|
||||
|
||||
מאמר מפתיע של גיא בכור. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין בעלות של יהודים על קרקעות (דרך אגב, לחקלאי מטולה היו גם אדמות מצפון למטולה, היום בלבנון) לבין בעלות מדינית. אתה רוצה להתחיל להתחשבן על כל הקרקעות בארץ שהיו בבעלותם של לבנונים וסורים? אם מוחים על הלאמת נכסי יהודים בארצות ערב, צריך לבדוק מה בדיוק המשמעות של חוק נכסי נפקדים [ויקיפדיה]. אז כן, נראה לי שממשלות ישראל לא רצו להשתמש בטיעון הזה. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל לפי המאמר הבעלות היא לא פרטית אלא של ממשלת ישראל. |
|
||||
|
||||
הבעלות היא כזו, אבל רק אחרי תאריך ההלאמה ע''י הממשלה הסורית. |
|
||||
|
||||
ברור למה ממשלות ישראל לא רצו להשתמש בטיעון הזה, אבל מכיוון שהפלסטינים עצמם חותרים לפיצוי על רכוש הנפקדים ולהכרה בינלאומית לזכות השיבה (גם אם סמלית), הרי שרכושם של יהודי ערב (כשהרכוש של יהודי עיראק מהווה את הדובדבן שבקצפת) ו''זכות השיבה'' הפורמלית שלהם צריכה להיטען בתגובה, ולו רק בשביל ההכרה הבינלאומית והאמירה שכמו שישראל קלטה מליון פליטים ושרדה את הצנע, כך מדינות ערב צריכים היו הם לקלוט את הפלסטינים (ולא להנציח את סבלם במחנות פליטים שיציגו הצגה שקרית) - ראה בהקשר זה את החלטת הקונגרס האמריקאי להכיר בפליטים היהודים ממדינות ערב כצעד נכון בכיוון. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאנו נסחפים כאן יותר מדי אחרי גיא בכור בזרם המשפטפטת. הסכסוך הישראלי-ערבי לא נוצר ע"י משפטנים ובוודאי לא יפתר על ידם. כמה הערות שעלו בדעתי: א. "שהפלסטינים עצמם חותרים לפיצוי על רכוש הנפקדים" זו אמירה שנוייה במחלוקת. נדמה לי שהיו פליטים פלשתינאים ספורים שבהסדר פרטי קיבלו פיצוי על רכושם הנטוש. אם שמם יוודע פומבית, חייהם יהיו נתונים בסכנה מצד אחיהם. יתכן שיש כאלו המדברים בחדרי חדרים על פיצוי. לא הייתי אומר שזו עמדת הזרם המרכזי הפלשתינאי. ב. "זכות השיבה (גם אם סמלית)" - גם זו אמירה בעייתית. מדי שנה אלפי פלשתינאים מבצעים "שיבה" דה-פאקטו באמצעות הגירה בלתי חוקית ונישואים. מן הסתם ה"סמלי" צריך להיות קצת יותר סמלי מזה. ושוב ספק רב אם הרוב הפלשתינאי מוכן לקבל כל דבר מלבד "זכות השיבה" מלאה ובלתי מוגבלת. ג. נדמה לי שיהיה קשה מאד להוכיח "משפטנית" שמדינות ערב גרשו ולו פליט יהודי אחד ויחיד משטחם לפני שנת 50. למעשה המקרה היחיד של גירוש הזכור לי (גם הוא בלתי רשמי) היה במצריים (אחרי מבצע קדש אאל"ט). באותה מידה אפשר לבקש מרוסיה פיצוי על הרכוש הרב שמהגרי שנות ה-90 נאלצו למכור שם באפס מחיר. אני רק יכול לנחש מה משפטנים יגידו על זכויות אדם שנטש את רכושו. ד. ביחס לרכוש היהודי שהולאם בסוריה (ע"ע גיא בכור), כדאי לחשוב על התקדימים שהיו של פתרון משפטי לבעיה פוליטית ולהיפך. מצד אחד יש את הסכם השלום עם ירדן ואדמות חברת החשמל שם ומן הצד השני את האיוולת של השבת הרכוש היהודי בחברון שנגזל במרד הערבי של 29 (יצירת עוול חדש כדי לתקן עוול ישן). הדיבורים הללו נראים לי בסקאלה של המצרים הדורשים פיצויים על יציאת מצריים והיהודים הדורשים פיצוי על "הלנת" שכרם מאז. בקיצור, מוטב שהמשפטנים יפתרו את הבעיות שיוצרים הסדרי שלום מאשר שהסדרי השלום יפתרו את הבעיות שיוצרים משפטנים. ה. אם הפלשתינאים חפצים בהסדר של שלום הם חייבים לוותר על שאיפתם להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור. אם הם אינם מסוגלים לעשות זאת, כל הסכם איתם יהיה מילים מתות. |
|
||||
|
||||
ג.יש די והותר הוכחות לגירוש ממשי של יהודים אחרי 48-49, ואלה מעשי גירוש חמורים במיוחד דווקא מפני שהם לא התרחשו בשעת מלחמה. |
|
||||
|
||||
כלומר כל הסכם בינינו לבין הפלסטינאים יהיה תלוי ברצון הטוב של עיראק ומצרים. |
|
||||
|
||||
כן נכון וכן נכון. להסכם שלום שלא מקובל על השכבות הרחבות במדינות ערב (ובוודאי במדינות גדולות ומשפיעות כעיראק ומצריים) כדאי לקרוא ''הסכם הפסקת אש זמני''. |
|
||||
|
||||
לא דיברנו על זה. דיברנו על כך שלפחות באופן תיאורטי, מצרים ועיראק יקירו בבעלות היהודים שעזבו על הרכוש שהשאירו או מכרו במחירים סימליים. אם לא יכירו- לא יהיה שלום. בסופו של דבר מה שעומד בבסיס ההשקפה שלך היא התפיסה ששלום עם הפלסטינאים הוא טובה שאנחנו עושים להם. |
|
||||
|
||||
אני דיברתי על זה ששלום הוא טובה שהעולם הערבי יעשה לישראל - אם היא תעמוד בתנאים הנדרשים. |
|
||||
|
||||
כל הסכם שלום1 הוא זמני ויופר ברגע שאחד הצדדים יגיע למסקנה שאי הפרתו מנוגדת לאינטרסים שלו. 1 כמו כל הסכם2. 2 כמו כל דבר מלבד הזמן עצמו3. 3 אולי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |