בתשובה ליונה מאובקת, 03/07/11 22:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתור מי שאוהב ללכת ברגל ואפילו כתב איזה מדריך למטיילים (http://shvilisrael.myfastforum.org/sutra4869.php, וגם http://www.haolam.co.il/store/book.asp?isbn=00800003...), אני נאלץ לחלוק. אני חושש שהתחלת מרכיבה קשה מדי. בתור התחלה, רכיבה לילית היא רכיבה למתקדמים; היא כמו טיולי ירח ברגל (ובאמת, אני מעדיף לרכב בלילות ירח). לא משהו שעושים בלי נסיון קודם, אבל ברגע שיש, בהחלט אפשר ליהנות ממנו. שנית, נראה שיצאת עם חבורת רוכבים מזן הכמה-קילומטרים-נעשה-עכשיו. יש הרבה כאלה, אבל מי שרוצה *לטייל* יכול למצוא בקלות מסלולים שאפשר לנסוע בהם בצורה רגועה יותר. לא צריך קצב הליכה, אבל בהחלט גם לא צריך להתמקד בנקודת האור לפני הכידון. כנ"ל לגבי המאמץ. כשאני יוצא לטייל לבד, קורה לי לפעמים שאני עובר 30 ק"מ פלוס ביום (אני הולך מהר. קורה). אבל אם אני יוצא עם אנשים שלא הולכים מהר כמוני, אם אלך בקצב הרגיל שלי, זו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותם (למנחם מרקוס יש סיפור משעשע על העניין בספר שלו על 'מסלולי אתגר ונוסטלגיה'). לצאת לטיול יוצאים אחרי תיאום ציפיות - אחרת יקרה מה שקרה לך, או שמישהו יידבק לקרלוס גולדברג שרץ את כל שביל ישראל ויתפלא על זה שהוא יוצא משם חסר נשימה ומותש להחריד. ולבסוף, אכן הטרטורים הגליים מעצבנים מאוד, אבל כיוון של המשכך האחורי (ולי אין, יש לי כיסא בולם וגם הוא עובד לא רע) יכול להיפטר מרובם ולהפוך את הנסיעה לנסבלת ואפילו למהנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי שאולי יש קבוצות שלא מזן הכמה-קילומטרים-נעשה-עכשיו, אבל להערכתי ככל שנכנסים לעומק התחביב ומשקיעים יותר משאבים יהיה קשה לאתר כאלה. זה לא עניין של מסלול, זה עניין מנטלי. זה סיוט לעלות עליה בקצב איטי מדי (של רוכב אחר) וכיף להרביץ בירידות ולדלג עם גלגלים באוויר ולנהל את הכידון והפדלים וההילוך הנכון וזה הופך למאמץ ואתגר טכני שמייצר חומרים נעמימים במוח. כמו שציינה מאיה מעלי תגובה 574520 מה שמאפיין את העניין הוא הניכור מהטבע והסביבה הטבעית (שקשור בניכור מהנוף הפנימי). בעיני השאלה האמיתית שעומדת כאן לדיון- מדוע בכלל לצאת לטבע ? אפשר לערב מאמץ עם אתגרים טכניים, לשפר גרפים ולהעסיק את האגו או כושר לב ריאה...בכל חדר כושר. אנשים יוצאים לטבע בכלל מה שחי שם בחוץ. אם אתה בקשב לדברים אחרים או בקצב שלא מאפשר קשב- אתה לא בטבע, אתה במשהו אחר. ובמילים אחרות, בקצב הרבה יותר איטי אפשר להתחבר טוב יותר ולקבל הרבה יותר טבע- הרבה יותר מדבר, או צל עצים או מעיין קסום או פרח בגובה של 20 מ"מ שמבצבץ מתחת לאבן לצידי השביל. נ.ב מצחיק שזה יוצא דווקא בתגובה לדברים שלך, דווקא נראה לי שאתה מהסוג שיודע ונהנה מטבע, אחרת לא היית אוהב ללכת ברגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתכל'ס, מימי לא רכבתי עם קבוצה. מארגן חבר-שניים אד-הוק, ויוצא לטייל. בעיני, אלו פשוט שתי דרכים, ובשתיהן אפשר להתחבר לטבע. שבילי אופניים הם לרוב מקומות בהם לא ארצה יותר מדי ללכת ברגל - למשל, 15 ק"מ על דרך עפר ברגל הם לרוב מעצבנים מאוד, על אופניים הם יכולים להיות כיף גדול. מי שמשתדל להפוך את הכל רק למאמץ טכני משול למי שרץ כל הדרך: כן, זה אפשר, אבל לא חבל? כמובן, יש מסלולים שאם כבר נסעת בהם כמה פעמים, אז גם המאמץ הוא חלק מהכיף; אבל בעיני אופניים לא מחייבים כלל ניתוק מהטבע. התחושה מרכיבה מהירה במורד דרך עפר שונה מהתחושה שבהליכתו, אבל לשתי התחושות יש מקום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |