בתשובה לסמילי, 05/03/02 15:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2. הסגנון של שי כהן זה הרג אנשים. 3. נפתלות הן דרכי הסמנטיקה: לפי המילון1, "פחד: הרגשת חוסר אומץ לעמוד מול סכנה" ו"הפחדה: הטלת פחד", ולפי אותו מילון "טרור: אלימות לשם השגת מטרות פוליטיות" (מה שמכסה, כמובן, גם כל אקט במלחמה בין צבאות סדירים). עד כמה ש"יש לך כרטיס מועדון?" היא שאלה מפחידה, אני מוצא שאין קשר מחייב בין מושג הפחד לבין התחושה הלא נעימה של תשלום המחיר. בהיותי לא-רועי2 ולא מקבל תשלום מליברמן, אני פורש תוך שאני מודיע שלדעתי מלכתחילה לא ניתן לקבוע את עמדתו המוסרית האמיתית של פוליטיקאי לפי דבריו או לפי מעשיו (מכות לילדים), אלא רק לקבוע אם מעשיו מוסריים בהתאם לתפיסת המוסר של הקובע (מכות לילדים?!). מה שניתן לקבוע הוא את עמדתו המוסרית המוצהרת, אם הוא מבטא אותה. בדיון הזה ניסיתי ללכת צעד אחד קדימה ולהניח שפוליטיקאי לעולם לא יצהיר שעמדתו היא בלתי-לגיטימית מבחינת המוסר שלו (המילון הזה, אגב, גורס "לגיטימי: חוקי", אבל ניקח את הפרשנות לפיה מדובר ב"לגיטימי מבחינה מוסרית"), אחרת מלכתחילה יכולתי לענות "ליברמן סבור שטרור אינו לגיטימי, אך בכל זאת הוא מציע להפעיל טרור". (שגם זה לא משהו, אם לקוחים בחשבון שליברמן הוא ילד גדול, פוליטיקאי מעשי וכו' וכיו"ב). כלומר, האתגר היה, בהכרח, להראות שהצעתו של ליברמן איננה "טרור". ראשית, היה צורך לדון בהצעה כפשוטה, בלא הנחות מוקדמות על כוונות נסתרות. שנית, היה צורך לעצב עולם-מושגים שבו ההצעה הליברמנית איננה טרור. כאן, בהיותי לא-ליברמן, ותוך שימוש בשני מילונים בלבד, לא נחלתי הצלחה גדולה. 1 "מילון ההווה - מילון שימושי לעברית התקנית" 2 שומדבר אישי, אלא שפתילי רועי-סמילי היו לשם-דבר |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היה רק פתיל רועי-סמילי אחד (אבל אני מבין את כוונתך, אני תמיד משתדל לכתוב בצורה ברורה ככל האפשר, לצערי הרב, אני לא תמיד מובן, ואשמח לקבל את הסיבות בדואר). 2. גם הפצצת שווקים זה הרג אנשים. 3. לא הבנתי את כוונתך, ולא מצאתי סתירה משמעותית בין ההגדרות המילוניות (אני, כאמור, משתמש ב"רב-מילים" http://www.ravmilim.co.il/default.asp) בכל מה שנוגע להצעתו של ליברמן. הצעתו היא עדיין טרור. אני מקבל את טענתך "שפוליטיקאי לעולם לא יצהיר שעמדתו היא בלתי-לגיטימית מבחינת המוסר שלו" במלואה. מה שרציתי להראות בתחילת הדיון הוא, שדווקא הימין הישראלי (אותו ימין שהכיל, בנוסף לליברמן, את שי כהן, יהודה עציון, זאב חבר, חגי סגל, משה פייגלין, דניאלה וייס, עמי פופר, כהנא , ברוך גולדשטיין, וכו') הוא זה שצריך לענות לשאלה "האם הטרור לגיטימי", בעוד שהשמאל הישראלי (אותו שמאל שמכיל את ... אבוי הרשימה שלי ריקה), לא צריך לענות על השאלה (למרות שהוא עונה עליה כל פעם מחדש). יכול להיות שלפי הימין (למעשה, בטוח שלפי חלקים [קטנים?] מהימין) הטרור הוא לגיטימי, ולכן לא תהיה הצהרה בסגנון "עמדתי בלתי לגיטימית". ז"א הצעתו של ליברמן היתה הצעה לגיטימית מבחינתו (למרות שהכילה טרור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לא בהכרח. אם מה שיוצא בסוף זה שאתה ממשיך לשמוע את ליברמן מבעד למסך ה"מה-אני-חושב-שליברמן-מתכוון", אז באמת חבל על זמננו. אני טוען שלגמרי לא במקרה ליברמן אומר "להפציץ שווקים" ולא "להרוג אנשים בשווקים". למען הסר ספק: לא טענתי שפוליטיקאי לעולם לא יצהיר שעמדות בלתי-מוסרית-בעיניו, אלא הנחתי זאת כדי להתקדם בדיון מעבר לטריוויאלי. המסקנה הפרטית שלי מכל העסק הזה, וחשבתי לציין אותה כבר בהודעה הקודמת, היא שהתרגיל הזה ("תראו! הימין בעד *טרור* (נגד ערבים)!") ובן-זוגו ("תראו! השמאל בעד *טרנספר* (של יהודים)!") ודומיהם הם אולי מעניינים מבחינה סמנטית ו/או פסיכולוגית, אבל הם לא מהווים אמירות חזקות (ככל שיש כאלה) או מעניינות בדיון. במידה רבה, אני סבור שגם המאמר הזה ("שתי שאלות לשמאל") סובל מבעייתיות הדומה לזו שמאפיינת את התרגילים הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אני מאמין, שהצלחתי להראות למה זה לא ה"מה-אני-חושב-שליברמן-מתכוון", אלא "מה שסביר שליברמן מתכוון". לא ניסיתי להראות ש"הימין בעד טרור" (זאת לא חוכמה, חשבתי שזה ברור גם בלי הרשימה, שלפתי את הרשימה רק שראיתי שאני לגמרי לא מובן, מה שכנראה גרם לי להיות עוד פחות מובן), אלא שהשאלה בבסיס החלק הראשון במאמר חסרת בסיס אמיתי, ולא מעניינת. אפשר לשאול את ה"שמאל הישראלי" שאלות קשות בהרבה, אבל לא כל עוד חושבים בחשיבה שטחית של {ערבים==טרור, ימין== אנטי ערבים, שמאל== !ימין} ==> {שמאל == פרו טרור}. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |