בתשובה לימני מתוסכל, 17/11/11 1:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעבר לחוסר הריאליות שבתיאור (הבחורה אמרה לא ובו-זמנית המשיכה להתעלס?), בוא נחשוב רגע מה בדיוק הלך שם עוד לפני שאלת היה-או-לא-היה-אונס. "חבר'ה" - כלומר, במסיבה היו לא רק הבחור והבחורה. כדרכן של מסיבות - היו בה עוד אנשים. בוא נגיד שהיה בה מספר סטנדרטי של גברים: 20. מתוכם, גבר אחד עשה בה מעשה שמרגע מסויים נהיה מנוגד להסכמתה שבדיבור. איך זה ששאר ה-19 לא "פרשו למקום מוצנע", ולא התפשטו ועשו בה כמעשה הבחור? - גם אם לא ידועים לנו נסיבותיו האישיות וטעמיו האישיים של כל אחד ואחד - בפועל, 19 בחורים שלטו בעצמם וידעו את הגבולות שבמגע פיזי בין גבר לאישה. משמע - כל אחד ואחד מהם אחראי לעצמו, חוץ מן הבחור האחד - האנס, תרשה לי לקרוא לו כך. מכאן שעם כל הכבוד, עפ"י המקרה - זה איננו עניין שבאחריות הבחורה אלא באחריותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הריאליות או חוסר הריאליות שבתיאור שלי - א. אכן סביר להניח שזה אירוע בלתי שגרתי. ב. תגובה 587391. ג. מה עליי להסיק מכך, שלא טענת ביחס לתיאור התגובה 587313, שהוא בלתי ריאלי? לגבי האירועים שקדמו ל"אונס" - א. האם עליי להסיק מדבריך, כי אתה שותף לדעתי, שיש לבחון את נסיבות הענין, כולל התנהגות הנפגעת, לצורך הרשעת הבחור באונס? אם כן - זו התקדמות, כי היו מי שחלקו על עמדה זו. ב. "בפועל, 19 בחורים שלטו בעצמם וידעו את הגבולות שבמגע פיזי בין גבר לאישה" - בתיאור שלי אין כל התייחסות להתנהגות יתר הגברים שהשתתפו במסיבה. לכן, קביעתך מהווה תוספת עובדתית משל עצמך. ואם כבר תוספות - מדוע אינך שואל, כיצד זה שמתוך 20 הבחורות שהשתתפו במסיבה, נניח, רק היא "נאנסה"? באשר למסקנתך הסופית - לא טענתי שבמקרה הדמיוני הזה הענין באחריות הבחורה. כל שאני טוען הוא, שבסיטואציה הזו גם לבחורה יש אחריות לקרות האירוע. ובאופן כללי יותר - יש לבחון גם את התנהגות הנפגעת לצורך מתן תשובה לשאלה, האם האירוע הינו אונס, וגם אם נשיב על כך בחיוב - יש לקחת זאת בחשבון לענין קביעת העונש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב1. תגובה 587391 אכן הפתיעה אותי מעט, וכן גם אינפורמציה נוספת ששאבתי מתגובותיה של ברקת ומתגובות נוספות. לפני כן סברתי, פחות או יותר, כי מונח ה"התעלסות" מציין ממילא את כל העייסק ההוא שסבתי ז"ל נהגה לקרוא לו - "הפרוצדורה", כולל שלב תקיעה-שברים-תרועה ("לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים, כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ..." משלי ז יח'-יט'). מתברר שבויקימילון ובעוד מספר מקומות מסכימים איתי בנקודה זו, ואילו אבן-שושן הישן, הטוב והמודפס, מתפייט בדרכו האניגמטית-משהו, ומבאר: "השתעשעות באהבהבים". בהיותו מת זה למעלה מ-20 שנה, אין אפשרות לשאול אותו למה ב-ד-י-ו-ק התכוון. ובכל כך ובכל אלה - עדיין לא הבנתי את הסצינריו שבדמיונך, זה אשר הוליד את סיפור המגע הנתון במחלוקת. ג1. אינני יודעת מה עליך להסיק ומדוע עליך להסיק משהו בכלל. במקרה שלפנינו בחרתי להגיב לתגובתך ולא לתגובת ברקת. אני רואה, אגב, בהחלט, פוטנציאל ריאליזם בתיאור הקצר שבתגובתה של ברקת, אבל אין טעם שאאריך בכך - ברקת יודעת להסביר את עצמה מצויין. ****** א2. עלי להודות שכל שיטת "מה עלי להסיק מ...", החוזרת בתגובתך פעמיים - מבלבלת אותי מעט. אני אחראית לדעותיי שלי בלבד. כשיש "שותפות דעות" - אני מצהירה עליה ע"מ לעודד ולתמוך, בציון שם/כינוי ועפי"ר גם תוך הפניה לתגובה הרלוונטית. כאשר בתי המשפט דנים בעבירות שונות, בכל תחום ותחום, הם בוחנים בד"כ את נסיבות המעשה ואת רקעו ופרטי התרחשותו, ככל שנפרשו בפניהם. בימינו, שלא כבעבר, במשפטי אונס/תקיפה מינית/הטרדה מינית - מקובל לבחון את התנהגות הנאשם בריכוז ובתשומת לב רבה יותר מאשר את התנהגות התובעת, ונראה לי שכך ראוי. עכש"י, כאשר משתדל הסנגור "ללכלך" על התובעת כמיטב יכולתו - מעמיד אותו השופט על מקומו ומזכיר לו מיהו הצד העומד למשפט. ייתכן שבעיניך זוהי תוצאת עיוות כלשהו. בעיני יש בכך (באופן כללי, אולי לא בכל מקרה ומקרה) הבאת תיקון לעולם. ב2. סיפרת סיפור דמיוני ואני הוספתי עליו מספר פרטים שגם הם, כמובן, דמיוניים. הפרטים הללו שאובים מן הידע הלא-רב שלי בענייני מסיבות, וכן מאימות שערכתי בעניין זה אתמול, ברחבי הרשת. בחרתי להוסיף כאשר בחרתי. בשאר דבריך בסעיף זה ובתהיות "מדוע אינך שואל..." - אין רלוונטיות לנושא, אם כי תשובות חלקיות לתהיותיך ניתן למצוא באמירותיך-שלך - "כטוב ליבה ביין", ו"כטוב ליבו ביין". ****** לדבריך שבפסקה האחרונה, וכללית, לדבריך בפתיל זה: 1. קודם כל וראש וראשון לכל הנושא: כל זמן שאינך עונה לשאלתי מתגובה 587375, אין טעם בכל טענותיך בנוגע להגדרות חוקיות ופסיקות משפטיות המושפעות מעניינים "חולניים", "מעוותים", "מסולפים" ו"תלושים (מן המציאות ו-)מטבעם של בני האדם". (הביטויים שבמרכאות לקוחים, בשינויים דקדוקיים קלים, מתגובה 587360. אגב, ענייני "חולים" ו"מחלות" מופיעים אצלך ביתר תדירות מאשר בתגובות המגיבים האחרים) 2. אני חוששת שהדעות שאתה מבטא בתגובותיך - ואני מתייחסת הן לתוכנן המילולי המפורש של התגובות והן למשהו מצטבר, כולל, שהייתי מגדירה אותו כ"רוח" - הרוח העולה מן התגובות שלך - כל אלה, אם יהיה להם מהלך בציבור - עלולים להחזיר אותנו לזמנים חשוכים שאיש מאיתנו, אפילו לא אתה, אינו רוצה לחזור אליהם. בשיטות המשפט העתיקות (היוונית, הרומית והעברית) נחשב האונס כאשמתה של הנאנסת ולא של האנס. וראה זה פלא, ואבוי לפלא שכזה: לא מזמן כל כך, לפני כ-30-40 שנה - חצאית קצרה, חיוך "מפתה" ואפילו מנת אודם מוגזמת שנמשחה בהיסח-דעת על השפתיים - יכלו, כמידת כשרונותיהם של העו"דים מצד ההגנה - להספיק ע"מ להפוך את המתלוננת לנאשמת. לא בזה אתה חפץ, אבל חוששתני שיש בדבריך מדרון חלקלק שיוביל לשם בלאו הכי. בחלק מהתגובות אתה משתדל לשים סייגים לכתב האישום המתמשך שלך כלפי "הפמיניזם" (הגדרה כוללנית מדי, אבל נעזוב את זה עכשיו), אבל קיצוניות המובנית, כך נדמה לי, בהשקפותיך, מבצבצת מבעד לכל ההשתדלות הזאת, יש לה חיים משלה - ולרגעים, לאורך התגובות, למשל ברגעי "לפני עיוור לא תיתן מכשול" (בסיפור המסיבה יש, כזכור, שני "עיוורים") - אתה כמעט נשמע כיחצ"ן, כמליץ-יושר, של "הדרת הנשים" הדתית-חרדית, שמדברים בה לאחרונה. בהגדרות עבירות המין ובחוקים בנושא זה חלים שינויים עם הזמן. אתה יכול לומר "זה בהשפעת השיח הפמיניסטי", אבל עובדתית זה קורה משום שככל שחולפות השנים וככל שכבר "מותר" לומר בקול רם שמצבן של הנשים עדיין רחוק מלהיות אידיאלי והן עדיין חשופות לפגיעות ממגוון של סוגים - מתגלים צרכים משפטיים שלפני כמה עשורים אפילו לא נחשבו כצרכים שיש לטפל בהם במסגרת המשפטית. גם אני חושבת שיש לבחון דרך קבע את יחסי הגומלין שבין המנהגים החברתיים הנוהגים בפועל לבין הנורמות המשפטיות - בנושאי גברים-נשים כבכל נושא אחר. בתחום עבירות המין - יש להיזהר מאוד, לדעתי, בכל הנוגע לחזרה לקביעות "התנהגות הנפגעת", שבעבר הרחוק ובעבר הלא-רחוק שימשו להענקת לגיטימציה לבריונות רחבת-היקף - מילולית, פיזית ומשפטית - כלפי נשים. ****** עוד משהו: עפרונית, את שם? צר לי שפרשת, תגובה 587301, כי נראה לי שהיה לך מה לתרום. ובהזדמנות זו אני רוצה להביע הערכה גדולה ליושר ולאומץ האינטלקטואלי שהפגנת בשאלת "מה אני הייתי עושה לו הייתי במקומה של..". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי אינני מסכימה עם אף אחת מדעותיו של הימני (טוב, הוא ימני), וגם לא עם דעויתו בפתיל הזה. אבל הוא הצליח להזכיר לי נקודה אחת שמטרידה אותי כבר די זמן, כשדיבר על האחריות האישית של הקורבן. מדי פעם מופיעות ידיעות על נאנסות שחברים/מכרים ביצעו בהן את זממם כאשר השתכרו ביחד. או.קיי. סביר* שהקרבן לא התנגדה, לא במעשה ולא בדיבור. היא הייתה שכורה. ברור גם שלא הסכימה מרצונה "החופשי". כנ"ל. אבל גם הבחור היה שיכור, לא? זה קצת בעייתי. וכמובן, אי אפשר לפטור אותו מאשמה רק משום שהיה שיכור. הרי בן אדם יכול לעשות כל מיני דברים פליליים בשעת שכרות, ואלה עדיין עברות... אני ממש לא יודעת מה לחשוב על זה. אשמח לקרוא את דעכן - שלך, של ברקת, העמה עפרונית, נועה... ובעצם - של כל בעלי דעה אחרת שירצו להגיב. *אינני מכירה מבשרי את מצב השכרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה בארץ חושבים ששכרות או סימום מהווים נסיבות מקלות, אבל לגבי נהיגה זה לא תופס, ובצדק לדעתי. גם בארה''ב שיכרות לא תהווה תירוץ אלא להפך, סעיף אישום נוסף. אני אישית הפסקתי להשתכר כשהבנתי כמה חרא יוצא ממני במצבים כאלה וכך אני מצפה מאחרים. כל מי ששותה או מסתמם יודע שהוא משתמש בחומר משנה תודעה ועליו לשאת בתוצאות מעשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, הגישה לפיה שכרות או סימום מהווים נסיבות מקלות הינה חלק ממגמה פסולה של כרסום בעיקרון האחריות האישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכרות או סימום היו יכולים להיות נמשלים טובים לעיוורון, "לפני עיוור לא תשים מכשול", אבל הבנתי שכמוני אתה מתנגד לתקפות התירוץ הזה. אם כך מהו העוורון שאתה מתייחס אליו? החרמנות של האנס? חוסר יכולתו לשלוט בעצמו? האם הבחורה העירומה היא המכשול? אני מכיר את הגישה שלך, מבין את מקורה ומתנגד לה מנימוקים שונים, אבל משל העיוור נשגב מהבנתי בהקשר הנוכחי. בבקשה הסבר את כוונתך בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלת (אם אני מבין אותך נכון). דיברתי בתגובה עליה אתה מגיב תגובה 587499 על עיקרון האחריות האישית ולא על עיקרון "ולפני עיוור". (אני חושב שהבלבול (אם התבלבלת) אינו מקרי. יש כאלה, שריח ימני בלבד משבש את דעתם. ר' למשל האלמונית שהצהירה גלויות בתגובה 587490 כך: "באופן כללי אינני מסכימה עם אף אחת מדעותיו של הימני (טוב, הוא ימני) ...") לכן איני יכול להסביר, כמובן, דבר שאיני מאמין בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התבלבלתי ואתה לא מבין נכון. התבקשת להסביר מה הנמשל במשפט '' לפני עיוור וגו' ומעיון בפתיל מסתבר שנשאלת כבר קודם ע''י ברקת והחשמנית, אולי אם תסביר את עצמך יהיה קל יותר להתייחס לנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל אני לא מבין מה עלי להסביר. אולי זה מיותר, אבל כדי למנוע ויכוח גם על העיקרון עצמו כדאי אולי להקדים ולומר, שהעקרון של "ולפני עיוור" פירושו לא רק שאסור לנו להניח אבן בדרכו של העיוור, אלא שעלינו להיות אקטיביים ולהסיר אותה מדרכו, גם כשאחרים הניחו אותה. מקובל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. האם אתה פוטר את האישה מהאחריות הזאת? אם היא התבסמה קלות, מספיק כדי להשתחרר מעכבות ו"לזרום" עם גבר שלא היתה לה כוונה לגביו, והגבר זורם איתה, האם אתה פוטר אותה מאשמה? באווירה היום האישה פטורה כי היא יצור ילדותי שאין לו מספיק שיפוט אפילו לא להשתכר, והגבר אמור להבחין שהיא לא זורמת איתו מרצונה החופשי וזהו למעשה, לפי החוק היום, אונס. אפילו אם שניהם בני 17. בוא נחמיר את זה, היא זורמת איתו ועם חבר שלו. דבר אחד שנעדר מכל השיח כאן הוא שיחסי מין מתרחשים מיליוני פעמים ביום בכל העולם, יחסי מין כשלעצמם הם לא פשע ושני הצדדים רוצים בזה, גם גברים וגם נשים עושים את זה כל הזמן עם בני זוג קבועים ואם בני זוג מזדמנים ובכל מיני צורות, וכל ההשוואות לרצח, גניבה, או כל פשע אחר מפספסות את הנקודה הזאת. נקודת המוצא בשיח כמו שהוא משתקף כאן היא שיחסי מין הם פשע כלפי האישה והיא סובלת עוול נורא. אמנם לא אומרים זאת במפורש אבל זה הדבר המשתמע. נקודת המוצא צריכה להיות שיחסי מין אינם פשע וששני הצדדים רוצים בזה מכל מיני סיבות, לפעמים בגלל היצר ולפעמים מסיבות אחרות, ומנקודת מוצא זו צריך לסנן את המקרים בהם מדובר באמת באונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתסריט של הימני המתוסכל הבחורה הביעה התנגדות מפורשת. לא בטון מתאים, לא בצעקות, ולא בשפת הב'. במפורש. אני חושב שברקת כתבה מי הן הרדיקליות שרואות בעצם האקט מעשה של אלימות מיסודו והסתייגה מהגישה הזאת, ניראה לי שרוב המגיבות גם הן חושבות שמין זה יופי, כל אחת עם רעיונותיה שלה איך וכמה. אני חושב שמין זה יופי, גם סתמי או אקראי ושיתפנו גם חברים (זה חמור?) בחוף נודיסטים רווי אלכוהול וחשיש, אבל כשהיא אמרה לא, זה היה לא. הבעיה היחידה שאני רואה בסוג פשע זה היא בעית ההוכחה, אבל איני יכול לחשוב על שום פיתרון וכל שופט נאלץ להתעמת עם עצמו ולשפוט מי משקר ומי דובר אמת. האם יש תלונות שוא? כן. האם יש אונס בלי קורבן אונס? לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה יכול לצייר תסריט כלשהו, לפיו אשה אומרת "לא" מפורש ולמרות זאת לא ניתן לומר שהיא נאנסה? "האם יש אונס בלי קורבן אונס? לא". האם אתה יכול לצייר תסריט כלשהו, בו אשה תיאנס (על פי הנורמה המשפטית כיום) ובכל זאת לא תהיה קרבן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא. ב.כן, בדיוק קראתי על סרט שמספר על קורבן אונס שתלונתה נדחית מחוסר ראיות, הבחורה במניפולטיביות גורמת לאנס לאנוס אותה שוב, עתה היא מוכנה לאיסוף ראיות ועדויות ומפלילה את האנס. מבחינה מוסרית באונס השני היא לא היתה הקורבן, יותר פתיון רעיל. אם לא היתי נתקל בביקורת לסרט הזה בחיים לא היתי מצליח לתת תשובה חיובית פרי דמיוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אף אחת אף פעם לא אמרה לך לא, אפילו "לא" מפורש והחלטי, והתכוונה לאולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם לא היתי נתקל בביקורת לסרט הזה בחיים לא היתי מצליח לתת תשובה חיובית פרי דמיוני" - * אתה מעיד על עצמך כבעל דמיון מוגבל למדי. האינך חושש שתשובה א' השלילית (וביחד איתה עמדתך הנושא, וזה מה שחמור) נובעת רק מכך שאין לך דמיון מפותח מספיק? * מה דעתך על הסיטואציה הבאה: בחברת "השיח הפימניסטי" עומד להתפנות תפקיד המנכ"ל הנחשק. לתפקיד מיועדים להתמנות רק שניים: מר ימיני ומר איציק. המועמד המוביל לקבלת התפקיד הינו לכל הדעות מר ימיני המוכשר, אך הידוע בחיבתו הגדולה לנשים צעירות ויפות. מר איציק מודע לחולשת מר ימיני והוא גם יודע, שלפי הדין הקיים, "לא זה לא" ואם גבר בועל אשה ללא הסכמתה - דינו הרשעה באונס. לכן הוא הוגה מזימה זו שתביא להרשעת מר ימיני באונס ותסיר את המכשול בדרכו לתפקיד הנחשק. הוא שוכר את שירותיה של הזונה מירי (אפשר לשנות לשכנה מירי- סטודנטית הזקוקה מאד לכסף) - בחורה צעירה ויפה מאד - ומבקש ממנה "להתחיל" עם מר ימין ולהביאו לקיים איתה יחסי מין בביתה. הוא מבקש ממנה להתקין בביתה מצלמות וידאו נסתרות שיצלמו את האירוע. מר איציק מציע למירי תשלום רב עבור שירות זה - 100,000$. מירי תוהה, מדוע מר איציק מוכן לשלם לה סכום כה גדול עבור שירות שבדרך כלל עולה אצלה הרבה פחות ומר איציק מסבירלה, שיש לו במקרה הזה בקשה מיוחדת שרק אם תתממש הוא ישלם את התשלום הנכבד המוסכם: עליה לגרום לו לבעול אותה, אך זאת רק לאחר שהיא מביעה סירוב מילולי בלבד לכך. בנוסף עליה להגיש תלונה במשטרה על אינוסה ולהעיד במשפט, אם תידרש. "קלי קלות" - השיבה מירי היפה ויצאה למשימה. בדרכים שרק נשים יפות מכירות (ודוק: רק נשים יפות מכירות), היא גרמה למר ימיני - שהוקסם מיופיה, מאשיותה ומתבונתה - "להתחיל" איתה ותוך זמן קצר הם הפכו להיות "בני זוג". מר ימיני לא ידע כלל כמובן שהיא זונה (או שכנה של מר איציק, הפועלת בתשום עבורו) ובודאי שהוא לא ידע שהיא מבצעת משימה. מירי היפה סיפרה למר ימיני, כי יש לה בעיה שגרמה לכך, שרק פעמים בודדות בעבר היא קיימה יחסי מין. לדבריה, בשיא ההתעלסות (לתשומת ליבה של הקוראת חשמנית), ממש לפני שהגבר חודר אליה, היא חשה חרדה וזה גורם לה לבקש מהגבר להפסיק. מירי לא אמרה זאת למר ימיני במפורש, אך בדרכה הנבונה גרמה לו להבין, שהיא מצפה שהגבר שלה יהיה רגיש ונבון דיו, כדי להבין שהסירוב אינו אמיתי, אלא נובע רק מחרדה מטופשת וכי היא דווקא מעונינת בכך שהגבר יחדור אליה ואולי ישחרר אותה בכך מחרדתה. ושוב, מירי לא אמרה לו במפורש כך, אלא רק גרמה לו להבין כך (בין היתר, היא השתמשה בסיפורים על חברותיה). וכך אירע, שמר ימיני בעל אותה, למרות שקודם לכן היא ביקשה ממנו במפורש שלא לעשות כן (גם אם עשתה זאת בטון שקט כשהיא ממשיכה להתעלס איתו ולגרות אותו). מירי הגישה תלונה במשטרה ומסרה לה את קלטת הוידאו (עם שמע). בחקירה הודה מר ימיני בכל העובדות ומכיוון ש"לא הוא לא" - הועבר התיק לפרקליטות ומייד הוגש נגדו כתב אישום על אונס והוא הורשע כמובן. ראוי לציין, כי בא כוחו שלך מר ימיני ניסה לטעון בבית המשפט טענות בדבר נסיבות הענין, כלומר להסביר מדוע הוא בעל את מירי, למרות שאמרה לו "לא" במפורש, אלא שהשופט נזף בו קשות על נסיונו להטיל דופי בנאנסת (רק לפנים משורת הדין, לדבריו, הוא לא הטיל עליו הוצאות עונשיות לאוצר המדינה) ובהסתמך על הכלל "לא הוא לא" הוא כמובן גם אסר עליו לטעון ולהביא ראיות על הנסיבות ועל התנהגותה של מירי. במיוחד בשל מעמדו של מר ימני כצמנכ"ל מוכר ומפורסם של חברה גדולה הטיל עליו בית המשפט עונש מאסר של 7 שנים ופיצויים בסך 100,000 ש"ח לנפגעת, תוך שהוא מוסיף, כי ככל שהנפגעת תרצה להגיש נגדו תביעה אזרחית על מעשהו הנפשע - אין בפיצויים הללו כדי למנוע זאת. גם בתביעהה האזרחית זכתה מירי ונפסקו לה פיצויים בסך 657,000 ש"ח בתוספת כל הוצאות המשפט. יצוין, כי לפי המוסכם בין מירי למר איציק, כל הסכומים שנפסקו לטובת מירי הועברו לו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה למר איציק ומר ימיני אין שם פרטי בזמן שלמירי אין שם משפחה? 2. הטיעון שלך לא כל כך ברור, האם אתה טוען בבגלל שאפשר לביים מעשה כך שיראה כאילו היה אונס צריך לשנות את החוק? במה זה שונה מרצח, מגניבה או משוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התסריט שלך דומה לסרט שסיפרתי עליו, פיתוי והפללה, אם מר ימיני היה עוקב ומקליט את מר איציק היה הופך את היוצרות בבית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יחסי מין כשלעצמם הם לא פשע ושני הצדדים רוצים בזה, גם גברים וגם נשים עושים את זה כל הזמן עם בני זוג קבועים ואם בני זוג מזדמנים ובכל מיני צורות, וכל ההשוואות לרצח, גניבה או כל פשע אחר מפספסות את הנקודה הזאת.'' אנשים נותנים חפצים שלהם ללא בקשת תמורה, ואיש לא מתייחס לכך כאל גניבה. אנשים נפטרים ונהרגים מתי יום - ולא מתייחסים לכך כאל רצח. באותו האופן - אנשים מקיימים מין מדי רגע, ולא מתייחסים לכך כאל אונס. מכך שאנשים מתים ונותנים מתנות ומקיימים יחסי מין לא נגזר שאין בעולם רצח וגניבה ואונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנהיגה, ככל הידוע לי, זו נסיבה מחמירה במקרה של דריסה. לפחות בארה''ב. אבל אני תוהה לגבי הבחורה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחקר הזה מתאר באופן מקיף את השפעות האלכוהול על התנהגות התוקפים והמותקפות. אולי זה יעזור לך לגבש את דעתך. נראה כי מלבד ההשפעות הישירות על התודעה, חלק לא מבוטל מהשפעת האלכוהול הוא לשמש עלה תאנה לתוקף להתנהג באופן לא מוסרי. הציפיות החברתיות משחקות תפקיד לא קטן בפרשנות של התנהגות תחת ההשפעה - גם של התוקף וגם של המותקפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב תודות על הלינק, לצערי איני יכולה לקרוא אותו מפאת הפונטים הזערוריים... לא הבנתי את עניין הציפיות החברתיות בהקשר זה. למה מצפים מהמותקפת השתויה? כי אני בהחלט מבינה את "עלה התאנה" של התוקף: ראיתי פעם חברה שתויה בפעולה, שקרעה לגזרים מסמכים והמחאות של אדם זר ונדרשו שלושה אנשים (אני ושני ידידים) לעצור בעדה: מהיכרותי איתה, היא נטתה לאלימות מסוג זה גם בהיותה פיקחת, רק שאז היא שלטה בעצמה. אז האם מצפים מהמותקפת "לזרום" או להתנגד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להגדיל את מה שרואים על המסך תנסה ללחוץ על קונטרול ו+ (מינוס כדי להקטין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שחוק העונשין הישראלי קובע לגבי ביצוע עבירות במצב של שכרות (סעיף 34ט): (א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו. (ב) עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה. (ג) גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה. (ד) בסעיף זה, "מצב של שכרות" – מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה. (ה) סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג) חלים גם על מי שלא היה חסר יכולת כאמור בסעיף קטן (ד), אך עקב שכרות חלקית לא היה מודע, בשעת מעשה, לפרט מפרטי העבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב תודות, גם על העצה הטכנית (שלא פעלה משום מה) וגם על פירוט המצב המשפטי. מה שכן, בתיאור שלי - נכון שלא ציינתי זאת במפורש - הכוונה היא ששני המעורבים השתכרו על דעתם ומרצונם החופשי. כך גם הבנתי את המקרים של תביעות אונס שפורסמו עם נתונים אלה. אז מה דעתך על התנהגותה של המותקפת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תלחץ על מקש ctrl הימני ובו זמנית על מקש ה + שבשורת המספרים על המקלדת. לחילופין, היות ומדובר בקובץ פידיאף, יכול להיות שבסרגל העליון של התוכנה יהיה אייקון של זכוכית מגדלת, שלחיצה עליה תגדיל את הפיקסלים ואת הטקסט). דעתי היא, ואותה כבר הזכרתי, שהתנהגותה של המותקפת לא צריכה להבחן כאשר בוחנים את השאלה אם נעברה עבירה של אונס או לא. את ההקשר יש מקום לבחון, בנסיבות מסוימות, בשלב הטיעונים לעונש. אני גם רוצה להזכיר שבניגוד לעבירות מסוימות, *עצם ההכרה בכך* שנאנסת איננה פשוטה, לא כל שכן ללכת להתלונן במשטרה. יש הרבה יותר מקרי אונס ותקיפות מיניות ממה שמדווחים. הרבה יותר. בניגוד לרושם שאפשר לקבל מדיונים מסוימים, הבעיה היותר קריטית היום (בכמה סדרי גודל) היא אלימות מינית נגד נשים, ולא תלונות שווא נגד גברים. הנסיוןלהציג את שני הדברים כאילו הם בעיות שוות משקל, היא לכל הפחות מטעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב תודה:) אני מודעת לכל מה שאמרת בפסקה האחרונה ומשוכנעת בנכונותה. ההקשר כאן הוא משמעותי לגבי העברה עצמה, לדעתי, משום שהמותקפת עצמה בהכרח משתמשת בו בתביעה: אחרת איך תסביר שלא התנגדה כלל, אפילו לא באמירת "לא" פשוטה? ולפעמים אף שלא ידעה כלל שנעשה המעשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוחה אם הבנתי. קורבן האונס, לפחות ככל שמדובר במישור הפלילי1 היא לא התובעת אלא מקסימום עדה במשפט. אגב, ייתכן מאד שבגלל קשיים ראייתים לא יוגש כתב אישום בגין אונס שהתבצע (או התבצע לכאורה). אבל השאלה הזו היא במישור הראייתי-הוכחתי. כלומר, איך נוכיח לשופט שהיה או לא היה אונס. זה לא משליך על השאלה האם עובדתית היה או לא היה אונס. ועוד דבר שכבר ציינתי במעלה הפתיל. החוק לא דורש "חוסר התנגדות", כמו שהוא לא דורש "הבעת רצון". הוא דורש הסכמה (חופשית. כלומר, הסכמה ממש). לא הבנתי למה הכוונה ב"ולפעמים אף שלא ידעה כלל שנעשה המעשה?". 1 תביעות אזרחיות, נזיקיות, בגין פגיעות מיניות הן עניין חדש יחסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, מלים אני כבר די יודעת, אבל משפטים זה קצת מורכב בשבילי...:) שכחתי שהתובעת היא המדינה. קורבן האונס היא המתלוננת, אמת? האם ההוכחה לקיומו של האונס אינה משליכה כלל על עובדת היותו? אני מבינה שיתכן שלא ניתן להוכיח קיומו של אונס שהיה, אבל האם ניתן (למעט קונספירציות מהסוג שמנפיק הימני)? מכל מקום, האם נדרשת הצהרה מילולית ברורה מצד הבחורה על רצונה החופשי בקיום היחסים כדי שאותם יחסים לא יוגדרו כאונס? האם, במידה שהבחורה איננה אומרת שום דבר מפורש לחיוב או לשלילה, ובמסגרת שבה לא ברור מלכתחילה שהיא אינה רוצה בכך (נומר, גבר זר תופס אותה ברחוב/פולש לדירתה ומבצע בה את זממו, או בחור שמפעיל מלכתחילה כוח כדי לבועלה וכיו"ב) מדובר בהכרח באונס? הרי כפי שאמרנו, היא לא אמרה לא בשום שלב. ובעניין המקרים שבהם לא ידעה כלל שנעשה המעשה, התייחסתי למקרה שתואר בעיתונים לפני כשנה כמדומתני, שבו רק כאשר הבחורה התאוששה משכרותה נודע לה שהיא קיימה יחסי מין עם ידיד תוך כדי. למען הגילוי הנאות, אם אינני טועה המעשה התרחש באנגליה, לא בארץ, אבל הייתי רוצה לדון בו כאילו התרחש כאן במסגרת החוקים הישראלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורבן האונס היא בד"כ1 המתלוננת, כן. "האם ההוכחה לקיומו של האונס אינה משליכה כלל על עובדת היותו?" לא בהכרח. ייתכן שהתבצעה עבירה ולא ניתן להוכיח אותה (בכלל, או ברמת ההוכחה המספיקה לצורך הרשעה). עבירות המין לא שונות מעבירות אחרות במובן הזה. "מכל מקום, האם נדרשת הצהרה מילולית ברורה מצד הבחורה על רצונה החופשי בקיום היחסים כדי שאותם יחסים לא יוגדרו כאונס?" לא. החוק דורש "הסכמה חופשית", הוא לא דורש "הסכמה מילולית" "האם, במידה שהבחורה איננה אומרת שום דבר מפורש לחיוב או לשלילה, ובמסגרת שבה לא ברור מלכתחילה שהיא אינה רוצה בכך ... מדובר בהכרח באונס?" נקודת המוצא לא יכולה להיות מלכתחילה שהיא כן רוצה בכך או לא רוצה בכך. אם את יוזמת יחסי מין עלייך האחריות לוודא שהפרטנר/ית שלך מסכימ/ה לכך. עזבי לרגע את השאלה המשפטית -זה לא נראה לך כמו עניין מאד בסיסי מבחינה אנושית? חברתית? אישית? נראה לך הגיוני או בריא לשכב עם מישהו בלי להתחשב בשאלה אם הוא *רוצה* בכך, מעבר ל"מסכים" בלבד? אני לא מבינה את הבעייתיות במקרה שאת מתארת. אתן לך דוגמא דומה - אדם נכנס אלייך הביתה, דרך חלון שנשכח פתוח, בשעה שישנת עמוק. גנב שרשרת זהב ויצא מהחלון בלי להשאיר סימן. אחרי יומיים נודע לך שהשרשרת נגנבה. האם השרשרת לא נגנבה? יכול להיות שבמקרה האנגלי תהיה בעיה להוכיח את יסודות האונס, אבל זה לא קשור בשאלה אם יסודות העבירה התבצעו בפועל (או לא). 1 וה"לא בדרך כלל" לא ממש רלוונטי לצורך הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקראי את הלינק שנשלח אליי כאן למאמר בהארץ, תראי ששם היה מדובר על בחורה שהתחילה לנשק את הבחור לפני שקרה ביניהם משהו. ושהיא הלכה איתו למקום מוסתר כדי להמשיך בהתעלסות. האם היה עליו לשאול או אז אם אכן ברצונה להמשיך? כלומר, אם אתה מדברת על רצון חופשי מעבר להסכמה בלבד, איך אמורים לודא את קיומו באופן לאו דווקא מילולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hard cases make bad law. אני לא רוצה לדבר על מקרה ספיציפי שאני לא מכירה בו את העובדות. העובדה שהוגש כתב אישום באשמת אינוס לא אומרת *בהכרח* שאכן היה אונס (כשם שהגשת כתב אישום בגין כל עבירה אחרת לא אומרת בהכרח שאכן העבירה התבצעה. בשביל זה מתקיים משפט1). ייתכן גם שהמקרה שהביאו בלינק הוא מהמקרים האפורים בהם קשה לנו באופן אינטואטיבי להכריע מה צודק ומה ראוי. החיים הם לא שחור ולבן.בעניין ההבחנה בין רצון לבין הסכמה, רק להבהיר - החוק דורש הסכמה. המוסר (שלי) דורש רצון. 1 וכמובן שגם שופטים יכולים לטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את את מוודאת, לא באופן מילולי, שיש רצון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מה לעשות, אותי זה נורא הצחיק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת אוף-טופיק: נראה לי שלא מדויק לומר שהיא "מקסימום עדה". גם אם אינה ממש צד להליך, יש לה מעמד מיוחד במסגרת "חוק זכויות נפגעי עבירה", לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך אופיינית מאד לתגובה של שמאלני מצוי: ניסוח רהוט, מתוחכם ואינטילגנטי, אך מבולבל והעיקר - מתעלם מלב טענותיו של בן השיח, מטה את הדיון למחוזות אחרים ולוקה בחוסר יושר אינטלקטואלי. אמחיש את חוסר היושר האינטלקטואלי: * טענת בתגובה 587390, שהאירוע הדמיוני שהבאתי - "הבחורה אמרה לא ובו-זמנית המשיכה להתעלס?" - אינו ריאלי. * על טענתך נתתי שלוש תשובות בתגובה 587390. אחת מהן היתה ה"שאלה", מה עליי להסיק מכך, שלא טענת זו ביחס לתיאור שבתגובה 587313. * כאן את משיבה בחוסר יושר אינטלקטואלי: "אינני יודעת מה עליך להסיק ומדוע עליך להסיק משהו בכלל". * זהו חוסר יושר אינטלקטואלי, משום שאת בוחרת לייחס לשאלתי משמעות שבבירור ועל פניה אינה נכונה. * הרי ברור לכל, שבשאלתי אינני מתכוון לכך שבאמת תייעצי לי או שתורי לי מה עליי להסיק. תודה, אבל אני יודע לעשות זאת לבד. * הרי ברור לכל, שביקשתי לטעון, כי אינך נוהגת בהגינות, בכך שבתיאור דמיוני אחר, שאינו ריאלי על פניו, אינך טוענת משום-מה שהוא בלתי ריאלי, בעוד שאת בוחרת לטעון זאת דווקא כלפי התיאור הדמיוני שלי. בקיצור ולסיום נושא זה: לא הבנתי מה בדיוק את רוצה לומר בכל המלל שבתגובתך, פרט לטענה אחת שאתייחס אליה בהמשך. תחילה, בואי נעשה סדר בדברים: המצב המשפטי כיום הינו, שדי להוכיח שגבר בעל אשה ללא הסכמתה, כדי להרשיעו באונס. חמור מכך: גם בעילה שתחילתה בהסכמה וסופה בהיעדר הסכמה מהווה אונס. לא פחות! כיום, בניגוד לעבר, התנהגות האשה עובר לבעילה אינה רלוונטית כלל לשאלה, אם הבעילה מהווה אונס וגם אינה רלוונטית כלל לשאלת העונש. איך מציגות זאת ארגוני הנשים: לא זה לא! אכן, בית המשפט מאפשר גם כיום (תודה לאל!) לבחון את נסיבות האירוע, אבל רק לצורך הכרעה בשאלה, האם האשה הסכימה לבעילה. אסור כיום בתכלית האיסור לטעון - ובודאי שלא להוכיח - שגם האשה אחראית במעשיה לאינוסה. כאמור, כל שנדרש כיום לשם הרשעת הגבר באונס הוא רק להוכיח "בעילה" ו"ללא הסכמה". נקודה. טענתי, ואני שב וטוען, שתי טענות אלה: הטענה האחת הינה, כי המצב המשפטי הנוכחי אינו ראוי ונכון וכי יש לבחון גם את אחריות האשה לאינוסה. הבהרתי, שאין להעמיד לדין את האשה על אחריותה לאינוסה, אלא שהביטוי לאחריותה יהיה לעתים באי-הרשעת הגבר באונס ולעתים במידת העונש שיוטל עליו - הכל בהתאם לנסיבות. כלומר, למידת אחריות האשה והגבר להתרחשות האירוע. הצדקתי עמדה זו על יסוד שני עקרונות: האחד, עיקרון-העל של האחריות האישית, והשני - העיקרון של "ולפני עיוור לא תיתן מכשול". טענתי השנייה היתה והינה, שההגדרה הנוכחית של אונס עוצבה בהשפעת ארגוני הנשים הפמינסטיות הרדיקאליות. ציינתי שלארגוני הנשים הללו היה בעבר תפקיד חשוב ומבורך בקידום מעמד האשה, אלא שההשקפה הפמיניסטית חצתה את גבול הטוב והפכה כיום להיות חולנית ומזיקה. אוסיף עתה: ההשקפות הרדיקאליות הללו הינן חלק מהשקפת עולם כללית שמאלנית-חולנית-הזויה, שבאה לידי ביטוי בתחומים נוספים רבים של חיינו. (כן, אני מודע לשימוש התדיר שלי ב"חולני" ונגזרותיו בהתייחסותי לשמאל. זה לא נועד לקנטר או לפגוע. יש לכך סיבה, טובה לדעתי). לאחר ניפוי הדברים השוליים והבלתי רלוונטים מדברייך, נותרה טענה אחת שלך הראויה להישמע, לפיה דעותיי - הן ע"פ תוכנן המילולי המפורש והן ע"פ ה"רוח" הנושבת מהן - "עלולים (צ"ל "עלולות") להחזיר אותנו לזמנים חשוכים שאיש מאיתנו, אפילו לא אתה, אינו רוצה לחזור אליהם", בהם האשה תועמד לדין בשל אחריותה לאינוסה. על טענה זו אני מבקש להשיב כך: א. זהו חשש בעלמא חסר כל יסוד. ב. גם בהנחה שהיה ממש כלשהו בחשש הזה - אין הוא מצדיק את שינוי הגדרת האונס באופן הגורם לכך שגבר יורשע באונס כשהוא לא אנס. ג. העיקרון, לפיו כל אדם אחראי לתוצאות מעשיו ועליו גם לשאת בהן, הינו - לדעתי - עקרון-על יסודי וחשוב ביותר, שהתנערות ממנו או כרסומו יגרמו לעתים עוול לפרטים בחברה, יהפכו אותה לחברה לא טובה ובמקרים קיצוניים אפילו יסכנו את עצם קיומה. בשנים האחרונות יש כרסום חמור בעיקרון העל הזה של האחריות האישית בתחומים רבים של החיים, לא רק בתחום שאנו דנים בו. מכל מקום, עיקרון-על זה צריך לגבור על החשש שאת מצביעה עליו, אפילו היה לו יסוד. ד. חשש "המדרון התלול" קיים בתחומים רבים של חיינו. התרחקות בלתי מרוסנת או מוגזמת מן הגבול הראוי והנכון, רק בשל החשש מפני המדרון התלול, הינה דרך מסוכנת, כי היא עלולה להוביל לתוצאות בלתי רצויות, לפגיעה לא מוצדקת בפרטים בחברה וליצירת חברה לא טובה. הדרך הנכונה והראויה להיאבק בחשש זה, גם אם היא קשה יותר, הינה מאבק מתמיד ועיקש לשמירה על הגבול הנכון. שבת שלום לכל היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה ל"עלולים" או "עלולות": החשמנית כתבה "אני חוששת שהדעות שאתה מבטא בתגובותיך", ומיד בהמשך המשפט אמרה שהיא מתייחסת גם לתוכן המילולי וגם לרוח, וש*כל אלה* עלולים להחזיר אותנו לזמנים חשוכים. רוח זה גם זכר וגם נקבה, וכשהמשפט מדבר על "כל אלה", כולל הרוח, "עלולים" זה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שה"עלולים" נסמך (זה הביטוי הנכון?) ל"דעותיך". עוד אני חושב, שהפירוט של דעותיי אינו משנה את מעמדו של ה"עלולים" כנסמך של ה"דיעותך". אבל ייתכן שאני טועה (היכן השכ"ג?) (לאחר שסיימתי לכתוב את התגובה הבחנתי בכך שאתה מגיב אלמוני ורק לפנים משורת הדין לא מחקתי אותה. מלכתחילה לא הייתי מגיב. אני לא מבין מדוע קשה לאלמונים לבחור כינוי כלשהו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירוצים. אתה פשוט לא יכול להתאפק. כל תגובה נותנת לך במה להתנצחות ולהפגנת כוחנות ואלימות. ישר כוח. שתי גדות לירדן, זו ושלך וזו גם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלית עליי, שד משחת שכמותך! לכן, מן הסתם, אתה בטח "ימני" במובן "תימני". שבוע טוב ומבורך לכל היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו בתגובה הזאת הדהד לי בזכרון, אז יגעתי ומצאתי: תגובה 584216. בעצם, עם כל אלה שעולים עליך, מוזר שאתה מופיע כאן על תקן המומחה לפמיניזם. וברקת עוד שואלת אותך כל מיני שאלות על חדירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תימני במובן שאתה ''יהודי'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרווח כולו שלך, אם כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכ"ג? זה מה שחסר לך בדיון הזה? לדעתי הוא מחכה בסבלנות שתפתח כבר אתר חדש, פורום אצ"ג רוט"ר או משהו, ותעבור לשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר מאד להניח. עצוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שבטוח, שכ"ג לא חסר לי בדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלפי הדין (המעוות, יש לומר) הנוהג כיום ניתן לבצע אונס בלי לנגוע כלל בקרבן ואפילו בלי לפגוש אותו כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי, אני כמעט מסכים עם הסתם יהודי. סדנת חינוך מחדש here i come |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אונס לפי הדין הקיים היום"? בינתיים יש רק אישום, ואני מקווה (עד שאשוכנע אחרת) שפסק הדין לא יגיע לכדי אונס. אבל אני גם מקווה, בהנחה שהעובדות בכתבה נכונות ופרשנותן המתבקשת נכונה, שפסק הדין כן יכלול הרשעה באילו שהן עברות מין, כי בעיני המעשה שלו חצה את גבול הפלילי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרקליטות לא היתה מאשימה אותו באונס, אם היא לא היתה סבורה, שהמעשים שהיא מייחסת לו מהווים אונס לפי הדין הקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני כתב בתגובה לי, אבל היה צריך לכתוב בתגובה לך - זה מקרה תקדימי. החוק מן הסתם לא מתייחס בצורה מובהקת למקרה הזה, בשום עבירה, ולכן לכל הרשעה תידרש פרשנות. יכול להיות שהפרקליטות רוצה לנסות את המקסימום מצידה, ולהשאיר לבית המשפט להחליט באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לדברי היועץ, הוא לא יאפשר "לגלגל" תיקים גבוליים לבית המשפט. "רק אם קיים סיכוי סביר להרשעה וקיים אינטרס ציבורי, יוגש כתב אישום", אמר, "זו אחריות אדירה, והתובע לא יוכל לגלגלה לחצרו של בית המשפט מתוך הנחה שזה יוציא עבורו את הערמונים מן האש". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם לא משפטן, ומומחה קטן מאד - אם בכלל - בתורת המשפט, אבל כאזרח וחלק מהחברה כאן אני ממש לא מסכים עם היועץ. בדיוק בשביל זה יש בית משפט. לא רק כדי לקבוע האם אדם מסויים ביצע את המעשים המיוחסים לו, אלא גם כדי לקבוע האם במעשים מסויימים יש משום עבירה. אם נשאיר את ההחלטה בידי הפרקליטות אז גם נייתר בכך את בית המשפט, וגם נגיע למצב שבו אנו כחברה נאלץ לחיות עם נוכחות קבועה1 של מעשים אשר אנחנו רואים בהם לא רצויים, אבל הפרקליטות אינה בטוחה שהם אכן פליליים. _____ 1 נכון, גם אם נשאיר את ההחלטה לבית המשפט יהיו מקרים שהוא יקבע שאינם פליליים, ונאלץ לחיות עם נוכחות קבועה של מעשים אשר אנחנו רואים בהם לא רצויים, אבל בהעברת ההחלטה לפרקליטות אנחנו מרחיבים את השוליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקרון הפרדת הרשויות במשטר דמוקראטי פירושו, בין היתר, שהסמכות להגדיר התנהגות כלשהי כעבירה פלילית נתונה לרשות המחוקקת בלבד. לכן, ולו מהיבט זה בלבד, על הרשות השופטת לרסן את עצמה ככל האפשר מלהשתמש בכלי הפרשנות כאמצעי להגדיר התנהגות מסויימת כעבירה פלילית. יתר על כן, מכח העיקרון העתיק והצודק, "אין עונשין אלא אם כן מזהירין", כל שיטה משפטית ראויה מחייבת שהחוק יגדיר באופן מפורש, חד משמעי וברור (ככל הניתן) התנהגות כלשהי כהתנהגות אסורה. בנוסף, אדם מחויב בפלילים בגין אותה התנהגות אסורה רק לאחר שהיא פורסמה ברבים כעבירה. לכן, הגדרת התנהגות כעבירה פלילית בדרך של פרשנות ע"י בית המשפט פוגעת בעיקרון חשוב זה ובתחושת הצדק של כל אדם הוגן והגון, כי היא מגדירה עבירה בדיעבד, לאחר ביצועה. זאת ועוד. עצם הגשת כתב אישום נגד אדם פוגעת בו. בין יתר הנזקים: היא פוגעת בשמו הטוב, היא מאלצת אותו להשקיע זמן ומשאבים כדי להפריך את האישום, היא פוגעת בשלוותו והיא משבשת את שגרת חייו. לעתים הפגיעה קלה ולעתים - ברוב המקרים רבים - היא פגיעה קשה ובלתי הפיכה. לכן, הכלל, לפיו יש להגיש כתב אישום רק כשיש סיכוי סביר להרשעה, הינו כלל נכון, הגיוני וצודק (ואיני רוצה לדבר על כך, שהכלל הזה גם מונע שימוש בכתבי אישום ככלי להשגת מטרות זרות ופסולות). מכל השיקולים הללו, הגשת כתב אישום "תקדימי" על "אונס" וירטואלי שבוצע באמצעות האינטרנט הינה מעשה חמור מאד בעיניי. הבאתי את הידיעה על הגשת כתב האישום המעוות הזה לא כדי להצביע על עוד "סתם" מעשה עוולה, הנעשה בחסות ה"חוק" - כי הרי מעשה עוולה רבים כאלה נעשים - אלא בעיקר, כדי להצביע על עוד נקודה נמוכה במדרון החלקלק בו אנו צועדים בהשפעת ההשקפות השמאלניות ההזויות והמעוותות, שמערכת המשפט אימצה אותן. מדוע, בעצם, לא לקבוע בדרך "פרשנית", כי אדם שביצע מעשים דומים יורשע ברצח, בנימוק ה"פרשני", לפיו רצח אינו מחייב פגיעה רק בגוף האדם, אלא די ב"רצח" נשמת הקרבן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק העונשין, כמו שהוגדר על ידי הרשות המחוקקת, אומר: "העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(2) עד (5), בשינויים המחוייבים, דינו – מאסר שבע שנים." כש"בסימן זה, "מעשה מגונה" – מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים." וסעיף 345(א)(2) אומר "בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים במאה אחוז עם כל מה שכתבת, מלבד הפסקה האחרונה. מה להשקפות שמאלניות הזויות ומעוותות ולחירות שנוטל ביהמ"ש לפרש באופן מרחיב את החוק? גישת אהרון ברק לשפיטה אינה טובה בעיני, כי אני שמרן (ימני) בנושאי התערבות המדינה בעניני הפרט. האמת אני יותר משמרן, אני אנרכיסט מתון בענינים האלה. לעומת זאת בתחום הכלכלי אני סוציאליסט (שמאלן) שמעדיף התערבות ורגולציה ממשלתית די נרחבות ומסים גבוהים. ובנושא המדיני בטחוני אני ככל הנראה ססמולני מניאק שדוגל בנסיגה ופינוי חד צדדיים ממרבית השטחים שכבשנו ב 67', וסיפוח מלא של אותם שטחים שאיננו מעונינים בשום אופן לסגת מהם, תוך מתן תעודת זהות כחולה לכל התושבים באותם שטחים שאנו מספחים. ואילו אתה מצליח לקשור הכל באגודה אחת, כאילו שמאלניות היא איזו סטיה שאנשים לוקים בה על כרחם, כמו תסמונת טורט. כאילו השמאלני יצא מדעתו וכל בר דעת יכול לראות זאת, ומכיוון שהשמאלניות היא אי שפיות חובה להלחם בתוצאותיה ההרסניות בכל דרך. אתה טועה. אין כזה דבר. כמו שהראתי לך קודם- מצביעי מרץ ושמאלה הם 5% מהציבור היהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בישראל קשר הדוק בין השקפות "שמאלניות" לבין השקפות "ליבראליות" ובמיוחד עם אלה מהן, העוסקות ב"זכויות אדם". על כן מותר לומר בהכללה טובה למדי, כי השמאל בישראל תומך ב"זכויות אדם". במוקד השקפתו של הנשיא אהרון ברק עומדת השאיפה להגן על "זכויות האדם" (לפי פרשנותו) ולעגן אותן ולתכלית זו הוא ביצע את "המהפכה החקיקתית", בה הוא העניק לעצמו (לבית המשפט) את הסמכות לבטל חוקים של הכנסת. אבל הנשיא ברק לא ביקש רק להגן על זכויות האדם, אלא גם להעניק את הבכורה (והכח) מבין שלוש הרשויות לרשות השופטת, משום שהוא ראה את השקפותיו כהשקפות "נאורות" ובדרך זו הוא ביקש להנחיל אותם (דרך עדינה לומר: לכפות את דעתו) לכלל הציבור. במסגרת זו של חיזוק כוחו של בית המשפט (בעיקר העליון) ולתכלית זו של "הנחלת" השקפתם ה"נאורה" על כלל הציבור נוטלים בתי המשפט לעצמם את החירות לקבוע נורמות - לרבות נורמות פליליות! - בדרך של חקיקה שיפוטית או בדרך מה שאתה מכנה בעדינות "לפרש באופן מרחיב את החוק". דרכו של הנשיא ברק הינה אנטי-דמוקראטית, משום שהוא מבקש, בעצם, לעקר ולסרס את הרעיון היסודי שעומד בבסיסו של כל משטר דמוקראטי, לפיו הנהגת הציבור נבחרת ע"י הציבור בבחירות חופשיות וגלויות. דרכו גם מטופשת, משום שהיא לא תוכל להצליח לאורך זמן, כיוון שהיא מעוררת תרעומת רבה בציבור ומזמינה את הרשות המחוקקת לעשות שימוש בסמכותה, כדי למנוע מהרשות השופטת לתפוס את הבכורה וכדי להחזירה לגודלה ולמקומה הראוי. זה באשר לשאלתך, "מה להשקפות שמאלניות הזויות ומעוותות ולחירות שנוטל ביהמ"ש לפרש באופן מרחיב את החוק?" באשר לטענתך: ... אתה מצליח לקשור הכל באגודה אחת, כאילו שמאלניות היא איזו סטיה שאנשים לוקים בה על כרחם, כמו תסמונת טורט. כאילו השמאלני יצא מדעתו וכל בר דעת יכול לראות זאת, ומכיוון שהשמאלניות היא אי שפיות חובה להלחם בתוצאותיה ההרסניות בכל דרך". זהו אכן לב טענתי, פרט לסיפא שאינני מסכים איתה, לפיה יש להילחם בה בכל דרך. אבל, וחשוב לחזור ולשנן זאת: אותה מחלה או אותו עיוות נפשי, המביאים אדם להיות שמאלני, מביאים איתם גם טוב בתחומים רבים וחשובים מאד של חיינו. לכן, בדומה למלח בתבשיל - הכל תלוי במינון. באשר למשקלם של השמאלנים כיום - השפעתם על חיינו גדולה בהרבה משיעורם בכנסת או בקרב הבוחרים, משום שהם שולטים במוקדי הכוח החשובים ביותר (התקשורת, הפרקליטות, בתי המשפט, האקדמיה, התרבות ועוד). שבוע טוב ומבורך לכל היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, אני שותף מלא לחוסר הנחת שלך מהחירות שנטל ביהמ"ש העליון לקבוע נורמות. יש בדרך הזו צדקנות שמניחה מונופול של המוסר האליטיסטי ובכך השניאה את העליון על פלחים בציבור. אבל הרחקת לכת כשקראת לה אנטי דמוקרטית. דווקא אלו פניה של דמוקרטיה ליברלית מודרנית. הסייגים שמטילות הרשויות זו על זו הם דווקא סימנים לבריאות של המערכת, שמתנהלת באיזון דינמי. אני זוכר שראיתי גם כיעור בבלוגיה המקומית האלק ליברלית שדנה את קצב בטרם משפט. ברור לי שלימין אין מונופול על צרות מוחין וכיתתיות, ובגלל הפער בין רוממות הליברליזם בגרונם לחשכת הכיתתיות בליבם הצרימה אצל אותם המתנאים בליברליות לא להם גרועה עד כדי בחילה. אבל אין לשפוט את הקהל על פי הגרועים שבקצוותיו. גם אני יודע שלא כל מתנחל הוא לוינגר. וכעת לאזורי חוסר ההסכמה- הזהות שאתה מוצא בין האליטיזם של ביהמ"ש לבין שמאלניות אינה מקובלת עלי. אני משוכנע שאין רוב למצביעי מרץ בעליון. כמו דוגמת הרמטכ"לים שהבאתי קודם 1 אני משוכנע שגם דפוסי ההצבעה בעליון נשארים יחסית במרכז. ולענין המרכזי- אתה מבין ודאי שנטילת הלגיטימיות מהעמדה הנגדית על ידי יחוסה למחלה או עיוות נפשי היא הרבה יותר אנטי דמוקרטית מכל מה שאתה מייחס לביהמ"ש העליון? ברגע שהחלטת שכל האוחזים בדעות מסוימות סובלים מהפרעה כלשהי שמונעת מהם להיות רציונלים, טוב נו, דמוקרטיה זה לא. 1 ואני עדיין מעונין שתתיחס אליה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כאן תמצא (חלקית, לפחות) תשובה לשאלתך על הקשר בין ההשקפות השמאלניות ההזויות והמעוותות ולחירות שנוטל לעצמו ביהמ"ש לפרש באופן מרחיב את החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה לא נפתח. אפשר אולי לינק מלא? אודה לך, ממני המעוניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחר מתוך הרשימה בהרצאה של Mautner (פריט שביעי מלמעלה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור ישיר: https://portal.idc.ac.il/He/schools/Law/research/Docu... אני מוכרח לציין שלא התרשמתי במיוחד מהניתוח ההיסטורי הציורי ששם. ר' גם יצוג נוסף לדעותיו של מנחם מאוטנר [ויקיפדיה] בביקורת על ספרו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינקים שהבאת לא עבדו אצלי אבל קראתי את הלינק שהביא צפריר. בעקרון אני מסכים שבית המשפט העליון הוא אחד הסוכנים החזקים ביותר של הגישה הליברלית בישראל, ואני מצר על כך שהוא עבר, בלשונו של מאוטנר- מאספקה לוגיסטית לקו החזית. ברור לי שככל שגובר כוחם הפוליטי של החרד''לים נוצרים סדקים שמערערים את בסיס ההסכמה הלאומית ברוח מגילת העצמאות, וככל שאלו מתרחבים קרב היום של מלחמת אזרחים. כנראה לא מלחמת אזרחים בעצימות מלאה, אבל עדיין. בכל זאת קשה לי למצוא קו מחבר בין השמאלנות ההזויה לבין הליברליזם של ביהמ''ש, אלא אם בהגדרתך כל מי שהוא ציוני חילוני (במסורת הרצל, בן גוריון ושבעת הרמטכ''לים שמניתי) הוא שמאלני הזוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל, הערכים הליבראליים באים לידי ביטוי בהקשרים הנוגעים לזכויות אוייבנו הערבים האכזרים, הברברים המנוולים. השמאל בישראל הינו נושא הדגל של ערכים הליבראליים בהקשרים הללו. והוא הדין בבית המשפט העליון. תוכן הערכים הליבראליים בהקשרים הללו הינו הזוי וגובל ובמקרים לא מעטים גובל במחלת נפש ממש. פרשת תביעתו של דיראני - עצם הצבתו של שופט ערבי בהרכב הדן בעניין ועמדתה של השופטת פרוקצ'יה - הינה רק דוגמא אחת לכך (שימח אותי לשמוע, שבקשת המדינה לקיים דיון נוסף התקבלה). מעניין להשוות בפרשת דיראני בין עמדתה של פרוקצ'יה לבין עמדתו של השופט מלצר, שמונה לשופט עליון ישירות מהפרקטיקה הפרטית מבלי שהיה מבית מדרשו של הנשיא אהרון ברק, נביאו של השמאל הליבראלי ההזוי. כיצד לאור כל אלה עדיין אינך מוצא קו מחבר בין השמאלנות ההזויה לבין הליברליזם של ביהמ"ש - לא אדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את פסק הדין בענין דיראני (אני מודה לך על ההפניה) ולהלן הערותי 1. אכן הסוגיה היא עקרונית: האיזון הראוי בין התכלית של מניעת סיוע לאויב לבין הפגיעה בזכויות האדם המוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולאור המחלוקת בין השופטים הסוגיה ראויה להרכב רחב. 2. צרמו לי מספר שגיאות הגהה ועוד מספר התנסחויות אפויות למחצה. בפס"ד עקרוני מפי בכירי שופטינו ציפיתי ליותר. 3א. לטעמי הלוליינות המשפטית שנקט השופט מלצר אינה פחותה מזו שנקטה השופטת פרוקצ'יה, ודווקא הדברים שהוסיף השופט ג'ובראן היו נכוחים משל שניהם. עיקר המחלוקת בין השופטים הנכבדים נוגעת לתחולתם של עקרונות המשפט המקובל האנגלי בענין הנדון על המשפט הישראלי ועד כמה ההוראות הסטטוטוריות באו לאמץ אותן ולהתאימן לתנאי הארץ או לעמוד במקומם. כל ההתפלפלות המשפטית נובעת מכך שזו היתה טענתה העיקרית של המדינה בערעור! 3ב. השופט מלצר מרחיק לכת בשימוש בפרשנות משפטית על פני החוק כלשונו ומציין זאת מספר פעמים - בדיוק הגישה שאתה שואף לעקור מביהמ"ש. שני השופטים לא הצליחו במיוחד במלאכת השכנוע בשאלה האם הסעיף הרלבנטי בתיקון מס. 7 לחוק הוא דקלרטיבי בלבד (מלצר) או שינוי הדין והתאמתו לצרכים המשתנים (פרוקצ'יה) אבל דווקא מלצר פוסק בניגוד ללשון הברורה של התחולה. 4. מאוד לא הייתי רוצה שחוקי העימות של ישראל ישאבו את השראתם מאלו של ארצות הברית. ארה"ב היא האכזרית שבמדינות. המדינה היחידה שהשתמשה בנשק גרעיני, ועשתה זאת על מטרות אזרחיות, ולא הסתפקה בפעם אחת אלא פעמיים ברצף. מדינה שהכשירה עינויים בגואנטאנאמו כשיטה. מדינה ששואבת את המסורת שלה מחוקי המערב הפרוע, שבנתה את הונה על ידי שימוש בעבדים, ושאזרחיה חיים בפחד פתולוגי מהאחר. 5. יש לי הסתייגויות לגבי עוביו של חוט השדרה של השופט מלצר מהתקופה בה עמד כנציג העותרים מול ביהמ"ש העליון וכיוון נמוך מדי לטעמי. אני מאמין שבמקרים גבוליים אופיו יטה אותו לאמץ את עמדת המדינה. 6. תוכן הערכים הליברליים שמבין הרשויות בארצנו ביהמ"ש העליון הוא נושא הדגל שלהם אינו הזוי ואינו חולני. התעקשותו של בית המשפט להאדיר את עוצמתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מבורכת בעיני. דווקא הגורמים שמעוניינים לקצץ ככל האפשר בתחולתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הם הגורמים שבעיני בריאותם הנפשית נמצאת בסכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת תחולתו של עיקרון המשפט המקובל היתה שאלה טכנית-פורמאלית בלבד. השאלה המהותית והאמיתית שעמדה לדיון היתה, האם מדינת ישראל תתיר לערבי ברברי ומנוול, אויב מוצהר שלה, להגיש נגדה תביעת נזיקין בבית משפט ישראלי. אין לי חשק להתווכח עם מי שאינו רואה, שעצם הצבתו בהרכב של שופט ערבי הינה הזויה. לכן, אסכם את הנושא מצידו המהותי, לשיטת השמאל ההזוי כך: לחסל (גם כיום) את דיראני - מותר, כי הרי הוא אויב מר. אבל לפגוע ב"זכותו" להגיש תביעת נזיקין נגד המדינה בסכום ה"סימבולי" שהוא בחר - חס ושלום! האם זה אינו פירוש עקום וחולני של הערכים הליבראליים בהקשר המדיני-בטחוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבסורד אכן קיים, אבל הוא מדגים יפה עקרון דמוקרטי אחר- הפרדת רשויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שעצם הכללתו של שופט ערבי בבית המשפט העליון-הזויה בעיניך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט העליון? שופט ערבי זה כבר הזוי (ולמעשה אזרח ערבי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין למנות כשופט בכלל (גם לא יהודי) אדם שאינו מכיר בכך, שארץ ישראל שייכת לעם היהודי ולו בלבד. ב. אין להציב שופט ערבי בהרכב הדן במשפט בו מתעוררת שאלה, הנוגעת ישירות או בעקיפין לסכסוך היהודי-ערבי. ג. בכפוף לאמור לעיל אין מניעה עקרונית למינוי שופט ערבי לבית המשפט העליון. הזוי בעיני לנהוג אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו אויב שלך זה לא הופך אותו לברברי. הנטיה האנושית היא לרצות שזה יהיה כך, אבל זה לא. האויב תמיד יהיה שעיר יותר וכפוף (שניהם רמזים לחייתיות) ועם אף גדול וכפוף, בדיוק כמו דמות המכשפה. גם באיורים של דנידין לערבים תמיד יצאו שערות מהאף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אם מישהו אויב שלך זה לא הופך אותו לברברי. נכון גם לומר, שייתכן שמישהו יהיה ברברי בלי שיהיה אוייבי. השאלה אם אדם או אומה הם ברברים נגזרת מהתנהגותם, אופיים וערכיהם. לפי מבחן זה, הערבים הינם ברברים מרושעים אכזריים ומנוולים גם אלמלא היו אוייבינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקדים מעצב את הנורמות המשפטיות תקדים [ויקיפדיה]. אם, למשל, בין הזמן שבו נחקק החוק לבין זמן הגשת התביעה חלו התפתחויות טכנולוגיות הפותחות פתח נרחב לביצוע עבירות בתחומים מגוונים (מכוניות מהירות המאפשרות לפצוע בני אדם ואף להרוג אותם ולברוח, אינטרנט המאפשר להערים על אנשים, לפגוע בפרטיותם, להרוס את חייהם וכו') - לא יישב בית המשפט ויראה לנגד עיניו (א)נשים שהפגיעה בהם/ן היא קשה ומתועבת, ויחכה עד שהלחצים הפרלמנטריים (הדתיים-חרדיים או אלו של בעלי ההון, בד"כ) יעכבו תיקון ועדכון החוק הקיים והמיושן ע"י ה"רשות המחוקקת" (מחוקקת, my ass) בעוד כעשרים שנה - אלא ראוי, לטעמי, שיקום ויעשה מעשה - למניעת שימוש באמצעים סוגסטיביים מתוחכמים לשם כפיית מעשים שאין הקורבנות חפצות בהם והשפלה וסבל ללא גבול. אשר לחששך המכמיר-לב לפגיעה ב"שמו הטוב" של יוסף סבח - אל תרדנה עיניך דמעה ובל יזלו עפעפיך מים. הנ"ל, ככל שמצטיירים פרטי הפרשה וככל שמצטיירת דמותו - היה מודע בהחלט לכך ששמו אינו "טוב", כלל ועיקר. הוא ידע כי גילויו וחשיפת מעשיו עלולים להביא להסתבכות משפטית בעלת אופי זה או אחר, גם אם לא שיער שיהיה מדובר באישום שיש בו תקדים משפטי. האיש עשה כמיטב יכולתו להסתתר, ולא רק הסתתר תחת כינוי אנונימי כמעשיהם של רבים ברשת, אלא אף טרח והתאמץ לבנות לעצמו מספר דמויות "נעריות" אינטרנטיות בעלות מאפיינים שחלקם "נעריים"-סטנדרטיים וחלקם מעוררים רחמים ולחץ רגשי סחטני ("חולה סרטן", "ניסה להתאבד", וכיו"ב). כחלק מבניית הדמויות הבדויות הללו אפילו "נזף" באחת מקורבנותיו הקטינות בשם אימו על כי "נזקק לטיפול רפואי", כביכול בעקבות התנהגותה, ואף פנה אל קטינה אחרת בשם "אחותו". בצד העקרון החז"לי-רמב"מי של "אין עונשין אלא אם כן מזהירין", עומד עקרון "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש", המקובל בשיטות המשפט הנאורות והתרבותיות בכל העולם המערבי ובתוך כך גם בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענין ה"תקדים" - לאור נימוקייך, מדוע לא ראוי לעשות עוד צעד קטן אחד, בכך שתוענק במפורש לבית המשפט הזריז, היעיל והכי חשוב - ה"נאור" הסמכות לחוקק חוקים, במקום לכנסת? למה לא, בעצם? לענין הפגיעה בשם הטוב של אדם שמוגש נגדו כתב אישום - לא רק אדון סבח עומד לנגד עיניי (ואף הוא זכאי להיות מואשם ומורע רק בעבירות שהוא ביצע), אלא בעיקר אדם רגיל מן היישוב (תופעה נפוצה במיוחד בעבירות מין, אגב). לענין "אי-ידיעת החוק" - לא מדובר בידיעת החוק, אלא בפרסומו המוקדם, כדי שבני אדם יוכלו לדעת מראש איזו התנהגות היא התנהגות אסורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם מישהו בגילו של סבח, בן 52, היה מצלם את האיבר של עצמו כשהוא משתין והיה שולח את זה לבנותיך האהובות, והיה מספר להן שהוא נער חולה סרטן ומשכנע אותן להתפשט ולהצטלם כשהן נוגעות בעצמן, לא היית יודע שהוא עושה דבר מושחת שעלול לסבך אותו עם החוק? היית צריך בשביל זה שיפרסמו אזהרה? ודרך אגב, איך אדם רגיל מן היישוב היה אמור לדעת את האזהרה בזמנו של הרמב"ם, כשמה שאנחנו קוראים היום "דברי דפוס" עוד היו דבר נדיר ויקר והגיעו רק אל שכבות מצומצמות ולא אל רוב הציבור? ועוד דרך אגב, אדון סבח, לפי מה שסיפר במשטרה, עבר הרבה יותר עבירות עם הרבה יותר קטינות ממה שנכלל בכתב האישום. והנסיון שלך לקשר בין מקרה סבח לבין משהו פוליטי (שמאל-ימין) אין לו שחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שבתקופת הרמב''ם דברי דפוס היו יקרים ונדירים, לכן בזמנו פרסמו חוקים בטלביזיה ולא בדפוס. לפיכך, אדם מן היישוב בתקופת הרמב''ם לא יכול היה להתגונן בטענה שהוא לא הוזהר תחילה. חג אורים שמח לכל היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולל יהודי בית שמש שיורקים ובוגדים במדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי שתפנה את השאלות התמוהות אל עצמך, לי אין עניין בהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה ההבדל בין האזהרה (''מזהירין''), הפרסום המוקדם, וידיעת החוק, כל השלושה נראים לי אותו דבר (ונראה לי שאנשים מודעים בין כך למעשים נפשעים, חוץ מכמה יצורים מוזרים שהמצפון שלהם לא אומר להם שזה דבר רע לרצוח, שרע לאנוס, שרע לגנוב או שרע לשכנע קטינות ברשת לאונן מול המצלמה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד אחד, תענוג לעיניים שכך רואות (מעניין, הרי דווקא נהגו לפי עקרון "אלא אם מזהירין". הרי הוא כבר "הוזהר" ע"י מקרה סבח שפורסם בכל אמצעי התקשורת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, הוא כן נפגש עם הבחורה וביצע בה מעשים מגונים, זה ודאי חוצה את גבול הפלילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שימי לב שהאישום באונס הוא לא על הבחורה שהוא פגש פיזית. אני קורא בין השורות שהמקרה של הפגישה הפיזית היה דווקא פחות חמור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שהבנתי האישום באונס כן נוגע לבחורה שנפגש אתה, אבל את מה שמוגדר אונס במקרה זה הוא לא ביצע בפגישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התביעה היא תקדימית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמסתבר פה הוא שניתן1 לתת לכתבה כותרת צהובה גם אם היא לא תואמת את העובדות. 1 "ניתן" = יש אנשים שהבוס דורש את זה מהם. זה די עצוב בעצם, ולא קשור לאינטליגנציה של העורך הזוטר באתר הספציפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותרת הכתבה: "אישום: הכיר נערות ברשת וביצע אונס ועבירות מין". העובדות שבגוף הכתבה: "הסעיף המרכזי בכתב אישום מתייחס לעבירות שביצע סבח בשנת 2010 נגד נערה כבת 16, שאותה הכיר ברשת חברתית באינטרנט כשהוא משתמש בזהות בדויה של נער בן 15. סבח טען כי הוא חולה סרטן שניסה להתאבד, וכך הצליח לגרום לנערה לחשוף בפניו את גופה העירום ולאונן מולו בשיחות וידאו. לפיכך, הוא הואשם באונס". איפה כאן "הכותרת הצהובה" שאינה תואמת את העובדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאפילו לא צריך לראות את הקורבן, אפשר לאנוס בטלפון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאנחנו מתקרבים במהירות לרגע, בו ניתן יהיה להעמיד לדין (ולהרשיע) גבר באונס אשה שחלמה שהוא אונס אותה. זה בכלל לא מצחיק. נסה לדמיין את הטראומה הנפשית הקשה שהאשה עברה במהלך האונס, בהתחשב בכך שהאנס היה השכן שלה בן השמונים ותשע הגיבן וחסר השיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הזלזול הזה לא מוצדק. נניח שאותו אדם היה משכנע את הילדה לפתוח את ברזי הגז בבית, כדי לגרום למותו של אחיה התינוק. האם לא היה מקום להאשים אותו ברצח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה כבר מקרה כזה במציאות (דמיין קישור לתגובה באייל כאן) - אותו מתקשר סדרתי בארה''ב שנהג להתחזות לשוטר בטלפון, ולגרום לעובדי רשתות ''לעצור'' קולגות שלהם, להפשיטם ולהתעלל בהם במשך שעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. זה לא זלזול אלא תסכול וחרדה. גם עצב בשל האנלוגיה השגויה שאתה עושה, לה שותפים רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן להראות את השגיאה שבאנלוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום כך אני גם עצוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל שפטה מערכת המשפט תחילה את הפדופילים, אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי פדופיל, ואז הם שפטו את האנסים האלימים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי אנס אלים, ואז הם שפטו את הסרסורים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי סרסור, ואז הם שפטו את הרוצחים על רקע כבוד המשפחה, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא רצחתי על רקע כבוד המשפחה, ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני. בהשראת מרטין נימולר ודאגתו הכנה של סתם יהודי למצוקתן ורווחתן של הקטינות המתוארות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמגוגיה, טפשות וחוש צדק לקוי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |