|
||||
|
||||
כן, אני יודע. מזל שלפרות יש זכרון קצר בהרבה משלנו. |
|
||||
|
||||
מה קשור פה הזיכרון? נראה לי שאתה מתייחס לכל מיני מטבעות לשון של יועצי חינוך ליונקים אנושיים, שלא רלוונטיים כלל (כאן, או בכלל... אבל זה לדיון אחר). מה שמטריד אותי הוא לא אם העגל יגדל עם חרדת נטישה או עם התקשרות לקויה או אם הפרה תצטרך פרוזאק. אני פשוט לא רוצה להיות אחראית ליצירת הצער המרוכז והשיטתי הזה, של שני הצדדים המופרדים, ולתרום לפרנסת הגורמים המפרידים אותם. ואני אוותר בשמחה על רכישת הלבנייה המאושרת בטעם פסיפלורה מרקדת, כדי לא להיקשר לעניין הזה. |
|
||||
|
||||
לי אין בעיה לצרוך חלב ומוצריו למרות שאני מודע לסבל (הזמני) שנגרם לפרה בכל פעם שמפרידים ממנה את העגל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |