בתשובה לסתם יהודי, 02/04/11 16:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, זה קשר כוזב. הקשר האמיתי הוא בין מידת הדתיות למידת הימניות (קשר חזק מאוד) ובין מידת הדתיות למידת הקבלה של המסקנה הקוריאנית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על קבלת המסקנה הקוריאנית (בה מידת הדתיות תשפיע), אלא על שלילתה. לדעתי, שלילתה תהיה אוטומאטית יותר ונחרצת יותר לפי מידת השמאלניות בעוד שימנים יהיו מתונים יותר בשלילתה. גילוי נאות: אני אגנוסטיקן (לדאבוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי - בתור שמאלנית - דווקא נראה שהתלמוד אכן יכול לפתח את החשיבה. אבל כדי שזה יעזור ממש צריך ללמוד אותו כמו בישיבה - עם חברותות ובעיקר פלפולים. כלומר, למען הדיוק, מה שחשוב איננו כל כך התלמוד, אלא צורת לימודו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך, וגם השגריר הדרום-קוריאני (המצחיק קצת, בלי קשר) דיבר על זה - על הלימוד הכולל הטלת ספק והתפלפלות בכל נושא, גם בעיקרי הדת עצמה (אין לי ידע מספיק כדי לשפוט אם השגריר צודק שיש באמת הטלת ספק בעיקרי הדת, עד עכשיו חשבתי שמותר להתפלפל על הכל חוץ מעל קיום האל עצמו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שהתלמוד אכן יכול לפתח את החשיבה". "מה שחשוב איננו כל כך התלמוד, אלא צורת לימודו". אולי הגיע הזמן שתחליטי? אגב, למדת אי פעם בתלמוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי תלמוד בתיכון. הוא אכן יכול לפתח את החשיבה. בטענה שלא התלמוד הוא זה שחשוב כאן כל כך, התכוונתי לזה שלא מדובר דווקא בתכניו, אלא בצורת הלימוד שגם טבועה בו. כפי שכבר נאמר כאן, הפלפול והטלת הספק. ובנוסף - הקולות השונים, המחלוקות, מראים לתלמיד את חשיבותה של המחשבה העצמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי תלמוד, והקוריאנים טועים ובגדול. פיתוח החשיבה שבתלמוד טמון, לדעתי, בצורת העריכה וההדפסה שלו: שפה זרה, בלי ניקוד, בלי סימני פיסוק, ותוך מעבר מנושא לנושא בצורה אסוציאטיבית1. התלמוד הקוריאני מתורגם לקוריאנית, ולכן כל 3 הראשונים לא קיימים בו. כמוהו כלימוד מתלמוד שטיינזלץ234. 1 זה, אגב, מזכיר מעט את המתרחש באייל. 2 שהוא מובן, ברור, מחכים ומשכיל בשלל נושאים נוספים כמו החי והצומח בתקופת התלמוד, מטבעות לשון ואחרים. אך פיתוח השכל אין בו. 3 לי בביתי תלמוד שטיינזלץ לצורך בדיקת עניינים שונים. אבל אם יזדמן לי ללמוד עם מישהו, אעדיף לשבת מול תלמוד הוילנא הרגיל. 4 ולצורך זה בדיוק, אגב, יש מהדורת שטיינזלץ-וילנא - דף הוילנא המסורתי, והפירושים-ביאורים-הרחבות של כבוד הרב - בדף ליד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלפול, ספקות, ריבוי קולות, מחלוקות... בעיניי זה עיקר העניין. וגם המעברים האסוציאטיביים - אם כי היום יכול לספק אותם האינטרנט עם ההיפר-טקסט שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק, שילמדו את האייל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר נוסה, זוכר? המורה ששלחה את תלמידיה לטקבק באייל והעבירה את דובי על דעתו ונימוסיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהוא התכוון "learn", לא "teach". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטקבק? מה החוצפה הזו? למה מה, לתלמוד הם כבר מכניסים פלפולים משלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על טוקבקים, אז הנה התשובה שלי: בחברה מודרנית, מי שחוסך לא שומר בדרך כלל את הכסף לעצמו, אלא משקיע אותו. אם לדוגמה החוסך מפקיד את הכסף בבנק, הבנק ילווה את הכסף למי שרוצה לרכוש דירה (לצורך צריכה) או לקבלן כדי שיממן את הבניה (השקעה). הכסף ממוחזר לתוך הכלכלה; או לצריכה, או להשקעה במוצרי הון (רכישה של מוצרים המשמשים לשם יצור של מוצרים אחרים). מדוע ההשקעה עדיפה על פני צריכה לטווח הארוך? במקום להתפלסף אתן דוגמה פשוטה (שאני לא המצאתי אותה...) נתבונן בכפר שתושביו מגדלים חיטה. החיטה היא גם מוצר צריכה (אוכלים אותה) וגם מוצר הון (זורעים אותה, כדי ליצר חיטה נוספת). כל האיכרים אוכלים חלק מהיבול, וחוסכים חלק אחר כדי שיהיה להם מה לזרוע כדי לקבל את היבול הבא. ככול שיחסכו יותר, יש להם סיכוי לקבל יבול גדול יותר בעונה הבאה. ברור שלאיכרים שיש להם יבול גדול יותר, קל יותר לחסוך, ואכן הם חוסכים יותר. החסכון שלהם מועיל קודם כל לחוסכים (זו מטרת החיסכון), אבל גם לכלל החברה. מדוע? מפני שהיבולים ילכו ויגדלו, מחיר החיטה ירד - וזה פנטסטי דווקא למי שיש לו פחות חיטה. לפני שאני נסחף להמשיך בתאור האידיליה החקלאית, ומפליג בתאור המכונות החקלאיות שירכשו בעודפי החיטה, ובתאור ההתיעלות העצומה, ומעבר איכרים למקצועות עירוניים, וממשיך בנוסח Civilization להפוך את הכפר שלנו לאימפריה גלקטית, נתאר לעצמנו מה האלטרנטיבה. נניח שמועצת הכפר מחליטה שצודק והוגן להטיל מס פרוגרסיבי על האיכרים בעלי יבול חיטה גדול, ולחלק את השלל ביו האיכרים שקיבלו יבול קטן יותר1. שיעור החיסכון יקטן, מפני שמי שיש לו פחות חיטה, אוכל חלק גדול יותר וחוסך פחות לצורך זריעה. היבול בעונה הבאה יגדל אך במידה מעטה. האימפריה הגלקטית תצטרך לחכות זמן רב יותר. אם הסיפור נשמע לך כמו מעשיה לילדים, ואינו מתאים לדעתך למה שקורה בעולם האמיתי, המסובך הרבה יותר, אז פשוט גגלי economic growth savings, ותראי שהעולם האמיתי מסכים איתי. ___ 1 אני לא אתיחס לmoral hazard שתעלול כזה יגרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיכרים בכפר השיקולים שונים. היבול משתנה במידה רבה משנה לשנה. הצריכה (מזון + זרעים) לא משתנה במידה רבה. לכן שומרים במחסנים. "מס פרוגרסיבי" מקטין באופן כללי את הסיכון. אבל זה באמת רלוונטי לשלבים מוקדמים של Cvilization. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלי הייתה תשובה לטוקבק של "נועה ו" למאמר של מירב ארלוזורוב http://www.themarker.com/markets/1.618491 אני התעצבנתי כי מדובר בפרשנית כלכלית בעיתון כלכלי, והייתי מצפה ממנה לקצת יושרה במקום להיות עיתונאית לכל עת, וללכת עם הקו הפופוליסטי של הברנז'ה והאג'נדה הנוכחית של The marker. אז כתבתי טוקבק קצר כי לא היה לי זמן ועצבים ליותר. אחר כך, אתמול בערב, גיליתי שנועה ענתה לי וכתבה בתגובה לטוקבק מספר 1: "[החיסכון] מועיל וחשוב מאוד - אבל לכיסו של החוסך בלבד. לעומת זאת, צריכה היא מנוע שמניע את המשק כולו. האמריקאים הבינו את זה בשנות ה-50 ויסדו את תרבות הצריכה כמנוע מונע משבר כלכלי עמוק. מיסים ישירים נמוכים ומיסים עקיפים גבוהים מועילים למי שמרוויח הרבה ושומר את כספו. מי שמרוויח מעט ומוציא את רוב כספו על מחיה - משלם הרבה יותר. למעשה, זה רובין-הוד-הפוך, שלוקח מהעניים ונותן לעשירים. ג'ון גאלט היה אוהב את זה." בקיצור, צריך להבין את התגובה שלי בהקשר של המאמר של מירב ארלוזורוב והטוקבק של נועה. אתה לא היית יכול להבין את זה, ולכן הסברתי. אני לא כל כך הבנתי מה אתה רוצה עם המחסנים והסיכון. אולי ההערות שלך נובעות מאי ידיעת ההקשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטעים שם, למה אתם לא מספרים לחבר'ה? פתאום ראיתי גם את צב מעבדה מחייך לו :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעצבן הוא, שלא שמתי לב שהגבתי שם בשמי המלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותמונה מקסימה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |