 |
למה? בעיקר בגלל טראומת השואה. הציבור הישראלי רואה בנשק הגרעיני מעין "נשק קסם" שמגן עלינו מפני "טרנספר מערבה לסביבה לחה יותר" - היינו, שלא יזרקו אותנו לים.
הקונצנזוס סביב החימוש הגרעיני הוא כזה שמי שיצא נגדו באופן פומבי מסתכן במקרה הטוב באמירות בסגנון "מה זה השטויות האלו" ובמקרה הרע בקריאות להעמידו לדין על פגיעה בבטחון המדינה א-לה וענונו. טענת נגד נפוצה תהיה "אי-אפשר לסמוך על הערבים, גם אם הם יחתמו החתימה לא שווה את הנייר שעליו היא כתובה" - טענה שאי-אפשר להוכיח או להפריך. מה כן אפשר לעשות? להתייחס בצורה עקיפה - אריאל שרון טען במשך שנים שהוא יכול לקצץ מיליארדי שקלים מתקציב הביטחון. איך? הוא לא מספר. ספיר התלונן נגד "לירות לא ספורות" בתקציב הביטחון בעת הקמת המיזם הגרעיני בשנות החמישים והשישים (ראה "ישראל והפצצה" - אבנר כהן). יוצאי דופן הם יצחק שמיר ויגאל אלון, שניהם, בעת שכיהנו כשרי חוץ, הציעו בפומבי תחליף לאמנה הבינ"ל - הסדר איזורי רב צדדי לפירוז גרעיני לפי המודל שלא אמריקה הלטינית (ראה מאמר של ד"ר יורם נמרוד בשם "החלופות האמיתיות בשיחות עם סוריה" (דבר, 16.9.94 וגם באוסף המאמרים "הגולן או דימונה" בהוצאת מרכז "תבל").
ולחלק השני - נכון. הדיון מתנהל בתוך המערכת (ואני שב וממליץ על הספר שהמלצתי עלו לפני שורה וחצי - "ישראל והפצצה" של אבנר כהן, למידע בנושא עד תחילת שנות השבעים). עם זאת, לדעתי דווקא מתוך הדיון בשאלה הכספית יש את האפשרות לראשונה לנהל דיון ציבורי רציני בשאלת החימוש הגרעיני של מדינת ישראל על יתרונותיו וחסרונותיו. האם הטיעון הכספי הוא קרדינלי בדיון הזה? כנראה שלא, אבל יש לו משקל שאי-אפשר להתעלם ממנו (על פי פרסומים זרים כמובן...). אגב, זהו סוג של טיעון שהוא באמת "לא-כל-כך-לציבור" - מבחינת הציבור הישראלי, בגלל התזה הקצרצרה שהעלתי בחלק הראשון - טראומת השואה - ראוי להשקיע כל סכום בהרתעה גרעינית. לעומת זאת, פוליטיקאים שרואים את הצדדים המעשיים ומבינים כי תקציב הביטחון מוגבל יכולים להשתמש בטיעון הכלכלי בעת הדיון הפנימי שאינו מיועד לציבור.
דוגמת איום הטק"ק, אגב, קשורה בעבותו לשאלת הנשק הגרעיני במזרח התיכון (ראה "חץ אל מטרה שגויה" של פדהצור, הארץ, 1.6.98 ואחרים שאינם בשליפה כרגע) פדהצור הרי מציע לוותר מראש על האפשרות ליירט טילים ו"[להבהיר] את המחיר הבלתי נסבל ש[הצד השני] ישלם על ניסיון לפגוע בישראל פגיעה גרעינית". כלומר, פדהצור מטיף למלחמה קרה בין ישראל ושכנותיה. באותו נושא, פדהצור גם ערך לפני כשנה וחצי, כחלק מתפקידו כאחד המגישים של "רצועת הביטחון" בגלי-צה"ל, תוכנית לרגל קליטת הצוללות החדשות של חיל-הים שכותרתה הייתה "חיל-ים אסטרטגי". המילה "אסטרטגי" בקודים הבלתי-כתובים של מערכת הביטחון פירושה "גרעיני".
(וחוצמזה, על איזה דימוי אתה מדבר?)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש