בתשובה לערן בילינסקי, 10/02/02 17:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שהצד הערבי יקדם את פני ה"רעה". מכיון שמשחק "זכות התגובה" יטה לטובתנו, עקב הקרבתנו שטח חיוני להגנה, הרי המהלך הפשוט ביותר מהצד השני הינו, כעבור זמן מה לאחר הנסיגה, לבוא בתביעות גבוהות אודות ישוב הפליטים. ניתן להניח שהתעמולה הערבית תציף את דעת הקהל במחזות קונקרטיים מסבלם הנורא של הפליטים. בוודאי שימוחזרו גם מראות הסבל שעבר עליהם תחת "הכיבוש". אלה יפעלו כמובן לנטרל את זכאותינו לתגובה לפרובוקציות שינחתו עלינו אז. "אז למה לא חשבנו על זה קודם"? נראה שניטרול היכולת לחשוב על ההשלכות של צעד ההפרדה החד צדדית, מקורו בבעיה מאזורית ומעוררת חרדה. כבכל דפוס של חרדה, נעשות פעולות בכוון לא שייך ולא אדפטיבי, כשחוסר היעילות והנזק במערכים אלה מנועים מלחדור לתשומת ליבנו, דבר המובנה לעצם הכשל התפקודי הזה. מהי חרדה זו? זו החרדה מפני נושא הדמוגרפיה הפלשתינית/ערבית. התרופה הישירה לחרדה זו (ולא הדפוס הנוורוטי העוקף והנזקי) הוא לחדול מזיקת הגומלין בין שיעור האוכלוסיה הערבית והתרבותה, ובין זכותנו להגדרה עצמית ובטחון לאומי. אין שני אלה קשורים זה בזה כלל. מדובר בחרדה לא רציונלית, שמקורה בדפוס כוחני שלנו עצמנו, הממיר איכות, יעילות ואינטליגנציה יוצרת במסות כוחניות, ונותן משקל מרכזי לעצם ההתגודדות ההמונית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |