|
עצם העובדה שמבין שלוש הגישות שמנית לפער העדתי, כלומר למתאם בין פרמטרים סוציואקונומיים למוצא עדתי, אף לא אחת העלתה את האפשרות, דמיונית ככל שתהיה, שהפוטנציאל הסוציואקונומי של קבוצה מושפע באופן כלשהו מתרבות המוצא שלה - מרמזת על ההמשך. אנשי האייל הנבונים כבר העירו על חלק ניכר מן הבעייתיות העובדתית והלוגית שבמאמר, דבר שמקצר ומקל על תגובה זו.
במאמר מופיעות, בין השאר, טענות כמו: · המזרחיים שעלו לארץ היו ברובם משכילים לא פחות מעולי מזרח אירופה · תעודות ההשכלה של המזרחיים לא זכו להכרה רשמית · מרבית יושבי מחנות העולים לא ביקרו בבית הספר · חומר הלימודים התמקד בהווי יוצאי אירופה, והקשה על העולים המזרחיים את ההשתלבות בבתי הספר
האמת היא שלמרות שהיתה שכבה דקה משכילה בחלק מגלויות המזרח (עורכי דין, רופאים, ואף פרופסורים ידועי שם), רוב היהדות המזרחית היתה לכל היותר בעלת השכלה תורנית בלבד וחלקם אף אנאלפבתים. זה בקרב הגברים. בקרב עולי מרוקו ותימן למשל, בנוסף, רובן ככולן של הנשים היו אנאלפבתיות. אפילו בקרב עולי עירק, שהיו משכילים ושאפתנים, באופן יחסי, הרוב היו כמעט ללא כל השכלה כללית (נדמה לי שכ75%). אין לי שום כוונה להתחיל להיסחף למלחמת ציטוטים, הן בגלל קוצר זמני והן בגלל קולוסאליות ההחמצה של התמונה הכוללת הבאה לביטוי במאמרך והמסקנה ממנו לגבי יכולתי לשכנעך בנתונים נגדיים. אז אסתפק בדוגמית לגבי נקודה זו בלבד: ראי את תוצאות מחקרה של דוריס בן-סימון (למשל לגבי השכלת ההורים המרוקאים) וכן רבים אחרים בספרו של פרופ' משה ליסק (שאותו הזכרת): "העלייה הגדולה בשנות ה50 - כשלונו של כור ההיתוך", שיצא ב99'.
חלק גדול מן המיעוט המשכיל במרוקו, לא היה אידאליסטי כלל והגיע לצרפת ולקנדה ולא לישראל, כך שאין מה לדבר על "תעודות שלא הוכרו" כבעיה משמעותית. באותם מקרים מעטים בהם אכן היו תעודות, אכן ערך רובן היה מועט, בגלל רמת הידע והלימודים הנמוכים במזרח – בכל התחומים. אפילו לימוד התורה המזרחי התבסס בעיקר על זיכרון ושינון ולא על יכולת הבנה וכושר התפלפלות וטיעון, כבאשכנז.
לשם השוואה, כדאי לציין שבאירופה, אפילו באזורים הכפריים, הנידחים והנחשלים (רומניה, גליציה), לכל יהודי כמעט היה ידע ברמה של 8 שנות לימוד ואילו הנשים ידעו כולן קרוא וכתוב ("צאינה וראינה"...) לכל הפחות.
הטענה לגבי סדירות הביקורים בבתי הספר של יושבי מחנות העולים מאזכרת סכסוך שאכן היה בין פלגים דתיים במדינה הצעירה, שכל אחד מהם רצה את העולים לעצמו. אך מכאן ועד לקביעה ש'מרבית יושבי המחנות לא ביקרו בבית הספר' המרחק גדול.
הטענה לגבי אשכנזיות חומר הלימוד דורשת מאמר שלם שיטפל בכל הטענה האופנתית, מאז דרוך כוכב הפוסט מודרניזם שהמדע/ההיסטוריוסופיה/בעצם הכל, נכתב דרך עיניים גבריות-לבנות-מערביות ואילו ניתן לאחרים, הם היו מספרים סיפור אחר, יוצרים מדע אחר וכו'. ספציפית לענייננו, בכיתות לא לימדו ביידיש, הווי העיירה נחשב לגלותיות ממנה ניסו להתנער לשם יצירת אדם עברי חדש. אין לימודים מזרחיים ולימודים אשכנזיים, היו ויש רק לימודים עבריים טובים ורעים. הבעיה של התלמידים המזרחיים היתה הבעיה הכללית של עלייה זו, הווי אומר המטען אותו הביאו הם מן הבית. זה מה שפגע בהשתלבות חלק גדול מן התלמידים. מי שרצה ללכת בדרך הקידמה וההשכלה, הצליח להתגבר על הקשיים והדעות הקדומות ולהשתלב היטב בחברה הישראלית. לשם השוואה, כדאי לזכור שלא מעט מיהדות אירופה, שסבלה מאפליה ומרדיפות אמיתיים ונוראיים, עוד לפני מלחמ"ע II, עשו חיל בלימודיהם ובהישגיהם, גם כשהיו מחסומי דת, תרבות ושפה מלווים במחסור כלכלי וניסיונות אינטנסיביים לבלום אותם כמעט בכל דרך אפשרית.
הבעיה היא גם בכתיבה המרמזת בה את משתמשת, שמותירה את הרושם הלא נכון, מבלי לטעון אותו מפורשות דוגמא: · בתיכונים בעלי רוב אשכנזי מוצעים יותר מקצועות ברמות של 4 ו- 5 · מדוע מופנים המזרחיים הרחק מהתיכון העיוני?
הקורא יכול לחשוב שיושב איפשהו פקיד במשרד החינוך שבודק כל שם כנגד רשימת המזרחיים הסודית של המשרד, ואם אחוזם בביה"ס עובר את ה68, הוא מחליט למנוע מן התיכון מסלול במתמטיקה בהיקף 5 יח', גם אם יש לזה ביקוש. במסגרת המזימה, אם בטעות מגיע מזרחי עם נתונים מתאימים לתיכון עיוני, משלחים בו את תנין הבית של המוסד. את מודה שהממשלה ניסתה רבות לתקן את המצב, אך כל נסיון שלא הקפיץ ישר אוכלוסייה עם פיגור של מאות שנים אל מקום טוב במרכז הסטטיסטיקות, מרומז על ידך כעוד מזימה של האליטה השלטת, למרות שמתיאורך נובע דווקא להיפך. נראה שאינך מבדילה בין מתאם לסיבתיות. וזהו על רגל אחת, הגרעין הלוגי של כל המאמר.
ויש גם טענות מורכבות יותר, למשל לגבי אליטות חוסמות שקצרה היריעה מפרט ונקעה הנפש מהפרך. דרך אגב, אם אכן יש גידול בפער בשנים האחרונות, נדמה לי שהגידול הינו בעיקר באזורים נגועי ש"ס, ובעטייה. שווה בדיקה.
מדוע יצאתי כנגד המאמר? כי הוא ביטוי קונפורמיסטי נוסף למגמה מוסרנית-אינטלקטואלית הרווחת במערב בעשרות השנים האחרונות. אחד הביטויים של רוח זו הוא הבושה לדרג. לדרג טוב ורע, נכון ושגוי, נעלה ונחות. יש רק שונה. אין תרבות מפותחת ותרבות מפגרת, יש רק תרבויות שונות. אין מערכות ערכים טובות ומערכות רעות. יש רק מערכות ערכים שונות, שכל אחת טובה ונכונה בדרכה. לכל יש מקום והכל צריך להשמר, בשם הגיוון והשונות שהפכו לערך. אפילו אין אמת היסטורית אובייקטיבית, יש רק נארטיבים של קבוצות שונות. גישה זו שומטת את הקרקע מתחת לעיקר הישגי הציויליזציה המערבית, שלמרבה הצער נשארו נחלתה הכמעט בלעדית עד כה: ההומניזם, ההשכלה והקידמה הטכנולוגית ומקשה על הפצתם בקרב אלו אשר לא ידעום.
גישה זו מצמיחה גם הסטוריות מזויפות שמטופחות (ואוניברסיטאות ארה"ב ואירופה גדושות בהן) ומעודדות היתלות והסתגרות בתהילה ובעבר שלא היו, על חשבון הטמעת שלושת עמודי התווך הנ"ל, של כל תרבות חפצת חיים, ושלמרבה הבושה נוצרו דווקא במערב. למרבה הצער, נעשה זה לא פעם בסיוע אינטלקטואלים מערביים, שלמרות כוונותיהם הטהורות, משדרים לקבוצות ולעמים מפגרים שתרבותם לגיטימית ושהאשם במצבם הוא דווקא המערב העשיר והמנצל. יתרה מזאת, לא פעם מלמדים אינטלקטואלים מערביים קבוצות אלה מדוע המערב מנוון ורקוב, ואילו תרבותם שלהם שורשית ומפוארת, וכן שלגיטימי להתהדר במסכנותם ולהסתגר בבורותם, מפני האימפריאליזם התרבותי המערבי המחלחל, שהרי בורותם, אין היא אלא ידע אחר! (דרך אגב, את לא אשמה בכל :-)
דרוש אומץ לב כדי לומר למסכני כל העולם: זה בידיים שלכם! תחושות קיפוח, תביעות פיצויים, גאווה במורשת, דבקות במסורת ובערכים שלכם וכו' הם שמקבעים אתכם במצבכם וגם סיוע ממשלתי/בינ"ל נדיב יתקשה להביא אתכם לרמת חיים, לביטחון ולחופש להם אתם ראויים. את מכירה אינטלקטואל הומניסטי בולט שיש לו את האומץ לומר זאת בריש גלי מבלי לאבד את בולטותו ואף להיחשב לגיזען?
מוסכם על הכל שסיוע ממשלתי חכם ומושקע הוא אמצעי חשוב להקטנת הפער. אך יש לזכור שהוא לא תמיד חכם, זול וזמין, ולא פעם הוא מוכשל ומואשם כנסיון לכפות את תרבות הרוב. הוא אינו יכול להחליף את הכלל הפשוט שהוביל קבוצות שורדות לאורך הדורות: להשתנות תמיד, ללכת אחר ההצלחה ולחקות את המצליחים. זאת, על חשבון המסורת ושימור הגיוון והשונות. במקרה דנן הכלל אומר: נתקלתם בתרבות מפותחת יותר כמעט מכל בחינה? אמצו אותה!
|
|