|
||||
|
||||
אני ממתין בקוצר רוח למחאה על ביטול המבצעים. "ספרים לעשירים בלבד! צריך לעזור לסופרים, אבל לא על חשבון מעמד הביניים!" יהיה משעשע. האמת היא שכמו בדרך כלל, מחיר הרגולציה יזלוג אל השחקנים החלשים בשוק: יותר מחברים יאלצו להוציא ספרים על חשבונם או לוותר בכלל על הוצאת ספר, ובאופן דומה יפגעו העורכים, המתרגמים, המאיירים, היחצנים וכל מי שכושר המיקוח שלו קטן יחסית במערכת האקולוגית של תעשיית הספרים. |
|
||||
|
||||
אתה מתאר בדיוק את המצב הקיים עכשיו: יותר מחברים נאלצים להוציא ספרים על חשבונם או לוותר בכלל על הוצאת ספר, ובאופן דומה נפגעים העורכים, המתרגמים, המאיירים וכל מי שכושר המיקוח שלו קטן יחסית במערכת האקולוגית של תעשיית הספרים. |
|
||||
|
||||
המצב תמיד יכול להיות גרוע יותר. אם נניח שהשחקנים המסחריים במערכת רציונליים ומכירים את תנאי השוק, אפשר לשער שמדיניות המחירים שלהם היא אופטימלית מבחינת גודל ההכנסה שניתן להפיק מקהל הקוראים. הכנסה זאת היא הבסיס לפרנסתם של כל העוסקים בתעשיה. לכן שינוי כפוי מקטין כנראה את העוגה העומדת לחלוקה בין השחקנים השונים בתעשיה. התמורה להקטנה זו אמורה להיות "לטובת הסופרים". לדעתי התוצאה תהיה בדיוק כמו התוצאה של רגולציה בתחום התעסוקה: מי שבפנים יגדיל את חלקו בעוגה, מי שבחוץ יקטין את חלקו. אבל הכל מעוגה קטנה יותר. הסופרים הפופולריים ביותר, ואנשים שצריכים כבר היום לממן את הוצאת ספריהם על חשבונם, לא יושפעו כלל. בתחום הביניים הסלקציה תהיה חריפה יותר: מי שיהיה בפנים ירוויח, ומי שבחוץ יפסיד. לגבי שאר בעלי המקצועיות שאינם סופרים - כולם יפסידו. בסה"כ ההפסד יהיה גדול מהרווח מפני העוגה תקטן. |
|
||||
|
||||
בפעם המי-יודע-כמה, הבעיה היא לא (רק) שכר הסופרים, היא של כלל העוסקים בתחום ובראש ההוצאות, מול הרשתות. מו"לים, עורכים ספרותיים, מגיהים, לקטורים, עורכים לשוניים, מתרגמים, מאיירים, סופרים. בטח שכחתי מישהו בדרך. לגבי העוגה (שאני בכלל לא משוכנעת ש"שינוי כפוי"1 מקטין אותה) - האם העוגה גדלה בשנים האחרונות? האם בסך הכל הכללי, סך ההוצאה על ספרים גדל? אנשים קונים ספרים ביותר כסף? אני לא יודעת. אתה יודע? 1 סטימצקי את צומת הספרים משחקות הורדת ידיים עם ההוצאות. רק שיש להן פטיש 5 קילו שהן מורידות על ההוצאות, אגב משחק. האם השינוי בכללי המשחק מצד סטימצקי את צומת פחות "כפוי" מאשר חוק שמקובל מאוד בעולם, שיגביל את מידת ההנחה שיכול דואופול לסחוט מההוצאות? |
|
||||
|
||||
את חושבת שההכנסה הכוללת ממכירת ספרים תגדל? כלומר מה ההסתברות ששינוי מבנה המחירים שנובע מסיבות אידאולוגיות יכול דרך אגב גם להגדיל את ההכנסות? |
|
||||
|
||||
עדיין לא הוכחה ההנחה שהגדלת העוגה טובה לכל המתחלקים בה. |
|
||||
|
||||
לגבי המילה "אידאולוגיות": השינוי נעשה (גם) מסיבות כלכליות ומנימוקים כלכליים. נועה טוענת שהם נכונים ואתה טוען שהם שגויים. |
|
||||
|
||||
שיטת המבצעים-התמידית הנוכחית היא עניין של השנים האחרונות. האם להערכתך השוק מגלגל יותר כספים מאז שהתחילו בשיטה הנוכחית? אותו דבר? פחות? גם השיטה הנוכחית מהווה שינוי. למה שינוי שבסיסו ב"אני חזק, אני יכול לכפות עליך מה שאני רוצה כי אני שולט בשוק ואו שתמכור לי בתנאים שלי או ששלא תהיה קיים" זה דבר תקין, בעוד ששינוי (שמטרתו לתקן עיוות אבל זה עניין אחר) שמקורו בחקיקה הוא פסול? ________________ בשוק שחלקו הגדול חנויות קטנות לא היה צורך בחוק מעין זה, אף על פי שהוא קיים בעולם גם במדינות שאין בהן מונופולים ודואופולים בתחום הזה. |
|
||||
|
||||
אגב, אתה מדבר על מכירה, ומכירה בלבד. כעקרון, אם אתה מצליח לכפות על ספקיך לשאת בעלות הכוללת של ההנחות המפליגות שאתה נותן לקונים, ואתה עצמך מרוויח מכל פריט כקודם - אז אין ספק, אתה מרוויח. אז מה אם אתה כורת את הענף שעליו אתה יושב. |
|
||||
|
||||
אני פשוט מנסה לחשוב בהגיון. אני מנסה לחשוב מה מקור ההכנסה של כל העוסקים בספרים. אם מסכימים שכל הכסף מקורו בהכנסות ממכירת ספרים, ואם הגיוני לחשוב ששינוי כפוי יקטין את ההכנסות, אז המסקנה צריכה להיות שהסכום הכולל שמתחלק בין השחקנים השונים יקטן. מאחר שאין לי שום נתונים, אין לי ברירה אלא לסמוך על ההגיון. נכון, ההגיון הזה הוא לא לוגיקה מתמטית ויתכן שיש גורמים שאני לא מביא החשבון. לשאלת החלוקה של העוגה המוקטנת, את מניחה שסטימצקי וצומת הם השחקנים החזקים, ולכן הם יכולים למשוך לעצמם חלק גדול על חשבון האחרים. הגיוני. אבל מה משתנה עכשיו? החוק החדש לא מחייב את ההוצאות הגדולות והסוחרים הגדולים להוציא ולשווק כל ספר בכל גודל מהדורה. מדוע בעצם שהשחקנים החזקים לא ימשיכו לקחת לעצמם את חלק הארי? הגיוני לחשוב שמה שישתנה הוא פילוח השחקנים החלשים יותר לנישה קטנה יותר של מרוויחים, הסופרים שיקבלו תנאים טובים יותר, ולנישה גדולה יותר של מפסידים. כמובן המרוויחים והמפסידים באופן יחסי מתוך העוגה המוקטנת. |
|
||||
|
||||
בבקשה. מקור ההכנסה של כל העוסקים בספרים: סופרים - כנראה מעבודה נוספת שבה הם עוסקים. עורכים ספרותיים, מגיהים, עורכים לשוניים, מתרגמים, מאיירים, מעצבים - מכניסים (או מנסים להכניס) מהעבודה בה הם עוסקים. שהיא (בהתאמה) עריכה ספרותית, הגהה, עריכה לשונית, תרגום, איור ועיצוב. זו עבודה עם דד-ליין, לא תחביב שאתה יכול לעשות בשעות הפנאי. לקטורים בימים טרופים אלה בד"ך עובדים בעבודות אחרות וקוראים ספרים עבור הוצאות בחינם. מוציאים לאור מכניסים מהכנסות הספרים שהם מוציאים לאור, חסר ההוצאות שהיו להם (עריכה, הגהה, תרגום, איור, עיצוב, הדפסה, שכירת מבנה, אכסון, שכר למזכירה, קופה קטנה, שיווק ועוד כהנה וכהנה). יש מו"לים שמכניסים מזה שהם משיתים את העלויות הנ"ל על הסופרים. חנויות ספרים - מכניסות מספרים שהן מוכרות. את הספרים הן מקבלות בקונסיגנציה. כלומר - הן מקבלות סחורה בלא לשלם, ומוכרות אותה. את התשלום הן מעבירות לאחר המכירה למו"לים. אם הספר נמכר בהנחה - מי שנושא בעלות ההנחה זה המו"ל לא החנות1. אם ספר לא נמכר - הוא יוחזר למו"ל. אם ספר נפגם בחנות - הוא גם יוחזר למו"ל. 70% מהמחיר שאתה משלם על ספר הולך לחנות. חוץ מזה, חנויות מכניסות גם ממוצרים נלווים: עטים, דיסקים, כרטיסי ברכה, משחקים. גם אלה בקונסיגנציה. אני לא מניחה שסטימצקי וצומת הם השחקנים החזקים. סטימצקי וצומת הם השחקנים החזקים. זו עובדה. החוק לא מחייב את ההוצאות הגדולות להוציא כל ספר. נכון. אז מה? לא זו מטרתו. החוק גם ישאיר על כנו את השחקנים החזקים על חלק הארי שלהם. החנויות ימשיכו לקבל ספרים בקונסיגנציה. הן ימשיכו לקחת לעצמן 70% מהתקבול על ספר2. אתה, כאמור, מתמקד במוכרים, משום מה. למה אתה סבור ששינוי כפוי יקטין בכלל את ההכנסות? או לחילופין, שאם צומת את סטימצקי ירוויחו פחות, זה יקרין על השחקנים החלשים יותר? 1 הואיל ומי שנושא בעלות ההנחה הוא המו"ל והכנסותיו נפגמות - גם ההכנסות בתחתית שרשרת המזון נפגמות. ואז שכר העוסקים האחרים בתחום קטן, מעסיקים פחות אנשים ישירות, מקטינים את שכר הפרילנסרים, מקצצים בשכר המתרגמים, העורכים והמגיהים או נותנים לסטודנטים לתרגם, לערוך או להגיה. מדלגים בכלל על עריכה והגהה, והתוצאה היא הספרים מרובי הטעויות שאתה רואה בשנים האחרונות. 2 זה, דרך אגב, עניין שאני הייתי מתערבת בו, לו זה היה אפשרי. כמדומני - זה לא. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאי אפשר להוריד יותר את שכר הפרילנסרים. גם משלמים מעט וגם בשוטף פלוס.. |
|
||||
|
||||
תמיד אפשר להוריד עוד. אאל''ט פעם לקטורים קיבלו שכר... |
|
||||
|
||||
אם הפרילנסרים יתחילו לתרגם כהובי. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוחה אם דיברו על זה קודם, אבל אם זה המצב, למה החוק לא מתמקד בתשלום על הספרים ישירות מהחנות למו"ל בלי קשר לקניה ועל גלגול ההנחות למו"לים במקום לקבוע מועדי הנחות נוקשים? |
|
||||
|
||||
שאלה מצויינת. כמדומני - לא ניתן לאסור על קונסיגנציה, ולא ניתן לאסור על גלגול ההנחות למו''לים. |
|
||||
|
||||
ושוב - לא מדובר על ביטול המבצעים, מדובר על ביטול המבצעים על ספרים *חדשים* כל עוד הם *חדשים*. אפשר לחשוב שלפני מבצעי הארבע-במאה רק עשירים קראו ספרים. ואם כתוצאה מהחוק הזה אנשים יחזרו לספריות הציבוריות - דיינו. |
|
||||
|
||||
החוק על הגבלת הנחות נראה לי סתם בלבול מוח וכן גורם יותר נזק מתועלת. אבל לא נורא. בלבול מוח ? כמעט כל מבצעי ההנחות היו על ספרים לא חדשים, כנראה בגלל שנצברו סטוקים של ספרים שהיה צורך להיפטר מהם. זאת אומרת שהחוק לא חל עליהם. למה נזק ? כי יש ספרים שתומחרו במחיר גבוה ממה שהשוק מוכן היה לקנות, זה התברר רק לאחר שהספר הוצא למכירה. הוזלה של 25 אחוז ומעלה נועדה לתקן את מחירי הספרים הגבוהים מדי (בלעדיה היו פחות מדי קונים). עכשיו רוצים לבטל את האופציה לתיקוני מחיר, אם כך במה הועיל החוק ? האם יקרה משהו נורא ? לא חושב. ימצאו קומבינה לעקוף את החוק. |
|
||||
|
||||
הפוך. ספר מתומחר גבוה, משום שיהיה עליו מבצע של 25%. הטענה היא שבלא מבצעים, מחירו של ספר יהיה כ-55 שקלים. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שהמו"לים יודעים מראש מה המחיר "הנכון"? לכן נראה לי שהם קובעים מחיר התחלתי גבוה ואחר כך מתקנים אותו כלפי מטה כדי להתאים את המחיר לביקוש. (מחיר 55 ש"ח לספר איכותי כנראה לא ריאלי במדינת ישראל לרוב הספרים החדשים.) נניח שמו"ל חושב ששווה לו למכור ספר ב- 75 שקלים בשנה הראשונה, 70 שקלים בשנה השניה, 65 שקלים בשנה השלישית, כמו הוא מתכוון למכור אותו במחיר 30 שקל (בכל זמן שהוא) אם הספר ניכשל במכירה. בתור ספר חדש, הוא יתמחר אותו ב- 100 שקלים כדי שאם הספר יתגלה כלהיט הוא ירוויח עליו יותר, אם המכירות של הספר יהיו חלשות הוא יתן הנחה של 25 אחוז למשל, או הנחות אחרות לספר בודד. יותר מזה, השיטה של מחירי מבצע — 2 במאה, 3 במאה , 4 במאה, וכדומה — הם בעצם סיבסוד של מחירים (שהרי קונים רבים מתפתים למבצעים וקונים ספרים בלי לקרוא אותם אחר כך). כאמור, המו"ל אינו נביא לכן הוא אינו יכול לחשב מראש מה המחיר "הנכון" , הוא משתמש במחיר ראשוני גבוה והנחות גבוהות כדי שיוכל להגיע למחיר "הנכון" לפי תגובות השוק. עכשיו מקשים עליו את הגמישות של תיקוני מחירים. (לדעתי מוכרי הספרים ימצאו דרכים לעקוף את החוק, לכן לדעתי החוק הוא רק בלבול מוח.) ובכלל. לא חושב שהמדינה אמורה להתערב במחירי מוצרים. לא ספרים ולא נעליים. סופרים לא מרוויחים מכתיבת ספרים ? שיתפרנסו מדברים אחרים (עריכה, תירגום, אקדמיה). גם רוב הציירים לא מרוויחים מאמנות טהורה, אלא ממקצועות קרובים לציור אמנותי טהור. |
|
||||
|
||||
איך יתפרנסו מעריכה ותרגום אם המצב הנוכחי מקרין ישירות על שכר המתרגמים והעורכים? |
|
||||
|
||||
כמעט כל מבצעי ההנחות היו על ספרים לא חדשים? באמת? שאלה אחרת: איזה חלק ממחזור המכירות היו ספרים שנמכרו בהנחות? האם הם בסה"כ עודדו מכירות של ספרים שלא במבצע (כי ממילא כבר הגעת לחנות) או פגעו הצלחתם? |
|
||||
|
||||
לגבי הפיסקה הראשונה שלך. הערכתי: 95 אחוז מהספרים בהנחות של 50 אחוז ומעלה הם ספרים שיצאו שנתיים או יותר לפני מבצע ההוזלות. אני מבסס את ההערכה שלי על חנות צומת ספרים גדולה שנימצאת 10 דקות ממקום מגורי, אני מבקר שם בערך פעם בחודש (לא לקנות ספרים אלא בדרך כלל רק לעלעל). לגבי השאלה שלך בפיסקה השניה. אין לי מושג בעניני כמויות מכירה , שהרי אין לי גישה להנהלת הכספים שלהם. לגבי עידוד מכירת ספרים לא מוזלים, אני מניח שאם החנות משגשגת גם ספרים לא מוזלים נימכרים היטב (מהסיבה שציינת, או משום שיש קוראים שרוצים ספר ספציפי בכל מחיר סביר). |
|
||||
|
||||
כמו שאמרתי בתגובה הראשונה שלי בדיון הזה, אין לי דעה מגובשת על הצעת החוק. אני לא מכירה את החומר מספיק לעומק. ורק הערה - יש טענה לפיה קביעת מחיר גבוה נובעת מכך שההוצאות מחשבות מראש את המבצעים האימתניים ומשקללות אותו. לא יודעת אם זה נכון או לא, אבל בהנתן שרשתות ספרים והוצאות ספרים הם גופים עסקיים שמטרתם למכור, לא מן הנמנע שבעקבות החוק המחיר יתאזן למחיר שהוא לא 80 שקל לספר, כדי שאנשים ימשיכו לקנות. הרי קביעת מחיר (מלא) לספר הוא לא גזירת גורל. |
|
||||
|
||||
מבלי לשפוט את ערכו של החוק הספציפי, אני רוצה להעיר משהו כללי. אפשר לטעון שההשוואה בין "ספר" כמושג, למוצר היא השוואה מעוותת. מבחינת הנסיון להעביר את החוק הזה, אפשר לנסות השוואה מתאימה יותר, ל"כסף" כמושג. מקובל, או לפחות היה מעשה של ממשלות שהתערבו ע"מ לשמר ולקיים תשתיות פיננסיות באמצעות הצלת בנקים, הזרמת כספים או רגולציה פיסקלית-חוקים (ישראל שנות ה-80, ארה"ב בשנים האחרונות, אירופה בימים אלה). המבנה הפיננסי הוא מבנה חברתי שהוא יותר מסתם חיוני. הוא חלק מאושיות החברה המודרנית, עצם מעצמותיה, תשתית אינהרנטית המגדירה את החברה כפי שהיא. ולכן, מדוע שהמדינה לא תתערב גם ע"מ לשמר את המבנה והתשתית החברתית שמגדירה מהו האדם? למילה הכתובה ערך עמוק בפני עצמו. היא איננה משהו שנוסף אלא משהו שמקדים את היות האדם המודרני, התשתית המכוננת את אושיות האדם (הרבה לפני שנוצרו מבני תשתית פיננסיים). בבסיסה, ה"מילה" (קרי, ההתגלמות הכתובה של ה"שפה") איננה מוצר תרבותי, כי היא מגדירה את האנושות כפי שהיא, בדומה ל"כסף" (ובשונה משאר האומנויות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |