בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/03/12 17:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ועם כל הצביעות שבביקורת, אין בה אמת? ותפיסה גלותית וקורבנית צריכה לאפיין גם אזרחי מדינה ריבונית? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לקרוא לכל דבר בשמו, ולא לערבב. בדרום אפריקה היה אפרטהייד. בסוריה מתרחש רצח המוני. ואצלנו אנו מתיישבים במקומות שהכי קשורים להיסטוריה שלנו שנפלו לידינו בעקבות נסיון הערבים לזרוק אותנו לים, בדיוק כמו מקרה נהריה ועכו במלחמת השחרור, (תפיסה גלותית ? אני קורא לכך אמת). אם לא נוח להם להיות תחת שליטתנו הם מוזמנים ללכת להתיישב בקרב בני עמם בכל אחת מהמון המדינות שבבעלותם. אולי אצל אסד בסוריה יהיה להם טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראייה היסטורית שלך לקויה משהו. שטחי הגדה והרצועה אמנם נכבשו במלחמת מגן (שאמנם נבעה ממשבר מדיני שהיה הסלמה של סכסוך מקומי בגבול ישראל-סוריה) אבל כתוצאה מהעובדה שחי שם עם אחר, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להחזיק את השטחים הללו. ואכן, במקום לבצע סיפוח בחרו כל ממשלות ישראל במדיניות של סיפוח זוחל ע''י הקמת התנחלויות ושל סטטוס קוו ע''י הימנעות מיוזמות מדיניות (מלבד ממשלת רבין השנייה). הגישה הזאת הביאה אותנו לשתי אינתיפאדות, להשתלטות החמאס על עזה ולבידוד מדיני הולך וגדל של ישראל. כל זאת בנוסף להסתאבות החברתית הנובעת מהיותו של צה''ל כוח שיטור במשך שני דורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בטוח שנאצר הפר את ההסכם שבא אחר מבצע סיני והזרים את כוחותיו לסיני וסגר את מצרי באב אל מנדב בגלל סכסוך מקומי בגבול סוריה. הראש שלו פעל בצורה הרבה יותר ''לא מקומית''. האינתיפאדה הראשונה הייתה אינתיפאדת אבנים שכמעט ולא גרמה לנו אבדות, ודוכאה בסופו של דבר אחרי שיצאנו מההפתעה ולמדנו להתמודד עמה. האינתיפאדה השנייה הייתה תוצאה ישירה של הסכמי אוסלו של רבין, ובאה בדיוק ברגע שבו הוצע לאויב הרבה מאד, הרבה מעבר למה שרבין חשב להציע להם, לטענת רעייתו. יכולת העזתים לשגר טילים לעבר עוטף עזה הייתה תוצאה ישירה של הסכמי אוסלו (ובאה בניגוד גמור להערכתו של רבין המתועדת בקולו באינטרנט) עליית החמס בעזה ושדרוג יכולת האיום הטילי כך שיכלול את כל אזור גוש דן (עוד נחוש בכך), באו כתוצאה ישירה של ההתנתקות. ואני מסווג את הבידוד שהמדינה הייתה נתונה בו ערב מלחמת ששת הימים, כשהיה איום ממשי על קיומה, כבידוד הגדול ביותר בתולדותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הדברים האלה עסקתי כאן כבר לא פעם ועכשיו אין לי זמן. אתה מוזמן לחפש את התחסויותי לנושאים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין התפיסה הגלותית במדינה ריבונית, לא כל כך ברורה לי כוונתך. אם, למשל, למדינה ריבונית קטנה יש מדינה אויבת עם נשק גרעיני ואמצעים לשיגורו, ומנהיגי אותה אויבת אומרים בריש גלי שלאותה מדינה ריבונית אין זכות קיום ועליה להיעלם, ברור שהדבר הזה חייב לעורר פחד אצל אזרחי המדינה הריבונית. מה זה קשור בכלל לגלות וקורבנות ? זה לגמרי טבעי. אם לא יהיה קיים הפחד הזה, אפשר יהיה לומר שכל האזרחים שם מטורפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה הגלותית מתבטאת בכך שכל אויב או טרוריסט נחשב לממשיכם של המן/חמלינצקי/היטלר, שהמאבק עם הערבים שהוא מאבק מדיני מוצג כהמשכם של הפרעות ברוסיה ושל השואה ושגישה של ריאל-פוליטיק המאפיינת כל מדינה ריבונית וחיונית מאוד לעתידה של ישראל לא מקובלת כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מה זה בדיוק ''המשך''. אז היה איום שמומש, וגם היום יש איום שמלווה בהליכה קדחתנית לקראת החזקת פצצה גרעינית, וההשוואה במקומה. העובדה שיש לנו מדינה שמכילה, כפי שאומרים, כל מיני דברים יוצרת אולי הרתעה, וזו נקודה טובה, אבל עולם האיסלם לא תמיד פועל בצורה הגיונית ושקולה, וזה לרעתנו. אפשר להשוות את הדומה והשונה, והאמירה שאין שום מקום להשוואה היא שטות מוחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין גזירה שווה או המשכיות באנטישמיות בגולה ובסיכסוך הערבי-ישראלי. כשעם נהיה ריבוני הוא מקבל אחריות על החלטותיו ומעשיו ויש לו מרחב פעילות פוליטי. המיסכנות שאנחנו (וביחוד מחנה הימין) אוהבים להתעטף בה אינה מועילה לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע כן גזירה שווה לא גזירה שווה. אני רק יודע שאם בידי איראן יהיה נשק גרעיני והצורר התורן יחליט לשלוח לעברינו משהו מ''מטעמיו'' לא יהיה כאן כיף. ואני גם יודע שאם אחרי מעשה כזה נקפיד לשמור על הכלל השמאלני שפגיעה באוכלוסיה אזרחית היא פשע מלחמה ללא קשר למה שעושים לך, ונגיב ב''מידתיות'', הוא לא יהסס לשלוח לעברינו עוד משהו נחמד, עד שלבסוף לא יישאר מאתנו אף אחד כן גזרה שווה לא גזרה שווה. אני לא חושב שההשוואה עם העבר, שעשה לאחרונה ראש הממשלה בארצות הברית אינה אמת. אם אמירת האמת הזאת כן או לא מועילה לנו, זה כבר דיון אחר. ואם אתה מתעקש לדון בו, אני חושב שגם כאן אתה טועה. מה שראינו עכשיו בארצות הברית הוא דווקא הצלחה הסברתית ולא כישלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שגלשתי איך שהוא לכללי המשחק המעוותים שסיגלנו לעצמנו, כדאי לבחון את אירועי הלילה והבוקר מנקודת הראות הזאת. לערבים עד כה 12 קורבנות. לנו בינתיים כמה פצועים כולל פצוע אחד קשה. זה יחס לא רע. אבל אפשר היה להשיג יחס הרבה יותר טוב. למה מעל מיליון תושבי הדרום צריכים לבטל את חגיגות פורים ולשהות בחדרים מוגנים, ואילו הם יכולים לעשות היום לוויה רבת משתתפים ל"מזכיר הכללי", מבלי שיחששו מ"הפרעות" ? זה לא נכון, לא בסדר ולא מוסרי. לא אתפלא אם כשהאיראנים יישגרו לעברנו טיל אטומי1, תגובתנו תהיה חיפוש "חוליות השיגור". 1 היום, אני מעריך שלמרות שנשיא ארצות הברית הבטיח שלא ירשה נשק גרעיני בידי איראן, ואנו עסוקים ברעשים ובאיומים (שדווקא מלמדים שאין לנו שום כוונה לתקוף), נשק גרעיני בידי איראן יהיה תוך זמן קצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו נכנסים כבר ליום הרביעי שבו נתונים תושבי הדרום במתקפת הטילים. הדרך שבה בחרנו לטפל בבעייה - הסתמכות על "כיפת ברזל" דומה להכנסת אנשים שאינם רוצים בכך לכלוב באזור שורץ כרישים גדולים ומסוכנים, תוך הנחיות להיזהר על האצבעות, והתפארות בחוזקו ומשוכללותו של הכלוב שעומד בהצלחה בנגיחות הכרישים. אני זוכר תאור של טומי לפיד מזכרונותיו ממלחמת העולם השנייה של "הפצצת שטיח", שיטת פגיעה של בנות הברית בערים שנתונות תחת שליטה גרמנים, ואני חושב שהדרך לטפל בבעיה היא ללמוד משהו מהאירופים והאמריקאים המתורבתים: רכישת כמות גדולה של פצצות "טפשות", ושימוש נרחב בהן באזורים צפופי האוכלוסיה של עזה רק כל עוד נמשכת הרעשת יישובינו משם, זה כמובן במקביל לשימוש ב"כלוב הכרישים" המשוכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורלי אזולאי מצטטת את אחד האסטרטגים של אובאמה: "בוש לא הטיל אפילו רבע מהסנקציות שהטיל אובמה, ובישראל חשבו שהוא ידיד. הוא היה כל כך עסוק במלחמה המיותרת עם עיראק, שבמשמרת שלו הצליחה איראן להתקרב לגרעין. בא אובמה ומפעיל את כל השפעתו כדי לבלום את התהליך. הוא לא עושה טובה לאף אחד, הוא באמת מאמין שאיראן גרעינית תפגע באינטרסים של ארצות-הברית. נתניהו היה צריך לרוץ איתו, לפרגן לו ולייצר איתו יחסים חמים של אמון. הוא אפילו לא השתדל." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך יצליח אובאמה למנוע איראן עם פצצה גרעינית ? כי אם לא, כל הקשקושים האלה ממש לא מעניינים. אשר לאסטרטגיה הנכונה שצריך לאמץ נתניהו, שים לב שאובמה אמר את המשפט החזק הזה על רגע ביקורו ודבריו של נתניהו, וגם האיום במתקפה ישראלית על איראן. סביר מאד שלו לא הציג נתניהו את העניין כפי שהציג, גם את המשפט הזה לא היינו שומעים. לפחות זו הערכתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי אובאמה יודע מה שהוא עושה. הוא אינו שש לקרב ומנסה תחילה להשתמש בכלים מדיניים אבל אינו פוסל על הסף שימוש בכוח צבאי. אם אכן זה ייעשה, עדיף שארה''ב תנקוט בפעולה צבאית ולא ישראל שהמחיר על יוזמה שלה יכול להיות קשה מאוד. את זה אומר גם מאיר דגן שלא ידוע בתיכתו במרצ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ומה התשובה לשאלתי ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היא בדיוק מה שאמרתי. אובמה עסוק בנושא הגרעין האיראני אם כי גישתו היא לא זו הרצויה לישראל. כל עוד הוא עסוק, הוא גם ימצא פיתרון בצורה כזו או אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לדעתך לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. זה מה שהבנתי לבסוף מתוך ההתפתלויות שלך. דבריך נרשמים בפרוטוקול. אם לא הבנתי משהו אתה מוזמן לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דברי ליז צ'ייני בוועידת אייפאק, ההערכה שלך כנראה שגויה. בעניין הגרעין האירני, צ'ייני המליצה לאמריקה לסמוך על ישראל כי שכשצריך לחזות מתי מדינה תוכל לייצר נשק גרעיני, יכולות החיזוי האמריקאית הוכחו כאומללות ביותר. מין הסתם ליז צ'ייני הסתמכה על יכולתו המוכחת של אביה דיק צ'ייני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחום ברנע מספר במדורו שב1976 רבין התארח אצל המגבית היהודית: "רבין חיכה לתורו לנאום בסוויטה שהוקצתה לו במלון. באולם למטה התקיימה התרמה. נואם מטעם המגבית, יורד מישראל, דיבר בלהט על מצוקותיה של ישראל ועל הממשל האמריקאי - במקרה זה הממשלים של ניקסון ופורד ומזכיר המדינה קיסינג'ר - שעומד מנגד, כפי שעמד מנגד בשואה. במהלך הנאום קמו יהודים והודיעו כמה דולרים הם מתחייבים לתרום השנה. הקהל קם ומחא כפיים. כגודל הסכום אורך מחיאות הכפיים. מרגע לרגע נראתה ישראל אומללה יותר והמגבית מאושרת יותר. רבין קיבל דיווחים על הנאום בחדרו. הוא רתח. בנאומו פירק בחמת זעם את כל טיעוני הנואם הקודם. ישראל לא מסכנה והממשל לא מקפח אותה. זה היה אחד הנאומים הטובים ביותר ששמעתי מפי רבין, נאום שיוצא מהבטן ונכנס אל הלב. יהודי המגבית נדהמו. הם התרגלו לישראל אחרת." ולעומת זאת: "ב1977 נסע מנחם בגין לביקור ראשון בארצות-הברית כראש ממשלה. המגבית אירגנה לו מופע באולם הנשפים של מלון וולדורף אסטוריה בניו-יורק. האורחים, ששילמו 500 דולר תמורת צלחת, קיבלו תמורה מלאה לכספם: בגין נשא נאום ארוך, טבול בדם ודמעות, על השואה שהיתה והשואה שתהיה. דבור'לה ושרה'לה שהלכו אל המשרפות באושוויץ, ודבור'לה ושרה'לה שילכו לאושוויץ שמכינים להם אויבי ישראל. מקצת האורחים בכו. דמעותיהם נפלו אל תוך קערות מרק העוף, אל שרידי הקניידאלעך. אחרים המשיכו לאכול את רבע העוף שלהם, מצקצקים בקול. בגין היה אחד משלהם. במארס 2012 הוזמן ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לשאת את נאומו בוועידה השנתית של הלובי היהודי במרכז הכנסים בוושינגטון. נאומו הופסק 49 פעמים במחיאות כפיים, הרבה יותר מאובמה, הרבה יותר מפרס. המוטיב המרכזי היה השואה. בשיא נאומו נופף נתניהו בתצלומים של שני מברקים מ1944: מברק של הקונגרס היהודי העולמי, שביקש ממשרד המלחמה האמריקאי להפציץ את אושוויץ, ותשובת משרד המלחמה האמריקאי, שדוחה את הבקשה בנימוקי קש. "המצב היום שונה", העיר נתניהו, אבל כולם הבינו שהשוני הוא רק מהשפה ולחוץ, נואם לא מביא מכתבים מלפני 70 שנה רק כדי לומר שהם לא רלוונטים. המסר עבר, חזק וברור: איראן היא גרמניה הנאצית, בושהאר היא אושוויץ, ישראל בדרך לשואה, והממשל האמריקאי ממשיך לעמוד מנגד. שומעיו קמו והריעו. כל נאום על ישראל המסכנה, האבודה, המותקפת, מזכיר להם ששפר גורלם: אבותיהם היגרו למקום הנכון. שם, במזרח התיכון, פחד אלוהים, אושוויץ אורבת מעבר לפינה: כאן, באמריקה, אפשר לחיות לבטח. הם שבו והריעו לנתניהו: הוא היה אחד משלהם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוטיב המרכזי לא היה השואה אלא אורניתולוגיה http://www.youtube.com/watch?v=3fyTGfoft68 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו אז ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה מראה את הבדלי המנטליות בין הימין לשמאל ואת העובדה שהשמאל הוא בעל הגאווה הלאומית האמיתית והימין מתנהג ואוהב להתנהג בסמרטוטיות גלותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחי אתם. שלוש קריאות קיפאק הי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוסף את הגישה המניפולטיבית שרוב מנהיגנו אוהבים לנקוט ביחס לשואה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |