 |
ע"פ הנאראטיב הישראלי, מה ההבדל בין מקרה זה למקרה עזאם עזאם?
נדמה לי שבמשפט אחד ("שחרור אסירים מורשעים תמורת עציר שנעצר בטיעונים מפוקפקים") הצלחת לחבר את שתי הבעיות האמיתיות של ישראל שנחשפו בפרשת שליט.
א. חוסר היכולת של הישראלים להכיל שום נאראטיב מלבד הנאראטיב שלהם עצמם. ההסבר הישראלי למעשיו של גרפל במצריים נראה לך פחות מפוקפק מן הטיעונים למעצרו?
ב. התבשיל הסמיך שיצר הממסד המשפטי בישראל מן המושגים של אוייב, טרוריסטים, פושעים מורשעים, אסירים, עצורים "דם על הידיים" ו"לוחמים בלתי חוקיים". אם יש דבר בלתי נסבל בעסקת החילופין של שליט הרי זהו ההליך החוקי המפוקפק בלשון המעטה של חנינות לעצירים המשוחררים. נדמה לי שאילו השכילו הישראלים להבין שאין דינם של סמיר קונטאר ואחמד סעאדאת כדינם של צבי גור ויגאל עמיר (אלו אוייב ואלו פושעים), ואילו המערכת המשפטית שלנו היתה פחות שבוייה בצביעות המשפטית שלה, לא היה עולה על הדעת, שאפשר להפוך עצירי אוייב אזרחי ישראל, ששוחררו בנסיבות של חטיפת בני ערובה, למקבלי חנינה שמעמדם כמעמד אסירים משוחררים לכל דבר ועניין. מותר היה לצפות שמדינת ישראל תסכים לשחרר אותם לכל מקום שיסכים לקבל אותם מתוך ההבנה שברגע שיתפסו שוב בתחום המשפטי של מדינת ישראל יוחזרו מיד להמשך ריצוי עונשם. הייתי רואה כאן גם נסיבות חריגות המצדיקות ביטול אזרחותם הישראלית. מה בדיוק מתכוונת מדינת ישראל לעשות אם אחד מקרובי הנפגעים של אותם אסירים משוחררים יחליט לחסל אותם?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש