בתשובה לרון בן-יעקב, 25/02/02 0:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הסיפור על סמוך-הגדול וסמוך-הקטן ינקנו משחר ילדותנו, אך מעבר לבוקה ומבולקה הישראלית ניתן לשאול שאלה אחת ומרכזית: מהו פשר הדבר, וכיצד יכול שמאל אינלקטואלי ישראלי סביר לחשוב שרק צד אחד בלבד, הצד הפלסטינאי, אוחז באלת הצדק ובקרני המזבח? מדוע נכון השמאל הישראלי לקבל ולאמץ ללא הינד עפעף גירסה מסויימת אחת לסיפור, אשר מקורה בצד האוחז בנאראטיב סובייקטיבי, אשר לפיו - איך לא - הצדק עימו בלבד? אינני יכול להסביר תופעה זו אלא בקווים סוציו-תיאולוגיים כלליים, אשר כידוע אינם אמפיריים, ואשר אינם תמיד חביבים על משתתפים שונים מבאי אתר זה. להזכירך - עבדך הנאמן קרא במשך שנים על גבי שנים את שבועון "העולם הזה", השתתף בהפגנות שמאל, ותמיד הצביע עבור מיפלגות שמאל, אך יחד עם זאת מעודו לא אחז בדיעה כי מיפלגות אלו ו/או הצד הפלסטינאי אוחזים במונופול מכל סוג שהוא על האמת, ואף מעודו לא שלל על הסף והכפיש אפריורית דיעות שונות מעברה הנגדי של המפה הפוליטית, כל זמן שאלו לא עסקו במישרין בגזענות ובדתיות שיבטית וחשוכה. שלך אלכס |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, כן, אני מודה שערבבתי בין התגובה שלך לזו של אסתי, אך עדיין שני התמיהות עומדות. סמוך הגדול והקטן חברו למי שאולי ניתן ראותו כאנטיתזה שלהם. אורי אבנרי הלך דרך ארוכה משדות פלשת כאיש לח''י, דרך מלחמתו הנואשת בממסד הבינגוריוני, עבור במחנה שצפה מעט קדימה בשנות השבעים והשמונים ועד היום, שבו הוא חבר, לפחות מצד הפרזנטציה, לצידה השני של המפה ששניהם בעלי מונופול מוחלט על האמת. העניין הוא שהשפעתו כיום שולית, והשפעתו של ברק, או הברקיזם שחובר לשרוניזם, הולכות וגוברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי אבנרי היה באצ''ל, לא בלח''י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק, אך אבנרי הוא בבחינת קצה קרחון של תופעה, המוציאה לשמאל הישראלי שם אינפנטילי לשיטתי. הבעייה המרכזית אינה אבנרי הישיש וגירסתו, כי אם המוני בני ישראל הצעירים, השמאלנים ויפי הנפש, אשר משום מה מאמינים לגירסת צד אחד בלבד בסיפור מורכב זה. זה כמובן מגוחך ומסוכן, ללא כל קשר לאידיוטיזם המצוי במעשי הימין הישראלי, על כל שלל התנחלויותיו ומאחזיו, אשר ביום מן הימים יושלכו אל פח הזבל של ההיסטוריה. הדרך להתגבר על תפיסה מוטעית אחת אינה פירושה לאמץ טעות סובייקטיבית אחרת, אשר במסגרתה הצד הנגדי אמור לפתע להיות צודק וכשר בכל מעשיו ומעלליו. יש לקום ולקרוא לנסיגה מיידית ומוחלטת מהשטחים הכבושים, למרות שדבר זה אינו פירושו שלום, הסכם או כל דבר אחר בכוון. יש לבצע זאת היות וזהו אינטרס ישראלי ראשון במעלה, ולא איזה גחמת התרפקות על ערפאת וצידקתו המוארת באור יקרות. כשם שאיני חושב שמשרון תצמח הישועה איני חושב לרגע כי ערפאת הוא הפארטנר הרלבנטי לכל הסכם שהוא, היות וכנראה שלא ניתן להגיע לכל הסכם עם שליט יחיד אידיאולוגי מקובע, אשר מחזיק במשרתו כארבעים(!) שנה. עם מחליפיו הדבר בהחלט אפשרי, כפי שדבר עשוי אף להיות עם ראש ממשלה נבחר אחר בישראל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |