בתשובה לeasy, 05/07/11 21:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הידעת? להבדיל ממה שקורה בתינוקייה של שיבא, שם התינוק מוחזר לבסוף לאמו, ברפת זה לא קורה. ואם לא ציינתי קודם, אני לגמרי בעד פחות פרות בעולם ופחות חליבה מתועשת. לו היתה לי עז בחצר, נניח, אולי הייתי מבקשת ממנה יפה מדי פעם קצת חלב להכין ממנו יוגורט. בתנאים הקיימים, ממש לא. (וחוץ מזה, שמחה שפספסתי את רוב הדיון הסוער, כי הטונים לא נעימים כלל וכלל ויש לי ספר טוב לקרוא לפני השינה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודע. מזל שלפרות יש זכרון קצר בהרבה משלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קשור פה הזיכרון? נראה לי שאתה מתייחס לכל מיני מטבעות לשון של יועצי חינוך ליונקים אנושיים, שלא רלוונטיים כלל (כאן, או בכלל... אבל זה לדיון אחר). מה שמטריד אותי הוא לא אם העגל יגדל עם חרדת נטישה או עם התקשרות לקויה או אם הפרה תצטרך פרוזאק. אני פשוט לא רוצה להיות אחראית ליצירת הצער המרוכז והשיטתי הזה, של שני הצדדים המופרדים, ולתרום לפרנסת הגורמים המפרידים אותם. ואני אוותר בשמחה על רכישת הלבנייה המאושרת בטעם פסיפלורה מרקדת, כדי לא להיקשר לעניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין בעיה לצרוך חלב ומוצריו למרות שאני מודע לסבל (הזמני) שנגרם לפרה בכל פעם שמפרידים ממנה את העגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדי פעם? מה דעתך על האיכר החולב כל יום את העז האחת שלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתי עליו מאיזו בחינה? אם אגיד שזה בסדר, האם תענה לי שאם כך זו רק שאלה של מינון? אז אולי במקום לענות אשתמש בסימון הרובריקה 723ב' "השאלה מזמינה תשובה צפויה ודיון בנאלי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מצפה מהעז שתועיל בטובה לתת לך חלב מדי פעם. מדי פעם? או מדי יום ביומו? "מדי פעם" (להבדיל ל"מדי יום ביומו") מעשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בטח ככה מרגישים אנשים בכף הקלע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצפה? אני לא מצפה לכלום מהעז. אני יכולה ומעדיפה להשיג יופי של מזון גם בלעדיה (אם אהיה במצב של רעב, זה סיפור אחר). אבל הכוונה ב"מדי פעם" היתה "מדי פעם". ודאי לא יום ביומו. הכוונה לומר שלו מימד האכזריות והתיעוש ותנאי המחייה כמו בפס ייצור היו מוצאים מן המשוואה, והיה נשאר רק "ניצול" פשוט, אז אולי היה סביר "לנצל" את העז מדי פעם, אם היא לא מתנגדת, ולהרגיש בסדר עם זה בגלל קנה המידה הקטן והאקראי. (תועיל = תואיל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העז מתנגדת? נראה לי שהשאלה אם היא מתנגדת או לא היא חסרת משמעות (לפחות זה מה שטענת נגד איזי, כשהוא טען שהיא (או ליתר דיוק: הפרה) לא מתנגדת). האם את יכולה לדמיין בעיני רוחך רפת שבה תנאי המחיה אינם כמו בפס ייצור? (ותודה על התיקון המועיל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרה שנולדה לרפת וגדלה שם, אני מתארת לעצמי שגם אם התנגדה בנעוריה, עכשיו כבר לא מתנגדת. לכן אני כבר לא מצפה ממנה להתנגד. מספיק לי שהיא גועה במחאה כשלוקחים את העגל, נניח. די מהר התודעה שלה מסתגלת לזה שהיא מכונת ייצור, כמו שבני אדם מסתגלים יחסית מהר לחיים במשטר דיקטטורי או בניסוי פסיכולוגי כלשהו. אבל זה לא אומר שלי נוח עם המצב הזה או שאני חושבת שאם היא לא מתנגדת, זה סבבה. יש הבדל בין המצב הזה לבין עז שגדלה אצלך בחצר. אם היא תתן לך לחלוב אותה זה יהיה מעשה שיעיד על אמון מסוים. אולי לא תתן, מה אני יודעת על עזים. זה רק לשם ההמחשה של מצב שבו אין תנאי פס ייצור. אני לא חותרת להקמת רפת שבה אין תנאי פס ייצור, מהסיבה הפשוטה שאני לא חותרת להקמת כל רפת שהיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שאם לא תחלבי את העז כל יום (פעמיים) תוך חודשיים-שלושה מההמלטה לא יהיה לה חלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה. אז שלא יהיה (כמובן, למה לגדל עז שלא נותנת חלב ולא מתכוונים לשחוט אותה? חיית מחמד. אנא עארף, לא גדלתי בכפר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עז זאת לא חיית מחמד מומלצת (ולא סתם קיים הביטוי ''להוציא את העז''). היא די מסריחה, אוכלת כמעט כל דבר (ניירות, בדים וכד') ומייצרת המון גללים ושתן. ניקוי הדיר היתה אחת מהמטלות המאוסות בפינת החי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להכחיד. שיישארו כמה אקזמפלרים בגני חיות בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא יש לה שימוש לא רע בדילול צמחיה נמוכה בחורש הים-תיכוני והפחתת עוצמת האש במקרה של שריפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, תגובה 574669 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להקים שמורת עזים ביערות הכרמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך תמנעי התרבות לא מבוקרת עד כדי השמדת מיני צמחים מוגנים? בית מטבחיים סמוך או להוסיף לשמורה נמרים ואריות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתה הומנית בחיצי רעל שממית ללא יסורים. (ואז כבר אפשר לבתר ולהגיש במסעדה לצמחונים-מטעמי-מוסר-בלבד, לפחות אלו מהם שהשתכנעו מהלוגיקה כאן). נמרים ואריות, נניח שאנחנו מצליחים להשיב לטבע (נדמה לי שזה אתגר לא פתור, אבל לא בטוח), יביאו אותנו לדילמה שכתבתי בגוף המאמר "פינג פונג צמחונות" (אבל נראה לי שלא הצלחתי לשכנע אף אחד, בטח לא צמחונים, שיש כאן בעיה): אם אנחנו באמת מאמינים שאסור לנו לגרום סבל לפרות, נובע מזה שעלינו גם למנוע ככל יכולתנו סבל לפרות מצד טורפיהן הטבעיים. אלו כמובן תמימים ולא יודעים שהם גורמים סבל, אבל אנחנו יודעים, ובידינו למנוע את הסבל הזה - להמית באופן הומני כנ"ל את הטורפים, ואז לדאוג בעצמנו לויסות אוכלוסית אוכלי העשב באופן הומני. לומר "אם לא אנחנו גרמנו את הסבל אז זה לא ענייננו" זה טמינת ראש בחול - על בני אדם אנחנו לא מחילים טיעון כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקור, לא? נמרים נשמע לי קול. אבל יש לי חברה שהולכת לגור שם לתקופה (ממש ביערות), ואני מעוניינת שהיא תאריך ימים ושנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היטלר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גודוין! (מצטערת, לא יכולתי להתאפק.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בונובו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעוריה? את באמת כתבת נעוריה? אוי ויי, מה יהיה? נעוריה האבודים ונפתולי נפשה של פרתנו נילי! (את מרשה לי להטביל אותה בשם הזה? זה היה פעם שמה של פרה אמיתית) לי אין נסיון עשיר כמו לאיזי, אבל בהמלטה היחידה שהרשו לי לראות את הסוף שלה (כשהייתי בערך בת 7), הפרה געתה לפני ההמלטה. מה היא עשתה אחרי? היא תכננה לאכול את השליה (החברים מספרים שזה מה שהן עושות באופן קבוע, אבל אז, כשהייתי קטנה, אף אחד לא הסכים לענות לי ולהסביר מה זה האיכס הזה), ונדמה לי שהתנהל ויכוח (בשקט, שאני, הילדה, לא אשמע) - האם לאפשר לה לאכול את הנ"ל. ומה היא חשבה על הממל'ה המתוק שנולד לה? האם היא רצתה לשאול אם קר לו או שאולי הוא רוצה פיפי, או אולי לספר לו שהגודש לוחץ בעטינים? לפי ההתנהגות חסרת האחריות שלה - she couldn't care less. מה לעשות, פרה היא לא אישה, אישה היא לא פרה, בעלי חיים הם לא בני אדם ופו הדוב הוא לא ממש דוב. כמובן, ייתכן שהיא לא ייצגה את הפרה הסבירה. אולי היא היתה אמא קרייריסטית אגואיסטית וחסרת לב, מאלה שלגביהן הקשה כבר פעם הנביא ישעיהו (לא ליבוביץ'): "התשכח פרה עולה, מרחם בן-בטנה...?". ייתכן שאצל פרות אחרות זה לגמרי אחרת. לא באתי להגיד שחיות, ובכלל זה גם פרות, אינן מסוגלות לסבול. באתי רק להגיד לך על כל הררי האנתרופומורפיזם בדיון המצחיק הזה: הגם את, ברוטוסה? _________ חשמנית. צמחונית, אבל לא אומרת לאנשים מה לעשות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יהיה, דודה? ממך הייתי מצפה לזהות תנועה קלה של שריר האירוניה כשאת רואה כזו. אולי לא הזזתי מספיק, טעות שלי. אבל סתם כתבת תגובה כזו נחמדה. ועוד הכנסת שם לידות, ושלייה. ביקום מקביל הייתי מזמינה אותך אלי לסעודת שילייה מהלידה של נדבי. ואגב, אני כלל לא כותבת בדיון זה כדי *לשכנע* מישהו (ואני יושבת בנעימים בכל מסעדה שתהיה, ליד חבריי הקרניבורים, ומפרגנת להם את הסטייק) אלא כדי לפרט את עמדתי ולהבהירה גם לעצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום לידות, רק המלטות. המלטה אחת, ליתר דיוק, ושליה פרתית לחלוטין, פרי בטנה של הממלטת. השאר הוא פרי דמיונך. ולא הבנת, דיברתי על האנתרופומורפיזם, וההתרשמות היא לא רק שלי - תגובה 574975, למשל. אז רגע, שאולי אני בכל זאת אצליח להבין משהו - זה לא רק הטרגדיה עם אובדן הנעורים, התודעה הפרתית, האמון העיזי וכל השאר - אלא גם כל מה שכתבת בפתיל הזה - הכל באירוניה (צריך דוגמאות?)? מוזר, לפעמים נדמה שמכירים מישהי ברשת כבר איזה שש-שבע-שמונה שנים, ופתאום מתברר שאוי, איזו טעות, לא היכרות ולא ציפורים. בעצם, העניין הזה כשלעצמו הוא כבר אירוניה מספקת לסופשבוע או שניים. סעודת לוויתן ושור הבר? תכחישי, תכחישי, תסבירי, ת/א/ע/ירי, אבל מה שנחמד זה שתענוגות האיכס האלה מדגדגים לך כבר מזמן, בפתילון עם תגובה 371619 :-] . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על תודעה פרתית. אין לי מושג מה הפרה חושבת אם בכלל, מזמן לא קראתי דקארט. אני חושבת שאחרי לידה היא מתוכנתת הורמונלית לחוש ייסורים (מילה של איזי שאני מאמצת) כאשר מפרידים אותה מהעגל, ועובדה שהיא מגיבה בהתאם. אני חושבת שזה לא מוסרי לעשות את ההפרדה הזו כדי להמשיך לחלוב את הפרה חודשים ושנים. את כל אלה כבר כתבתי, ואני לא חושבת שמכאן נובע שיש לפרה תודעה מפותחת כלשהי. איפה כתבתי שאיכפת לי מאובדן נעוריה? התכוונתי שמן הסתם ניסתה להתנגד בראשית חייה ברפת, וכשראתה שאין לה סיכוי השלימה עם מצבה. זה יכול לקרות גם באינטליגנציה נמוכה מאוד מאוד, ואולי גם אצל חיפושיות, מי יודע. אם הפרה מבכה את עברה או חולמת לדמות לג'ולייטה מסינה כשתגדל, זו בעיה שלה. אני לא פה כדי לסייע לה להגיע למדרגה רוחנית גבוהה יותר ולקבל תקשורים מישות כלשהי שינחו אותה להפוך למאמנת אישית - מותר להפליג גם כאן בביטויים צבעוניים או שמא תחשבי שוב שאני רצינית?. אבל הייתי שמחה להפחית את כמות הכאב והייסורים המכוונים והשיטתיים *שבני אדם גורמים*1 לה, ללא צורך חיוני. נדמה לי שגם את וגם צפריר קוראים דברים שאתם רוצים לקרוא ומגיבים לאנשי קש. נדמה לי גם שאת לא מכירה אותי כלל, למרות שחיי ומעלליי גלויים באינטרנט לאורכה ולרוחבה (ודאי יותר מאלה שלך). 1 דובר פה הרבה על סבל החיות, לא דובר על צד התודעה של בני האדם בגרימת הסבל הזה. אני מניחה ששוחט למשל פיתח איזה מנגנון שמאפשר לו לשכוח את עבודתו כשהוא מגיע הביתה ומתקלח. בדומה לרופא מנתח או פתולוג. אבל יש בכל זאת איזה הבדל ביניהם. וצייד פרוות, נניח, או מפטם אווזים, איזה מנגנונים הם צריכים לאמץ כדי לעסוק בזה? אני מניחה שקל במקרים כאלה להמשיל את בע"ח לחיטה או לתירס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |