בתשובה לטווידלדי, 04/07/11 10:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבתי שאולי יש קבוצות שלא מזן הכמה-קילומטרים-נעשה-עכשיו, אבל להערכתי ככל שנכנסים לעומק התחביב ומשקיעים יותר משאבים יהיה קשה לאתר כאלה. זה לא עניין של מסלול, זה עניין מנטלי. זה סיוט לעלות עליה בקצב איטי מדי (של רוכב אחר) וכיף להרביץ בירידות ולדלג עם גלגלים באוויר ולנהל את הכידון והפדלים וההילוך הנכון וזה הופך למאמץ ואתגר טכני שמייצר חומרים נעמימים במוח. כמו שציינה מאיה מעלי תגובה 574520 מה שמאפיין את העניין הוא הניכור מהטבע והסביבה הטבעית (שקשור בניכור מהנוף הפנימי). בעיני השאלה האמיתית שעומדת כאן לדיון- מדוע בכלל לצאת לטבע ? אפשר לערב מאמץ עם אתגרים טכניים, לשפר גרפים ולהעסיק את האגו או כושר לב ריאה...בכל חדר כושר. אנשים יוצאים לטבע בכלל מה שחי שם בחוץ. אם אתה בקשב לדברים אחרים או בקצב שלא מאפשר קשב- אתה לא בטבע, אתה במשהו אחר. ובמילים אחרות, בקצב הרבה יותר איטי אפשר להתחבר טוב יותר ולקבל הרבה יותר טבע- הרבה יותר מדבר, או צל עצים או מעיין קסום או פרח בגובה של 20 מ"מ שמבצבץ מתחת לאבן לצידי השביל. נ.ב מצחיק שזה יוצא דווקא בתגובה לדברים שלך, דווקא נראה לי שאתה מהסוג שיודע ונהנה מטבע, אחרת לא היית אוהב ללכת ברגל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתכל'ס, מימי לא רכבתי עם קבוצה. מארגן חבר-שניים אד-הוק, ויוצא לטייל. בעיני, אלו פשוט שתי דרכים, ובשתיהן אפשר להתחבר לטבע. שבילי אופניים הם לרוב מקומות בהם לא ארצה יותר מדי ללכת ברגל - למשל, 15 ק"מ על דרך עפר ברגל הם לרוב מעצבנים מאוד, על אופניים הם יכולים להיות כיף גדול. מי שמשתדל להפוך את הכל רק למאמץ טכני משול למי שרץ כל הדרך: כן, זה אפשר, אבל לא חבל? כמובן, יש מסלולים שאם כבר נסעת בהם כמה פעמים, אז גם המאמץ הוא חלק מהכיף; אבל בעיני אופניים לא מחייבים כלל ניתוק מהטבע. התחושה מרכיבה מהירה במורד דרך עפר שונה מהתחושה שבהליכתו, אבל לשתי התחושות יש מקום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |