בתשובה לדובי קננגיסר, 18/05/00 9:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דובי ידידי, אתה חוטא בחטא אי ההבחנה בין טפל לעיקר ובין תיאוריה לפרקטיקה. חקר הפוליטיקה של מאקיאוולי לא יצר כללים חדשים אלא הסיק כללים מתוך המציאות. מאקיאוולי מביא דוגמאות בכל פרק ומסביר מדוע על ה"נסיך" לנהוג בצורה מסויימת. האם זה הופך אותו לפאשיסט? אם נקבל את העקרון שניתן להסיק מדבריך (מי שמנסח תיאוריה אחראי לכל ההשלכות שלה) איינשטיין אחראי למותם של מאות אלפי יפנים מפצצות האטום האמריקאיות, אלפרד נובל לכל תאונת דינמיט, ולבנהוק ללוחמה ביולוגית באשר היא. כאשר אתה מאשים את ניקולו מאקיאוולי באחריות לפשיזם אין הבדל בינך לבין עזר המאשים בתגובות אחרות את סארטר ב"לא להיות הוגה דעות". אני יודע שאני בעצם חוזר לדיון על (אי) השפעת המדע על המוסר (בין מוסר להשכל א') אבל אני חייב לפחות להגיד מילה טובה על ניקולו... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''הנסיך'' לא נכתב כספר הגות באוויר. הוא נכתב כמתנה (ויש שאומרים התרפסות) בפני שליט, והוא מוגדר על-ידי מקיאוולי עצמו כספר הוראות לשליט שיש לישמו, משל עמד מאחרי אוזנו של אותו שליט ששמו נשתכח מזכרוני כרגע, ולחש לו את כל העצות הללו בעת שההוא קבע את מדיניותו. מקיאוולי אינו אחראי כלל וכלל לזוועות השואה, גם לא טענתי זאת, אבל כל אדם שדעותיו מובילות אותו אל הפאשיזם הנובע מדבריו הינו באופן אינהרנטי בלתי מוסרי, לפחות על פי הסטנדרטים המקובלים היום. על כן, מי שמסתמך על דבריו כדי להסביר התנהגות כלשהי בימינו, מסתמך על שורשים חולים ורקובים, וזאת למרות שבסופו של דבר, כל מה שניקולו כתב היה נכון. תפקידנו אנו לדאוג שהצד הזה של הטבע האנושי יוסתר היטב, ולא להבליט אותו בגאווה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, התשקורת אשמה. אכן, כפי שכותב מאקיאוולי בהקדמה ל"נסיך", הספר הוענק כמתנה ללורנצו המפואר לבית מדיצ'י אולם מאקיאוולי לא מגדיר אותו כ"ספר הוראות לשליט" אלא כך: "כיוון שברצוני להגיש להוד-מעלתו תשורת עדות, אות שאני משרתו הנאמן, ולא מצאתי בין חפצי שום דבר יקר בעיני יותר מאשר דעת מעשיהם של אנשי השם הגדולים, שקניתי לי בניסיון רב-שנים בעסקי המגינות בימינו ובקריאה מתמדת בספרי הקדמונים, אני שולח להוד-מעלתו את תוצאות עיוני במעשיהם של אלה, שבדקתי וחקרתי ברוב שקידה זמן ממושך כשהן מקובצות בכרך קטן. ואף על פי שאני סבור, כי חיבור זה אינו ראוי לבוא לפני הוד מעלתו, אני מאמין בלב שלם, שיתקבל ברצון, מרוב חסדו ונדיבות לבו, וגם משום שאין לאל ידי להגיש לו מתנה יפה מזו, שתאפשר לו להשיג בזמן קצר ביותר כל מה שלמדתי אני במשך שנים רבות בתלאות ובסכנות מרובות כל כך" ניקולו מאקיאוולי, "כתבים פוליטיים - עיונים, הנסיך" תרגם ובאר אפרים שמואלי, הוצאת שוקן - 1985 קריאה *לא-זהירה* של הפסקה השניה תוביל למסקנה כי זהו ספר הוראות ליישום. קריאה זהירה תראה שזהו בעצם מחקר אקדמי-מדעי, אולי הראשון, בתחום מדעי החברה ולייתר דיוק בחקר הפוליטיקה, שמגיש מאקיאוולי כדי לפייס את לורנצו המפואר. עיון מדוקדק ב"נסיך" יוביל אותך למסקנה שהמרחק בינו לבין פאשיזם (הרואה במדינה את העיקר למיטב הבנתי) לבין התוכן, העוסק בעיקר במניפולציה של דעת קהל ואנשים בכלל, הוא גדול. אמנם יש קשר מסויים אך האשמתו של מאקיאוולי (אולי בגלל שמוסוליני היה גם הוא איטלקי?) באחריות לפאשיזם מאז ועד עולם היא מוגזמת. האם תאשים גם את ניטשה באחריות לאכזריות בין אדם למשנהו? הרי זה אבסורד. ואשר לסייפא של דבריך, דווקא ההסתרה, המאפיינת בדרך כלל אמונה - לפחות היהודית - למשל ע"י כיבוש הייצר והנטייה להחביא מעשים "לא-יאים", למשל מקרים של התעללות מינית, היא הרעה החולה. שימת הדברים על סדר היום היא שתוביל לשיפור המוסר, לא הצביעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על שאני מתערב בויכוח בינכם, אבל כאשר כתבתי על "סארטר", אלו דברים שנכתבו לאחר הביקורת של "פול ג'ונסון" בסיפרו אינטלקטואלים. איני מאשים את סארטר באי מוסריות, אני מאשים אותו שהוא מדבר על מוסריות, ואינו מקיים וגם לא חשב לקיים את מה שהוא דיבר. איזה משקל יש לדבריו?? מכונת דיבור מהלכת....זה היה סארטר. אני חושב שלאחר שתקראו את הביקורת עליו וגם קצת הביקורת של קאמי בספר האוטוביוגרפי "אלבר קאמי-חייו" תוכלו להבין את כוונתי. וסליחה על ההתפרצות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |