|
||||
|
||||
אפשר לשפוט שרי חוץ לשעבר. הלינק האחרון שלך לא מדייק. אני אצטט את החלק הרלוונטי מדברי נשיא בית-המשפט הבינלאומי לצדק במסיבת העיתונאים, בקיצורים מסוימים: [T]he Court clarified the nature and scope of the immunities enjoyed by Ministers for Foreign Affairs.
It recalled that immunities accorded to such persons are granted not for their personal benefit, but to ensure the effective performance of their functions on behalf of their respective States. Throughout the duration of his or her office, a Minister for Foreign Affairs when abroad enjoys full immunity from criminal jurisdiction and inviolability. The Court then turned to the question whether this is so when a Minister for Foreign Affairs is suspected of having committed war crimes or crimes against humanity. It concluded that there existed no exception under international law to the rule establishing immunity from criminal process before foreign national courts and inviolability. The Court further made it clear that a careful distinction must be drawn between the jurisdiction of courts and the immunity of those appearing before them. Jurisdiction does not imply absence of immunity, while absence of immunity does not imply jurisdiction. It also pointed out that immunity from jurisdiction and individual criminal responsibility are two separate concepts. By way of example, the Court emphasized that Ministers for Foreign Affairs do not enjoy any immunity from criminal jurisdiction under international law in their own countries. Further, immunity from foreign jurisdiction could be waived by the State represented. The Court made it clear that, provided that it has jurisdiction under international law, a court of one State may try a former Minister for Foreign Affairs of another State in respect of acts committed prior or subsequent to his or her period of office, as well as in respect of acts committed during that period of office in a private capacity. Finally, the Court recalled the powers which may be conferred in this area on international criminal courts. It observed that, for these various reasons, immunity does not mean impunity. http://www.icj-cij.org/icjwww/ipresscom/SPEECHES/iSp... |
|
||||
|
||||
תודה רבה על הקישור והציטוט המדויקים. עשיתי חצי עבודה כשהלכתי לסוכנויות, ולא חיפשתי את הציטוט המדויק. האם אתה משפטן? אינני מבין את משמעות הביטוי "in a private capacity", שמציב תנאי על העמדה לדין של מעשים שבוצעו בעת כהונתו של שר החוץ התיאורטי. |
|
||||
|
||||
אין בעיה, שמחתי להתחכך בכְּתבים המוזרים האלה. יש לי השכלה משפטית, אבל אפשר לסמוך עלי במשפט בינלאומי רק עד גבול מסוים... "in a private capacity" זה בעברית "בכשירותו הפרטית": כאשר אדם ממלא תפקיד, למשל שגריר, הוא יכול לבצע פעולות ב"כובע" רשמי או פרטי. הגעה לנאום בפרלמנט של מדינה אחרת היא בפירוש אקט רשמי. פתיחה של מסעדה ליד השגרירות היא בפירוש אקט פרטי. אני מתאר לעצמי שיש גם מקרים לא מובהקים. בלגיה ניסתה לטעון שיש להבחין בין הכובעים האלה לעניין הענקת החסינות – למשל, שאין חסינות מפני העמדה לדין כשהשהות בחו"ל היא בכובע פרטי; או כשהפעולה שעליה מעמידים לדין נעשתה בכובע פרטי. טענות אלה נדחו. המצב המשפטי לפי הפסיקה, אם הבנתי אותו נכון, הוא ככה: לגבי מעשים שנעשו בכובע הרשמי בזמן הכהונה יש חסינות נמשכת בבתי המשפט המדינתיים, שאינה פוקעת עם סיום הכהונה. זה לא היה המצב העובדתי במקרה קונגו-בלגיה, אז אין התייחסות מפורטת של בית-המשפט. אבל מצאתי הוראה מקבילה באמנת וינה הקובעת את החסינות של נציגים דיפלומטיים. עם זאת, הטריבונלים המיוחדים אינם כפופים לחסינות הזו: בית הדין של נירנברג, הטריבונל בעניין יוגוסלביה, בית המשפט הפלילי הבינלאומי העתידי (לגביו הדברים אמורים במפורש בחוקה שלו). בהם אפשר יהיה להאשים מישהו למרות חסינותו. כך אני מבין את העמדתו לדין של מילוסביץ'. במקרה קונגו-בלגיה נקבע שהטריבונלים האלה הם מקרים נפרדים, ובבתי משפט לאומיים החסינויות הדיפלומטיות ממשיכות לחול כרגיל גם בפשעים חמורים כנגד החוק ההומניטרי. הדבר היחיד שאינני מבין הוא מדוע זה סוגר את תיק שרון. זה לכאורה היה אמור רק להשעות אותו. וחוצמזה, עדיין ישנו התיק נגד מפקד כוחות צה"ל (עמוס ירון?), שאינו מושפע מהחסינות, כך שלכאורה – התיק עדיין יכול לבעוט. |
|
||||
|
||||
תודה רבה על ההסבר המפורט. ציטוט מהארץ של היום: "הם [שופטי בית הדין של האו"ם, ג.ד.] קבעו, כי ראשי מדינות, ראשי ממשלות ושרי חוץ נהנים מחסינות גם אם כבר אינם מכהנים, כמו ירודיה [שר החוץ של קונגו לשעבר, ג.ד.]" איך אתה מסביר את הסתירה? |
|
||||
|
||||
זה אומר שאני טועה, או שהארץ טועה. אני מודה שקראתי רק את פס"ד הרוב ולא את עמדות המיעוט והצהרות נפרדות של שופטים ספציפיים. אבל זה לא נראה לי העניין. לכל אורך פסק-הדין מתייחסים ל-incumbent minister, ומתייחסים למי שסיים כהונתו במשפט שאומר במפורש שאפשר להעמידו לדין אחרי תום כהונתו (בסעיף 61 לפסק הדין של הרוב1, תחת "Thirdly"). יכול להיות שמה שבלבל הוא העובדה ששר החוץ עצמו הוא "לשעבר" כיום, אבל הוא כיהן בעת שנפתחו ההליכים, ולכן הם נדונים לפי מצב עובדתי זה, למרות שהשתנה. אפשרות אחרת לתרץ היא שאכן ניתנת הגנה (או לפחות, לא נשללת) לשר חוץ לשעבר לגבי מעשים שנעשו בעת כהונתו למען מילוי תפקידו. כאמור, קשה לדעת, כי זה לא היה המצב עם הקונגולזי (וגם אינו המצב עם שרון). |
|
||||
|
||||
אגב, מה מנע מניצולי סברא ושטילא לתבוע את שרון דרך בג"ץ כל השנים הללו? לבית-הדין הגבוה לצדק ודאי שיש סמכות ללא עוררין במדינת ישראל. זה המקום ללכת אליו. |
|
||||
|
||||
אולי וועדת כהן? |
|
||||
|
||||
שרון אינו מבקש להיות חלק מהמינהל, אלא לכהן כנבחר ציבור. בג"ץ אינו מוסמך למנוע מאנשים לכהן כנבחרי ציבור (אמנם יש בתשובה הזו הכללה מסוימת, אבל היא נכונה במרבית הגוונים); השיקולים בדבר מועמד בבחירות מושארים תמיד לבוחרים, ולא לבית-המשפט. יש כבר מגמה נוגדת מסוימת, אבל היא מאוד בראשיתה. כך נוצר מצב שאפשר לפסול אדם לתפקיד ראש המטה ללוחמה בטרור, אבל אי אפשר למנוע ממנו להיות חבר הכנסת. ביחס למשפט פלילי (להבדיל מבג"צ) שרון נהנה מחסינות מלאה על מעשים שעשה למען מילוי תפקידו כשר ביטחון, חסינות שכנראה אינה ניתנת להסרה. לכן התובעים אינם יכולים לקבל את הסעד שהם מבקשים בבית-משפט ישראלי. |
|
||||
|
||||
האם תוכל להסביר את החסינות מהליך פלילי, ואיך היא מתיישבת עם "התיק הציבורי" של דרעי, למשל? |
|
||||
|
||||
החסינות הזו נקראת "חסינות מהותית", היא ניתנת לחברי הכנסת "למען מילוי התפקיד כחבר הכנסת", אבל גם לחברי הממשלה (סעיף מיוחד מעניק את החסינות לחברי ממשלה שאינם חברי הכנסת). נוצרת סתירה מסוימת, שהרי שר שאינו ח"כ לא זקוק לחסינות "כדי למלא את תפקידו *כחבר הכנסת*", כך שאינני יודע להגיד מה הפירוש הנכון של חסינות מהותית לשרים. אחרי שקראתי עכשיו שוב את החוק, יכול להיות שבכלל אין חסינות כזו, וסתם טעיתי. צריך לפתוח את המגילות הקדושות המשפטיות (ספריו של אמנון רובינשטיין, או משהו כזה) ולראות. מקור אפשרי אחר שמגן על פעולות דומות: סעיף בחוק העונשין שאומר שאין עבירה פלילית כאשר אדם מבצע את שהחוק הסמיך אותו לבצע. זה בעייתי מאוד, כי המושג של "סמכות" הוא מושג עם שוליים אפורים רחבים. בכל מקרה, דרעי בתיק הציבורי לא פעל למען מילוי תפקידו *בכלל*, אלא הוא מואשם שפעל מתוך מרמה והפרת אמונים. מילוי התפקיד דורש "שמירת אמונים", ו"הפרת אמונים" היא, אוטומטית, אי מילויו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |