בתשובה לשם, 25/04/12 10:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שצוין בידיעה עצמה, התיאור הרשמי של עיטור המופת אינו דורש את חירוף הנפש. הוא ניתן על ''מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת''. אני תוהה אם הניצולים מהשריפה, שלא זכו לעיטור, הפגינו פחות אומץ לב מחבריהם. אם התשובה שלילית, נראה שאפשר להסיק שלא סיכון החיים הוא מעשה המופת, אלא המוות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם יש מישהו שיגיד שמוות צריך לשמש מופת. אולי הנכונות למות, אבל כאן אנחנו נכנסים שוב לשאלה מה עם אלה שלא מתו ולמה הם לא קיבלו עיטור.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש מי שיגיד כך. גם אצלנו הרי לא חסרים חמסניקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך המחלוקת על העיטורים צויין שהחייל האחרון שקיבל עיטור מופת זכה בו על פרשה חסויה, וגם שמו חסוי. ונשאלת השאלה איך פרשה חסויה יכולה להוות מופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מופת ליודעי-דבר שותפי-סוד. ב. מופת לכולנו לשאוף ולהשתתף בפרשות חסויות, ולהפגין בהן אומץ ונחישות, פרשה פרשה ונסיבותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו בזאת אין צורך. די בכך שהמעשה ראוי לשמש מופת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני במצב המביך קצת, שאני לא יודע אם אתה לא הבנת את הבדיחה שלי, או שאני לא הבנתי את שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה הצער: עניתי ברצינות, ו(עדיין) לא הבנתי את הבדיחה. התגובה שלך נראתה לי הגיונית למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מופת'' אני מבין כדוגמה, כמשהו שראוי לחיקוי, וכשנותנים עיטור מופת משמעות הדבר לומר לאחרים ''ראוי שתעשו כך גם אתם''. אם המעשה הוא חסוי, אז אומרים לאחרים ''ראוי שתפעלו בדרך מסוימת, אבל לא נגיד לכם מהי''. כך הבנתי את נוקדני, והסכמתי איתו שזה מצחיק. שתי האפשרויות שנתתי לגשר על הדיסוננס - טוב, לוגית הן תקפות, אבל נראות לי קצת מגוחכות - האמת היא שקשה לי להסביר למה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |