בתשובה לברקת, 09/05/12 9:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כששוטר אומר "עובדות בשטח שלא אומתו רשמית במסמכים" הוא מתאר הרגשה, כמו שאמרתי. עבריינים בדרך כלל מבצעים את העבירות שלהם בהיחבא, ולכן ברוב העבירות אי אפשר לדעת מי העברין ונגד מי לפתוח תיק. כמישהו גונב ממך, או מכייס אותך, או פורץ לך לבית, את לא יודעת אפילו מה צבע עורו. אפשר לומר בבטחון מלא שעל פי אחוז הלבנים באוכלוסיה ועל פי שיעור העבריינות בקרבם, יש הרבה יותר עבירות של לבנים לא נודעים מאשר שחורים לא נודעים. לכן אם נחבר את העבירות הנודעות והלא נודעות של הלבנים ונשווה לשחורים, נישאר עם אותו אחוז עבריינות נמוך אצל השחורים, שאמנם עלה אבל הוא לכל היותר שווה לשיעור באוכלוסיה. כשמפקד במשטרה אומר ש-40% מהפשיעה (בתל אביב או בכל הארץ, שכחתי)קשורה לאפריקאים, המספר המופרך נובע מהרגשתו ומסתדר איתה. המספר האמיתי הוא לפחות פי עשר יותר נמוך. הוא מזין את ההרגשה של כל מי שקורא את הידיעה, שיניח שהגנב הבא שיגנוב ממנו הוא 50% שחור. כל שוטר מניח שהתלונה הבאה על עבריין לא ידוע שתתקבל אצלו תהיה על 50% שחור. למעשה כשהשוטר יגיע לזירה הוא יתור אחרי השחורים, וברור שכך שחורים "קשורים" כמעט לכל עבירה. ההרגשה מזינה את עצמה, כי כל תלונה שקשור אליה שחור אם באמת ואם לא, מאששת את ההרגשה, וכל תלונה על לבן אינה מחלישה את ההרגשה. שוטרים הם לא האנשים הראשונים שרצוי להאמין לדיברתם ולשיפוטם. למרבה הצער. חייבים להסתמך על נתונים עובדתיים. אחרת מגיעים ל 40%. לגבי מה שציטטת מפרוטוקול ועדת הכנסת. לא מצאתי את הציטוט הזה בפרוטוקול. בכל מקרה היו נציגים (של המשטרה או של משרד הפנים) שהשמיעו דברים דומים, ותיארו את הבעייתיות של איסוף הנתונים. הבעייתיות באיסוף הנתונים ברורה, והשאר הוא עניין של הרגשה. היו שחלקו על מסקנתם. בדיון כזה אפשר להסתמך רק על עובדות, אסור להסתמך על הרגשות, וחלילה לא כשבן ארי מסתובב ומרעיל את המוחות. קראי את פרוטוקול הישיבה וגם את הפרוטוקול של הישיבה אחרונה, אחרי זריקת בקבוקי התבערה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |