 |
נדמה לי שאנו נסחפים כאן יותר מדי אחרי גיא בכור בזרם המשפטפטת. הסכסוך הישראלי-ערבי לא נוצר ע"י משפטנים ובוודאי לא יפתר על ידם. כמה הערות שעלו בדעתי:
א. "שהפלסטינים עצמם חותרים לפיצוי על רכוש הנפקדים" זו אמירה שנוייה במחלוקת. נדמה לי שהיו פליטים פלשתינאים ספורים שבהסדר פרטי קיבלו פיצוי על רכושם הנטוש. אם שמם יוודע פומבית, חייהם יהיו נתונים בסכנה מצד אחיהם. יתכן שיש כאלו המדברים בחדרי חדרים על פיצוי. לא הייתי אומר שזו עמדת הזרם המרכזי הפלשתינאי.
ב. "זכות השיבה (גם אם סמלית)" - גם זו אמירה בעייתית. מדי שנה אלפי פלשתינאים מבצעים "שיבה" דה-פאקטו באמצעות הגירה בלתי חוקית ונישואים. מן הסתם ה"סמלי" צריך להיות קצת יותר סמלי מזה. ושוב ספק רב אם הרוב הפלשתינאי מוכן לקבל כל דבר מלבד "זכות השיבה" מלאה ובלתי מוגבלת.
ג. נדמה לי שיהיה קשה מאד להוכיח "משפטנית" שמדינות ערב גרשו ולו פליט יהודי אחד ויחיד משטחם לפני שנת 50. למעשה המקרה היחיד של גירוש הזכור לי (גם הוא בלתי רשמי) היה במצריים (אחרי מבצע קדש אאל"ט). באותה מידה אפשר לבקש מרוסיה פיצוי על הרכוש הרב שמהגרי שנות ה-90 נאלצו למכור שם באפס מחיר. אני רק יכול לנחש מה משפטנים יגידו על זכויות אדם שנטש את רכושו.
ד. ביחס לרכוש היהודי שהולאם בסוריה (ע"ע גיא בכור), כדאי לחשוב על התקדימים שהיו של פתרון משפטי לבעיה פוליטית ולהיפך. מצד אחד יש את הסכם השלום עם ירדן ואדמות חברת החשמל שם ומן הצד השני את האיוולת של השבת הרכוש היהודי בחברון שנגזל במרד הערבי של 29 (יצירת עוול חדש כדי לתקן עוול ישן). הדיבורים הללו נראים לי בסקאלה של המצרים הדורשים פיצויים על יציאת מצריים והיהודים הדורשים פיצוי על "הלנת" שכרם מאז. בקיצור, מוטב שהמשפטנים יפתרו את הבעיות שיוצרים הסדרי שלום מאשר שהסדרי השלום יפתרו את הבעיות שיוצרים משפטנים.
ה. אם הפלשתינאים חפצים בהסדר של שלום הם חייבים לוותר על שאיפתם להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור. אם הם אינם מסוגלים לעשות זאת, כל הסכם איתם יהיה מילים מתות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש