|
||||
|
||||
נסה להשיג את סצינת הפתיחה (או קרוב מאוד להתחלה) של "קוּנדוּן" לסקורסזה: משלחת נזירים באה אל ביתו של פעוט, אי שם בהרי טיבט, מניחה לפניו כמה חפצים (לא זוכר כמה), מחכה שיבחר שלושה (?), ואז חברי המשלחת מסתכלים זה על זה במבטים רבי משמעות. דלאי למה נולד. נראה כמו הצד השני של התרגיל לסטודנטים, אבל לא בטוח - אני משאיר לך את החישובים (-: |
|
||||
|
||||
לא בודקים את זה עם מחתת גחלים ומגש תכשיטים? |
|
||||
|
||||
לא, ככה זה בשביל רב ראשי. |
|
||||
|
||||
דווקא ראיתי את הסרט בזמנו, אבל אולי בגלל שזה היה עוד לפני שהתעורר העניין שלי בהסתברות, לא הקדשתי מחשבה להיבטים הסטטיסטיים שלו... מצאתי את הסצינה כאן. התיאור שלך כמעט מדויק - הנזירים הציגו בפני הדלאי לאמה הפעוט שישה זוגות של חפצים (שני פעמונים, שני ספלים וכו') והוא התבקש לזהות מבין כל זוג את החפץ "שלו" (כלומר שהיה שייך לדלאי לאמה הקודם, אני מניח). הוא הצליח בכל ששת הנסיונות, דבר שההסתברות שלו (אם הוא בוחר באקראי) היא חצי בשישית, שזה בערך 0.016. לא יודע אם אני הייתי מסתפק במובהקות הזו כדי להכריע מי ינהיג מיליוני אנשים במשך שישים שנה :) היות שהדלאי לאמה הנוכחי כפי הנראה יתגלגל בגוף חדש בקרוב (הוא כבר בן 76), הנה שתי המלצות לוועדת האיתור של היורש: את הבחינה עם החפצים עושים מן הסתם ליותר מילד אחד. אם בוחנים 10 ילדים (עם שישה זוגות חפצים, כמו בסרט), ההסתברות שלפחות אחד מהם יצליח בכל הבחירות היא 0.15; עם 100 ילדים, אנחנו כבר כמעט ב-80 אחוז. צריך הרבה יותר זוגות חפצים כדי להתגבר על בעיית ה"השוואות המרובות" הזו (ראו Multiple comparisons [Wikipedia]). ההמלצה השניה היא לשמור על עיוורון כפול - שהבוחנים לא יידעו בעצמם איזה חפץ בכל זוג הוא ה"נכון", כדי שלא ירמזו באופן בלתי מודע (שפת גוף וכו') במה לבחור. שני סיפורים קשורים: הנס החכם [ויקיפדיה] (הסוס ש"ידע" חשבון) ו"Mindreaders" מתוך Surely You Are Joking של פיינמן. צדקת כשאייתת את שם הסרט "קוּנדוּן", למרות שהוא הופץ בארץ תחת השם "קאנדאן". הסיבה, אני זוכר שקראתי פעם, היא שהמפיצים רצו למנוע בלבול עם המילה "קונדום", שזכתה בארץ לשלל שיבושים בזכות היותה נלחשת בסתר (ע"ע ה"קנדונים" ב"סוחרי גומי" של חנוך לוין). |
|
||||
|
||||
אתה אומר בעצם שהדלאי למה הבא עשוי להיות סוס? לפחות הוא יהיה צמחוני יותר מן הנוכחי. |
|
||||
|
||||
לא כל כך הבנתי את ההגיון. נגיד שאתה רוצה למצוא מנהיג מוכשר למליוני אנשים למשך 60 שנה. נגיד שהסיכוי של תינוק אקראי להיות מנהיג מוכשר הוא 1:1,000,000. אם אתה לוקח תינוק אקראי (למשל, התינוק הראשון שנולד אחרי מות המנהיג הנוכחי) הסיכוי שלך שהוא יהיה מנהיג מוכשר הוא 1:1,000,000. אם בנוסף לזה אתה מעביר אותו במבחן שהסיכוי שלו לנצח בו הוא 1:2 (למשל, הטלת מטבע) ואם הוא נכשל אתה עובר לתינוק הבא עד שאחד מהם ינצח במבחן הסיכוי שלך שתמצא מנהיג מוכשר הוא 1:1,000,000. אם המבחן שלך יהיה הטלת קוביה (ז"א 1:6) הסיכוי שלך שתמצא מנהיג מוכשר הוא 1:1,000,000. אם המבחן שלך יהיה בחירת 10 חפצים, הסיכוי שלך שתמצא מנהיג מוכשר ישאר 1:1,000,000. ההבדל היחיד הוא הזמן שלוקח למצוא את המנהיג. אם אני הייתי נותן המלצות הייתי ממליץ להם לבחור את התינוק הראשון שנולד (או, יורת טוב, את אחד הילדים שלי). |
|
||||
|
||||
אבל זאת לא המטרה של המבחן. המטרה של המבחן היא להוכיח (לזקנים, לעם, להוריי הילד ובסופו של דבר גם לילד עצמו) שהילד הוא גלגולו של המנהיג הקודם, כדי לפתח בו את היכולת להיות מנהיג מוכשר. |
|
||||
|
||||
וזה שהוא נולד בתאריך הנכון לא יעשה את אותו הדבר? |
|
||||
|
||||
אם כך, חשוב לא ללמד אותו סטטיסטיקה. |
|
||||
|
||||
ההגיון הוא כדלקמן: נניח1 שנשמת הדלאי לאמה המנוח אכן מתגלגלת בגופו של פעוט חדש (להלן: "היורש האמיתי"), ולכן אותו פעוט אכן מסוגל לזהות ללא אף טעות את חפצי קודמו בתפקיד (בניגוד למועמדים האחרים, שסתם מנחשים), ורק הוא, לכשיגדל, ראוי להנהיג את העם הטיבטי. עוד נניח שמשלחת החיפוש קיבלה המלצות על מאה פעוטות מועמדים, שביניהם היורש האמיתי. אם משתמשים רק בשישה זוגות חפצים, כמו בסרט, יש סיכוי לא מבוטל (0.4925, אם נהיה ספציפיים) שאחד מהמועמדים ישיג (בניחוש) ציון מושלם בבחינה לפני שהבוחנים יגיעו ליורש האמיתי, ואז התהליך ייעצר והיורש המזוייף יילקח אחר כבוד ללהאסה/דראמסלה (נניח שככה עובד הפרוטוקול שלהם - או אולי עושים פנדלים בין כל הפעוטות שמוציאים ציון מאה? אני לא בקיא בספרות). אם משתמשים בעשרים זוגות חפצים, ההסתברות לקבל דלאי לאמה מזוייף יורדת ל-0.0000472, ועם 25 זוגות חפצים, אנחנו כבר בערך באחד למיליון. ________________ 1. למען הסר ספק, אני לא באמת מאמין בגלגול נשמות וכו' (אבל כן מאמין בסטטיסטיקה, ולכן טרחתי וכתבתי את התגובה הזו) |
|
||||
|
||||
אני בטוח שאתה מבין שזאת בדיוק הסיבה לכך שמספר החפצים קטן מספיק. _______________ כלומר, לא רק אתה לא מאמין בגלגול נשמות וכו', גם מועצת הדלאים מעדיפה לא להתעסק עם מאורעות בעלי סבירות של 0.0000472. |
|
||||
|
||||
אם תגדל אותו מאפס להיות מנהיג, יש מצב שהוא יהיה מנהיג לא רע. |
|
||||
|
||||
כמו מאות מלכים בהיסטוריה? |
|
||||
|
||||
מאות מלכים בהיסטוריה גם סבלו, על הדרך, מהשלכות של יותר מדי נישואים בתוך המשפחה. |
|
||||
|
||||
גם מאות לא-מלכים (וגם עבור המלכים, זה רק משהו של האלף האחרונה). ובכל זאת, האם יש לטענה שמי שגדל להיות מנהיג מאפס יהיה מנהיג טוב יותר? אני לא מצליח לחשוב על מנהיג מוצלח אחד מאלה שגדלו להיות מנהיגים, וכל המנהיגים המוצלחים שאני חושב עליהם לא גדלו להיות מנהיגים. |
|
||||
|
||||
אלכסנדר מוקדון? שלמזלה של ההיסטוריה מת צעיר, אני לא יכול להתאפק מלחשוב שמנהיג מוצלח צריך להיות בן אדם די חרא, ודי קשה לחנך אדם בצורה כל כך מלאת סתירות, גם מוצלח וגם חרא. |
|
||||
|
||||
חניבעל, שלמה, במידה מסויימת משה, יאשיהו, אליזבת', יקתרינה, קליאופטרה, בנו של ג'ינג'ס חאן, במידה מסויימת אוגוסטוס כבן מאומץ ליוליוס קיסר, הצאר הרוסי במאה ה 15 איוואן הגדול, טיטוס, כורש, כסרסס כובש יוון, ליאונידס מלך ספרטה, מונבז מלך חדייב, לואי ה 14, קרל הגדול. |
|
||||
|
||||
אם לוקחים את הדוגמא מרומא אז השליטים הטובים היו בנים מאומצים- לא מאומצים כתינוקות אלא מצביאים שאומצו כדי להעביר להם את השלטון. חוץ מטיטוס, הבנים הממשיכים היו אסונות. |
|
||||
|
||||
שלמה אחראי ישירות לפיצולה של הממלכה (וגם לא ממש גודל להיות מנהיג). משה לא חונך להיות מנהיג. על יאשיהו אנחנו יודעים בעיקר מספר שנכתב בחצרו. אליזבת' (הראשונה) לא גודלה להיות מנהיגה. יקטרינה לא גודלה להיות מנהיגה. קליאופטרה לא היתה ממש מוצלחת. אוגדיי ח'אן הרס (או, יותר נכון, המשיך בהרס) של תרבויות אסיה (סין, קוריאה, פרס...) לא ממש הצלחה. אוגוסטוס הוא דוגמה של מי שלא גודל להיות מנהיג. בכל מקרה, אני חוזר בי, היו מנהיגים מוצלחים שגודלו להיות מנהיגים. נראה לי שהם היוצאים מהכלל. |
|
||||
|
||||
מה זו בדיוק הרשימה הזו? * חניבעל: לא בן בכור, אבל נראה שאביו הכשיר גם אותו כמנהיג צבאי. * שלמה: סיפורי התנך עליו נראים לי אגדתיים מדי. לפי התנך באופן כללי המלכים שיסדו שושלת והצליחו הם במיעוט, אבל זה בגלל שמחברי התנך מעדיפים את מלכי השושלת הארוכה מיהודה. גם אם מסתכלים שם רק על ישראל יש את ירבעם ועמרי לעומת אחאב, יואש וירבעם השני. אבל שוב: בן למלך מוצלח נמצא בנקודת התחלה יותר טובה ממילא ובעל סיכוי להחשב כשליט מוצלח. לא כל שליט הו ג'ינג'יס חאן (שהשקיע עשרות שנים באיחוד פנימי של מונגוליה ורק בגיל מאוחר החליט לראות עולם ולהשתלט על חלקים לא מבוטלים ממנו). * משה: דמות אגדתית. אין לנו עדויות אמינות מזמנו. אם נקבל את סיפור התנך, לא נראה שהוא גודל להיות מנהיג. * יאשיהו: נראה שהוא עלה לשלטון בגיל צעיר יחסית במקום אביו שמלך זמן קצר יחסית. האם היתה לו הכנה מספקת לשלטון? * אליזבת: אני לא יודע עד כמה חינכו נשים לשלטון. היא אמנם חונכה חינוך סביר, אולם צריך לזכור ששלושה אחרים היו צריכים למות כדי שהיא תזכה בכתר. * יקתרינה: נסיכה גרמניה. לא נראה לי שלכך חינכו אותה. * קליאופטרה [השביעית]: מקובל * בנו של ג'ינג'יס חאן:דווקא הם לא עשו הרבה. דווקא נכדיו (באטו, קובלאי ח'אן [ויקיפדיה] ואחיו) היו יותר רציניים. אבל לאחר הדור שלהם האימפריה התפוררה. * אוקטוויאנוס (אוגוסטוס): קשה להגיד שהוא חונך מגיל צעיר ע"י יוליוס קיסר. * איואן האיום: מקובל (אם כי יש לציין שהוא לא חינך את ילדו באותה מידה) * כסרכסס: מקובל * ליאונידס מספרטה: לא חונך כיורש עצר. כמוכן הוא מפורסם כמצביא (שהנהיג את ארצו במשך 9 שנים) ולאו דווקא כשליט. * מונבז מלך חדייב: נראה לי שידוע עליו בעיקר ממסורות שהשתמרו בתלמוד (או שאני מתבלבל עם מישהו אחר). לפי המסורות הללו הוא דוגמה לא מוצלחת בשמירת השלטון. אבל אמינותן מפוקפקת. * לואי ה-14: מקובל * קרל הגדול: מקובל. יש לציין שגם הוא בן צעיר, אבל הוא קיבל מאביו חצי מממלכתו ורק לאחר מות אחיו הבכור הוא השתלט גם על החצי השני. |
|
||||
|
||||
לא בטוח שהוא הדוגמא למנהיג מוצלח. ז''א, נכון, הוא הצליח לכבוש חלק גדול מהעולם, אבל בשורה התחתונה הוא הרס את התרבות היוונית הקלאסית. לינקולן, לפחות לפי השמועות, לא היה חרא. |
|
||||
|
||||
הרס את התרבות היוונית הקלסית? אתה מדבר על מי שבאחריותו התרבות שכוללת את אוקלידס, תלמי וארתוסתנס? |
|
||||
|
||||
ממש צריך להגדיר כאן לפי מה מגדירים מהו מנהיג מוצלח. לפי איזה שטח האימפריה שלו כבשה לפני שהיא נעלמה? אותי אישית הדברים האלה לא נורא מרשימים. מנהיגים שהביאו נאורות או קדמה לעם שלהם יותר מרשימים אותי ולמרבה הצער נראה גם שיותר נדירים. אנשים שעזרו לעם שלהם להתקדם מבחינת רווחה ומבחינה תודעתית. מלך דנמרק בזמן מלחמת העולם השנייה שהחליט לענוד טלאי צהוב בתגובה לדרישת הנאצים שיהודי הממלכה יענדו טלאי. הבקשה שלו מאזרחי דנמרק לענוד טלאי. ההתגייסות של האזרחים הדנים להציל פיזית את היהודים אזרחי דנמרק (אחוזי הצלחה מופלאים). החופש שסטודנטים דנים קבלו מהאוניברסיטה כדי להעביר יהודים בסירות דייגים לשוודיה. האופן בו המנהיג (האמיתי או אגדתי) משה הכריח את היהודים לא להיות אנלפבתים (בתורה היהודית אחד מתרי"ג המצוות הוא - לקרוא את התורה הזאת. לא יודעת כמה עוד מנהיגים הכריחו את בני עמם ללמד את ילדיהם לקרוא). הרבי של חב"ד שמעודד את חסידיו להפיץ את רעיון שבע מצוות בני נח (האמונה היהודית שכל בנאדם, לא יהודי, שמקיים 7 מצוות זוכה לעולם הבא והוא חסיד). לינקולן. גנדי. גנרל רומאו דלייר הקנדי שניסה להגן עם קומץ חיילים על בני הטוטסי בעת הטבח ברואנדה. ממשלת קנדה ששלחה את החיילים שלה. ראש עיריית נתניה שמשקיעה בשכונות העוני כאילו אין מחר (למשל אשה משכונת שיקום שרוצה ללכת לעבוד מקבלת גן וצהרון במחיר אופטימלי) בקיצור, אנשים שמסוגלים להטות את הכף ממצב גועלי עד מטורף למצב טוב ובריא ונוח. זה נראה לי יותר חדשני ומסובך מלדהור עם חרב ולחתוך אנשים (או לשלוח אנשים אחרים לעשות את זה). |
|
||||
|
||||
רק לידיעתך, הסיפור על כריסטיאן (מלך דנמרק) והטלאי הצהוב הוא יפה, אבל מומצא. |
|
||||
|
||||
אלכסנדר מוקדון עסק רק בכיבושים מפני שמת צעיר מאוד (גיל 33) והתחיל כמעט מאפס (מבחינה טריטוריאלית). אילו אלכסנדר האריך ימים (נגיד עד גיל 50-60) יש סיכוי טוב שהיה מקדיש את שנותיו המאוחרות לייצוב הממלכה שלו, לתיקונים חברתיים וכדומה. (לפי זכרוני) ג'ינג'יס חאן היה רפורמטור חברתי גדול לפני שיצא למסע כיבושים. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאת הצעד הראשון למדרון עשה כשהכריז על עצמו כאל והרג או ניסה להרוג את חברו ומצביאו הטוב בגלל התנגדותו לרעיון. |
|
||||
|
||||
דוגמה נדירה, יחסית, לאימוץ שיטתי של יורש: חמשת הקיסרים הטובים [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
לא רק האלף שנה האחרונה. הפרעונים, למשל. הטענה היא לא שמי שגודל להיות מנהיג מאפס יהיה מנהיג טוב יותר. אלא שמי שגודל להיות מנהיג מאפס עשוי להיות מנהיג טוב, או מנהיג בסדר, גם אם במצב אחר, הוא לא היה נהיה מנהיג. |
|
||||
|
||||
במצב אחר, מי זה הוא? חלק ממה שמגדיר את זהותו ההיסטורית של כל יורש עצר זה שהוא היה יורש עצר, ובהכרח גודל מאפס להיות מנהיג. |
|
||||
|
||||
כאמור, לא בהכרח. לדוגמה: בשאר אסד שחונך להיות אח של שליט. |
|
||||
|
||||
סבורתני שלגדול להיות אח-של-שליט1, זה מספיק קרוב. 1 בד"ך זה אומר משרה בכירה ממשלתית / צבאית כלשהי, אני מניחה? היינו, משהו שמצריך מספיק מנהיגות? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהוא היה רופא שיניים או עיניים, לא? |
|
||||
|
||||
למד רפואת עיניים. אבל לפני שסיים את ההתמחות, אחיו נהרג בתאונה, והוא הובהל מהר מהר חזרה לסוריה, הוכנס לאקדמיה צבאית ובתוך 5 שנים הוא היה אל"מ. |
|
||||
|
||||
כלומר הוא לא חונך מילדות (או מנערות) להנהגה. |
|
||||
|
||||
ובשאר אל אסד הוא דוגמא למנהיג טוב? |
|
||||
|
||||
זה לא עוזר לו. עכשיו אחיו מאהר (?) הוא השליט בתור מפקד הצבא. |
|
||||
|
||||
ולכן הוא לא במסגרת הטענה שלי. אם המונח "יורש עצר" מבלבל, נוותר עליו; מי שחונך מילדותו להיות שליט, זה חלק מהמיהות1 שלו, לכן אין משמעות לשאול "מה הוא היה אילו הוא לא היה מחונך" (וגו'). 1 משהו טוב יצא מפרשת קאשור. |
|
||||
|
||||
נכון. אבל קח את אותו אדם, עם אותו מטען גנטי ואותן תכונות אישיות, שים אותו בביתו של בונה עגלות ותגדל אותו להיות בונה עגלות כאביו. בלי שמפמפמים לו מבוקר עד ערב שיום אחד הוא יהיה מנהיג, בלי שיעורי רטוריקה והקראה של שירה לטינית. (ובלי שמגישים לו מדינה לשלוט בה, על מגש כסף). כמה אנשים יצמחו מרקע של בונה עגלות למנהיגות? |
|
||||
|
||||
כתבת ''מטען גנטי ותכונות אישיות'', אבל אלו שני דברים שונים. אפשר לדמיין מישהו עם אותו מטען גנטי שגדל בנסיבות אחרות. אבל מטען גנטי לבדו מסביר חלק קטן מהאישיות. תכונות אישיות - זה משהו שנקבע תוך כדי גדילה, ולכן תכונותיו האישיות של זה שגדל כשליט מיועד תלויות בכך שהוא גדל כשליט מיועד. |
|
||||
|
||||
"0.016... לא יודע אם אני הייתי מסתפק במובהקות הזו כדי להכריע מי ינהיג מיליוני אנשים במשך שישים שנה" נשמע לי פנטסטי - בחירות דמוקרטיות יכולות רק לחלום על הסתברות כזו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |