרת גורמת ל-6.2% ממקרי המוות בישראל לעומת 25% מסרטן. למיטב ידיעתי רוב המתים מסכרת בישראל מתים כתוצאה מסכרת מסוג 2, שלמיטב ידיעתי נגרמת כתוצאה מהשמנת יתר. אני לא חושב שמי שצורך סובר במידה ומקיים אורח חיים בריא נמצא בסיכון אמיתי למות מסכרת. יותר מזה, בסכרת מסוג 2 חולים בדרך כלל אנשים מעל גיל 30, סביר להניח שהשליטה שלך על מה שהילדים שלך אוכלים תסתיים הרבה לפני זה, אם לא תכין אותם לחיים, אם לא תלמד אותם לצרוך במידה, אז רוב הסיכויים שהם לא ידעו איך לצרוך במידה, כך שאתה דווקא מגדיל את הסיכון שלהם לחלות בסוכרת (אלא אם כן תצליח לשטוף להם את המח, ע"ע מוסלמים ואלכוהול). אבל גם אם אתה צודק, ומי שלא צורך סוכר בכלל לא ימות מסכרת ותצליך לשטוף את מוחם של ילדיך לא לנסות סוכר אף פעם, וכך תגדיל את תוחלת החיים שלהם מ-86 לל-86.5, החצי שנה הזאת נראית לך בסיבה למנוע הנאה במהלך השמונים שקדמו לה וכסיבה למאבק בלתי פוסק בסוכר? מה גם שאם אתה בקטע של להקריב את האושר של ילדיך על מנת להאריך את החיים שלהם2, אז המאבק שלך צריך להיות בסרטן ולא בסכרת, קריא בסיגריות ולא בסוכר. 1 מקור 2 במילים אחרות, להאריך את הסבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא טיעון ה"הכנה לחיים" נמצא לא תקף במקרה של שתיית אלכוהול. לא נמצא שנערים שהוריהם הגבילו אותם נטו לשתות יותר, ואף להפך - אלה שהוגבלו בנערותם נטו להתחיל בצריכת אלכוהול בגיל מבוגר יותר ובכמויות קטנות יותר מאלה שלא הוגבלו (קראתי על כך לא מזמן מחקר בסיינטיפיק משהו כלשהו). חוץ מזה, מה ההתלהמות והדיבורים על "שטיפת מוח"? מדובר בחינוך ובהעדפה הורית. אתה מדבר כמו תינוק שחטפו לו את הסוכריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין להגביל במידה לבין מניעה מוחלטת. רוב המוסלמים שאני מכיר לא שותים, אלא שכן לא יודעים להגביל את עצמם טוב כמו נוצרים ששותים. אני אהיה מאד מופתע אם יתברר לי שזה אנקדוטה. חינוך זה דבר אחד, לספר לילד שלך שאם הוא יטעם סוכריה הוא יחלה בסכרת וימות בייסורים זה שטיפת מח. אני לא חושב שהמשפט האחרון שלך היה ממש במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה.. עם מי אתה מתווכח? מי ראית שסיפר דברים כאלה לילד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזונה קלוקלת עשויה להשפיע גם על הסתברות הסרטן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט מויקפדיה (אני משער שתצליח למצוא את הלינק לבד): "אורח חיים: השוואה של מקרי סרטן המעי הגס בין מדינות שונות מצביעה באופן מובהק שהעדר פעילות, אכילת יתר (כלומר צריכה של קלוריות מרובות), ואולי גם דיאטה עשירה בבשר (אדום או מעובד) יכולה להגדיל את הסיכון לסרטן המעי הגס.2 ולעומת זאת, פעילות גופנית, ואכילה של הרבה פירות וירקות מקטינה את הסיכון לסרטן, כנראה היות שהם מכילים פיטו-כימיקלים (phytochemicals) מגינים – חומרים שמקורם בצמחים המספקים הגנה כימית, כגון נוגדי חימצון. אכילת תפוחים שלמים, כולל הקליפה, מספקת יתרונות כלשהם למניעת סרטן 3. לפיכך, שינויים בהרגלי החיים יכולים להקטין את הסיכון של סרטן המעי הגס ב-60-80 אחוז 4." (אלא אם התכוונת שהייתי צריך לכתוב "עלולה" ולא "עשויה", ובמקרה הזה אתה עשוי לצדוק). 2 3 4 הן הפניות מהלינק המקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירות וירקות כמעט ולא משפיעים על הסיכוי לסרטן (http://jnci.oxfordjournals.org/content/early/2010/04...). נסה להחליף את המלפפון בכדור אספירין (http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21144578). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי אילו פירות וירקות. אני מניח שפירות וירקות מאיזור פוקושימה יכולים להשפיע על הסיכוי לסרטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למי אתה עונה ולמה קשורים דבריך. אם ליד הפעוט נמצא מבוגר, אז אתה מסכים שהמבוגר אמור להגביל אותו. אם כך אנחנו מתווכחים על 2 ממתקים ביום או 20? אני בכיוון של השניים, תודה. אותי פחות מעסיקה האפשרות של התפתחות סוכרת לטווח הארוך, ויותר הנזקים המיידיים ולטווח הקצר (חורים בשיניים, עליות ונפילות חדות ברמת הסוכר, תופעות לוואי של צבעי מאכל וכולי). מה הבעיה עם סיבות אידיאולוגיות? (ואיזו אידיאולוגיה אתה חושב שקשורה להגבלת סוכר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאני עונה לתגובה 600700. בוודאי שהמבוגר אמור להגביל, זה הרי מה שאמרתי מההתחלה. הויכוח הוא בין מתוקים במידה (2, 50, 100, 1) לבין בלי מתוקים בכלל (0). לכל דבר יש נזקים (לטווח ארוך וקצר). אני חושב שזה די דבילי לשמור ילדים בנייר פצפצים (שלא יפצע) באיזה חור בערבה (שלא יחשף לזיהום) בתוך מרתף (שלא יחשף לשמש) והקפדה על דייטה של ברוקולי מרוסק (שלא יחנק). אבל זה אני, אדם שבכל זאת חושב שחוש מידה זה דבר חשוב, ושבמשוואה של אושר מול בריאות בריאות לא צריכה לנצח תמיד בנוק אאוט. אין שום בעיה עם סיבות אידיאולוגיות, יש בעיה שהן מתחבאות בכל מיני אגדות על סכרת והתמכרות. (לא יודע, נראה לי שזה משהו ניו אייג'י שבא הרבה פעמים עם התנגדות לדברים אחרים שמיוחסים לעולם המודרני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוויכוח מלכתחילה היה בין הגבלה מחמירה יחסית לבין גישה שלפיה הילד ילמד עם הזמן להגביל את עצמו. תגובה 600659 דבריך על ילדים השמורים בפצפצים לא קשורים להגבלה על ממתקים. אני חושבת שבהכללה גדולה, וממה שראיתי, אותם הורים שמגבילים ממתקים, במקביל נותנים לפעוט לזחול ולטפס חופשי, לתינוק להכניס חפצים לפה, ופחות מחמירים בכללי ניקיון - בהשוואה להורי מיינסטרים (שמרשים ממתקים אבל מחמירים הרבה יותר בכל השאר). הקווים אישיים מאוד וכל הורה קובע לעצמו. לגבי "אושר מול בריאות" - הקישור "ממתקים = אושר" ו"פחות ממתקים = אומללות" אינו אוטומטי ודורש הסבר (האם ילד שאוכל אגוזי קשיו או תותים מהעץ אומלל יותר מילד שמקבל "דובונים" או סוכריות גומי? או שאולי התכוונת ל"סיפוקים" ולא לאושר?) אני דווקא רואה הורים שמספקים לתינוק בן פחות משנה שקית מרשרשת ביד עם משהו פריך בפנים. זה לא נראה לי גורם אושר גדול, סתם "פקק" לפה ויצירת הרגל גרוע ביוזמת ההורים. זה אפילו לא הגיל שבו ילדים מושפעים מלחץ חברתי או מבקשים אקטיבית. אגב, למה "אגדות" על סכרת והתמכרות? קל מאוד להתמכר לסוכר לבן. מה ניו אייג'י באזכור הרעיון הזה? (אם כבר, התמיכה בו היא שמופרכת, כמו בפרסומות שמראות את הצדדים הקוליים, החתיכיים והכייפים של שתיית בקבוק קולה שלם או חיסול חפיסת ממתקים). גם לרמות של מלח באוכל קל מאוד להתרגל, וכמויות הנתרן בחטיפים תעשייתיים מלוחים יוצרות הרגל כזה בעוצמה גבוהה מאוד. אחרי שאוכלים שקית תפוצ'יפס, טעמו של האורז הביתי פתאום תפל. מעניין למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה לגבי אושר וממתקים: ממתקים זה אושר. זו דעתי. מי שראה פעוט טועם גלידה בפעם הראשונה חזה בהתגלמות האושר. אולי זה שריד אטביסטי לתקופות אבולוציוניות קדומות, ממה שחזיתי ותעדתי, ממתקים שוכנים עמוק בנשמתו של הפעוט. האושר שהם מסבים לו הוא עצום, והעצב שלו כששוללים ממנו ממתק הוא לא ינוחם. אני אומרת "פעוט" כי בגיל מסוים, אולי בסביבות גיל חמש, זה משתנה, האושר כבר לא אותו אושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראינו את אותו פעוט... אצלי הפעוט נהג בגיל שנה פלוס להסתפק בלקיקה-שתיים והחזיר את הגלידה לאמא שלו, מרצונו. הספיק לו. אחרי שנה נניח הוא כבר היה מסוגל לסיים גביע שלם, מנה עצומה במונחי משקל הגוף שלו. הוא פשוט התרגל. אבל אני מסכימה שהכמיהה למתוק היא דבר נעים ומנחם. מה שיצא מכלל פרופורציה הוא המינונים, והיחס בין דברי המתיקה לאוכל ממש (מה גם שלרוב אפשר לשלב את השניים בלי להרגיש יותר מדי בעונש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתנו לתמר לטעום גלידה. היית צריכה לראות את הפרצוף שלה. כאילו נתנו לה לימון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סלדתי מטעם שוקולד עד גיל מאוחר יחסית, אולי וניל ימצא חן בעיניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני בן יותר משנתיים ולא טעם ממתקים מימיו (חוץ מפירות). אפילו לא עוגה. האם אני אכזר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא. זה ממילא ישתנה ברגע שתכניס אותו לגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בסדר גמור. בסך הכל מושך מעט יותר את השלב שממנו איך דרך חזרה (בני התוודע לעוגות שוקולד ביום הולדתו השלישי, ומשם לא חזרנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. גם אנחנו משתדלים מאוד למנוע. אבל הואיל ובארוחות משפחתיות אוכלים עוגה או גלידה, גם הקטנה רוצה לטעום. ואני לא רואה טעם לתסכל אותה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |