 |
הנקודה המשמעותית בתגובתי (ואליה לא התייחסת) היא שמפלגות השמאל הציוני, לעולם לא יאמצו את עמדתם העקרונית של אישים פוסט/לא ציוניים. מענין אותי לדעת האם לאחר שהבהרתי את הנקודה (כפי שאני מבין אותה), אתה מסכים איתי?
אני שמח לשמוע שלדעתך (כאיש ימין?) כשהשמאל מבטיח משהו אז מתייחסים אליו ברצינות, וכשהימין מבטיח משהו, אז ממילא ברור כבר לכולם שזהו שקר. אפילו אני לא התכוונתי ללכת רחוק כל-כך עם הטענה הזאת.
אני לא יודע על סמך מה בדיוק אתה קובע שבמסגרת הצגת הסכמי אוסלו בפני הציבור הישראלי, הייתה צריכה ממשלת ישראל, להציג בפני הציבור גם את קוויה האדומים במו"מ על הסדר הקבע. אחד הפרמטרים החשובים באותו הסכם היה שהוא עקף או דחה את הדיון הזה, בחמש שנים (אפשר להתווכח בוויכוח נפרד אם זה היה חכם או לא).
כאמור, כבר בתגובתי הראשונית ציינתי שברור מעל לכל ספק שבעבר היו קיימים אי דיוקים רבים באמירותיהם של חלק ממנהיגי השמאל לגבי הפשרות שידרשו בהסכם הקבע. גם אני יכול להקל על עצמי ולטעון ש"הדבר נתפס כקריצה מובנת בין המועמד לבין האלקטורט שלו". עמדתי בכל מקרה היא, שחלק מאי הדיוקים של הפוליטקאים הם לגיטמיים, וחלקם לא לגיטמיים. אני מניח שניתן להתפתל ולהסביר את הסתירות עליהן הצבעת (למשל לא לחלוקת ירושלים), אבל אני אינני פוליטקאי מן השמאל, ואין לי ענין לעשות זאת 1.
1 לגבי יתר הלאווים, ממשלת ברק, גם לאחר שקיבלה את "הצעת קלינטון" עמדה בהם בכל מקרה (מכיוון שההצעה אושרה בתוספת הסתיגויות אז כנראה שגם לגבי הר הבית).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש