 |
אפילו אם אתה צודק (ואני חושב שלא), יש בכך שינוי מרענן שמישהו רץ עם טיקט של 'האבא של ...' במקום 'הבן של ...', האמא המרוקאית/רוסית/דרוזית/טומי לפיד/מנחם בגין (מחק את המיותר). בכל מקרה את "הסיכוי בחיים הציבוריים" של נועם שליט יקבעו חברי מרכז והמצביעים בכלל ולא שום כרטיס או בלון.
לטעמי, אין מקום לשום טענה כלפי הצעד הנוכחי של נועם שליט. כאשר מקבלים בשיוויון נפש מועמדים הרצים בשם מורשת של הפרת החוק והפרעות לסדר הציבורי, כיצד אפשר לבוא בטענות למישהו, אשר תהא דעתנו על מפעלותיו מה שתהא, לפחות לא הפר את החוק ולא חסם את הכביש לאף אחד?
גם הטענה, לפיה, מישהו שקיבל תמיכה חוצת מפלגות, מחוייב לעולם ועד, להשאר מחוץ למרחב המפלגתי, נראית לי בלתי מוצדקת.
אישית לא אהבתי את התנועה לשחרור גלעד. חשבתי שהתנועה הזאת מתבססת על האקסיומה שבלי בלונים, סיסמאות וזמרי מחאה מקיסריה, לא יעשה דבר כדי לשחרר את גלעד. לא לחינם הרבו שם להשתמש בשמו של רון ארד. גם מי שרואה בממשלת נתניהו ממלכת זדון ורשע (כמוני), צריך להכיר בכך שהטענה כאילו לא נעשה מספיק לשחרר את רון ארד היא חמורה לא פחות משהיא בלתי מוכחת. בעמדתי זו מצאתי עצמי עומד יחד עם צווחני הימין אשר אימצו להם מנהג חדש לרקד על הדם עוד לפני שנשפך. צריך להזכיר את האזהרות כאילו שחרור המחבלים יצית גל של פיגועים ושפך דמם של אזרחים ישראלים חפים מעוון.
המרצחים, עם ובלי דם על הידיים שוחררו. דגלי החמאס התנופפו בגאון ביהודה שומרון ועזה ולעת עתה לא הרבה השתנה במציאות חיינו. איני בא לטעון שזה לא יכול לקרות מחר או בעוד שנתיים. אני גם לא מנסה לשכנע ששיחרור מפגעים פלשתינאים תורם לצמצום המוטיבציה לבצע פיגועים. אני בא לומר שלא היה כאן מקום להיסטריה של "אל תתנו להם רובים". המוטיבציה של הפלשתינאים לבצע פיגועים היא עניין מורכב מאד, מרובה רבדים וסיבות. אין שום אלטרנטיבה סבירה ואין גם שום סיבה רציונלית לערער או לשלול את תפקיד קביעת צרכי הביטחון הלאומי, מממשלת ישראל ולהעביר אותה לכל מאן דבעי המתיימר לייצג, בשם קבוצה כזו או אחרת ("הצבא של גלעד" או "משפחות נפגעי הטרור"), את צרכי הביטחון של מדינת ישראל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש