בתשובה לצפריר כהן, 17/11/11 18:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תנוח דעתך. אין מעבורות. הנמנע מטיסות מגביל עצמו לירדן ולמצרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון קרוזים ואפשר להגיע בהם לאירופה. אפשר גם להצטרף להפלגה ביאכטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוז, בעליל, זו לא הפלגה נוחה. אם אתה בסך הכל מעוניין להגיע ליוון, לא לבלות במלון צף, נמצאת משלם הרבה יותר מדי ומבלה בספינה הרבה יותר מדי, על פחות מדי. ובקרוזים, הם לא מאוד מעוניינים בנוסעים לכיוון אחד בלבד, או בנוסעים לכיוון אחד, שמחכים שבוע ביעד, ואז חוזרים איתם. מה שמאלץ אותך לשלם על שני קרוזים. להצטרף להפלגה ביאכטה - בשביל זה אתה צריך להכיר יכטאים. עוד משהו שלא כל אדם יכול לעשות. ועצומה בעניין: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הם רוצים משר התחבורה? למה לא לנסות לפנות לחברות מעבורות מיוון/קפריסין/איטליה/טורקיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא היו טיסות מהארץ, היית פונה לחברות מחו"ל ומציע להן לפתוח קו טיסות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ז''א אם הסיבה שאין מעבורות היא בגלל שמשרד התחבורה מונע מחברות מעבורות להקים קווים לישראל אז הייתי פונה לשר התחבורה, אבל אם אין מעבורות משום שחברות המעבורות חושבות שזה לא כדאי, אז הייתי פונה אליהן. את בטח לא מתכוונת שמדינת ישראל תסבסד מעבורות לאירופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה למה לפנות למשרד התחבורה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפרו לי שספינות משא מסויימות מוכנות לקחת נוסעים (ואפילו את המכוניות שלהם) על בסיס מקום פנוי בתנאים ספרטניים למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא שוב את השורה הראשונה, זו שיש תחתיה קו. _________________ אגב, לפני כמה חודשים ניסיתי לבדוק את העניין, הואיל ושקלנו לנסוע ליוון בדרך זו. כשלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראי שוב את השורה השניה, זו שמתחת לקו. אני מכיר מישהו שהשתמש בשירות הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, חבל שהאפשרות הזו לא היתה קיימת לפני כמה חודשים. תשמעו סיפור ותבינו למה. אחר-צהריים אחד באמצע מאי האחרון, בעוד אני יוצא במכוניתי מקיבוץ שער העמקים, ראיתי רוכב אופניים מפדל בכבדות בעלייה לכיוון טבעון, כשהוא גורר אחריו עגלה עמוסה. משהו בו נראה לי לא בסדר, אז עצרתי והתעניינתי בשלומו. מסתבר שהוא תייר הולנדי, שאכן מיד אמר שהוא בצרות, ולכן הזמנתי אותו אלי הביתה (חצי שעת רכיבה משם) כדי לנסות לעזור. אחרי שהוא הגיע אלי הביתה, התקלח, וטרף שתי חבילות רביולי, הוא סיפר לי את הסיפור המוזר הבא. הוא בחור בן 50 בערך, בלי משפחה, שבערך שנה לפני שפגשתי אותו פוטר ממקום העבודה שלו, ובלי הכנסה קבועה, איבד את הבית שלו. משום מה הוא החליט שהדבר הנכון לעשות יהיה לרכוב באופניים לארץ הקודש, וזה בדיוק מה שהוא עשה, למרות שלא היה לו ניסיון מיוחד ברכיבה "רצינית". הוא רכב אלינו דרך כמה מדינות באירופה, טורקיה, סוריה, לבנון (שם הוא גילה שמעבר ראש הנקרה סגור לתיירים), שוב סוריה, ירדן, ואז ישראל. כשנכנס לארץ, הוא קיבל אשרת שהייה של שישה חודשים בלבד (במקום השנתיים שמישהו אמר לו שאפשר לקבל), שאותם הוא בילה בעיקר באילת, בתור מתנדב/מתאכסן באיזו אכסניה נוצרית (?) שמנהל הולנדי אחר. כשעמדו להיגמר ששת החודשים שלו, הוא יצא לסיני לכמה ימים, מתוך כוונה לקבל שישה חודשים נוספים כשינסה לחזור לארץ, אבל התאכזב כשבפעם הזו אישרו לו שבועיים בלבד. עוד התברר לו שבגלל שהוא החתים את הדרכון שלו בחותמת ישראלית, הוא לא יוכל להיכנס שוב לסוריה או ללבנון, ולכן לא יוכל לחזור לאירופה באופניים דרך היבשה. מישהו שהוא פגש באיטליה, בדרך לארץ, סיפר לו שאפשר להגיע בקלות ובזול מהארץ לאירופה על סיפון של מעבורת/ספינת משא, אבל כשהוא ניסה לברר על האפשרות הזו, הוא העלה חרס. אני פגשתי אותו יומיים-שלושה לפני תום התוקף של אשרת השהייה שלו, כשהוא בדרך לנצרת, בלי תוכניות מוגדרות להמשך. כל רכושו עלי אדמות הסתכם באופניים, העגלה, הציוד הבלוי שעליה, וכמה מאות שקלים בכיס. לא היה לו אף אחד באירופה שיכול לעזור. הוא אמר שכל יעד באירופה יהיה טוב בשבילו, אז התיישבתי על האינטרנט ועל הטלפון, ומצאתי כרטיס טיסה בכיוון אחד לברצלונה, מאד בזול (נדמה לי שב-$120), עוד באותו הלילה. הצעתי שאקנה לו את הכרטיס ואסיע אותו לשדה התעופה, ושהוא יחזיר לי את הכסף כשיוכל (בידיעה שהיום הזה כפי הנראה לא יגיע לעולם), אבל אז, להפתעתי, הוא אמר שהוא לא מוכן לעזוב בלי כל הציוד שלו, ששקל באזור 60 ק"ג. להעלות את כל המשקל הזה למטוס היה משלש את מחיר הכרטיס, ואת זה כבר לא הסכמתי לממן. הוא, מצידו, לא הסכים שאני אשלח את הציוד במועד מאוחר יותר, במשלוח זול (ואיטי) יותר, וגם לא הסכים לנסות למכור אותו (לא שראיתי איך היה אפשר למצוא קונה, אבל גם האפשרות הזו עלתה). נותרו לו שתי תקוות: הראשונה, שהקונסוליה ההולנדית תממן לו כרטיס טיסה עם כל הציוד, והשניה, שאיכשהו אני (בתור דובר עברית) אוכל למצוא חברת ספנות שתסכים להעלות אותו ואת הציוד על הפלגה לאירופה. נהיה כבר מאוחר, אז הצעתי לו מיטה, וסיכמנו שמחר ננסה לפעול בשני הכיוונים. למחרת התקשרנו לקונוסוליה, תיארנו את המקרה, ואז נאמר לנו שהגברת הרלוונטית בישיבה, ולכן תתקשר אלינו מאוחר יותר. במקביל, התקשרתי לכל חברות הספנות החיפאיות שמצאתי באתר דפי זהב (למעלה מ-20, אם אני זוכר נכון, ביניהן חברת רוזנפלד שאיזי ציין), אבל בכולן נאמר לי שכבר אין יותר פעילות של מעבורות נוסעים מישראל לאירופה, ושאף אחד לא ייקח את הבחור בהפלגה מסחרית רגילה של ספינת משא. כרטיס ל"קרוז" היה מאד יקר, יותר מאשר להטיס את הציוד. השעות עברו, הישיבה של הגברת בקונסוליה התמשכה והתמשכה (אבל לשנינו היה ברור שהסיכוי אצלה קטן), והפתרון שההולנדי בחר היה לעבור לירדן, ומשם, "אלוהים גדול". הצלחתי להעמיס את כל הציוד שלו על המכונית שלי, ויצאנו למעבר הגבול ליד בית שאן. בדרך התקשרה סוף סוף הגברת מהקונסוליה, ואחרי שתיארתי לה את המצב ואת התקוות שהבחור תלה בה, היא פרצה בצחוק מתגלגל, והסבירה שהמקסימום שהם יכולים לעשות זה לארגן קנייה של כרטיס טיסה/הפלגה, אם מישהו אחר יעביר להם את הכסף הדרוש. הבחור מאד התעצבן, אבל המשכנו בנסיעה. כשעברנו ליד הגלבוע, סיפרתי לו שלפי התנ"ך, שם נהרג שאול המלך, והתעניינתי אם הוא מכיר את הסיפור. הוא אמר לי שכמובן כן - יש אתו שני ספרי תנ"ך והוא מאמין אדוק באלוהים, אבל (וזה ציטוט כמעט מדויק), "יש רגעים, כמו עכשיו, שאני כבר לא בטוח". בכל אופן, הוא הצטלב כשהתקרבנו למעבר הגבול. קניתי לו במכולת של קיבוץ מעוז חיים כמה מצרכים, נתתי לו קצת כסף, והורדתי אותו במעבר הגבול. מאז אין לי מושג מה קרה אתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא יכול היה לרכוב על אופניו למצריים ולעלות שם, בנמל אלכסנדריה או אחד הנמלים הקטנים יותר, על מעבורת לקפריסין, יוון, או כל מקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, הוא לא רצה לעבוד דרך מצרים בגלל המהפכה שהתרחשה שם אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? בהחלט, אכסניה נוצרית, מנוהלת ע"י יהודים משיחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה יכול ''להסגיר'' את עצמו למשרד הפנים ולהיות מגורש לארץ מולדתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל לא נראה לי שמשרד הפנים היה דואג לשלוח גם את כל הכבודה שלו. רק אחרי שכל הפרשה נגמרה, כשסיפרתי עליה לכמה חברים, עלה בדעתי שבעצם הוא היה יכול להישאר בארץ בלי אשרה, ולנסות להתארגן יותר בניחותא לחזרה להולנד. יש הרי בארץ אלפי (עשרות אלפי? מאות אלפי?) עובדים זרים בלתי-חוקיים, והוא, עם המראה הצפון-אירופי שלו, בטח לא היה מעורר חשד מיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי ממה שסיפרת שאולי הוא לא בנוי נפשית לעבור על החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהייה: נניח שמישהו שהה בארץ באופן לא חוקי, אבל הרשויות לא גילו את זה והוא מיוזמתו עומד לטוס מכאן. כשהוא מגיע למשטרת הגבולות בנתב"ג הם מגלים שהוא היה בלתי-חוקי. אני מניח שיעשו לו בעיות בפעם הבאה שירצה לבוא - אבל בינתיים האם פשוט אומרים לו "יאללה, טוס לנו מהעיניים" או שמפעילים עליו איזושהי סנקציה? או לפחות לוקחים הצידה ומשפילים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרה לי באיטליה בדרך לארץ, הויזה שלי פקעה שבוע קודם, השוטר התייעץ עם שוטר אחר ושלח אותי לדרכי בלי שום בעיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך ויזה באיטליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום כבר לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי מדויק. אתה לא צריך ללכת לשגרירות, שתצמיד לך ויזה לדרכון, אבל כניסתך כתייר (או איש עסקים) היא תחת התנאים הכלליים של ויזת תייר. בין יתר האיסורים וההגבלות שויזת התייר מטילה עליך (כמו למשל איסור העסקה), כלול גם האיסור לשהות במדינה מעל תקופה מסויימת, לרוב 3 או 6 חדשים, תלוי במדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהודו משלמים מס מיוחד. באוסטרליה משפילים. מניסיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קווי הספנות הזולים לאירופה עולים יותר מהטיסה שמצאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם לגשת למרינה הקרובה למקום מגורייך ולתלות שם פתק על לוח המודעות שאת מחפשת להצטרף בתשלום להפלגה לקפריסין או יוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכוי נמוך, ועם המטען המוזכר, שואף לאפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפונקציה של מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא פונקציה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |