בתשובה לאלי, 01/03/02 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לי נראה דווקא שהחשיבות של סיפורי האבות היא בפרספקטיבה שהיא נותנת לנו על דעתם של העברים על עמי האיזור האחרים. למשל, מואב ובני עמון שמתוארים כתוצרי מואב ובן עמי, שנולדו מגילוי עריות במשפחת לוט, לעומת ישמעל, אבי הישמעלים, שמתואר כבן שפחתו של אברהם. השוואה לסיפורי האבות של עמים אחרים באיזור הייתה יכולה להיות מעניינת. אגב, שאלה נוספת היא, האם מואב ובני עמון היו רואים ברעיון שהם תוצר של גילוי עריות עלבון? האם יתכן שהראיה בגילוי עריות כדבר שלא-יעשה התפתחה ככלי דתי בלוחמה תרבותית עם המואבים ובני עמון, למשל? כלומר, לדעתי, אם היה מתברר שהיה _סיפור_ כזה (כי לא נראה לי שהדברים המתוארים אכן קרו בפועל, באותה מידה שלא נראה לי שהרקולס נלחם במפלצת רבת-ראשים שגידלה שני ראשים על כל אחד שכרת), זה יכול להוות מהפיכה מסויימת בראייתנו את ראיית העברים את עצמם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם אם היו אירועים אמיתיים מאחורי סיפורי האבות הם לא התרחשו בדיוק כפי שנכתבו. שהרי הסיפורים הועלו על הכתב מינימום של מאות שנים לאחר הזמן שאותו היו אמורים לתאר. יש חוקרים שמגדירים אותם כבדיון גמור , ויש חוקרים שחושבים שיש אירועים אמיתיים כל שהם מאחוריהם , אבל שכבר קשה מאוד לשחזרם. נכון הסיפורים על עמון ומואב מתארים את דעתם של הכותבים על בני העמים האחרים . אבל שים לב שדיעה זאת זאת איננה שלילית ושוללת לחלוטין כפי שאפשר היה לצפות וכפי שנראה ממבט ראשון. למשל מהסיפור על יעקב ועשיו הרושם שנוצר על יעקב אבי עם ישראל הוא של נוכל רמאי מוג לב , ושל עשיו בתור איש פשוט ותמים שמרומה בידי בני משפחה שהוא בוטח בהם ( אימו ואחיו). זה שאחר כך דורות שלמים של מדרשים ניסו להפוך את הכתוב לתיאור של מאבקו של הטוב יעקב ברע עשיו אינו משנה ולא כלום.מי שכתב או ערך את הסיפור במקור לא בהכרח ניסה להשחיר לחלוטין את פני האדומים שעשיו היה אביהם . מי יודע אולי הוא שילב בסיפור פרטים מגרסה אדומית כל שהיא על המאבק בין יעקב ועשיו שבה עשיו היה האיש הטוב המרומה ויעקב האיש הרע הנוכל הבוגדני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הסיבה ששאלתי אם יתכן שהטאבו על גילוי עריות היה מאוחר יותר למען מטרות כאלה. אבל לא משנה. כן, בהחלט מעניין המקור לדמות היהודי הנוכל. אגב, מדוע העמלק נחשב לכל כך שנוא, אם כבר מדברים על עמים מתקופת המקרא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה מאוד. העמלקים מופיעים ממש רק פעמיים במקרא . פעם אחת בתור שבט מעין בדואי שתוקף את בני ישראל במדבר ,ולכן מוטלת על ישראל הדרישה לרדוף אותם לנצח. יש לציין שהדעה המקובלת היום בקרב חלק גדול מהחוקרים שרוב סיפורי יציאת מצרים הם בדיון גמור ( ייתכן לדעתם שהייתה יציאת מצרים של קבוצה כלשהיא קטנה בהרבה מהמתואר בתנ"ך אולם אין זה ברור עד כמה אירוע זה הקביל לסיפורים עליו בתורה).ואם כך יתכן שהאירוע של התקפת עמלק גם הוא היה בדיוני. ובפעם השניה הם מוצגים בימי שאול כעם ששאול מנהל עליו מלחמה ונאלץ להשמידו לפי דרישת שמואל הנביא. וגם כאן יש הטוענים שכל האירוע הזה כמו רוב סיפורי שאול הם בדיוניים.אבל נראה שכאן יש לסיפורים בסיס היסטורי כלשהוא יש התיחסות לעמלק במגילת אסתר דרך המן "האגגי" דהיינו צאצא של אגג מלך העמלקים בימי שאול ( שהשמדת עמו היא כנראה הסיבה לרצונו להשמיד את היהודים). אלא שהקונצנזוס הוא שמגילת אסתר היא סיפור בדיוני. נשאלת השאלה : אם כל הסיפורים על העמלקים היו בדיוניים ,מה מקור השנאה הלוהטת לעם הזה ? ומי הם היו בכלל ? והאם בכלל היו? ואולי היו מעין "שעיר לעזאזל " שהומצא בידי עורכי התנ"ך מסיבה שכבר איננו מבינים אותה? דעתי היא שככל הנראה היו עמלקים וככל הנראה היו אוייבים של עם ישראל בימי שאול . אבל מה מקור השנאה הלוהטת הנצחית דווקא אליו זאת אפשר יהיה לקבוע רק אם נוכל לנסוע בזמן לתקופת התנ"ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר מישהו שטוען ברצינות שזיהה את מקום "עיר העמלק" מספר שמואל, באחת החורבות מדרום לערד. טריסטראם הבריטי, שעבר באזור במאה ה-19 למד מהבדווים ששם המקום אלעַמלק, כמו כן בספר שמואל יש קריאה לשבט הקיני לסור מתוך עמלק. אזור "נגב הקיני" המופיע בספר יהושע מזוהה עם אזור נחל קינה מדרום לערד. מה שאולי מחזק את זיהוי עיר העמלק באזור זה. לדעתי יש בהחלט בסיס לזיהוי הגיאוגרפי הזה, ומסתבר שבאזור ערד-דימונה, שהוזנח שנים רבות ע"י המטיילים, נשמרו שמות רבים המופיעים בנחלת שמעון בספר יהושע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |