 |
|
 |
||
|
||||
 |
במלחמת המפרץ נטשו כלבים באילת, ''זאביק'' היה כבן שנה כשאימצתי אותו, הלך לעולמו אחרי חמשעשרה שנים. תהה נישמתו משוטטת בערבות סיריוס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את הכלבים הנטושים הבאים תתחיל למצוא גם עם איזשהו פצע קטן מניתוח ההסרה המאולתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהשבב הוא יותר קטן מגרגר אורז, זה ממש לא פשוט למצוא אותו, בעיקר אם לא סימנת בדיוק איפה הוא הוחדר באמצעות קעקוע או כוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך אני מבין שההסרה תעשה אצל וטרינר עם ציוד מקצועי (או לפחות: מישהו עם הציוד הנדרש והכישורים הנדרשים כדי לאתר את השבב. נראה לי שזה לא יקר ומסובך מדי). עדיין יותר זול מתשלום כאן ויותר זול מהמשך החזקתו של הכלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג אם ואיך ניתן לאתר את השבב. ההחדרה היא באמצעות מזרק ונראה לי, שגם וטרינר מיומן יתקשה לאתר את השבב, אם הוא לא יודע בדיוק איפה החדירו אותו (בהנחה שהשבב לא יכול לזוז ממקומו). בכל מקרה, גם אם זה אפשרי (אולי לבצע איכון באמצעות שניים-שלושה מקלטי RFID) זה דורש מעורבות של וטרינר וכבר יש שותף לפשע (שעשוי גם לסרב ולדווח על העבריין המועד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אספתי פעם כלב ציד גזעי מפרדסי עזה, הוא היה כרות אוזן אחת (לא ''ליפות'' את הכלב, אלא טוטאלי נוסח ואן גוך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אחת הסיבות שבארה''ב, את הקעקוע על הגרייהאונדים שמשתתפים במירוצים, מגדלים מסויימים כיום שמים בחלק הפנימי של הירך במקום באוזן- פחות סיכוי שמישהו יכרות אותו בנסיון ''להעלים ראיות'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השבבים דווקא נוטים לזוז ממקומם, למרבה התסכול של מי שמצא כלב אבוד ומנסה לאתר את השבב שלו. השבב ניתן לאיתור באמצעות קורא שבבים (אין צורך להיות וטרינר בשביל לרכוש אחד), אבל זה לא אומר שיהיה קל להסיר אותו- השבב הוא בגודל של גרגר אורז בערך, וקורא השבבים מספק רק מיקום כללי (למשל בכלב אחד שמצאתי, השבב שלו היה בחזה, אבל זו בערך הרזולוציה שמקבלים). לא שזה מנע מאנשים בעבר לנסות להסיר שבבים מכלבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מגיעים לוטרינר, מבקשים פשוט להרדים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הוא כבר עשה לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מכך- מי שמוכן לנטוש כלב לגורלו, לאו דווקא יהסס פשוט להמיתו אם הנטישה עלולה לסכן את הבעלים בעונש. אין צורך אפילו בוטרינר לשם כך (כלבים מתים מאכילת רעל עכברים אפילו בטעות), ואם הבעלים שומר על מידה מינימלית של חשאיות, אין סיכוי שייודע למישהו אחר כי מות הכלב נבע מהרג ולא מתאונה. אני בהחלט מסכים שלא סביר שהחשש מקנס יגרום למי שתכנן להשליך את כלבו לחזור בו מתכניתו הזדונית, לכל היותר להפעיל תכנית זדונית אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה נכון. יש בוודאי רבים שאכן יהיו מוכנים להמית את הכלב באותה מידה כמו לנטוש אותו, אבל יש אחרים שההמתה תהיה להם קשה נפשית הרבה יותר. ויש עוד אחרים שמבחינת המצפון של עצמם יכולים להמית, אבל לא יכולים לספר על כך לילד, ויותר קל להם לספר לילד שהם משחחרים את הכלב לחופשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה למה אחרי ה-400 שקל שאותו אדם הוציא על הכלב, לא ניסה למכור אותו למישהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסה. לא הצליח. העדיף לחתוך הפסדים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |