|
||||
|
||||
למרות עינוי הדין שהוא כנראה הסטנדרט במערכת המשפט הישראלית; למרות המוני פסקי הדין מקלים המחזירים פושעים לרחוב חיש מהר; למרות מערכת התביעה הממררת את חייהם של אנשי ציבור שמזוכים פעמים רבות כל כך שנים לאחר מכן, מרוב או כל הסעיפים. אני משווה זאת, אולי כי אין לי סטטיסטיקות, למערכות המשפט באסיה, באפריקה ובמזרח אירופה (על סמך השערות). נדמה לי שזו הישראלית עדיפה אפילו על מערכת המשפט האמריקאית, חסרת הרחמים, הפורמליסטית ונטולת השכל הישר, המענישה חמורות על דברים של מה בכך ומשחררת רוצחים על איזה קישקוש הקשור לאופי השגת הראיות (כן, גם כאן יש את זה, אבל נדמה לי פחות). על מערכות המשפט האירופאיות לעומת זאת, איני יודע דבר, כך שאולי אעדיף להישפט למשל בצרפת. עתה רק נותר לי לפשפש במעשיי ולמצוא עילה. בכל אופן, ההימור שלי הוא שמערכת המשפט המקומית עדיין עדיפה, ולכן הבחירה שעשיתי היא ביחס למצוי. |
|
||||
|
||||
מבחינתי, משפט שמתנהל לא ברציפות (כלומר, העדויות לא נשמעות יום אחר יום, או בהפסקות קצרות בלבד) וגם נמשך מעל לחודש2 ובמקביל השופט מקשיב למשפטים אחרים, הרי הוא לא משפט צדק. ומשום כך, רוב רובם של המשפטים בישראל חשודים בעיניי. לפי הנתון פה 1 על שולחנו של שופט שלום מונחים 1400 תיקים (בממוצע), גם אם נניח, שרק 10% מהתיקים נשמעים בפועל בפני השופט בכל זמן נתון, הרי לא ברור לי כיצד בבוא היום אפשר להכריע במשפט בצורה הוגנת. הדבר דומה לכך שבמשך חודש אצפה ב-100 סרטי מתח, כאשר בכל פעם אצפה ב-10 דקות מסרט מסויים ולאחר מכן אחליף לסרט אחר, אני משער, שכאשר אגמור לצפות בסרטים, אוכל לשחזר את עלילתם של מעטים מביניהם, ולא בדייקנות גדולה, שלא לדבר על יכולתי לחוות דעה על כישורי המשחק של השחקנים. עדיף היה שכל משפט, או מספר קטן מ-5 של משפטים, היה נשמע בפני השופט בכל זמן נתון, והיה מתברר עד תומו. |
|
||||
|
||||
"שופט חרוץ הוא עבד. שופט לא יכול ללכת לסרט בערב בלי לחשוב על התיק. נכנסים לבית המשפט המחוזי בירושלים אלפי תיקים בשנה, ויש כאן 25 כושים קטנים שעובדים מהבוקר עד הערב". |
|
||||
|
||||
ואו. אני יכול לחשוב על הרבה בעלי תפקידים בכירים בערך ברמה של ארד (נשיאת המחוזי בירושלים - נגיד, מקבילה לאלופה בצה"ל?) שהתבטאות כזו מפיהם היתה זוכה לכותרת ראשית בעיתון. מעניין מה תהיה התגובה הציבורית לדברי ארד. |
|
||||
|
||||
שופטי העליון מקבילים, אולי, לאלופים בצה"ל; שופטי המחוזי (נשיאים או לא) מקבילים מבחינת מעמדם בקושי לאלופי משנה. יש פער עצום בין המעמד הצבורי של העליון ושופטיו לזה של המחוזי. |
|
||||
|
||||
טוב עשה דה-מרקר. הבעיה היא לא בשופטים, הבעיה היא בסדרי הדין ובמחסור בתקנים. |
|
||||
|
||||
לא יודעת לגבי הצרפתית, אבל הגרמנית מעוררת חלחלה לא פעם. |
|
||||
|
||||
לא כל כך חסר הגיון. יש מקומות בעולם שחטיפה של תייר בהם היא אירוע נפוץ ולכן סיכון ידוע מראש. מבחינת המדינה או החברה (בארץ המוצא של התייר) אפשר להתמודד עם זה בכמה דרכים, למשל להכריז שזו בעיה של התייר, ו/או להשאיר את זה לשוק הפרטי (ביטוח). נראה לי סביר בנסיבות מסוימות שהמדינה תיזום חילוץ, או תארגן חילוץ ביוזמת המשפחה; ואם זה קרה, נראה לי סביר לחייב את המחולץ או את משפחתו. |
|
||||
|
||||
כתבתי "חסר הגיון"? התואר שהשתמשתי בו הוא "מעוררת חלחלה". וכדאי להיות מודעים לגבי ההיגיון שפעל כאן: בזמן השבי ואחרי ששוחררה, החטופה הביעה תמיכה גלויה בחוטפיה הקולומביאנים (מה שיפת נפש שכמוני מפרשת כתסמונת שטוקהולם. אבל מה לעשות, לא כולם יפי נפש). דעת הקהל בגרמניה התחממה, ומערכת האדמיניסטרציה (כשליחת הממשל) העניקה לה פרס בצורת חשבון הסעות הליקופטר. היא עירערה לבית המשפט שקיבל את העירעור. ממשל ערער וזכה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט הפדראלי אישר סופית את הקנס (הגבוה, לבחורה שלפי הדיווחים חדלה לעבוד בגלל מצבה הפוסט טראומטי). מבין כל החטופים (נדמה לי שהיו שם ארבעה ישראלים), היא היחידה שקיבלה חשבון לתשלום. כאן גם נקבע תקדים משפטי למקרים עתידיים, גם כאלו בהם החטופים לא יעצבנו את הציבור בתמיכה בחוטפים. ההשתוללות של האדמיניסטרציה בהשפעה פוליטית היתה נסבלת יותר בעיני אם מערכת המשפט היתה מרסנת אותה. זה לא קרה כאן, וזה לא קרה במקרים אחרים שהובאו למערכת המשפט הפדראלית של גרמניה. אבל היה סמוך ובטוח שמדובר בעניינים מאוד מאוד הגיוניים (ומעוררי בחילה). אני מעדיפה את האופן שבו המערכת הישראלית מתפקדת במצבים כאלו. נגיד כמו במקרה של אלחנן טנטבוים, בו המערכת הצבאית הסתפקה בהלבנת פניו בצורה נרחבת בתקשורת בתור עונש. (נ.ב. אהבתי את המצה החגיגית בפיו של אייל הלוגו. פסח שמח לכולם!) |
|
||||
|
||||
בנוגע לטננבוים, הניסוח "מערכת הצבאית הסתפקה בהלבנת פניו בצורה נרחבת בתקשורת בתור עונש" הוא קצת לא מדויק. מתוך אלחנן טננבוים [ויקיפדיה]: "לאחר שחזר לישראל, ביקשה המדינה להעמיד את טננבוים לדין. טננבוים, מצדו, ניצל את מאמציה של מערכת הביטחון לברר את הנזק המודיעיני, וחתם על עסקת טיעון שבמסגרתה התחייב לשתף פעולה עם מערכת הביטחון בשקיפות מלאה, וכן הודה במגע עם סוכן זר, יציאה לארץ אויב ושימוש בדרכון כוזב. בתמורה, נגזר עליו עונש מאסר שקוזז עם מאסרו בידי חזבאללה, והוא לא נאלץ לחשוף פרטים מפלילים על טיב עסקיו עם עובייד." את הלוגו המיוחד לחג הכינה, כרגיל, נועה ו. |
|
||||
|
||||
בסדר, המערכת הצבאית *נאלצה להסתפק* בהלבנת פניו בתור עונש. ואם היה עולה בידם להעמיד אותו למשפט גם לא הייתי מזילה דמעה. אבל במדינת ישראל (עדיין) לא נשלח לחטוף חשבון הוצאות שחרור, ולערכאות המשפטיות הגבוהות לא יצא לאשרר חשבונות שכאלו. |
|
||||
|
||||
ככה אתה שופט גם מערכות אחרות במדינה? נשווה אותן למקבילות באסיה, באפריקה ובמזרח אירופה - והנה, ההערכה לכל המערכות במדינה גבוהה תמיד. |
|
||||
|
||||
הזכרתי גם את ארה''ב. ראה זאת כקריאה נואשת למידע על מערכות המשפט בקנדה, נורווגיה וארגנטינה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |