|
||||
|
||||
ההצגה הזו עושה אידיאליזציה למקצוע הרפואי. לדיסציפלינה הרפואית יש תפיסה מסויימת של תופעת האינטרסקס, ותפיסה לגבי מה צריך לעשות במצב זה. כשהורים מגיעים לרופא, והוא אומר להם שאפשר לפתור את העניין בניתוח לא מסובך או לתת לילד להמשיך לחיות ככה אחרי שהוכח שזה גורם בעיות פסיכולוגיות קשות - זה שהוא הציג להם את כל האפשרויות ואת כל הסיכונים, לא אומר שהוא איפשר להם בחירה חופשית. |
|
||||
|
||||
בלבלת אותי לגמרי. זה שהרופא הציג להם את כל האפשרויות ואת כל הסיכונים, והם קיבלו את ההחלטה, זה לא בחירה חופשית? אם כך, בחירה חופשית מהי? כשאומרים להם מה לעשות? |
|
||||
|
||||
וההורים רשאים ללכת ולבקש חוות דעת שניה ושלישית, ולקרא על התחום באינטרנט. גם הרופא לא מחוייב לתת מידע כזה או אחר, אלא שהוא קורא עבודות בתחום ומגבש את דעתו. יש תחומים בהם יש שונות גדולה בין הרופאים ויש שישנה אחידות כמעט מוחלטת. האחידות הזאת רק מבטאת את הביטחון שיש למירב הרופאים בהמלצות שלהם. |
|
||||
|
||||
העובדה שיש אחידות בדעות של הרופאים, או שיש להם ביטחון בהמלצות שלהם, עדיין לא אומרת שהם יודעים את האמת, את כל האמת ורק את האמת. הטענה כאן היא בדיוק שבמקרה הזה, הרופאים מסתכלים על הנושא מפרספקטיבה רפואית-פיזיולוגית צרה מאוד, ולא מתחשבים באספקטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים של השאלה. ולכן, גם אם הם מציגים את כל האופציות, הם מציגים אותן מנקודת מבט צרה מאוד, שדוחפת את המטופלים לבחירה מסויימת - למרות ש'הוצגו כל האופציות'. |
|
||||
|
||||
כמובן. הרופאים לא מכירים את ההשקפה ההוליסטית. האם שקלת את האפשרות שחוקרי המגדר מסתכלים על כל הנושא מנקודת מבט צרה (יכולת ההעצמה) ולא מציגים את האספקטים הרפואיים-פסיכולוגיים של הבעיה? |
|
||||
|
||||
הערכה אישית שלי: רוב ההורים בסיטואציה הרלוונטית יעדיפו ניתוח מתוך אמונה שהדבר טוב למניעה מקסימלית של סיבוכים פסיכולוגיים-חברתיים-זוגיים בעתיד, גם אם האינפורמציה הראשונית שלהם על הנושא תגיע לא מרופא-משפיע אלא ממקורות אחרים - מאמר ברשת, כתבה בטלויזיה וכו'. אין לי גיבוי/לינקים להערכה זו מעבר להיכרותי הסטנדרטית את הישראלים ואת שמרנותם האופיינית, ומעבר לנתוני ברית המילה, שקרובים, לפי הסטטיסטיקות, ל-100%. בנוסף, תהיה-הערכה: מן המאמר לא ברור איזה אחוז מהאינטרסקסים שעברו ניתוח לא מרוצים מהמצב - אולי, כמו בנושאים אחרים שנויים במחלוקת, כמו בטירונות וכולי, אלה שהשתתפו בכנס מייצגים אחוז די נמוך של אנשים שגם אם הבעיות שלהם היו בתחומים לגמרי אחרים, הם היו מבעלי "כושר הסתגלות נמוך", כשהשאר דווקא מסתדרים? גילוי נאות: אישית, הייתי מגדיר את עצמי כטיפוס די קונפורמיסטי, כך שגם אם הייתי נולד אינטרסקס וגם אם היה נולד לי תינוק כזה, הייתי מעדיף ניתוח. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |