בתשובה לאינקוגניטו, 10/07/11 9:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מייקל פלפס אוכל כמויות מכובדות של שומן רווי וסוכרים ועדיין הוא מאוד בריא. הוא גם לא לבד, רב הספורטאים האירוביים אוכלים סוכרים ורוב בוני השרירים אוכלים שומן רווי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תחתום לי שאתה מתאמן כל יום כמו מייקל פלפס אז אהיה מוכן להסכים שלא מילקי הוא מה שיפגע בבריאותך. מצד שני, אם תגיע להש כמו מייקל פלפס אז לא כמה אגורות מס על המילקי ידריכו את מנוחתך. אגב, אתה רוצה שאספר לך על עוד כמה חומרים שבוני שרירים נוהגים לצרוך, ויש אומרים שגם ספורטאים אירוביים לא תמיד מתנזרים מהם? גם פלורנס גריפית-ג'וינר נראתה בריאה למדי עד שמתה בגיל 38 מדום לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלפס הוא דוגמה קיצונית אך לא נדירה, כפי שאמרתי כל מי שעוסק בפעילות אירובית מסיבית (גם כחובבן) יכול לצרוך סוכר. אני בטוח שפלורנס היתה מעדיפה גם להיות אצנית מפורסמת וגם לחיות עד מאה עשרים אבל הבחירה לסכן את החיים כדי לממש את עצמך היא לא בהכרח בחירה רעה. מעבר לזה זה נכון לא רק לספורטאים, סוכר עוזר לריכוז ולכן הרבה לוקחים אותו לפני מבחנים, האם זה רע? וגם כשלוקחים סוכר כנחמה או (ר"ל) הנאה זה לא בהכרח גורם נזק, סוכר זה לא רעל ואם יודעים את ההשפעות שלו ניתן להתמודד עמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שכל מי שעוסק בפעילות אירובית מסיבית יכול לצרוך סוכר, אבל מובן עוד יותר שמי שצורך אותו בפועל אינו רק אנשים כאלה אלא כל האוכלוסיה, שרובה אינו עוסק בפעילות בהתאם להמלצות (כמוני למשל). צריכת סוכר נחשבת לאחד המרכיבים במגפת ההשמנה העולמית (דוגמה אופינית היא השפעתם של משקאות ממותקים על השמנת ילדים - PDF). אפשר לקרוא למה שעשתה פלו-ג'ו מימוש עצמי, אפשר גם לקרוא לזה אחת מתרמיות הספורט הגדולות של המאה על חשבונן של אצניות הגונות ממנה ושל מיליונים שהעריצו אותה בלי לדעת את האמת. סוכר הוא לא רעל ולא בהכרח גורם נזק. גם אלכוהול אינו רעל ולא בהכרח גורם נזק - אם תסתפק בכוס יין אדום אחת ליום או אולי שתי כוסות בירה. הבעיה היא שלא כולם צורכים את זה בצורה נבונה, וככל שהמחיר יהיה זול יותר כך יותר אנשים יצרכו את זה בצורה פחות נבונה. לכן מסוי האלכוהול תורם לצמצום הבעיה החברתית של האלכוהוליזם. בדומה לכך, מסוי של שומן רווי וסוכר עשוי לתרום לצמצום שלל הבעיות הבריאותיות שהם יוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסוי האלכוהול כבר גרם להתעוררות היוזמה הפרטית ואני מכיר כמה אנשים שהתחילו לזקק בבית, אחד מהם בקנה מידה מסחרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אתה רואה, עוד יתרון של מסוי האלכוהול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובקרוב אנשים יתחילו לגדל טבק בעציצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגליל אפשר לקנות ק''ג טבק מעובד, מוכן לגלגול במאה ש''ח, בקופסת סיגריות יש כשישה עשר גרם ומחירה כחמישה עשר ש''ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, אם אתה מגלגל את הטבק שלך במאה ש''ח אז נראה לי שלמרות המסוי זה יוצא לך קצת יותר יקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זו היתה פרה בצורה של פרח, כן, כן, מין פרח בדמות פרה...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL (הכנס כאן בדיחה על חתולי בונסאי).
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==>"מובן שכל מי שעוסק בפעילות אירובית מסיבית יכול לצרוך סוכר" לא רק שהוא יכול אפילו מומלץ לו. מה שאתה אומר שלמרות שניתן לצרוך סוכר ויין בצורה חכמה ולחלק מהאנשים זה אפילו עדיף אתה רוצה שיקשו על כל האנשים את החיים. כמו כן יין הוא חלק מהתרבות של הרבה אנשים בארץ, בכל שבת וחג יש קידוש שמקדשים בו על היין. אז זה גם חלק מהתרבות וגם מכיוון שזה בתוך ארוחה עם אנשים זה מעודד שתיה חיובית, ואת זה אתה רוצה למסות. מעבר לזה המיסים האלה פוגעים בהכי חלשים כי אם לוקחים את מיסי הסיגריות לדוגמא אז תמיד כשמעלים אותם יש קבוצה קטנה שמפסיקה והרוב או עוברים לסיגריות יותר זולות (ועקב כך יותר ממכרות) או שסופגים את הפגיעה. כלומר ככל שאתה יותר "מכור" כך יש יותר סיכוי שתיפגע. ולפינת הטיעון התש"חיסטי: בקולה אין סוכר יש פרוקטוז (בתור בונוס, הסיפור המוזר על פסח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אתה צודק. למרות שניתן לצרוך סוכר ויין בצורה חכמה אני רוצה שיקשו על כל האנשים את החיים. גרוע מזה, למרות שלרוב האנשים לא יקרה כלום גם אם הם יסעו בלי חגורת בטיחות כל החיים אני מעדיף לכפות את החגורה על כולם בלי יוצא מן הכלל. ככה זה, איש רשע אני. אגב, בארה"ב 40% מהקלוריות במזון של ילדים ובני נוער באות מסוכר ושומנים מוצקים. סתם שתדע. הם כנראה אתלטים כולם. אני לא "רוצה למסות" יין, הוא כבר ממוסה יחד עם כל משקה אלכוהולי אחר. המסוי היום הוא לפי הכמות האבסולוטית של אלכוהול במשקה, כך שעל בירה המסוי נמוך, יין (~13% אלכוהול) הוא יותר גבוה, ועל וודקה ודומיה (~40%) הוא הרבה יותר גבוה. אני לא רואה למה הסיגריות הזולות ממכרות יותר. בכל מקרה, גם אלה שממשיכים משתדלים לחסוך ולצמצם את הצריכה, ואלה שעוד לא התחילו נוטים פחות להתחיל ונוטים פחות להעלות את הצריכה מסיגריה או שתיים ליום לחמש, עשר או קופסה שלמה ליום. בקולה ישראלית יש סוכר ולא פרוקטוז, כיוון שישראל אינה מנסה לסבסד את מגדלי התירס באוקלהומה. לגבי פסח - אני יודע זה שנים שבארה"ב יש אנשים שקונים בפסח קולה לכל השנה כיוון שהם מעדיפים את הטעם של הסוכר. כך או אחרת, אם היה מוטל מס הוא היה מוטל על גלוקוז, פרוקטוז וכל סוכר אחר שמוסיפים למזון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אתה רוצה להגיד לי שבארה"ב משנים את ייצור הקולה לפני פסח בשביל היהודים? זה משתלם להם? כולה 1.7% מהאוכלוסיה, לחלקם הנושא כלל לא מזיז, במשך שבוע! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה''ב גדולה, וקולה מבוקבקת בה בעשרות מקומות. אני משער שבניו יורק משווקים קולה עם סוכר בפסח ובמיניאפוליס או אלבוקרקי לא טורחים לעשות את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה ממסה פרוקטוז זה אומר שגם פירות ממוסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. כמו שהמס על היין חל גם על הענבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקב בורותי בנושא לא הבנתי אם זוהי ציניות (ואז זה לא הגיוני כי אין הנדון דומה לראיה), רציני (ואז זה הגיוני אבל בצורה מאוד מעוותת) או טיעון תש''חיסטי (כלומר באופן עקיף מס על יין הוא בעצם מס על ענבים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרוקטוז הוא מוצר תעשייתי (בדרך כלל מתירס, לא מפירות). אני ממסה אותו. אין סיבה למסות פירות - אילו הבעיה התזונתית של הציבור היתה צריכה עודפת של פירות היה שווה לבדוק את הדרך הזו להתמודד עמה. כידוע, זה לא המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרוקטוז [ויקיפדיה] איננו מוצר תעשייתי אלא טבעי. הוא נמצא בפירות (בין השאר בתפוח). ניתן למצות אותו באופן מלאכותי ולהוסיף אותו למוצר, אבל התוצאה תהיה שווה למוצר שהיה בו פרוקטוז מלכתחילה. לכן מכיוון שלהרבה פירות יש פרוקטוז, לשיטתך צריך למסות אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלנו להיות ילדים קטנים שרצים לדודה על כל שטות? אין לי כוח להתחיל במשחק הזה. אסביר לאט לאט, ואם לא תבין איזושהי נקודה אתה יכול ללכת בעצמך לדודה ולשאול. סוכרים על שלל סוגיהם הם תרכובות כימיות שאורגניזמים עושים בהם שמוש נרחב. ככאלה, הם מצויים בצמחים, בבעלי חיים ובבני אדם. בכלל זה, גם פרוקטוז מצוי בצמחים, בבעלי חיים ובבני אדם. פירות רבים מכילים כמות גדולה של סוכרים (ובכלל זה פרוקטוז), הן משום שמלכתחילה הדבר נתן יתרון אבולוציוני לצמח (גירה את בעלי החיים לבלוע אותו ולהפיץ את הזרעים) והן משום שהאדם טיפח והכליא את הזנים שנתנו פירות מתוקים ועסיסיים יותר. חלק מהסוכרים ניתנים לפירוק בקלות על ידי הגוף ומספקים לו אנרגיה זמינה במהירות. מסיבה זו התפתח אבולוציונית מנגנון שמזהה את טעמם של הללו יחד עם גרוי עונג המתלווה אליו. לטעם הזה אנו קוראים "מתוק". בעולם המודרני, ההעדפה למתוק הביאה להמתקתם של מוצרים רבים באופן מלאכותי באמצעות הוספת סוכרים שונים - סוכרוז, גלוקוז, פרוקטוז (למשל בצורת HFCS) וכו'. תוצאתה של הוספה זו היא צריכה מופרזת של פחמימות זמינות בעלות אינדקס גליקמי גבוה התורמת להשמנה, לסוכרת ולנזקים בריאותיים אחרים. צריכתם של פירות בדרך כלל אינה מביאה לנזקים מעין אלו (לפחות בכמויות בהן צורכים אותם רוב הצרכנים), ולעומת זאת היא מועילה באופנים אחרים לבריאות. על כן אני סבור שראוי לחפש דרכים לצמצם את צריכת הסוכרים המוספים, ואין צורך לצמצם את צריכת הפירות. אחד האמצעים הסבירים בעיני לצמצום הסוכרים המוספים הוא מסוי. מהאמור לעיל עולה שיש הגיון בהטלת מסוי כזה על הסוכרים (ובכלל זה הסוכר, הגלוקוז והפרוקטוז התעשייתיים) ואין צורך להחיל אותו על פירות. אני מקווה שעמדתי הובהרה לך סוף סוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נעלבת אני מתנצל. חשבתי שיש ביננו מחלוקת עובדתית, לכן פניתי לויקי. הדיון הזה לא מספיק חשוב לי בשביל שאני אמשיך אותו עם דם רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלת דנמרק מסכימה איתך: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4129546,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא צוין בכתבה הוא שהמס יחול על מוצרים עם יותר מ3.2% שומן רווי. מה שכנראה יוביל לקצת בעיות בחישוב אך לשמחתך קוטג' 3% בכל מקרה לא ימוסה. בקשר להשפעה: הכתבה מציינת מספר מזונות מושפעים כשבראשם שומן החזיר שיעלה ב35%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טפי קוטג'. גבינה לבנה 3%, רצוי סקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הצרפתים ממסים אוכל משמין, על כל ליטר משקה ממותק בסוכר תצטרך לשלם בין 4 ל6 יורו סנט. כמו כן בקפיטריות בתי הספר יוגבל המלח וקטשופ ומיונז יוגשו פעם בשבוע עם הצ'יפס ויוסרו כשיוגשו מאכלים צרפתיים מסורתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת אצל הצרפתים אני לא מבין למה המס כל כך מועט. אני, לו הייתי צרפתי, הייתי ממסה הרבה יותר. זה לא נראה סכום שיגרום למישהו לשנות את הרגליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם הכסף יופנה לסבסוד מאכלים בריאים עשויה להיות לו השפעה ניכרת כל זמן שהמסחר בהם הוא בכמויות קטנות יחסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא לא, הוא יממן תשלומי ביטוח לאומי מופחתים לעובדי חווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אף פעם לא עובד ככה. לא לוקחים כסף ממיסוי מאכלים לא-בריאים ומעבירים אותו לסבסוד בריאים, ממש כפי שלא לוקחים כסף שהגיע ממיסוי דלק ומפנים אותו לתחב''ץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה ישירה לשאלה ההיפותטית: אם המס יסבסד מיים שהם המתחרים הבריאים של המשקאות הממותקים, ולא משקאות הדיאט שעליהם יש פוליטיקאים צרפתים שרוצים להטיל מס, לדוגמה: לשפר את מערך הברזיות בצרפת אזי זוהי הדרך הטובה ביותר ליצור מס מהצורה הזאת. את המס הדנמרקי אני בכלל לא מבין, יש לי הרגשה שלא חשבו עליו עד הסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה הם יעשו כשילדים יבינו שהם יכולים להביא מלח מהבית ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שהילדים יעשו את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שאוהבים קצת יותר מלח באוכל שלהם, יש כאלו שקצת פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)מלוח הוא טעם נרכש. העובדה שהילדים שלא אוהבים מלוח לא ירכשו טעם זה בבית ספר היא כבר יתרון. 2) גם להורים כמובן יש אחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה להגביל את הגישה של ילדי למלח מעולם לא נראתה לי כצורך חינוכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו בית הספר היה אוסר על ילדיך להביא מלח לא היית משתף פעולה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נראה נוקדנות וקטנוניות והתמקדות בזוטות. הבעיה המרכזית במלח היא במלח המוסף לחטיפים ומוצרים שונים, נתרן שיש לך יתר על המידה בלחם ובממרחים - וזה מלח שצורכים מבלי להרגיש. לא במלח שילד זה או אחר מוסיף לצלחת שלו כי לא טעים לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה זה רע שיש נתרן יתר על המידה (איזו מידה) בלחם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה רע שמוסיפים מלח לאוכל? למה להוסיף עוד קצת מלח לאוכל זה הרגל רע שיש לגמול ילדים ממנו, בעוד שללחם מוסיפים מלח חופשי, ועל זה אין לך שליטה? _________________ יש כמות מומלצת לצריכה של מלח ביום. רובו מגיע ממוצרים קנויים. מיעוטו מהמלח בבישול הביתי. ככל שיש לך יותר מלח בלחם, אתה מתקרב יותר לכמות המקסימום המומלצת היומית. ואז אתה צריך לאכול את הפירה בלי מלח. ובגבינות, אגב, הנתרן גומר על ספיגת הסידן. כך שככל שיש יותר נתרן, את1 סופגת פחות. מה שהופך את הקוטג' והגבינה הלבנה ללא-מאוד-אפקטיביים בנושא זה. 1 לא פגשתי גברים שמקפידים על צריכת סידן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אגיד לך משפט ששמעתי פעם, נדמה לי שזה מימרה אמריקאית אבל אין לי סימוכין: אין דבר כזה אוכל טעים ולא טעים, יש יותר קטשופ ופחות קטשופ. המלח בלחם הוא מוגבל ע"י הטעם הממוצע של האנשים אם ישימו יותר מדי מלח המוצר יהפוך לנישתי. לעומת זאת המלח שאתה יכול לשים במנה איננו מוגבל וכך אתה יכול להפוך כל מנה לסבירה. אם את רוצה ללמד אנשים על חוש הטעם שלהם את צריכה להגביל את המלח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהמטרה היא לשים פחות מלח. לא יותר. יש לך לחם עם יותר מלח ופחות מלח, ואם ישימו פחות, לדעתי לא יקרה כלום. לחמים עם פחות מלח לא נמכרים פחות מאשר לחמים עם יותר מלח. אם תחנך אנשים לשים פחות מלח - יופי. אז הם יצרכו 96% ממה שהיו צורכים. מה עשינו בזה? עדיין רוב צריכת המלח שלהם מוכתבת מלמעלה1. ואם ילד נמנע מלהוסיף מלח כי הסירו את המלח מהשולחן, אבל אחר כך אכל פרינגלס - הוא הוסיף לעצמו בקופסית אחת את צריכת המלח של כל הכיתה, בערך. ____________________ חוץ מזה, שזו אכיפת נורמות של מבוגרים מבוגרים על ילדים. מי שצריך להמנע מלהוסיף לעצמו מלח לצלחת, הם אנשים בסיכון למחלות לב ויתר לחץ דם. לא ילדים בני 10. ממש כפי ששעת אפס אולי נוחה למורים, אבל ממש לא לילדים ולנוער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אז למה מוסיפים מלח, מלח זה זול אבל זה עדיין כסף. 2)אם אין במלח סכנה בריאותית לילדים אין סיבה להגביל את הכמות. יש סיבה להגביל את המיקום כדי שילמדו מה היחס שלהם לאוכל. איזה אוכל הם אוהבים וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שימור? לשפר את המכירות (מלח זה טעים ואנשים קונים יותר)? הרגל? 2. מה הכוונה "יש סיבה להגביל את המיקום"? הכוונה בהגבלת זכותו של ילד להוסיף לעצמו מלח אם בא לו? למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) תחליטי, חוסר מלח פוגע במכירות או לא. 2. מיקום הכוונה לסוגי מאכלים. מותר לשים מלח במאכלים מתאימים (הדוגמא בכתבה היא שעל צ'יפס מותר לשים קטשופ ומיונז(?)). אסור על מאכלים מסורתיים שלא מתאים להם מלח. אפשר להביא דוגמא ממקום אחר. מותר לילדים לשחק בקונסולה ניידת אבל לא כשהם במוזיאון כי הם לא יצליחו לחוות את מה שהם אמורים לחוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אאל"ט - מלח מוסיף טעם = מוסיף רצון לקנות ולאכול עוד1. פחות מלח קורץ לבריאותיסטים, כך שגם זה יכול לתרום למכירות. תן דעתך שיש אולי לחם דל-מלח, או מלח-דל-נתרן, אבל אין ביסלי-דל-מלח. 2. הייתי אומרת הפוך. אין מאכל מסורתי, אולי חוץ מעוגת מדלן או קרואסון2, שלא מתאים לו מלח. קטשופ - זה סיפור אחר. איסור הקטשופ בא בקטע צרפתי-מסורתי. המשך מעט מובן יותר של ההתעקשות שלהם ללמד שפה זרה רק מגיל 12 ורק שעתיים בשבוע. איסור המלח - כאמור, סתם נוקדנות מיותרת של פקיד שלא חשב עד הסוף. לא קשור לחוויה. 1 השערה שלי. לא בהכרח מבוססת. 2 בשניהם יש מלח, למיטב ידיעתי, כחלק נדרש לאפיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אז אם חברה תשים פחות מלח בלחם מכירותיה במגזר מסוים ירדו ובאחר לאו דווקא יעלו. 2. יתכן שברוב מוחלט של מאכלים צרפתיים מתאימה כמות מסוימת של מלח, אזי ניתן לשים כמות זאת מלכתחילה או על השולחן. יותר מלח מזה כבר יעמעם את החויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ובכן, בד"ך מי שבודק תכולת נתרן, יעדיף את הלחם עם הפחות מלח. ומי שלא - לא ירגיש בהבדל1. 2. ספק. אחרת זה לא היה עניין של ארוחות בית ספר, אלא גם לא היית מוצא מלח במסעדות, וגם בבתים לא היה מלח על השולחן, ולא היה צריך לאסור על הילדים להביא איתם מלח. 1 אז למה בכ"ז שמים הרבה מלח? מי אמר שעסקים עושים מה שטוב בשבילם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2.מלח יכול לשפר חוויה אבל גם לעמעם אותה, שתי הדברים האלה רצויים במסעדות ובבתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ודווקא בבית הספר לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2) שתי הדברים ר(e)צויים אבל השני אינו ר(a)צוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שני). לא ירדתי לסוף דעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהתבלבלתי בדקדוק. את שניהם הבתים והמסעדות רוצים אבל השני (כלומר עמעום החוויה) אינו דבר רצוי כלומר איננו נכון. ___________ במאמר מוסגר אני אגיד שאני אמבוולנטי לגבי השאלה של עמעום החוויה. כך שאני מייצג בצורה נחרצת עמדה שאני ספקן לגביה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתערבת איתך, על מה שאתה רוצה, שאיסור הקטשופ נועד למנוע מהילדים לאכול קטשופ-עם-כל-דבר, כולל עם אוכל צרפתי טוב, אבל עניין המלח הוא בריאותיסטי לעילא כי איזה פקיד החליט שעל הדרך כדאי לחנך את הילדים לא לאכול עם הרבה מלח, מטעמי בריאות ולא מטעמי תרבות. ________________ ועל הדרך, אני מתערבת איתך שאותו פקיד הוא גבר עם בעיות לחץ דם ולב / רקע משפחתי, שצריך להקפיד על כגון אלה. ואם הוא צריך, שכל ילדי צרפת יקפידו גם. למה שיסבול לבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין עם הורדת כמות המלח קשור למטרת על של צמצום הצריכה הכללית באוכלוסייה על פני שנים. למעשה יש תוכנית של משרד הבריאות לצמצום כמות המלח בידי התעשייה (בהסכמים שונים), צמצום הדרגתי - כל פעם 5-10% פחות. עד שהחיך הישראלי הממוצע ירגיש כ"טעים" גם מזון שמלוח ב-30-40% לעומת היום. ההנחיה לא לשים מלח על השולחן היא אולי באמת מעט טיפשית אבל אמורה להשתלב במצב הכולל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו. שעכשיו כשאני חושבת על זה - מבחינה חינוכית זה ממש גרוע: לוקחים את האוכל ה"אמיתי", כלומר זה שבריא לאכול, זה שאוכלים בארוחה, מצמצמים במלח ומונעים מהילדים להוסיף עוד. מנגד - המלח בג'אנק נשאר כפי שהינו. מהר מאוד הילדים מגיעים למסקנה שאוכל זה איכס, וג'אנק זה טעים. אפילו יותר מהמצב כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, זה אמור להיות משולב בתוך תוכנית כוללת, בשיתוף התעשייה, שבה יופחת בהדרגה גם שיעור המלח בג'אנק. ולפי ההיגיון שלך אני אמורה להביא כל אוכל לרמת מתיקות/מליחות גועלית כדי להגיע לסטנדרטים התעשייתיים האיומים. לי נראה, שאת האוכל שהם כבר אוכלים, עדיף שיכירו כמה שיותר קרוב למצבו הבריא יותר, ושהג'אנק ייראה כיוצא הדופן בתמונה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה. רק שיניחו לילדים לאכול את האוכל שמגישים להם (הם הרי לא בוחרים אותו, מראש, אני מניחה - שמים לפניהם מאכלים בריאים), כפי שטעים להם. ושיחנכו אותם, מעבר לזה, לא לצרוך ג'אנק וחטיפים הרבה - ובא לצרפת גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, על הדרך החליטו פאשיסטי התזונה בצרפת לחייב את הילדים1 לאכול בשר. 1 והסטודנטים, והאסירים, והחולים - בקיצור, את הקהל השבוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אלמנט חשוב,שלא מוזכר בכתבה, הוא שלא ניתן להביא ארוחות מהבית שכן הממשלה אסרה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובינתיים בקליפורניה: "הפעילים נגד השפים בקרב על כבד האווז. רגע לפני שקליפורניה תיהפך למדינה הראשונה בארה"ב שתאסור מכירת כבד אווז, המעדן מעורר את הדיון הציבורי האחרון" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבטחתי לך איפשהו בפתיל הארוך את המחקר המתורגם של אגודת התזונאים האמריקאית על צמחונות וטבעונות, ובשעה טובה הוא מוכן. הנה הוא (PDF) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מילה בצרפתית, אבל מהתרגום של גוגל להחלטה נראה שאולי הכוונה שתהיה בחירה בין מנות שונות, שאחת מהן צריכה להיות חלבית (או מהחי?). מישהו פה קורא צרפתית ויכול לחוות דעתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נראה שזה היה חסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להודות על האמת אני לא מצדיק אותם אותם אבל מבין אותם. יש להם דיאטה טובה שנחשבת ''פרדוקסלית''. אם הם ירחיבו אותה לעוד מאכלים ההרחבה תמשוך אליהם המון אש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדתי לסוף דעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את כל המאכלים הצמחוניים אז אני אקח דוגמא לא מושלמת. נניח שהם יתירו סלט חומוס חם כמנה עיקרית, יבואו אליהם הדנים ויגידו: אם אתם מתירים סלט חומוס למה שלא תתירו עראבס ואם כבר למה לחייב טחינה ולא להתיר החלפתה בשמן זית. הדנים מערבים דוקטרינות, הבעיה היא שהדוקטרינה שלהם היא השלטת לכן לצרפתים יהיה קשה להתגונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משערת שגם את כל המאכלים הבשריים אתה לא מכיר... מה שאתה טוען, שאם תתיר סייג אחד כל מערכת התזונה הבית ספרית בצרפת תהפוך לחוכא ואטלולא? לא מתקבל על דעתי. אני גם משערת שמלכתחילה המערכת לא סגורה ואחידה לגמרי, משהו בסגנון "ביום ראשון אוכלים נקניקיות, ביום שני יש עוף עם שערות, ביום שלישי יש שניצל", אלא יש אפשרות בחירה לטבח. _________________ ארבעס וחומוס לא חד המה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי שיותר קל להגן על טענת "אלא המאכלים המסורתיים" מאשר להוסיף מאכלים ולהסביר מה המכנה המשותף אם כי הייתי מעדיף שדווקא כן ילכו בשיטה השנייה וכך יצרו אלטרנטיבה יותר משמעותית לשיטה הדנית. ___ זה עראבס וזה סלט חומוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבורתני שאם רוצים, ניתן ליצור תפריט צמחי צרפתי אותנטי. או לפחות להרכיב את התוספות כך שילד צמחוני יצא מרוצה ומוזן. השאלה אם רוצים. כשזה נוגע לצרפתים - כנראה שלא. ____________________ צרפת. אחרי רומניה - המדינה הכי לא-ידידותית לצמחונים שהייתי בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצרפת לפחות אפשר להתבסס על בבגטים עם גבינה. בקמבודיה גיליתי יום אחד לזוועתי-כי-רבה שהם מוכרים בגטים עם בשר בפנים. לא כסנדוויץ' - כלחם בסיסי. זה היה לי מאד משונה על רקע העובדה שמדובר במדינה עם אחוז משמעותי של בודהיסטים.1 1בלאוס, לעומת זאת, למצוא מזון צמחוני היה פשוט למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בצרפת. עצרנו בעיירה. נכנסנו למאפיה. קנינו באגט אחד רגיל ועוד לחם שנאפה עם גבינה ואוכמניות. ואז גילינו שהאוכמניות הן לא אוכמניות אלא בשר. ___________________ בגלל הבאגטים והגבינות צרפת אכן יותר סימפטית למשתמש הצמחוני מרומניה. רק שאחרי כמה זמן נמאס מבאגטים עם גבינה, וקר. ולא מתאים פיקניק, ורוצים אוכל חם גם בצהריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי על זה, שבמצבי התזונתי הנוכחי (בלי בשר, בלי חלב) אני אשאר רעבה ומתוסכלת ברוב מדינות אירופה המערבית. לפחות ההרינג ימשיך להסביר לי פנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה להצדיק אותם. מה שאני מנסה להגיד הוא שבשביל לבחור מנות צמחוניות צריך לחשוף את ההגיון מאחורי השיטה ואנשים מעדיפים שיבקרו את מעשיהם ולא את טעמיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כוונתך ב"צריך לחשוף את ההגיון מאחורי השיטה"? _____________ לא חשבתי שאתה מצדיק אותם, ניכר שאתה מנסה לחפש הסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להגדיל רשימה לבנה צריך להגדיר קריטריונים ובשבילם צריך להבין בעצם מה היתרונות של הרשימה המקורית, מעבר לזה שהקריטריונים בעצמם חושפים את היתרונות שאתה חושב שיש לרשימה המקורית. ואפילו מהרשימה החדשה ניתן להבין מה ההיגיון המנחה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחוז מנסה את שני צמחוני בבתי הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה שאלה אפשר לשאול גם על החוק הדנמרקי. אני מניח שעמדת המוצא היא שיש מספיק יתרונות לאוכל האיכותי שיפצו על אובדן המלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הפרוטות שלי על לחם ומלח: מתישהו בחיי הפסקתי לשים מלח ברוב האוכל שאני מכין: ירקות, רטבים לפסטה, דגנים, טחינה. זה עובד מצוין - אחרי התרגלות קצרה זה לא חסר, ומרגישים יותר טעמים אחרים. שני חריגים יש: תפוחי אדמה, בצורותיהם המבושלות, ממש לא טעימים לי בלי (מה שכן, עדיף להוסיף אותו בצורת חרדל). ולחם - אם אני מנסה להוריד רק רבע מהכמות שמומלצת במתכונים אמינים, הלחם יוצא אכיל אבל עצוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו, עם ההריון, התחלתי להמליח פחות בזמן הבישול. על הדרך, המשכתי עם ההרגל שלי לא לטעום בזמן הבישול. התוצאה - אני מוצאת שאני צריכה להוסיף מלח לצלחת. לבן זוגי, לעומת זאת, זה טעים. פשוט עניין של טעם. סלט, כבר מזמן, גיליתי שדי בלימון ושמן זית, אין צורך לא במלח ולא בפלפל. כנ"ל טחינה1 - יש בה די נתרן מראש. בלחם - המלח חיוני לאפיה. כעקרון, אני סבורה שמוטב להפחית בחטיפים מלוחים וכיו"ב מלוחים מופרזים מראש, אבל לאכול עם מלח בהנאה את ארוחתך, אם זה מה שעושה לך טוב. 1 שעם ההריון גיליתי שכבר לא טעימה לי בצורתה הרגילה, אלא אם מבליעים אותה בחצילים / חומוס / דבש. _ אגב, תפו"א וחרדל הם דרך בה האירים העדיפו לאכול את תפוחי האדמה המבושלים שלהם, 3 פעמים ביום. זה, ופירה עם חלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די משוכנע שמלח לא נחוץ ל"מכניזם" של האפייה. ההפך: הוא נחשב אויב של השמרים, ובמתכונים רבים מוסיפים אותו בשלב מאוחר של הלישה (אם כי כנראה זה לא קריטי - במתכונים אחרים מוסיפים אותו מההתחלה, וזה גם עובד). למיטב ידיעתי, גם כשמוסיפים קורט ממנו במתכונים מתוקים זה לא לצורך "מבני", אלא כשיפור טעם (כנראה על-ידי גירוי הלשון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים החלשת השמרים היא טובה. כידוע, לחמים "רזים" כמו בגט (קמח ומים) מקבלים את טעמם מהתפיחה האיטית. למה אי אפשר להסתפק בכמות קטנה יותר של שמרים? שאלה טובה, כבר קראתי מתכונים שמורים להשתמש ב-1/64 כפית שמרים וגם בהם היה מלח. ראיתי טענה שהמלח "מווסת" את קצב התרבות השמרים, אבל אף פעם לא הבנתי מה זה אומר. חוץ מזה, אפשר לשלוט בתפיחה גם באמצעות קירור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אינגלוז "אני מוצאת". את לא מוצאת כלום, פשוט תורידי את המילים האלה והמשפט ישתבח. "התוצאה - אני צריכה להוסיף מלח לצלחת.". ___________ מה הקטע עם "בן-זוגי", ולא "בעלי". ניאו פמיניזם, או שהתחתנתם בקפריסין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אנגלוז? למה ניאו? ולמה בעלי? הוא קנה אותי או משהו? _________________ ואגב, גם המילה husband, באה מאותו המקום בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגלית אומרים "I find this distastfull" בעברית אומרים"המעשה הזה מכוער," באגנרית אומרים "אני מוצא את זה חסר טעם," בעלך קנה אותך בטבעת, מתחת לחופה, לא שמת לב? _________________ לא מצאתי על זה, כאן כתוב שמדובר פשוט בראש הבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שיחקת מספיק ב-age of empire בנעוריך. מוצא את זה - ביטוי שהיה שכיח גם בטרם השפעת האנגלית על העברית. ועם כל הכבוד, העברית עשירה בביטויים ומילים שאולות. אתה מוזמן, על הדרך, לנפות את העברית מפסנתר, כידון (של אופניים), ארנונה, מוקיון, לוליין ו"את", במשמעות של "דויד את יוסי תריסים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה בעל בעברית אומרת שהאשה בבעלות של הגבר. המילה husband באנגלית אומרת שהבית בבעלות (למעשה, בשימוש) של הגבר. לא ממש "אותו המקום בדיוק" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הקשר מישקי. הבית (והמשק) בבעלות הגבר. האשה פונה אליו כאל "בעל המשק". למה זה הופך אותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבית לרוב לא היה בבעלות הגבר, רוב הגברים היו בכלל צמיתים והבית היה בבעלות האציל. המילה husband לא מתייחסת לבעלות בכלל, היא מורכבת משני מילים, בשניהם אין בכלל יחס לרכוש. מה לעשות, המילה לא באה מאותו המקום בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות המגיפה השחורה והמחסור בכ"א שבא בעקבותיה, חלק ניכר מהצמיתים השתחררו והפכו לאריסים חופשיים. העובדה שמשלמים שכ"ד עבור המשק לא משנה את העובדה שמי שמנהל אותו הוא השוכר, העושה בו כטוב בעיניו. עיין בדודה. וספציפית - The term husband refers to Middle English huseband, from Old English hūsbōnda, from Old Norse hūsbōndi (hūs, "house" + bōndi, būandi, present participle of būa, "to dwell", so, etymologically, "a householder").
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה husband קדמה למגפה השחורה. ואת באמת רוצה לטעון ש-to dwell זה בדיוק, אבל בדיוק, כמו "בעל"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, קדמה. אבל נטען כאן שזה לא רלוונטי עקב מעמד הצמיתות, תוך התעלמות שהמילה בשימוש ללא קשר לצמיתים, כן או לא. "so, etymologically, "a householder. בכל מקרה, מילה שבינה לבין זוגיות אין הרבה1.1 יש. גבר ואשה היוו יחידה משקית. גבר עושה עבודות של גבר, אשה עושה עבודות של אשה, ואין משק, או משק-בית, לפחות, יכול להתקיים בלעדי זה או זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "נטען כאן שזה לא רלוונטי עקב מעמד הצמיתות", נטען שמדובר בשתי מילים שונות, או לפחות לא בדיוק מאותו מקום. הראשונה מעידה על בעלות, על היותה של האישה רכוש ושל הבעל בעל הרכוש, השניה לא מעידה על בעלות, ולא מעידה בכלל על מעמדה החוקי של האישה (נכון, לא היה לה. אבל אנחנו בדיון אטימולוגי ולא היסטורי). בעברית הבעל היה בעל של האשה (ולא של הבית) באנגלית הבעל הוא מחזיק הבית (ולא האשה). מדובר בשתי מילים שונות, גם מתייחסות ליחס שונה (בעלות לעומת החזקה) וגם על מושא שונה (בית לעומת אישה). במילים אחרות, המילה householder היא לא בדיוק בעל בית, אלא יותר דייר, מחזיק בית, בעצם עקרת בית1 (ואני מקווה שברור למה עקרת בית שונה מבעל). אין בה קשר של בעלות. זה יכול להיות בעל הבית אבל זה יכול להיות, ואכן, וזה ההקשר של הצמיתות, כך היה כשהמילה נכנסה לשימוש, מי שמתגורר בבית שלא בהכרח בבעלותו. למעשה, דווקא במילה בעל יש הרבה יותר קשר לזוגיות משום שהיא מעידה על קשר זוגי, ז"א אין בעל ללא אישה (כי אז הוא לא בעלים של שום דבר) בזמן שהמילה האנגלית באמת לא קשורה כלל לזוגיות ויכול (אטימולוגית) להתייחס לרווק או למי שמחזיק הרמון. שוב, ממש לא אותו הדבר בדיוק. 1 למרות שאטימולוגית עקרת בית באה ממקום אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בעל'' מדברת על קשר, אך לא בהכרח זוגי. יכולות להיות כמה נשים של אותו הבעל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |