|
למען הסר ספק: אין טרור לגיטימי.
בעת שיש עם נכבש יש לו לגיטימציה להתנגד לכיבוש (ואפשר לעשות זאת בלי טרור רצחני נגד אזרחים חפים מפשע). אולם כפי שהבהרתי בתגובתי לעיל, המפורטת למדי, אחרי מימוש חלקים נכבדים מהתהליך אוסלו, כלל אין מדובר בכיבוש במלוא מובן המילה, ובוודאי שלא כפי שמציגים אותו תועמלני הפלסטינים והשמאל הישראלי הסהרורי. לפיכך לא מדובר כאן בהתנגדות לשעבוד אלא בשאיפות נוספות (כעת אני מציע שתקרא שוב את תגובתי הקודמת, אין טעם שאחזור על עצמי).
לטרור שפתחו בו הפלסטינים אחרי קמפ דיויד אין כל הצדקה, בפרט לאחר שהנהגתם התחייבה בהסכמי אוסלו לא לנקוט עוד בטרור. כבר חזרתי ואמרתי מספר פעמים באייל, שאם הדיל שהוצע לערפאת בידי קלינטון וברק בקמפ דיויד לא היה נראה לו מספק, יכול היה להודיע שהוא רואה בהצעה צעד חיובי, אולם אין בכך די והוא מעוניין להמשיך במשא ומתן ע"פ מתווה אוסלו. אך הוא לא עשה זאת. הוא עשה מה שעשה רוב ימי חייו: התחיל להפעיל טרור ותעמולה שקרית שמציגה אותו כקורבן של האלימות שהוא עצמו יזם.
|
|