בתשובה ליהונתן אורן, 05/02/12 19:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוקרים מפינלנד עקבו במשך 5 שנים אחרי כ-2000 עובדי ציבור בריטים שלא סבלו מבעיות רפואיות נפשיות. המחקר מצביע שאם עובדים באופן קבוע שעות עבודה ארוכות - מעל 11 - הסיכון לדכאון עולה. מחקר אחר בקרב 10,000 עובדים מצא עליה בסיכון לדיכאון וחרדה אצל אלה שעבדו הרבה שעות נוספות. אנשים שעובדים הרבה שעות ישנים פחות, עוסקים פחות בפעילות ספורטיבית, ויש להם פחות זמן לבלות עם המשפחה וחברים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי כיוון הסיבתיות הפוך, שהרי "העבודה משחררת מטעמה של החמצה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם אבטלה היא לא פיקניק של אופטימיות ושמחת חיים (חבר טוב שלי אמר לי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנו להם מריחואנה רפואית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפתח את הרעיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם יום עבודה קצר וקל תחת בוס נרגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבוס נרגן העבודה לא קלה והיום לא קצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי כמה זמן היא נמשכת. כשאני לא עבדתי מאד נהניתי מהתקופה הזו, והיא לא הייתה מאד קצרה. היה לי ברור ש*מתישהו* אמצא עבודה, אז התעקשתי להנות בינתיים מהחופש הגדול שנחת עלי. מאד בריא, לקחת הפסקה מדי פעם. מאד בריא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהפרוט כאן מסיט את תשומת הלב מן השאלה שנראית לי קרדינלית. הכותרות של פסיכואנליזה או טיפול בדיבור או תראפיה קוגניטיבית, הן אולי כוללניות ומכסות שיטות רבות ושונות, אבל הן קולעות לגמרי כאשר המטרה היא להבדיל בינן לבין טיפול תרופתי. מגיבים רבים טוענים שהתראפיה הקוגניטיבית אפקטיבית וכן הלאה. אליצור-אורדן למטה, אפילו מרחיקים לכת וטוענים למדעיות של האפקט הזה. כל זה יכול אפילו להיות נכון, כפי שקרוב לודאי שאורח חיים בריא תורם לבריאות פיזית. הנקודה היא שהאפקטיביות הנקודתית של טיפול תרופתי היא מרשימה ומשכנעת כאחת. מניסיוני האישי, ראיתי אדם שעבר התקף פסיכוטי ולא יכל להפסיק לקשקש במשך ימים, מקבל תרופה פסיכותראפויטית (ודוקא מן הדור הישן ולא פוטנטית במיוחד) ובתוך חצי שעה ההתקף חלף. אלה הרוצים בכך יוכלו לטעון שזה מקרי וההתקף חלף מעצמו. אפשר גם לטעון כפי שעשו המחברים, כי אע''פ שקשה מאד לצפות בתועלת של תראפיה קוגניטיבית, במקרים הפשוטים יחסית של התקפים ובעיות אקוטיות, הרי שדוקא ביחס לבעיות הסבוכות באמת של ריפוי לטווח ארוך של בעיות נפשיות מאד מורכבות, דוקא שם הטיפול הקוגניטיבי הוא יעיל. אפשר לטעון כך, אבל מותר לנו גם להיות ספקנים מאוד ביחס לקביעות אלו. מי שאינו יודע איך לקבע שבר עם גבס, הוא בהכרח מנתח מוח חשוד במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==>"מי שאינו יודע איך לקבע שבר עם גבס, הוא בהכרח מנתח מוח חשוד במיוחד". לא הבנתי מה האנלוגיה שלך אומרת. האם מנתחי מוח יודעים לטפל בבעיות אורתופדיות מורכבות או שהתאמת תרופות פסיכיאטריות זה דבר טריוויאלי. בכל מקרה זה לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרדתי בין מצבים נפשיים אקוטיים (התקפים פסיכוטיים, קטטוניים, התקפי אלימות, OCD וכיוב') לבין בעיות נפשיות לטווח ארוך (דיכאון, סכיזופרניה, תסביכים, הפרעות ריכוז). בקטגוריה הראשונה טיפול תרופתי משיג תוצאות בזמן שאף אחד לא מציע טיפולים קוגניטיביים למוכי אמוק. באופן מפתיע, לקטגוריה השנייה שהיא ככל הנראה מורכבת בהרבה ושם האפקטיביות של תרופות מאד שנוייה במחלוקת, דוקא שם רוצים שנאמין שהטיפול הקוגניטיבי משיג תוצאות. אני לא אומר שזה בהכרח לא נכון, אבל טוען שהחשד והספקנות בעניין זה מוצדקת בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספקנות זה תמיד טוב אבל הטיפול במצבים הקשים הוא הרבה פעמים שונה מהטיפול במצבים הקלים גם ברפואה ה''רגילה'' לדוגמה חור בשן מרפאים ע''י סתימה חור עמוק ע''י טיפול שורש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מי לדבריך רוצה שנאמין בטענה הזו שתיארת. מכל מקום היא לא ממש מיושמת: סכיזופרניה מטופלת בתרופות כרוניות כבר שנים רבות, לפעמים בתמיכה של טיפול נפשי. כנ"ל דיכאון קליני. יש הבדל בינו לבין מצב הקרוי דכדוך, שהוא פחות בעוצמתו (ואולי עוד הבדלים שלא התעמקתי בהם) ופעמים רבות ניתן לטיפול ללא תרופות. למה כוונתך ב"תסביכים"? פוביות למשל אפשר בד"כ לפתור בטיפול התנהגותי קצר טווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראי למשל תגובה 591336 . אני מניח שהמחברים הם אנשי מקצוע להבדיל ממני ההדיוט, אבל אני חייב לומר שמה שהם טוענים נראה לי בלשון המעטה מפתיע מאד. האם שיפור במצבים של סכיזופרניה, פרנויה, אנורקסיה, בולמיה, פסיכופטיה באמצעות פסיכואנליזה הוא באמת חזון נפרץ? להרבה טיפולים יש השפעה מטיבה על בריאותו של אדם. בין זה לבין ריפוי המרחק רב. יכולה להיות ביקורת רבה על יעילות התרופות הכימיות ועל תופעות הלואי שלהן, אבל כאשר הן מדכאות סימפטומים שונים של מחלות נפש, יש בכך משום ריפוי ממש. לגבי תסביכים חשבתי על התסביכים האדיפליים שהיו כל כך חביבים על פרוייד. ושוב כהדיוט גמור בתחום, קבלתי את הרושם שהפסיכואנליטיקאים התוכחו וכתבו הרבה על התאוריות השונות שלהם, אבל האפקט התראפויטי של שיטותיהם (נניח בדיכוי סימפטומים) היה צנוע למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעותינו לא מאוד רחוקות זו מזו. אגב, אני תוהה אם אנורקסיה לא מצריכה פשוט תרופות שמשפיעות על בוחן המציאות, כי בוחן המציאות השגוי במחלה הזו קשה מאוד לטיפול פסיכולוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין אנורקסיה היא מקרה קשה במיוחד משום שהיא מחלה גופנית לא פחות מנפשית. הנערות הללו ''מצליחות'' להוציא מכלל פעולה את מנגנון השובע-רעב שהוא רגיש ובעייתי מלכתחילה, כפי שיכולים להעיד השמנים ביננו. החל משלב מסויים הבנות הללו כלל אינן רעבות. בשלב זה מה שפועל אצלן אינה תפיסת המציאות המעוותת בלבד, אלא גם העובדה שהן כלל אינן רעבות. לרוע המזל אין עדיין תרופות ידועות להסדרת המנגנון הזה. באופן פרדוקסלי, אם וכאשר ימצאו תרופות הרזייה יעילות, אני חושב שיהיה ניתן לטפל כימית גם באנורקסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מריחואנה ידועה כמעוררת תיאבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי הקשר בין רעב לאכילה... טוב, לא משנה :-) (ברקת, חסידה נלהבת של תיאבון). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |