|
||||
|
||||
מי אמר שבוואינט אין חוש הומור. ראית את הכותרת לתמונה? (ומה זה בדיוק התקופה הבולטריסטית?) |
|
||||
|
||||
לא ראיתי עד שאמרת, ובאמת מגיע להם ח"ח על ההומור. לגבי התקופה הבולטריסטית, כנראה שהתמקדת בתמונה וחיפפת את הקריאה בטקסט (בדיוק ההיפך מקוראי הפלייבוי שבין חברי האייל), וכך החמצת את ההסבר לפיו מדובר ב""תקופה לפני אלפי שנים, שבה ניתנו לבני אדם כוחות רוחניים אדירים." עד לפני כמה דקות הייתי בטוח שיש לי חשבון עתיק ופתוח עם אורן זריף: באחד החופשים הגדולים בתחילת התיכון (אמצע שנות השמונים) נסעתי עם חברים לסוף שבוע לכינרת, והרמקולים בחוף טחנו לנו במוח כל הלילה פרומואים למופע הטלפתיה המדהים של "אורן הקטן" שעומד להתחיל. לימים קראתי איפשהו שאותו "אורן הקטן" גדל והוא אורן זריף, והטינה האוטומטית שלי כלפיו (כמיסטיקן שרלטן) רק התעצמה כשהבנתי שהוא חייב לי כמה שעות שינה. רק עכשיו, כשבדקתי את עצמי, גיליתי שמדובר בשני מיסטיקנים/טלפתים שונים שהתקשורת הרבתה לבלבל ביניהם, וש"אורן הקטן" המקורי - ששמו בעצם אורן מיילי - אפילו זומן פעם בטעות למשטרה בגין חשד למעשה הונאה של אורן זריף. |
|
||||
|
||||
חוש הומור, אבל מחסור במגיהים. במסגרת יש הפניה ל''המשחק המסוכן של אורן הקטן'' שמדברת על אחת הפשלות הקודמות של זריף. |
|
||||
|
||||
גם כאן אצלנו בדקו וגילו תגובה 415186. אם זה מנחם אותך, הרבה התבלבלו, ואני ביניהם:תגובה 248481 ואגב פלייבוי- גם על זה דובר בדיון הזה תגובה 532166. |
|
||||
|
||||
אח, הסניליות. כנראה שזה עוד אחד מאותם הדברים ששכחתי שידעתי. |
|
||||
|
||||
חוש הומור שנגנב הישר מכאן. |
|
||||
|
||||
Antigonish
Hughes Mearns (1875-1965) Yesterday, upon the stair, I met a man who wasn’t there He wasn’t there again today I wish, I wish he’d go away... When I came home last night at three The man was waiting there for me But when I looked around the hall I couldn’t see him there at all! Go away, go away, don’t you come back any more! Go away, go away, and please don’t slam the door... (slam!) Last night I saw upon the stair A little man who wasn’t there He wasn’t there again today Oh, how I wish he’d go away |
|
||||
|
||||
"I see nobody on the road," said Alice.
"I only wish I had such eyes," the King remarked in a fretful tone. "To be able to see Nobody! And at that distance, too! Why, it's as much as I can do to see real people, by this light!" |
|
||||
|
||||
בשנת 1965 מצאתי טריק לטיפול באיש הבלתי נראה שלי. היתה לו צורה של גרגויל והוא כל הזמן ישב על סורגי החלון מאחורי. הוא היה בעצם סוג של שד. בכל פעם שהבטתי אחורה הוא נעלם, אבל נוכחותו הייתה מורגשת מאד. סגרתי את התריסים, אבל זה לא הפריע לו. עברה עלי תקופה מאד קשה. במשך חודשים הייתי שרוי בין פחדים לחרדות ולא ידעתי איך לצאת מזה. אני לא זוכר איך ומאיפה צץ בי לפתע הרעיון הבא: אמרתי לעצמי שהוא בעצם שומר עלי שלא יאונה לי כל רע. שהוא מגן עלי מפני כל השדים האחרים. זה עבד מיד. באותו רגע הפסקתי לפחוד. כל החרדות שלי נעלמו (לטובת אחרות, מציאותיות יותר) ולאחר מספר ימים נעלם גם האיש. עד היום אני מתגעגע אליו. |
|
||||
|
||||
מאוד דומה לתהליך שעבר עלי (אצלי זה היה גנב שישב על העץ בגובה הקומה השלישית בה גרתי, נפטרתי מבעייתם של כל אלה שגרו בחריץ שבין המיטה לקיר ועברתי לישון בבטחון במיטה במרפסת הפתוחה) |
|
||||
|
||||
האם גם הגנב שלך הוא אורן זריף? |
|
||||
|
||||
הגנב שלי היה צל בין הצללים אבל הוא מאוד דמה לגנב מאחד ממשחקי הלוח דאז, אולי ''ריכוז'' או משהו דומה. |
|
||||
|
||||
היום אני יודע שזה היה אורן זריף, שמהגנה אישית עלי עבר להגנה על כל המדינה |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |