בתשובה לדב אנשלוביץ, 08/06/00 1:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הערה קטנה על שימוש ערבי בנשק גרעיני: במלחמת המפרץ נהנינו ממתנותיו של סדאם חוסיין, ששלח לנו בטובו טילים קונבנציונאליים. אם לסדאם היתה פצצת אטום, מה היה קורה? אני סבור, שכל עוד מדובר בפצצת ביקוע, אין לנו ממה לחשוש. סדאם לא שלח טילים על ירושלים: זה היה מקומם עליו את כל העולם המונותאיסטי. באותו אופן, אף שליט ערבי לא יעז לשלוח טיל עם ראש נפץ גרעיני (בטכנולוגית ביקוע) כי ההשלכות לא יתרכזו לאזורים עם ישוב יהודים. ירושליים תסבול מנשורת רדיואקטיבית - ולזה אף מנהיג ערבי לא ירצה להיות אחראי. יש שיטה אפילו בטירוף הגדול ביותר. והשיטה לא תתן לירושלים להפגע. הסיפור שונה, כמובן, כשלתמונה נכנס נשק גרעיני טקטי (פצצות מימן קטנות). פצצה כזו תוכל להשמיד את תל אביב בלי השפעות סביבתיות ארוכות טווח. אבל נשק כזה מאוד מסובך לייצר, וזה מצריך מחשבי על. זו טכנולוגיה שאפשר בקלות יחסית למנוע את הפצתה (בעשורים הקרובים, לפחות). לסיכום: 1. אין סיכוי שמנהיג ערבי יפיל פצצת ביקוע על ישראל. 2. פצצות טקטיות הן סיפור אחר לגמרי. הן לא יהיו בזירה עוד הרבה שנים, וכשיכנסו לזירה, הן כבר לא בגדר "נשק יום הדין". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עומר, ברשותך, אני לא מסכים. קודם כל, בהחלט סביר שמנהיג ערבי יפיל פצצת ביקוע (או כימית, לא באמת משנה) על ישראל, כולל ירושלים, מהסיבה הפשוטה שלטירוף אין מטודיקה וזו סתם יהירות להגיד שאין סיכוי. העולם מלא בהמון פאשלות שלא היה סיכוי ועובדה. גם את רבין לא היה סיכוי שירצחו. ואין קשר בין האלגוריות, אבל מבחינה לוגית הכל אפשרי. גם לבקע את ירושלים, כמו גם לרצוח את כל המשפחה שלך. סאדם לא באמת יציב, ואם ברירת שמשון ערוכה למצב של תמות נפשי (מה שבמאמת נכון), אז כל מנהיג ערבי שירגיש שהשטיח בורח לו מתחת לנעליים הצבאיות יעדיף לעלות לאללה עם עוד כמה מיליוני ישראלים. ובהקשר לפצצות טקטיות, גם לא נכון, לדעתי. האיום בכלים טקטים הוא איום סופני למזרח התיכון, משום שישראל לא תוכל להתמודד, כדוגמה, עם מחיקתה של תל אביב מהמפה, מה שאומר שתיהיה פעולת תגמול גרעינית (לא משנה כמה מבוקרת) מה שאומר שיהיה בומרנג ואז המזרח התיכון יבעיר לאמריקאים את כל הנפט שהם חולמים עליו. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעבור מאסטרטגיה של קפאון קר למצב של לוחמה טקטית מהסיבה שישראל אינה ארה"ב. ארצות הברית יכלה להגיע לרמת השמדה של כדי 60 אחוז ועדיין לשרוד את בריה"מ - מספיק שמחר ימחק חצי מהצפון והלכה כל המדינה, שלא לדבר על המזרח התיכון. ישראל צריכה פוטנציאל גרעיני (על כל הסיכונים של להיות בעלת פוטנציאל שכזה) על מנת להגיע למצב של הרתעה אקטיבית, כלומר לי יש ולך אין. עם הזמן השתנתה הדיאגנוסטיקה, מאוחר מדי, והגיעו לכלל החלטה שלא ניתן למנוע מהערבים לנצח להשיג את את נשק יום הדין (או גרסאות שלו). כמה מדענים גרמנים כבר אפשר להוריד בלי שאף אחד ישמע על זה. אי לכך עוברים להרתעה פאסיבית, קרי יש לי, יש לך, ושקט. לא עושים כלום. זה נכון ויפה למנהיגים שהשפיות איתם, אבל ברגע שיגיע מנהיג ערבי (או ישראלי, לא משנה) לא מאוזן, היחידה שיכולה להפסיד זו ישראל, כי הם יכולים לספוג ואנחנו לא. לא קשור למצב העורף - קשור לתנאי השרדות. ועם כל הכבוד לצוותים של ב"ש, עדיף לחיות מאשר למות בנקמה. לא הסטייל שלנו. בהקשר לכשירות המתקן, אמת ויציב, צודק הכותב. בקשר למנהיג לא שפוי, אז באמת שלא צריך לדאוג לאטום. כשיעלה מנהיג לא שפוי אז הוא יוכל למחוק את השכנות גם בלי פצצות אטום, וזה לא מה שידאיג את הבוחר הישראלי. הקורליזציה לרייגן מוטעת ביסודה. ההסטוריה מעוותת את הדברים. הוא היה מאמין הדוק עם המון שטויות בראש, אבל היו מספיק מנגנוני פיקוח גם עליו. זה שהקופסה הולכת איתו זה לא אומר שהוא יכול לעשות באמת מה שהוא רוצה. לסיכום, ישראל הייתה ועדיין חייבת במטרית הרתעה (גם אם היא בלי סוללות), לא משנה מה, לפחות עד ליובל הבא, וכל מי שחושב שזה מיותר אז שיחשוב. עדיף חשיבה מוטעת על מציאות כואבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח ש "מחשב העל" שהיה בזמנו בלוס אלמוס, ושבעזרתו פיתחו את פצצות הגרעין הראשונות, היה מכונה מאד מרשימה, שתפסה, אולי, אולם שלם, המון נוריות ציוריות הבהבו בו, סרטים מגנטיים עברו דרך קוראים ענקיים שהשמיעו תוך כדי פעולה רעשים מופלאים, בגלל משאבות הואקום שיצרו ואקום בתוך מסלולי הסרטים. "מכונות הכביסה" שלתוכם הכניסו דיסקים ענקיים עדיין לא היו כנראה בשימוש. היה צריך רק להסתכל ולהתפעל. . . המחשב הביתי הראשון שרכשתי לפני כעשר שנים, (XT 4 מגה הרץ ובטורבו 7 מגה הרץ עם דיסק קשיח שהכיל 40 מגה ביט זיכרון), אילו היה פגש את מחשב העל ההוא, היה בודאי עושה במכנסיים מרוב צחוק. כל כך הרבה הו והה שמוציאים לבסוף יכולת חישוב מבחינת מהירות גודל זיכרון וכו', קטנה ממנו הקטן והבלתי מרשים, בכמה סדרי גודל. . . המחשב הביתי שבו אני כותב דברים אלה הוא מחשב ישן (משום שמטבעי אני שמרן בעניינים אלה, ואיני ממהר להחליף כל עוד הקיים מתאים לצרכיי.): מעבד פנטיום 133 מגה הרץ 32 מגה זיכרון ודיסק קשיח בגודל 4 ג'יגה. בעבודה, לעומת זה, יש על שולחני מחשב חדש יותר כ 500 מגה הרץ, עם זיכרון 128 מגה. מחשב זה (זה שבעבודה) שמחירו כיום, אם איני טועה כששת אלפים שקל, מסוגל לעמוד במטלות כאלה שמפתחי המחשב של לוס אלמוס היו בודאי חושבים שביצועים כאלה אינם אפשריים אפילו בחלום. (ישנן עדויות על תחזיות של אנשים מאד חכמים, שטעו בעניין הזה ממש בגדול.) כדי להדגים את יכולת החישוב של המחשב הזה אביא דוגמה אחת: ישנן היום תכניות עזר למהנדסים, לחישוב חוזק בחלקים מכניים שעובדות בשיטה נומרית שנקראת "אלמנטים סופיים". בשיטה זו מתרגמים את הבעיה למערכת של משואות לינאריות ופותרים אותה. ישנן בעיות כאלה שדורשות יצירת מיליון משואות עם מיליון נעלמים. ראיתי במו עיני איך מחשב מסוג זה שהזכרתי, פותר בעיה כזאת בערך בשעה. (אילו היו מצליחים להתגבר על בעיות הזיכרון במחשב העל של לוס אלמוס ומתחילים בשנות הארבעים להריץ את הבעיה , הוא לא היה גומר את החישוב כנראה עוד שנים רבות מהיום . . .) ייתכן ולרוב הקוראים הדברים האלה אינם אומרים הרבה, אך כמי שכבר שנים רבות נעזר במחשב לעבודתו עוד מלפני עידן המחשבים הביתיים, וזוכר את התפתחות הנושא הזה, איני יכול שלא להתפעל מההתפתחות האדירה. ממש קשה להאמין שדברים כאלה אפשריים, ובהשקעה כל כך קטנה. ועכשיו, לאחר הקדמה זו, ברצוני לעבור לטענתך שכדי לפתח סוג מסוים של נשק יש צורך ב "מחשבי על". ממש הצחקת אותי. זה נכון שעד היום ממשלת ארצות הברית מונעת ע"י חקיקה מכירת מחשבי על מבלי להבטיח שהשימוש בהם לא יהיה לצרכים מסוימים. אבל לאור המצב כפי שתיארתי, כשרוב המחשבים מיוצרים במדינות המזרח הרחוק, העניין הזה ממש מטופש, ואני מניח שהוא ייפול מתי שהוא. כאשר המעצמות פתחו את האמצעים שהזכרת היו בידיהם מחשבים שהיו אמנם אז "מחשבי על" אך בכל זאת היו חלשים בהרבה מהמחשב הפשוט והרגיל שהזכרתי. לכן, אין לי ספק שאין בעיה כזאת בכלל. ולבסוף, דברתי רק על נושא מחשב העל, אך אי אפשר להסיק מכך שאני מסכים עם יתר דבריך. העניין זה בלבד גרם לי לכתוב מאמר ארוך, וזה מספיק לי בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם תגובה ארוכה, אך לוקה בכמה וכמה חסרים: ראשית, מושג מחשבי העל אינו נחלת העל שהשתמרה הודות לאיזו גחמה טכנולוגית ביזארית, גם היום ישנם מחשבים שתופסים אולמות שלמים ושכוח החישוב שלהם נמצא בכמה וכמה סדרי גודל מעל המחשב שנמצא על שולחן העבודה שלך; השימושים העיקריים במחשבים אלו הם תעשיתיים (חישוב תגובות כימיות בשילובים שונים של חומרים והשפעתם על תהליכים בגוף האדם - תעשיית הרפואה בעיקר), צבאיים (יצירת מודלים פיזיקליים שלמים של כלי נשק, בעיקר של פצצות אטום ומימן), אזרחיים (מודלי חיזוי מזג אוויר, לדוגמה) ומדעיים (שונים. שנית, תפוצתן של מחשבים אלו (רובם מתוצרת חברת IBM, חלקם מתוצרת Cray), הינה מוגבלת *מאוד* ונאכפת בצורה קפדנית ביותר בידי ארה"ב. ולא, הם אינם מיוצרים בארצות המזרח הרחוק מן הסיבה הפשוטה שהם אינם מיוצרים על גבי פס-ייצור, אלא באופן פרטני לכל קנייה, ואתה יכול לסמוך על הפדנטיות הקלוויניסטית האמריקאית שחיברה מספיק חוקים, חוקי-עזר ותקנות ע"מ להבטיח שמספר הפרצות בתהליך הייצור שלהם יהיה מינימלי ביותר. שלישית, אינני יודע מה סדר גודל החישוביות של הבעייה שהזכרת, אך אני מבטיח לך כי מחשבים אלו פועלים בספירה שונה לגמרי מבחינה זו(וזאת מבלי לפרט בנוגע לחישוב קוונטי, חישוב מקבילי על פני רשתות ורשתות ניורונים [רשתות AI]), וכי למטרות חישוב כגון הדמייה של פיצוץ גרעיני אין במחשב הביתי (נכון להיום) כוח חישוב המתקרב למינימום הנחוץ ע"מ לסיים את הבעייה בפרק זמן סביר. אם אני לא טועה, בישראל ישנו מחשב על במכון וויצמן שמשמש את החוקרים שם למטרות הדמייה של תהליכים כימיים ופיזיקליים, אם יש למישהו מידע נוסף בעניין - אשמח לקבלו. קישור - רשימת 500 מחשבי העל החזקים ביותר גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחשבי העל שקיבלה ישראל (2 של IBM עד כמה שידוע לי) נמצאים במרכז החישובים הבין אונברסיטאי שנימצא באוניברסיטת ת"א. אחד התנאים לקבלת המחשבים הללו היה הסכמה לפיקוח על השימוש בהם, על מנת להבטיח שלא נשתמש בהם לצורך פיתוח נשק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טענתי שמחשב על של היום דומה בביצועיו למחשב ביתי של היום. בכל דור ודור יש כל מיני מחשבים. תגובתי התייחסה לדבריו של עומר מוצפי. הוא טען שבשביל לפתח פצצות מימן צריך "מחשב על." האם אתה יודע מתי פיתח טלר את פצצת המימן הראשונה ? האם היו לו ולצוותו אז "מחשבי על" חזקים יותר מהמחשב הביתי הרגיל שבביתנו ? אם תשיב בחיוב, אומר שאינך יודע מה אתה שח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש מכיר את הטכנולוגיה המשמשת לבניית פצצות אבל עד כמה שידוע לי רק בשנות השמונים הופיעו פצצות הנויטרון ופצצות ביקוע ''קטנות'' (על פצצות מימן קטנות לא שמעתי, לפי מה שאני יודע הנפץ של פצצת מימן הוא פצצת ביקוע כל שבאמת קשה לי לחשוב על פצצת מימן קטנה). שוב יכול מאוד להיות שאני טועה ואם מישהו יודע אחרת אשמח מאוד אם הוא יתקן אותי או יפנה אותי למקור אמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך הייתה צריכה להיות מופנה לעומר מוצפי. הוא דיבר על פצצות מימן , שהראשונה שבהן פותחה בראשית שנות החמישים כשטכנולוגית המחשבים הייתה בנויה על מנורות רדיו. . . גם אם טעה והתכוון לפצצות נויטרון שהנזק שלהם נגרם באמצעות קרינה בלבד, ושפותחו מאוחר יותר, טענתי עדיין בעינה: התפתחות טכנולוגית המחשבים היא כה מהירה שגם מחשבי העל שפעלו בזמן הפיתוח של הפצצות האלה נפלו בחוזקם מהמחשבים הביתיים של היום, ולכן השגת כח חישוב לא צריכה להוות היום בעיה. ואולי עוד הערה לגלעד. מחשבים גדולים פיזית אינם בהכרח מהירים יותר. הקפיצה הגדולה בביצועי המחשבים באה דווקא כתוצאה מטכנולוגיות מזעור שמאפשרות מהירות גבוהה יותר. ועוד משהו. הייתה תקופה שבה האמריקאים הגבילו גם את מכירתן של תחנות עבודה מתוצרת אמריקאית מסוג sun משום שהם נוכחו שמחשבים אלה מגיעים לביצועים שאותם הם רוצים למנוע מאחרים. אבל לנוכח הופעת התואמים מהמזרח הרחוק שאף עלו בביצועיהם , הסירו האמריקאים מחוסר ברירה את המגבלות האלה. הדבר הזה היה לפני כארבע שנים. המחשבים הביתיים של היום עולים בהרבה על תחנות העבודה האלה של אז, ואין עליהם שום מגבלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש כמה "מחשבי על" מודרניים באוניברסיטה העברית. פרופסורים מהחוג למחשבים הצליחו לבנות אותם ע"י שרשור של כמה עשרות פנטיומים. זו עדיין לא טכנולוגיה טריוויאלית, וקשה לי להאמין שמישהו מאוניברסיטת בגדאד יצליח לעשות את זה בזמן הקרוב. 2. מחשב על, ואפילו מהדור הישן, כמעט תמיד חזק יותר (בסדרי גודל!) ממחשב ביתי - מהסיבה הפשוטה שהוא עובד בחישוב מקבילי. 3. הטכנולוגיה של פצצות נוייטרון אינה טריוויאלית. היא דורשת הרבה ידע והרבה כח חישוב. יכול להיות שאפשר להסתפק בפלטפורמות של SUN. עדיין, יקח שנים לפני שפצצות כאלה יגיעו לזירה. זה יקרה שנים אחרי שפצצות ביקוע יגיעו לאיזור. 4. אני כן רוצה לעורר שאלה אסטרטגית: האם אין הבדל בין בצצות ביקוע לפצצות נוייטרון? אני לא חושב שמדינת ישראל תיעלם אם תיפול פצצת נויטרון על תל אביב. מדינת ישראל כן עשויה להיעלם (יחד עם הפלשתינאים, ואולי עוד כמה אומות) אם פצצת ביקוע גדולה תיפול באיזור. איך נתמודד עם ההשלכות הסביבתיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטכניון הוקם מחשב שמאפשר חישוב על ע"י ריבוי מעבדים - פרוייקט Millipede. הכי משעשע היה לראות על הדלת של המרצה האחראי - דר. אסף שוסטר דואל מאירן(!!!) המביע התעניינות ומבקש פרטים נוספים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסביבות שנת 1970 יצא אדם בשם MOORE עם המשפט הנבואי הבא: "מהירות המחשבים תכפיל את עצמה כל 18 חודש." התחזית שלו התבססה על הערכת יכולת המיזעור של רכיבים אלקטרוניים. מהירות "האלקטרונים" במעגלי המחשב היא קבועה (כמחצית ממהירות האור), והדרך שבה שוכללו המעבדים הייתה ייצורם קטנים יותר ויותר, כדי להקטין את הדרך בה יעברו ה "אלקטרונים". התחזית הזאת התאמתה בצורה מדהימה והחוק של מור היה תקף מאז שיצא ועד היום. המשמעות היא שמעבד של היום מהיר פי 2 בחזקת (30/1.5) מהמעבד של אז. כלומר פי 1048578 (למעלה ממיליון). במחשבי העל המעבדים עצמם אינם שונים במהירות העיבוד בהרבה מהמעבד הסטנדרטי (יש שם דרישה לפחות פעולות, מה שמאפשר האצה קטנה של החישוב), אך נוספים לכך שתי טכנולוגיות: עיבוד מקבילי וריבוי מעבדים (זה לא אותו דבר). העיבוד המקבילי מעלה את המהירות בערך פי שניים, ובעצם העוצמה הרבה מושגת ע"י ריבוי מעבדים, אבל השימוש בטכניקה זו הוא אפשרי רק אם אופי הבעיה שנפתרת הוא מקבילי, כלומר שניתן לחלקה כך שהחלקים אינם תלויים זה בזה, ולפתור את חלקיה, במקביל. הטכניקה שעליה ספרת על חיבור כמה מחשבים במקביל ידועה אף היא. ידוע שפתרון הגניום האנושי נעשה ע"י חיבור דרך האינטרנט של עשרות אלפים מחשבים של משתתפים שנידבו את מחשביהם שנוצלו בזמן מת, ובטכניקה זו הצליחו לקבל יכולת חישוב גדולה משל מחשב מקבילי. אבל די להביט שוב במספר 1048578 שצוין למעלה כדי להבין במה מדובר. טלר פיתח את פצצת המימן הראשונה בשנת 1953 כעשרים שנה קודם, לפני עידן הטרנזיסטורים. המחשב שעמד לרשותו נבנה בטכנולוגיות של מנורות רדיו שגרמו לכך שהמעבדים היו ענקיים בגודלם הפיזי (ולכן איטיים). איפה המחשב שלו ואיפה המחשב שעל שולחני. ולבסוף אני מציע שלא תזלזל ב "מישהו בבגדד". העיראקים הוציאו כבר מדענים בעלי שיעור קומה רב. הטכנולוגיה של חיבור מחשבים במקביל, כמו שספרת נעשה באוניברסיטת ת"א, אינה כל כך מסובכת. האמן לי. לא זה יהיה הדבר שיעכב אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פצצת מימן שתפוצץ במרכז גוש דן, תשמיד את רוב ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית וגם חלקים נכבדים מסוריה ולבנון. כל זה בלי לקחת בחשבון את ההשפעות הגיאולוגיות של הפיצוץ על השבר הסורי אפריקאי וההשפעה של פיצוץ בסדר גודל כזה על הים התיכון (שיטפונות ביון ומצריים ושינויים אקלימיים בכל האזור). בקיצור, אין מה לחשוש שמישהו ינסה להפעיל פצצה כזו פה מכיוון שהוא יעלה השמיימה כמה מבעלות בריתו ביחד עם אויביו, ויגרום גם לעצמו נזק לא מבוטל. פצצות גרעין טקטיות ופצצות נויטרון הן הסכנה העיקרית ועד כמה שזה ישמע לך מוזר כדי לפתח אותן יש צורך במחשבי על. עד כמה שידוע לי לא דיברו על פצצות כאילו עד תחילת שנות השמונים ולא פיתחו כאילו על ידי מחשבים מבוססי שפופרות ואקום. מחשבי הפי סי והאפלים שהיו בראשית שנות השמונים הכילו מעבדים במהירות של מגה הרץ אחד (סדר גודל) כיום מדברים על מעבדים של גיגה הרץ שזה בערך פי 1000. לכאורה מדובר בגידול של פי אלף בכוח החישוב אבל זה לא מדויק. מחשב הפנטיום-2 400 שיש לי בעבודה לא עובד פי שתיים יותר מהר מהפנטיום 200 שיש לי בבית. ישנם פרמטרים נוספים שמגבילים את הפעילות של המחשב כגון מהירות מזיכרון ולוח האם (שאמנם גדלים אבל בקצב איטי בהרבה). בנוסף כאשר מנסים להריץ בצורה טורית אלגוריתמים בעלי אופי מקבילי, נוצר מצב שחלק ניכר ממשאבי המחשב הולך לניהול הפתרון ולא לחישובים עצמם. ע"י הוספת מעבד שני אתה מקטין בצורה משמעותית גם את מספר הגישות לזיכרון וגודל מבני הנתונים שלך ובעצם מקטין את מהירות החישוב לא פי 2 אלא פי 4 לפחות. ישנה תורה שלמה בנושא עיבוד מקבילי שאני לא ממש מכיר שלפיה במקרים מסוימים ניתן להגיע לשיפור אקספוננציאלי במהירות החישוב על ידי תוספת מספר גדול של מעבדים (בבעיות מסוימות תוך שימוש באלגוריתמים מסוימים. אני אומר את זה מידע כללי, אין לי מושג איך מוכיחים את מה שאמרתי, באילו בעיות מדובר ומהם האלגוריתמים הללו אבל נרשמתי השבוע לתואר שני במדעי המחשב ובטח תוך שנה שנתיים אני אדע יותר). בכל אופן עבודה של מחשב בעל מספר עשרות מעבדים תוך שימוש באלגוריתמים מתאימים עשוי לאפשר פתרון בעיות שלא ניתן לפתור בצורה טורית בכלל. שימוש בהרבה מחשבים במקביל לא מתאים לכל הבעיות הדורשות חישוב מקבילי אלא מתאים יותר לבעיות גדולות שבהן חישוב מקבילי עוזר אבל הוא לא הכרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירך דורון, פקחי האו''ם שביקרו בעירק הופתעו לגלות שהעירקים בחרו דווקא את מסלול ''לוס-אלמוס'' - פצצות גרעיניות קטנות בנוסח הירושימה ונגסאקי שפותחו כמובן ללא חישוב על בשנות הארבעים. פצצות כאלו יכולות בהחלט לגרום למאות אלפי הרוגים אם היו מושלכות על האיזור שבין חדרה לגדרה. הנזק הסביבתי לעומת זאת היה ''נסבל'' (עד כמה שניתן לקרא לתועבה שכזו נסבלת). ולראיה, מרכז העיר הישן של הירושימה נגיש למבקרים. כמובן נשאלת השאלה האם בכלל מישהו (משני הצדדים) בכלל מתכוון להשתמש בנשק גרעיני אי פעם בכל סוג של נסיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. בלהיטותי להצביע על הצורך באמצעים מיוחדים לצורך פיתוח נשק בלתי קונבנציונאלי נורא ביותר, התעלמתי מהעובדה שניתן באמצעים פחותים בהרבה ליצר נשק שמבחינה אבסולוטית הוא קצת פחות נורא, אבל עבורנו אין הבדל משמעותי בין השניים. זה מזכיר את הסיפור על העט שנאסא פיתחו בהשקעה של מיליונים כדי שאסטרונאוטים יוכלו לכתוב בחוסר כבידה בעוד שהרוסים השתמשו בעיפרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שיש יתרון לעט על עיפרון בחלל. העפרון מורכב כידוע מגרפיט (ולא מ''עופרת''). הגרפיט הוא מוליך חשמל מצויין - משתמשים בו למשל כדי להעביר זרם למכשירים מסתובבים דרך מעין ''מברשות''. הסכנה בחללית היא שפרורי גרפיט יחדרו לתוך מעגלים חשמליים ויגרמו לקצרים. כמובן שאפשר לעטוף את הכל בפלסטיק נצמד אבל זה כבר מתחיל להראות יותר מדי כמו מכונת ''רוב גולדברג'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הצבא עבדתי קצת בתור טכנאי שירות בכבלים ובאמת שמתי לב שברוב הבתים של עולים חדשים מחבר המדינות, השטים עטופים בנילונים ניצמדים, או מנוילנים בסיגנון צבאי. אולי זה קשור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל רעיונית, מרגע ש''נפל האסימון'' שלא צריך עט מיוחד אלא רעיון העיפרון מספיק, אפשר להשתמש גם ב''קריולה'' לצורך העניין. למיטב ידיעתי, הצבעים של ''קריולה'' אינם מבוססי גרפיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיום גם רוב העפרונות אינם מכילים גרפיט אלא חומרים סינטטיים הרבה יותר זולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאפשר לכתוב בחלל גם עם עט כדורי רגיל: http://www.esa.int/export/esaCP/SEM9YN7O0MD_index_0.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוגי בעיות שבהן מרכיב ה "טחינה" (חישובים במספרים עשרוניים) הוא הדומיננטי מהירות החישוב גדולה ביותר מיחס המגהרצים משום שבנוסף לקצב השעון הוכנסו גם שכלולים נוספים. אני עצמי קראתי עבודת השוואה שנעשתה ע"י הרצת מגוון בעיות, שמאמתת את דבריי. הידע הכללי שיש לך בנושאי מחשבי על אינו נכון. בדרך כלל רבוי המעבדים אינו מכפיל את מהירות החישוב כמספר המעבדים אלא מעלה אותו למספר קטן יותר מהיחס הזה. אני ראיתי מחשבים עם שמונה מעבדים, אבל מעולם לא ראיתי ששמונת המעבדים הצליחו להאיץ את המהירות פי שמונה. מה שראיתי הוא מספר כמו ארבע. ומה המסקנה שלך ? איזה מחשבי על היו בתחילת שנות השמונים ? האם התקרבו בכלל למהירות מעבד אחד מהדור שלנו ? זו טענה אבסורדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזו מערכת הפעלה השתמשו באותו מחשב בעל 8 המעבדים? מערכת ה NT מסוגלת לעבוד עם מספר מעבדים אבל היא לא בנויה כדי לנצל את מלוא הכוח שלהם. באתר הבית של חברת crey מספרים על ה crey 1 שהוצב בלוס אלמוס ב 76 הוא פעל בקצב של 160 mflops (160 מיליון חישובים בשניה). ב 85 הם הציבו באתר את מחשב העל הראשון שלהם (crey 2) שהגיע לביצועים של פי 10 מהראשון כלומר כ 1.6 gflops. כדי למצוא איזושהי הקבלה בין ה MHz של ה P.C לmflops של מחשבי העל נבצע את החישוב הבא: אני לא יודע בודאות כמה cycles יש בחישוב אחד במעבד פנטיום אבל אם אין שינוי ארכיטקטורה מהפכני מאוד מה 486 (וסביר להניח שאין) אז מדובר ב 4 cycles לפקודת מכונה ונניח שפקודה אחת לחישוב ( הנחה לא מעשית אבל נגיד ש..) כלומר אם יש לך מחשב פנטיום של MHz800 הוא יבצע כמאתיים מיליון חישובים בשניה אם תוסיף לחישוב את העובדות שבמחשב כזה מבוזבז זמן רב בהעברת הנתונים דרך רשת תקשורת ממחשב למחשב בעוד שבמחשב על, כל המעבדים ניגשים לאותו זיכרון, ותיקח בחשבון שמערכת הפעלה רישתית כזו מגיבה לאט בהרבה ממערכת הפעלה של מחשב אחד, ודורשת חלק מכוח החישוב של כל אחד מהמעבדים, תוכל באופטימיות רבה לחלק ב 5 - 10 את קצב החישובים התיאורטי של מחשב כזה. כלומר חישוב מקבילי במעבדה של 8 מחשבי פנטיום החדישים ביותר בשוק תיתן ביצועים בסדר גודל של עשירית ממחשב על בן 15 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבכל זאת אנו מתחילים להתכנס. בוא נניח שהמהירות שאתה כנראה מדבר עליה היא מהירות ביצוע פעולות עשרוניות (flop כנראה פלוטינג פוינט), ושהנתון לגבי הקרי בן ה 15 שנה הוא נכון. (פעולות פשוטות יותר יכולות להיות במחזור אחד או שניים כלומר אם מדובר בפעולה בסיסית ניתן לפעמים, למדוד את מהירות המחשב הביתי בן ימנו ב 800 פעולות בשניה.) אם אכן אתה מדבר על פעולות כאלה המספר שנתת, מאתיים מליון פעולות בשניה, לגבי הפנטיום בן ימנו הוא סביר. אבל אני חושש שהייתה לך בעיה דווקא בפעולות הכפל והחילוק. נעזוב לרגע את ריבוי המעבדים במחשב שאותו הזכרתי, ונשווה את הקרי ההוא עם מעבד בודד בן ימנו, וניקח את המספרים שאתה עצמך מביא. 160 כפול 10 חלקי 200 הם 8 בדיוק. היה פה מישהו אחר שטען (אגב, טענה פנטסטית) שריבוי מאבדים מאיץ את מהירות החישוב אקספוננציאלית בהרבה יותר מהכפלה במיספרם. אתה עברת לקיצוניות הפוכה. אתה טוען שריבוי המעבדים מאט את הקצב . . . כל הזמן אתם מנסים להעלות את קצב המחשב "שלהם" ולהוריד את קצב המחשבים "שלי" ע"י דברים והיפוכם. אם ניקח "ממוצע" של השקפותיכם ונניח שישנה הכפלה במהירות בדיוק כמספר המעבדים נגיע למסקנה שמחשב עם שמונה מעבדים כאלה עובד בדיוק כמו אותו מחשב על מלפני 15 שנה. לשאלותיך, המחשב רב המעבדים שאותו הזכרתי משמש כשרת, ומדובר במערכת הפעלה יוניקס. לא מדובר באיזו עבודת "התלאה", שנעשתה כאן, אלא במחשב שנקנה בצורתו זו. כך או כך תחילת הפיתוח של פצצות נויטרון התחילה לפני שהקרי שעליו דברת היה יכול לעמוד לרשות המפתחים, ובהתחשב בקצב ההתפתחות המדהים בענף המחשבים, מה שעמד לרשותם נפל בהרבה מהיכולת שהבאת. פצצת מימן פותחה כפי שהזכרתי כבר בשנת 53 . אי אפשר בכלל להשוות את המחשבים של אז לאלו של ימנו. ואולי עוד הערה. בעיות שניתנות לפתרון יעיל באמצעות ריבוי מעבדים יכולות להיפתר "ידנית" ע"י הרצתם בכמה מחשבים ללא כל קשר ביניהם, ללא שום טכנולוגיות ניהול על, ואפילו בלי רשתות "נוירוניות" או רשתות אינטרנט שגם בהם משתמשים למטרה הזאת. לדוגמה אם יש לנו המון מספרים שאנו רוצים לחשב את הממוצע שלהם, אפשר לחלק את קבצי המספרים בין כמה חברה כשלרשות כל אחד מהם עומד מחשב אישי. לבסוף, כולם יבואו עם מספר הסיכום ותתבצע פעולת סיכום הסיכומים והחילוק. לכן , הנתונים שאתה עצמך מביא , מראים שללא שום טכנולוגיה נוספת אפשר לפתור בעיות דומות לאלה של המחשב ההוא באותו זמן. עליך רק לקנות עשרה מחשבים רגילים להושיב עליהם עשרה אנשים (או איש אחד וכסא עם גלגלים, כדי שהעובד שיאלץ לעבור ממחשב למחשב, לא יעשה עיצומים), ופצצת נויטרון יוצאת מבין אצבעותיך . . . וממש לבסוף, למרות כל טענותיי והוויכוחים הארוכים שניהלתי בעניין, המספר שהבאת לגבי מחשב העל מלפני 15 שנה מאד מרשים ומעבר למה שהערכתי. רק כדי לשטוף אל העיניים, אם יש לך כתובת האתר שמכיל את המספר 1.6 gflops ושנת לידתו של מחשב העל שבו מדובר, אודה לך אם תציינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחידת flop היא floating point operation כאשר מאפיינים קצב עבודה של מחשב ב MHz האינדיקציה היא למהירות השעון שלו. השעון הזה מסנכרן את הפעולות הבסיסיות ביותר של המחשב. פעולת חישוב מתבצעת ב 4 מחזורים כאילו (קריאת הפקודה, הבאת הנתונים, חישוב, הצבת התוצאה) כלומר מחשב של 800 MHz ייתן ביצועים של 200 Mflops קיימת טכנולוגיה בשם pipelining שמבצעת במקביל פעולות בסיסיות של פקודות שונות אבל עד כמה שידוע לי התמיכה של מחשבים אישיים בטכנולוגיה הזו היא מאוד עלובה (אולי בפנטיום 4 או 5). כלומר בשיא הביצועים מחשב ביתי ייתן 200 Mflops. ריבוי מעבדים דומה במידה מסוימת לעבודה בצוות. כאשר יש הנהגה נכונה (מע' הפעלה) וחלוקת עבודה טובה (אלגוריתם חישוב מקבילי מתאים לבעיה) ניתן לפתור בעיה בצורה הרבה יותר טובה מאשר בצורה טורית. במקרים מסוימים ריבוי מעבדים יאט את קצב העבודה. כאש מדובר בבעיה טורית קל יותר יהיה לכבות את רוב המעבדים ולתת לאחד לבצע את רוב העבודה (למשל בעיה מסוג של ספירה. כל איטרציה דורשת תוצאה של חישוב קודם וזהו אם יש יותר מידי מעבדים מערכת ההפעלה וההגנות שהיא מפעילה רק יעקבו את החישוב). בעיות גדולות (כמו ממוצע) ניתן לחלק לבעיות קטנות ולשפר את הזמן הכולל לפתרון אבל מכיוון שבחלוקה אנחנו מוסיפים חשובים (איסוף התוצאות חיבורם וחלוקה מחדש) אנחנו פוגעים בתפוקה בעיה כזו שמחולקת ל 10 מעבדים תיקח יותר מעשירית הזמן שהיה לוקח לפתור אותה במעבד אחד. דוגמא לבעיה בעלת אופי מקבילי. נניח שהבעיה שלנו היא 100 חלקיקים שיושבים במיכל. לגבי כל אחד צריך לחשב את השקול הכוחות בין כל חלקיק לחלקיק. כלומר נחזיק בזיכרון מבנה נתונים שיתאר את מצבי כל החלקיקים (מסה, מהירות מטען וכו') בכל איטרציה עוברים על המבנה ומחשבים את המצב הבא של כל חלקיק (כלומר 10000 פעולות חישוב). בצורה כזו ניתן להקטין את זמן העיבוד פי מספר המעבדים במחשב על (כל מעבד מחשב בנפרד עבור כל חלקיק ובסוף מעדכן את המבנה נתונים). לכאורה מדובר בבעיה פתירה גם במחשב רגיל, במקום יום שלם, המחשב ירוץ עשרה ימים ונקבל פתרון אבל בפועל זה לא עובד (מתי בפעם האחרנה ראית מחשב טוחן יותר מחצי שעה בלי להיתקע?). בעבודה עם רשת מחשבים אין טעם בכלל לנסות לפתור בעיה כזו מכיוון שבסוף כל איטרציה נצטרך לעדכן כל אחד מהמחשבים במצב של כל אחד מהחלקיקים כך שמאמצי התקשורת ייקחו הרבה יותר זמן מהחישובים. ועכשיו השוס אין לי שום מושג בחישוב מקבילי. מה שתיארתי כאן הוא לא חישוב מקבילי אלא האלגוריתם הכי טרויאני לבעיה לא מאוד מסובכת (שבטח פותרים כמה כמוה בזמן תכנון פצצת נויטרון). אלגוריתמים מתקדמים יותר יפתרו את הבעיה הזו הרבה יותר מהר (אני מתכוון אקספוננציאלית אני לא מכיר אותם אבל אני מכיר אנשים שעשו על אלגוריתמים כאלו תזות של תואר שני ככה שיש בשר בעניין אם נדבר שוב בעוד שנה או שנתיים אני אדע יותר ואולי אוכל לתאר לך אחד כזה). בכל אופן אני מאוד שמח שצריך לעשות יותר מממוצע של הרבה מספרים כדי ליצר פצצות. האתר של חברת קריי הוא http://www.cray.com/ הרצתי בו חיפוש על המילה history והגעתי למאמר המדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לבנות מחשב על בבית אם ידע במחשבים זה מסובך אבל אפשרי בהחלט נידע זמין לכל דורש.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מיותר לציין שעקב ממדיה של ישראל, שימוש בנשק גרעיני כנגדה צפוי לפגוע קשות גם בפלסטינאים. במובן מסויים, דווקא ישיבתם לצידנו היא הערובה הטובה ביותר שלנו למניעת מתקפת פתע גרעינית על ישראל. 2.למיטב הבנתי, ישראל נערכת כיום לאופצית "מכה שנייה", ע"י יכולת שיגור טילים גרעיניים מצוללות. במקרה זה, אפילו אם חלילה יגיע היום ובו חיפה, ת"א ובאר-שבע תושמדנה במתקפת פתע גרעינית, והצבא הפלסטיני (או העיראקי) יכבוש את ירושלים, עדיין תהיה לישראל יכולת תגובה. לפי הבנתי, אדם שמצליח להגיע לשלטון רציונלי מספיק כדי להבין שאם המחיר על השמדת ישראל הינו השמדת דמשק, קהיר, בגדד או טהראן, הרי שהמחיר לא שווה את מותם של מיליונים מבני עמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שלאחר שאני אהיה מת אני אביט מלמעלה ואשמח לראות איך הערים הללו נשרפות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, האם באמת "ברירת שמשון" היא בכלל ברירה או בזבוז כסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אדם חפץ-חיים, אין ברצוני להגיע לתרחיש זה. ברם, עצם הידיעה שלא ניתן לשתק את ישראל במכה גרעינית בלא לספוג תגובה מקבילה, מהווה גורם הרתעה חיוני. שים לב, אני מדבר כאן על מזרח-תיכון מגורען, בו כבר יהיה נשק גרעיני לשני הצדדים, וכן אני מדבר על תרחיש בו הצד השני מחליט על התקפת פתע גרעינית. טילי הסקאד העיראקיים הגיעו לישראל בתוך 6 דקות, והם עוד נחשבו מיושנים למדי, כך שמן הסתם יהיה קשה להערך ביעילות להתקפה כזו. לפיכך, הדרך הבטוחה ביותר להרתיע את הצד השני, היא ליצור יכולת מכה שנייה. זה לא אומר שגם נשתמש בה אבל יחפה על חולשתה הגיאו-דמוגרפית הגדולה של המדינה - העובדה שחצי מהאוכלוסיה יושבת בגוש-דן לבדו, שעשוייה ממש להזמין אוייבים לחשוב על התקפה שתשתק כליל את המדינה וכמו שערן בילינסקי מנסה לשכנע אותי בהן כבר הרבה זמן צריך להבין שנשק גרעיני אינו בהכרח נשק שישתמשו בו. נדמה לי שזו משמעותו האמיתית של מאזן אימה גרעיני - אך צד לא יעז לתקוף גרעינית אם יש יכולת מכה שנייה. אם אין יכולת כזו, חוקי המשחק אינם מאוזנים, בוודאי אם תביא בחשבון את הריכוזיות הדמוגרפית הבולטת של 3 המדינות - סוריה (דמשק וחאלב), מצרים (קהיר ואלכסנדריה), ויותר מכל ישראל (גוש-דן ) המזמינה התקפות-הכרעה כאלו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה לחדד נקודה מסויימת. בדיוני עם עמית טענתי שתומכי הנשק הגרעיני מביאים נימוקים שהמשתמע מהם שנשק גרעיני הוא נשק להרתעה בלבד (מאזן אימה גרעיני, מלחמה קרה/שלום קר) לעומת מתנגדי הנשק הגרעיני שמביאים נימוקים שהמשתמע מהם הוא כי נשק זה הוא נשק לשימוש (ואגב כך, מסבירים לנו מדוע לא כדאי לנו לבסס את בטחון המדינה על נשק שכזה). מה שברור הוא שנושא אחד חמק בכלל מעיני המתדיינים כאן. עזר וויצמן אמר פעם ש"אנשים חושבים כי פצצה גרעינית היא רק "בומבה גדולה" וכמו שאנו מחזיקים פצצות קטנות על המדף, כך עלינו להחזיק גם פצצות גדולות על המדף" (עזר וויצמן שייך כמובן למחנה השני לטעמי). הכוונה היא לעלות והוצאות הביטחון. מישהו שאל פעם כמה עולה/יעלה למדינת ישראל לבסס את ביטחונה על נשק גרעיני? זה לא שיכולת גרעינית היא מוצר מדף שקיבךנו במתנה מארה"ב. כל שקל שהולך לפיתוח, יצור, תחזוקה, הסתרה וכו' זה שקל פחות לביטחון קונבנציונלי, רווחה וחינוך. מה לעשות, אולי אני חושף כאן סוד מדינה כמוס אבל תקציב המדינה הוא *מוגבל*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאף אחד לא התייחס עד עכשיו אז הייתי רוצה להרחיב בנושא. קשה להתבטא באופן פומבי נגד התחמשות מדינת ישראל בנשק גרעיני אך אחת השאלות שלא נשאלות (וחבל) היא המחיר. אף אחד לא שואל כמה עולה להחזיק את דימונה, את מכוני ההרכבה (הוסיפו כאן את הציטוט החביב והשחוק "ע"פ מקורות זרים") ברפא"ל. את בסיסי השיגור (כנף שהמספר שלה גדול מאחד וקטן משלוש) שזכינו לראות תמונה שלהם ב"הארץ" ובאתר של פדרציית המדענים האמריקאית - http://www.fas.org זה לא בחינם! וזה בטח לא זול! האם יש להשקיע את הכסף בהגנה גרעינית (שרוב הדוברים טוענים כאן שהיא להרתעה ולא לשימוש) או להשקיע באמל"ח קונבנציונלי או בכלל בתחומים אחרים? עד מתי יהיה תקציב הביטחון סוד כמוס לפרה ולסוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כדי להצדיק את הדימוי-שמסתבר-שיש-לי: מדוע קשה להתבטא נגד התחמשות מדינת ישראל בנשק גרעיני? אם אינך פוליטיקאי, דבר לא ימנע ממך או יקשה עליך להתבטא בנושא. היות שבמצב העניינים הנוכחי "ישראל לא תהיה הראשונה להציג נשק גרעיני במזרח התיכון", אתה יכול בקלות להתנגד לכך שישראל תתחמש בנשק כזה, ואתה יכול בקלות לתמוך בהצטרפותה של ישראל לאמנה הבינ"ל הרלוונטית, לצידן של כמה משכנותיה. ושנית, לאילו התייחסויות ציפית? שאלת המחיר היא שאלה שצפויה לעלות (ואז גם תימצא לה תשובה מוסכמת, להערכתי) במסגרת דיון ציבורי בתכנית-גרעין ישראלית. בישראל לא מתקיים דיון ציבורי ער גם בנושאים שהם לכאורה פחות "רגישים", כמו המענה האסטרטגי לאיום טילי הקרקע-קרקע (למעט המאמר הדו-שנתי של פדהצור, והתגובה בעקבותיו, ודיון בעקבות מאמר באייל). אני בספק אם התשובה המוסכמת ל"כמה זה עולה" תהווה טיעון עיקרי של מי מהצדדים בדיון - נראה לי שלשניהם מאגר טיעונים "איכותיים" שכל צד יחשיב כל אחד מהם כגובר על העניין הכמותי של המחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? בעיקר בגלל טראומת השואה. הציבור הישראלי רואה בנשק הגרעיני מעין "נשק קסם" שמגן עלינו מפני "טרנספר מערבה לסביבה לחה יותר" - היינו, שלא יזרקו אותנו לים. הקונצנזוס סביב החימוש הגרעיני הוא כזה שמי שיצא נגדו באופן פומבי מסתכן במקרה הטוב באמירות בסגנון "מה זה השטויות האלו" ובמקרה הרע בקריאות להעמידו לדין על פגיעה בבטחון המדינה א-לה וענונו. טענת נגד נפוצה תהיה "אי-אפשר לסמוך על הערבים, גם אם הם יחתמו החתימה לא שווה את הנייר שעליו היא כתובה" - טענה שאי-אפשר להוכיח או להפריך. מה כן אפשר לעשות? להתייחס בצורה עקיפה - אריאל שרון טען במשך שנים שהוא יכול לקצץ מיליארדי שקלים מתקציב הביטחון. איך? הוא לא מספר. ספיר התלונן נגד "לירות לא ספורות" בתקציב הביטחון בעת הקמת המיזם הגרעיני בשנות החמישים והשישים (ראה "ישראל והפצצה" - אבנר כהן). יוצאי דופן הם יצחק שמיר ויגאל אלון, שניהם, בעת שכיהנו כשרי חוץ, הציעו בפומבי תחליף לאמנה הבינ"ל - הסדר איזורי רב צדדי לפירוז גרעיני לפי המודל שלא אמריקה הלטינית (ראה מאמר של ד"ר יורם נמרוד בשם "החלופות האמיתיות בשיחות עם סוריה" (דבר, 16.9.94 וגם באוסף המאמרים "הגולן או דימונה" בהוצאת מרכז "תבל"). ולחלק השני - נכון. הדיון מתנהל בתוך המערכת (ואני שב וממליץ על הספר שהמלצתי עלו לפני שורה וחצי - "ישראל והפצצה" של אבנר כהן, למידע בנושא עד תחילת שנות השבעים). עם זאת, לדעתי דווקא מתוך הדיון בשאלה הכספית יש את האפשרות לראשונה לנהל דיון ציבורי רציני בשאלת החימוש הגרעיני של מדינת ישראל על יתרונותיו וחסרונותיו. האם הטיעון הכספי הוא קרדינלי בדיון הזה? כנראה שלא, אבל יש לו משקל שאי-אפשר להתעלם ממנו (על פי פרסומים זרים כמובן...). אגב, זהו סוג של טיעון שהוא באמת "לא-כל-כך-לציבור" - מבחינת הציבור הישראלי, בגלל התזה הקצרצרה שהעלתי בחלק הראשון - טראומת השואה - ראוי להשקיע כל סכום בהרתעה גרעינית. לעומת זאת, פוליטיקאים שרואים את הצדדים המעשיים ומבינים כי תקציב הביטחון מוגבל יכולים להשתמש בטיעון הכלכלי בעת הדיון הפנימי שאינו מיועד לציבור. דוגמת איום הטק"ק, אגב, קשורה בעבותו לשאלת הנשק הגרעיני במזרח התיכון (ראה "חץ אל מטרה שגויה" של פדהצור, הארץ, 1.6.98 ואחרים שאינם בשליפה כרגע) פדהצור הרי מציע לוותר מראש על האפשרות ליירט טילים ו"[להבהיר] את המחיר הבלתי נסבל ש[הצד השני] ישלם על ניסיון לפגוע בישראל פגיעה גרעינית". כלומר, פדהצור מטיף למלחמה קרה בין ישראל ושכנותיה. באותו נושא, פדהצור גם ערך לפני כשנה וחצי, כחלק מתפקידו כאחד המגישים של "רצועת הביטחון" בגלי-צה"ל, תוכנית לרגל קליטת הצוללות החדשות של חיל-הים שכותרתה הייתה "חיל-ים אסטרטגי". המילה "אסטרטגי" בקודים הבלתי-כתובים של מערכת הביטחון פירושה "גרעיני". (וחוצמזה, על איזה דימוי אתה מדבר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-4 בנובמבר תשדר "רשת" את הסרט "פצצה במרתף - האופציה הגרעינית של ישראל". מדובר בסרט של מיכאל קרפין, כך שמומלץ להנמיך ציפיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. זה בדיוק מה שהיה חסר לי לניסוח של השאלה שלי: נראה לי שפצצות ביקוע הן פצצות להרתעה בלבד, משום שכל שימוש בהן - אפילו בפצצה טקטית קטנה - יגרום השלכות סביבתיות בלתי נסבלות. אני מוכן לכלול בקטגוריה הזו גם פצצות מימן מאסיביות. אבל - וזו הנקודה - פצצות ניוטרון טקטיות הן סיפור אחר לגמרי. הן פצצות לשימוש. אני לא ממש רואה מה ההבדל העקרוני בין שיגור פצצה כזו לבין, נאמר, טיווח ארטילרי מאסיבי. טוב, פצצות ניוטרון הרבה יותר אפקטיביות. הן משמידות הכל. אבל אתה לא משלם עליהן מחיר סביבתי ארוך-טווח. אפילו מדינה כמו לבנון יכולה לעמוד בהשמדה מבודדת של עיר הבירה שלה - וגם אנחנו. אני לא רואה למה היעלמות פתאומית של תל אביב פירושה חיסול המדינה (לא שאני מייחל לכזה דבר, חלילה). פצצות טקטיות הן לא איום קיומי (על קיום המדינה, ז"א) ולא איום סביבתי מחריד כמו פצצות ביקוע. הן סיפור אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומר, אין "חצי שימוש". החישובים שאתה עושה לא מביאים בחשבון את הגורם הפוליטי. האם אתה מאמין ברצינות למה שכתבת? אתה מוכן להשתמש בפצצות טקטיות ומסביר כי אתה "לא ממש רואה מה ההבדל העקרוני בין שיגור פצצה כזו לבין, נאמר, טיווח ארטילרי מאסיבי". האם ברורות לך ההשלכות המדיניות של שימוש בנשק גרעיני כלשהו - נשק שלא היה בו שימוש מאז מלחמת העולם השניה במשך 55 שנים (וכנראה לא בלי סיבה). הבידוד הפוליטי, אתה מעדיף לחיות בצפון-קוריאה של עד לפני שבוע? בקנטרנות אשאל גם אם תעדיף להיות בתל-אביב המופצצת בטיווח ארטילרי מסיבי או בתל-אביב המופצצת בנשק גרעיני טקטי... בכל אופן, זו לא הנקודה שניסיתי להדגיש (ואף אחד לא מוכן לדבר עליה). אני מדבר על העלות של יצור ותחזוקת ארסנל גרעיני בכל מדינה בכלל ובישראל בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת! הגזמת. איפה ראית שאני מצדד בשימוש בנשק גרעיני? אני חושש, לא מקווה. והחשש שלי הוא שהדבר היחיד שמפריד בינינו לבין שימוש טקטי בנשק גרעיני (טקטי) הוא אלמנטים לא רציונאליים של דעת קהל בעולם המערבי. חוץ מהחרדה שמעוררים כלי הנשק הללו, איזו סיבה יש למדינה במלחמה שלא להשתמש בנשק גרעיני טקטי? מודל ההרתעה ההדדית של המלחמה הקרה נבנה על ההכרה ששימוש בנשק גרעיני משמעו, בסופו של דבר, קיצה של הציביליזציה. זה לא נכון לגבי פצצות נייטרון "קטנות". והטענה שמדינת ישראל תיעלם אם תיפול פצצה כזו על תל אביב היא דמגוגיה צרופה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |