בתשובה לג'וד, 21/03/11 11:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המוטות המשומשים אינם בבוידעם, הם בבריכות אחסון מחוץ למבנה העיקרי של הכור (משהו דומה לבריכות העירוניות הגדולות של מקורות, רק בלי גג). כדאי לזכור ששינוע דלק גרעיני משומש הוא אופרציה לא פשוטה כלל; הדעת נותנת שמעדיפים לצמצם את מספר המשלוחים על ידי הגדלת כמות הדלק בכל משלוח. כמו כן, נראה לי שמיד לאחר הוצאתם מהכור המוטות הם עדיין רדיואקטיביים למדי, ועדיף לתת להם זמן מה להוריד את רמות הפליטה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שהם לא contained והמגן היחיד שלהם הוא המים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתנאים נורמליים הם לא זקוקים ליותר מזה; הם רק צריכים להיות מונחים במרחק גדול דיו זה מזה למנוע חזרה למסה קריטית, ולהיות מכוסים במים (שיש בהם חומר בולע-נויטרונים כמו חומצה בורית). הם לא פולטים חומרים החוצה. הם הרבה פחות מסוכנים, למשל, ממכל האמוניה בחיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המים שהתנקזו בדלי שהשארתי בחצר מן הגשמים האחרונים, נראו לי מעט ירקרקים. כמובן שהרתחתי אותם לפני ששתיתי, אך חשבתי לעצמי האם ייתכן שזה מה שקרוי גשם רדיואקטיבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם סתם ירקרקים, או גם זוהרים בלילה? אם הם זוהרים אז יש לך אספקת סטיקלייטים חינם לכל החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי לוודא - אתה צוחק, כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי לצחוק - אתה מוודא, כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בעקבות קצת קריאה נוספת בנושא הסתבר לי שרוב הדלק הגרעיני המשומש בארה''ב מאוחסן בדיוק בצורה הזו - בבריכות בחצר של הכורים שבהם השתמשו בו. ארה''ב סובלת ממחסור במקומות אחסון קבועים לפסולת גרעינית ומאיסור על עיבוד הדלק המשומש והפרדתו למרכיביו, ולכן ברוב המקרים פשוט אין לאן לסלק אותו. מוטות הדלק מאוחסנים בבריכות באופן זמני, תאורטית, אבל הזמניות הזאת מתמשכת לשנים וגם לעשורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפותחת כרגע טכנולוגיה שיכולה להשתמש בפסולת הגרעינית הזו כדלק להפקת עוד אנרגיה, תוך הורדת הנפח ב99%. ביל גייטס מדבר על זה בטד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא מספיק בטכנולוגיה שגייטס מדבר עליה, אבל זה סוג הדברים שאאמין בהם כשאראה אותם עובדים. מאז שנות הששים דיברו על Breeder Reactors, שיוצרים יותר דלק משהם צורכים. הרעיון הוא שאתה מווסת את כמויות הנויטרונים המהירים והאטיים שהראקציה פולטת. נויטרונים אטיים פוגעים באיזוטופים בקיעים (U-235, PU-239 ואחרים), מבקעים אותם ומקיימים את תגובת השרשרת; נויטרונים מהירים נלכדים על ידי איזוטופים לא בקיעים (בעיקר U-238) והופכים אותם לאיזוטופ בקיע (U-238 יכול להפוך ל-PU-239). אם אתה מנהל נכון את התהליך, אתה צורך את ה-U-238 ומייצר פלוטוניום, כך שכמות החומר הבקיע עולה עם הזמן (כמובן לא עד אינסוף, אבל אתה יכול להגיע בסופו של דבר לביקוע של חלק גדול בהרבה מהדלק משהיית משיג בדרך סטנדרטית). עם הזמן הסתבר שהסיפור הזה לא כדאי כלכלית וגם לא מלהיב מבחינה בטיחותית - אתה מקבל כור שכמות הפלוטוניום שבו רק עולה, ופלוטוניום הוא חומר שגורם לציאניד להראות בריא כמו נבטי שיבולת שועל אורגניים שגדלו בחווה של היפים בהרי צפון קליפורניה. יש כאן שתי סכנות - דליפה וגניבה. דלק כורים משומש רגיל הוא בעיקרו אורניום מדולל, עם כמויות קטנות של פלוטוניום שקשה מאד להפריד בלי אמצעים וידע (וגם סיכון) נכבדים מאד. דלק כזה לא יתן הרבה לטרוריסטים, ולא גורם הרבה נזק לסביבה אם הוא מאוחסן בצורה סבירה. אבל כור שפלוטוניום הוא מרכיב מרכזי בפעולה שלו - זה כבר משהו אחר. מי שמניח יד על פלוטוניום יכול לעשות הרבה מאד דברים, ופלוטוניום שדולף לסביבה בכמות משמעותית - אני לא הייתי רוצה להיות בסביבה הזו. אז יתכן שהטכנולוגיה של גייטס פותרת את הבעיות האלה, אבל כל עוד לא אראה דוגמה בקנה מדה תעשייתי קשה לי לראות בזה משהו שעומד להשפיע ברמה הגלובלית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |