 |
כרגיל, התשקורת אשמה.
אכן, כפי שכותב מאקיאוולי בהקדמה ל"נסיך", הספר הוענק כמתנה ללורנצו המפואר לבית מדיצ'י אולם מאקיאוולי לא מגדיר אותו כ"ספר הוראות לשליט" אלא כך:
"כיוון שברצוני להגיש להוד-מעלתו תשורת עדות, אות שאני משרתו הנאמן, ולא מצאתי בין חפצי שום דבר יקר בעיני יותר מאשר דעת מעשיהם של אנשי השם הגדולים, שקניתי לי בניסיון רב-שנים בעסקי המגינות בימינו ובקריאה מתמדת בספרי הקדמונים, אני שולח להוד-מעלתו את תוצאות עיוני במעשיהם של אלה, שבדקתי וחקרתי ברוב שקידה זמן ממושך כשהן מקובצות בכרך קטן.
ואף על פי שאני סבור, כי חיבור זה אינו ראוי לבוא לפני הוד מעלתו, אני מאמין בלב שלם, שיתקבל ברצון, מרוב חסדו ונדיבות לבו, וגם משום שאין לאל ידי להגיש לו מתנה יפה מזו, שתאפשר לו להשיג בזמן קצר ביותר כל מה שלמדתי אני במשך שנים רבות בתלאות ובסכנות מרובות כל כך"
ניקולו מאקיאוולי, "כתבים פוליטיים - עיונים, הנסיך" תרגם ובאר אפרים שמואלי, הוצאת שוקן - 1985
קריאה *לא-זהירה* של הפסקה השניה תוביל למסקנה כי זהו ספר הוראות ליישום. קריאה זהירה תראה שזהו בעצם מחקר אקדמי-מדעי, אולי הראשון, בתחום מדעי החברה ולייתר דיוק בחקר הפוליטיקה, שמגיש מאקיאוולי כדי לפייס את לורנצו המפואר.
עיון מדוקדק ב"נסיך" יוביל אותך למסקנה שהמרחק בינו לבין פאשיזם (הרואה במדינה את העיקר למיטב הבנתי) לבין התוכן, העוסק בעיקר במניפולציה של דעת קהל ואנשים בכלל, הוא גדול. אמנם יש קשר מסויים אך האשמתו של מאקיאוולי (אולי בגלל שמוסוליני היה גם הוא איטלקי?) באחריות לפאשיזם מאז ועד עולם היא מוגזמת. האם תאשים גם את ניטשה באחריות לאכזריות בין אדם למשנהו? הרי זה אבסורד.
ואשר לסייפא של דבריך, דווקא ההסתרה, המאפיינת בדרך כלל אמונה - לפחות היהודית - למשל ע"י כיבוש הייצר והנטייה להחביא מעשים "לא-יאים", למשל מקרים של התעללות מינית, היא הרעה החולה. שימת הדברים על סדר היום היא שתוביל לשיפור המוסר, לא הצביעות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש