|
||||
|
||||
מכמה סיבות. ביניהן, האופי של הפעילות הציבורית שבה הוא רכש נסיון, שכללה דרישה מהחברה הישראלית לשלם מחיר כבד כדי להציל את הבן שלו; הנסיון שלו להציג את הדרישה הזו כדרישה לא-מפלגתית; והעובדה שלמרות טענתו כי איננו משתמש בבנו בקמפיין, לכל ברור שאילולא הבן לא יהיה שום בסיס שעל פיו 'יכולים לבחור בו'. בסופו של דבר זה העניין. צידוק או לא, ראוי או לא, אילולא הטיקט שלו כ'האבא של גלעד שליט', לא היה לו שום סיכוי בחיים הציבוריים. |
|
||||
|
||||
במה זה שונה מראש ממשלתנו, שהטיקט שלו כ'אח של גיבור אנטבה' ודאי שלא היקשה עליו את הכניסה לחיים הציבוריים? |
|
||||
|
||||
ההבדל הגדול הוא, שביבי איבד אח, ששחרר אזרחים חטופים מידי מחבלים. נועם קיבל בחזרנ בן חטוף שתמורתו שחררה המדינה מאות מחבלים כלואים. כלומר, משפחת נתניהו הקריבה למען המדינה, והמדינה הקריבה למען משפחת שליט. עכשיו, זה לא נעים שביבי ניצל את הקורבן המשפחתי לעשיית הון פוליטי. אבל זה עוד פחות נעים שנועם ינצל את מה שהציבור הקריב למענו לעשיית הון פוליטי. |
|
||||
|
||||
משפחת שליט הקריבה חמש שנים מחייו וחירותו של בנם למען המדינה. |
|
||||
|
||||
אבל הם קיבלו אותו בחזרה. עכשיו שישמחו בו, ויישבו בבית בשקט, ולא יזכירו בנוכחותם למשפחות נפגעי הטרור את רוצחי יקיריהם שיצאו לחופשי. |
|
||||
|
||||
אי אפשר להחזיר זמן אבוד. למה שיישבו בשקט בבית, אולי הם בכלל צריכים להתנצל על החוצפה? לא רק שהבן שלהם קיבל חופשה על חשבון המדינה, ובמקום להגיד תודה, הם עוד חושבים שיש להם את זכות הדיבור. לאן התדרדרנו. |
|
||||
|
||||
תגיד את זה למאיר סחיווסחודר. "החיים הציבוריים שלך, נועם, יכולים וצריכים לבוא ממקום של להחזיר חוב לחברה הישראלית שהקריבה כל כך הרבה למענך, כן, הקריבה וכן, למענך. מדובר בחוב עצום לאזרחי מדינת ישראל, ובעיקר לנפגעי הטרור. אתה יכול להחזיר אותו, וראוי שתעשה זאת בדרך שונה מזו שבחרת. למשל גש למוסד הביטוח הלאומי הקרוב אליך ותתנדב שם, תעזור ותסייע הן למשפחות השכול והן לפצועים הזקוקים למתנדבים שיעזרו להם לרפא את הפצעים. נוכחותך על מסך הטלוויזיה שלי ובדפי העיתון מיותרת לנו. המחיר ששילמנו למען בנך הוא מחיר כבד מנשוא. אולי במהלך המאבק שלך איבדת רגישות למחיר זה, אך דע לך שכל יום שעובר ורוצח או רוצחת שידיהם נוטפות מדם משפחתי מסתובבים בין שועי עולם במקום להימק בין כותלי הכלא, כל יום כזה הוא יום שחור עבורנו. נוכחותך מזכירה לנו תמיד את המחיר ששילמנו ואין לנו צורך בתזכורת זו." |
|
||||
|
||||
מאיר סחיווסחודר לא נראה לי מסוג האנשים שמקשיבים למה שאומרים להם1, והוא במילא לא כאן. אז אני מדבר איתך, בתקווה שאתה בכל זאת מסוגל לענות לעניין. למיטב ידיעתי לא שליט רצח את משפחת סחיווסחודר. 1 לא שאני מאשים אותו או רוצה להתחלף איתו, ובטח שלא הייתי מדבר על החצוף שגם מקבל פיצויים מהמדינה וגם בא אליה בטענות. |
|
||||
|
||||
לא סתם חופשה על חשבון המדינה אלא חופשה בשכר מלא (של רס''ל, כולל תנאים סוציאלים) על חשבון המדינה. |
|
||||
|
||||
לפי ההיגיון שהצגת, כל מדינאי שפתח במלחמה שבה נהרגו חיילים, או יזם פעולה שבגללה נהרגו אזרחים, צריך ללכת הביתה ולא לחזור (האמת שבעולם מושלם זה לא רעיון כל כך רע, אבל אם תסתכל/י מסביב אני מעדיפה את נועם שליט על פני כמה וכמה בריוני טרור שיושבים היום בכנסת). |
|
||||
|
||||
תלוי אם המלחמה הזאת נתפסת כמלחמת אין ברירה, או לא. אבל בהחלט, מישהו כמו אריאל שרון, אחרי 82, היה צריך ללכת הביתה ולא לחזור.ובגין באמת התפטר בעקבות המלחמה ההיא. |
|
||||
|
||||
בגין התפטר בגלל בעיות רפואיות (שטיבן לא ידע). לגבי שרון, לא חושב שהיה צריך להתפטר (זה עניין להכרעת הבוחרים לא כולם חשבו אז ששרון ניכשל במלחמה). מכל מקום הקריירה של שרון ניתקעה ל- 20 שנה בערך (כמעט בטוח לדעתי ששרון היה היורש של בגין אילולא מלחמת לבנון). |
|
||||
|
||||
לפי ההיגיון שהצגת, כל מדינאי שחתם על הסכם שלום שבעטיו נהרגו אזרחים, צריך ללכת הביתה ולא לחזור (האמת שבעולם מושלם זה לא רעיון כל כך רע, אבל אם תסתכל/י מסביב אני מעדיף את משה קצב על פני מצדיקי טרור שיושבים היום בלשכת הנשיא). |
|
||||
|
||||
להזכירך, גם קצב קיבל על עצמו את הגיון אוסלו והעמיד עצמו משמאל לממשלת שרון ולשר החוץ פרס. |
|
||||
|
||||
אין דין כוונה כדין מעשה. חטאיו של קצב (במישור המדיני ובמישור המיני כאחד) כשלג ילבינו לעומת אלו של פרס. |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על חטאו הגדול ביותר, שנולד לאם ערבייה. |
|
||||
|
||||
לא, החטא הגדול של הפשפש שעלה למעלה הוא דווקא המניות בתדיראן |
|
||||
|
||||
וסבתא שלו היתה הפיליפינית של סבא שלו, והוא גם רצח את רבין והחליף למשיחנו אהובנו וגואלנו יגאל עמיר את המחסנית באקדח. |
|
||||
|
||||
המשיח שכולנו אמורים ללכת בדרכו הוא דווקא מפקד ה"תותח הקדוש" לא? |
|
||||
|
||||
החטא הגדול של פרס בעיני הוא הכניעה לגרעין אלון מורה בסבסטיה. מאידך יש לזכותו את הכור בדימונה ואת תכנית הייצוב של 85'. |
|
||||
|
||||
התרומה של פרס לתוכנית הייצוב היתה שולית למיטב ידיעתי. להפך, הצעדים הראשוניים שלו בתור ראש ממשלה החריפו את הבעיה ובתקופתו עלתה האינפלציה לשיא של כל הזמנים. רק קבלת מרותם (בלית ברירה) של ברונו ופישר, שכללה מספר צעדים לעבר כלכלת שוק, כמו גם עצמאות חלקית לבנק ישראל, הצילה את המצב. |
|
||||
|
||||
בכלל לא שולית. התכנית היתה של ברונו ופישר, אבל מודעי ופרס הטילו את כל כובד משקלם הפוליטי לקידומה והפעלתה במלואה. ההסתדרות, שהיתה שותפה מרכזית לתהליך, נתנה שקט תעשייתי למהלך כל כך קיצוני של הקפאת שכר ושחיקתו רק בזכות פרס. פרס ומודעי היו צריכים להעביר את התכנית בממשלה, להגן עליה בכנסת ולרתום לה את ההסתדרות והתאחדות התעשיינים. פוליטיקאים פחות עקשנים (מישהו אמר ביבי ושטייניץ?) לא היו מצליחים בחיים להעביר תכנית כזו. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי אם אתה מזכיר את זה בצחוק או שאתה באמת מאמין שהיה דבר כזה, מניות בתדיראן. יש לך לינק לסימוכין? בסריקה ברשת לא מצאתי שום לינק כזה, רציני ואמין. באתרים ימניים הטוקבקידטים פשוט כותבים, יחד עם הקללות, העילגות ושגיאות הכתיב, גם ש"אמא שלו ערביה והיו לו מניות בתדיראן" - זאת חבילה שבדרך כלל הולכת ביחד. ולפי אתרים שניתן לראות אותם כנייטרלים או לפחות ככאלה שלא מזוהים דווקא עם הימין (כולל הערך עליו בויקיפדיה), ניתן ללמוד את מה שבין כך קלטתי כבר בנעוריי הרחוקים - ששני הדברים האלה היו שמועות שהופצו על פרס ב-1981 ע"י כמה גורמים בליכוד, ונשארו עד היום החלק הבולט ביותר והזכור ביותר מהשמועות שהופצו עליו במערכת הבחירות הלוחמנית, הנוראה, לכנסת העשירית, בשנת 1981. שמעון פרס [ויקיפדיה] הבחירות לכנסת העשירית [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
" ב-51' עזב גיגי את המוסד, ופתח חברת אלקטרוניקה בשם תדיר. עם הזמן נמכרה החברה לסולל בונה, ואוחדה עם חברת ראן לייצור בטריות. כך נולדה תדיראן, וצצו שמועות כי לשמעון פרס יש מניות בחברה. "קודם כל מותר שיהיו לו מניות, כי היא היתה חברה פרטית", אומר גיגי. "אבל לשמעון מעולם לא היו מניות. לא כאן ולא בחברה אחרת. אנשי אחדות העבודה חיברו את זה לשמעון כי אני אחיו". " |
|
||||
|
||||
תגובה 590343 נכתבה באותה רצינות שבה נכתבה תגובה 590341 |
|
||||
|
||||
אנשים אחרים הקריבו את החיים. לא הייתי חופר אותם מהקבר ומושיב אותם בכנסת בזכות זה. נועם שליט הוכיח שהוא אבא נהדר. איך זה הופך אותו לפוליטיקאי ראוי? נחישות יש לו? כל הכבוד! נכונות להקריב את האינטרס הציבורי למען האינטרס האישי-משפחתי... זה כבר פחות סקסי על פוליטיקאי, מבחינתי. |
|
||||
|
||||
זה בסדר, אתה לא חייב להצביע בעדו. אבל מה יש לך נגד זה שהוא יתמודד? |
|
||||
|
||||
אכן אין לי שום דבר נגד זה שהוא יתמודד. (דרך אגב, מצמרר אותי לדמיין אותו בתור ראש ממשלה. בתסריט הזה חוטפים חייל. מה עכשיו? איפה *הוא* מותח את הקו?) |
|
||||
|
||||
אני מדמיין את הטוקבקים: ומה אם היו חוטפים את הבן שלך, אה?! |
|
||||
|
||||
הטענה של שם היתה ש"המדינה הקריבה למען משפחת שליט", טענה שלמיטב הבנתי נובעת מבורות, ציניות, טפשות ו/או רוע טהור. (ואגב, הנה דוגמא אמיתית של "נכונות להקריב את האינטרס הציבורי למען האינטרס האישי-משפחתי") |
|
||||
|
||||
האם שם העובדת מותר לפרסום? (הוא מופיע בקישור שנתת וכן הוזכר פעם אחת ב"גלובס"). |
|
||||
|
||||
מכיוון שנכון לעכשיו לא מדובר בקורבן לעבירת מין, אז בהעדר צו איסור פרסום אין מניעה לפרסם את שמה. |
|
||||
|
||||
התקשורת צינזרה, אבל השם של ר' נותר ברשת. |
|
||||
|
||||
מאוחר מדי. בכל הארץ מעבירים כבר מפה לאוזן, בלחש ובקול, את שמה המלא של ר. |
|
||||
|
||||
גם אצל ענת קם (או מרדכי קידר) כל הארץ ידעה... |
|
||||
|
||||
למשל, בכך שראש ממשלתנו לא הצהיר על כניסה לפוליטיקה שלושה חודשים לאחר מבצע יונתן. |
|
||||
|
||||
ביבי לא רץ לבחירות בישראל על סמך זה שהוא ''אח של יוני נתניהו''. ביבי ניכנס לפוליטיקה בישראל לאחר שהיה שגריר באו''ם (לדעת רבים שגריר מוצלח מאוד), כמו כן, יצחק שמיר מינה אותו למנהל בפועל של שיחות מדריד (דויד לוי נופנף איכשהוא הצידה באותן שיחות, עד כמה שאני זוכר). חלקו של יוני נתניהו הוא בכך שנפילתו (של יוני נתניהו) עודדה את ביבי לנטוש קריירה כלכלית (בארצות הברית) לטובת קריירה פוליטית-ציונית. |
|
||||
|
||||
לדעתי הדבר היחיד שאי אפשר לחלוק עליו במה שכתבת הוא שלנתניהו יש קריירה פוליטית. מה כל כך פסול בכך שביבי רץ גם על סמך זה שהוא "אח של יוני נתניהו"? אני לא יודע מה זה בדיוק "מנהל בפועל של שיחות מדריד" ולא נראה לי שיכול להיות לתואר הזה תוכן כלשהו מאחר ששמיר בעצמו היה שם. אגב, זו בדיוק הסיבה שדוד לוי לא היה שם ונתניהו סגנו (שלא לומר ה"משגיח" שלו) היה שם כנציג משרד החוץ. לועידת מדריד היו כנראה תוצאות והשלכות אבל אף אחת מהן לא בערוץ הראשי. ברמה הגלוייה והרשמית המדובר בפגישה בה נישאו נאומים רשמיים ועויינים ולא הושג דבר מלבד הסכמה על המשך השיחות בוושינגטון. אולי "ניהולו בפועל" של נתניהו חסר בוושינגטון (שמיר שלח לשם את אליקים רובינשטיין דובר הממשלה ואת יוסי בן אהרון יועצו המדיני) שאכן הסתיימו באפס מאופס. |
|
||||
|
||||
מטרתו של יצחק שמיר בשיחות מדריד הייתה למסמס את השיחות. זה מה שבוצע. אילו הייתה החלטה להמשיך את השיחות שם תקופה ממושכת, היה סיכוי טוב שביבי היה נימצא שם (שהרי שמיר היה חוזר ארצה). הטענה נגדה יצאתי הייתה הטענה: כאשר ביבי רץ לראשות הממשלה הוא עשה זאת על סמך זה שהיה "אח של יוני". זה בפירוש לא נכון. אני לא ידעתי שהוא אח של יוני, אני מניח שרוב האנשים בציבור לא ידעו זאת, לעומת זאת הציבור הכיר את ביבי בתור שגריר ישראל באו"ם ועוזר של ראש הממשלה יצחק שמיר. |
|
||||
|
||||
א. יש בארצנו מסורת של פוליטיקאים שהתמחותם היא ב"למשוך זמן" (מה שקראת "למסמס") החל ביוסף בורג ש"מסמס" את הבעיה הפלשתינאית וכלה באדונים רובינשטיין את בן אהרון. אם טענתך היא שנתניהו שייך לגבארדיה הזו, לא אחלוק עליך. ב. היו זמנים שכל נער ונערה בארץ ידעו מיהו יוני נתניהו ומספר אלו ששמעו על בנימין נתניהו היה בערך כמו מספר האנשים ששמעו על ד"ר עִדו נתניהו. טענתך יכולה לבוא רק מפיו של מישהו שנולד הרבה שנים אחרי מבצע אנטבה ("מבצע יונתן"). |
|
||||
|
||||
אלי אשד כותב ''בני משפחת נתניהו שמו דגש על מרכזיותו של יוני במבצע והפכו אותו לאייקון לאומי שאחיו בנימין נתניהו נבנה ממנו בקריירה הפוליטית שלו בראשיתה'' וגם ''ללא ספק היה לכך קשר לעלייתו של אחיו של יוני לשלטון שהביאה למאמצים רבים של חוגים שונים לפגוע במיתולוגיזציה של המבצע שנראתה כתורמת רבות להצלחתו הפוליטית של נתניהו. '' |
|
||||
|
||||
אלי אשד הוא המרגיע הלאומי, וכל מה שהוא אומר אמת לאמיתה. אמינותו איננה מוטלת בספק. |
|
||||
|
||||
הכתבה של אשד מעניינת אבל לא מחדשת הרבה. הדברים פחות או יותר ידועים וגרסת מוקי בצר עד כמה שאני זוכר אותה מן הכתבה בידיעות אחרונות קצת ''משופרת ומפולפלת'' אצל אשד. גם אם יוני נתניהו הורה או גרם לפתיחה באש על השומר האוגנדי, הדבר לא משנה הרבה לגבי היותו ''מלח הארץ'' אמיתי (להבדיל מאלו המתימרים לכך בימינו אלה וצודקים רק באותו מובן בו צלחת מלח היא מאכל גורמה). כפי שכתבתי ל''אמ'', גם אם בנימין נתניהו השתמש בייחוסו כדי לקדם את מעמדו הפוליטי אין בכך פגם כלשהו. אין הדבר דומה למצבם של יאיר לפיד או להבדיל של חה''כ לשעבר גבריאלי. |
|
||||
|
||||
צודק. והסרט של מנחם גולן על מבצע יהונתן היה אחד הנצפים ביותר באותן שנים. |
|
||||
|
||||
יונתן, לא יהונתן (אבל ד"ש ליהונתן :-) ). |
|
||||
|
||||
אמנם לא ראיתי את הסרט, אבל ''מכתבי יוני'' היה ספר חובה כשאני הייתי בבית ספר (שנות השמונים). |
|
||||
|
||||
אפילו אם אתה צודק (ואני חושב שלא), יש בכך שינוי מרענן שמישהו רץ עם טיקט של 'האבא של ...' במקום 'הבן של ...', האמא המרוקאית/רוסית/דרוזית/טומי לפיד/מנחם בגין (מחק את המיותר). בכל מקרה את "הסיכוי בחיים הציבוריים" של נועם שליט יקבעו חברי מרכז והמצביעים בכלל ולא שום כרטיס או בלון. לטעמי, אין מקום לשום טענה כלפי הצעד הנוכחי של נועם שליט. כאשר מקבלים בשיוויון נפש מועמדים הרצים בשם מורשת של הפרת החוק והפרעות לסדר הציבורי, כיצד אפשר לבוא בטענות למישהו, אשר תהא דעתנו על מפעלותיו מה שתהא, לפחות לא הפר את החוק ולא חסם את הכביש לאף אחד? גם הטענה, לפיה, מישהו שקיבל תמיכה חוצת מפלגות, מחוייב לעולם ועד, להשאר מחוץ למרחב המפלגתי, נראית לי בלתי מוצדקת. אישית לא אהבתי את התנועה לשחרור גלעד. חשבתי שהתנועה הזאת מתבססת על האקסיומה שבלי בלונים, סיסמאות וזמרי מחאה מקיסריה, לא יעשה דבר כדי לשחרר את גלעד. לא לחינם הרבו שם להשתמש בשמו של רון ארד. גם מי שרואה בממשלת נתניהו ממלכת זדון ורשע (כמוני), צריך להכיר בכך שהטענה כאילו לא נעשה מספיק לשחרר את רון ארד היא חמורה לא פחות משהיא בלתי מוכחת. בעמדתי זו מצאתי עצמי עומד יחד עם צווחני הימין אשר אימצו להם מנהג חדש לרקד על הדם עוד לפני שנשפך. צריך להזכיר את האזהרות כאילו שחרור המחבלים יצית גל של פיגועים ושפך דמם של אזרחים ישראלים חפים מעוון. המרצחים, עם ובלי דם על הידיים שוחררו. דגלי החמאס התנופפו בגאון ביהודה שומרון ועזה ולעת עתה לא הרבה השתנה במציאות חיינו. איני בא לטעון שזה לא יכול לקרות מחר או בעוד שנתיים. אני גם לא מנסה לשכנע ששיחרור מפגעים פלשתינאים תורם לצמצום המוטיבציה לבצע פיגועים. אני בא לומר שלא היה כאן מקום להיסטריה של "אל תתנו להם רובים". המוטיבציה של הפלשתינאים לבצע פיגועים היא עניין מורכב מאד, מרובה רבדים וסיבות. אין שום אלטרנטיבה סבירה ואין גם שום סיבה רציונלית לערער או לשלול את תפקיד קביעת צרכי הביטחון הלאומי, מממשלת ישראל ולהעביר אותה לכל מאן דבעי המתיימר לייצג, בשם קבוצה כזו או אחרת ("הצבא של גלעד" או "משפחות נפגעי הטרור"), את צרכי הביטחון של מדינת ישראל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |