|
אכן נושא האמונה בכך שהתנתקות לא תהיה הוא מאד רלוונטי לעניין ה"משיחיות" ומתאים אף להגדרה שלי ב תגובה 563603 ועכשיו אני מצטער שבגלל שברגע המתאים לא עלה העניין הזה בדעתי, לא התייחסתי אליו בדבריי הקודמים, לפני שמישהו יזכיר לי זאת. אבל אני רואה בתופעה ההיא יוצא מהכלל שמחזק את הכלל. היא שררה בעיקר בקרב חרדים ותומכים חיצוניים ופחות בקרב המתנחלים עצמם. אני זוכר שבעת ביקור בגוש קטיף זמן קצר לפני ההתנתקות היה לי שיח ושיג עם איזה בחור תמהוני שהיה בין המבקרים שאמר שלא תהיה התנתקות. כשאמרתי שכדי שלא תהיה ההתנתקות צריך שיתחולל נס, השיב שאין צורך בכך משום ששלושה רבנים, וביניהם הרבי מלובביץ שלא היא אז כבר בין החיים הבטיחו שלא יקום ולא יהיה. לתהייתי בעניין הרבי מלובביץ השיב שיש דרכים של התגלות שבעזרתם הועבר אליו המידע הזה. . . אני רוצה לציין שלשיחה ההיא היו עדים מספר אנשים ונשים שישבו בסמוך באוטובוס, כולם דתיים, וכולם תמכו בעמדה שלי והעריכו שהסיכוי שההתנתקות לא תתרחש הוא קטן מאד. בכלל, אם באמת האמינו המתנחלים בהבטחות הרבנים, מדוע הכינו עצמם למין "קרב השרדות" כזה ? כלל וכלל לא סביר. אולי היו פה ושם ניסיונות לחזק את עצמם ע"י אמירה כזאת, אך אמונה אמיתית בכך בקרב המתנחלים, אני חושב שלא הייתה. הייתה אז אמונה לא רציונאלית, אם כי בצורה אחרת, גם בקרב החילונים שבין מתנגדי ההתנתקות. הייתי אז בכנס בנהלל של אנשי קיבוצים ומושבים חילוניים שהתנגדו להתנתקות. הם (לפחות הדוברים על הבמה) האמינו מאד שההתנגדות הפאסיבית שהם מכינים תמנע את ההתנתקות. אני הייתי אז בעד צעדים הפגנתיים אך לא הערכתי שבכוחם יהיה למנוע את ההתנתקות, וחשבתי שעדיף לרכז את המאמצים בכיוון של הסברת חוסר הלגיטימות של השלטון ללכת בניגוד כה חד למה שהובן כעמדתו טרם הבחירות, אם כי גם כך הערכתי שהסיכוי להצליח קטן.
|
|