בתשובה לאמ, 15/12/10 23:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסתכל על רשימת האוניברסיטאות הטובות בעולם במתמטיקה ורואה שב-20 המקומות הראשונים אין אף אוניברסיטה רוסית, לעומת שתי אוניברסיטאות בריטיות ושתיים צרפתיות. ב-50 המקומות הראשונים יש אוניברסיטה רוסית אחת, בדיוק אותו מספר כמו ישראל. במאה הראשונות יש את אותה אחת, לעומת 3 ישראליות, 4 בריטיות ו-9 צרפתיות (כולן - צרפת, ישראל ובריטניה, קטנות בהרבה מרוסיה). ברשימה דומה של מדעי הטבע רוסיה מופיעה פעם אחת במאיה הראשונה (מקום 29) לעומת 3 אוניברסיטאות ישראליות 9 אוניברסיטאות בריטיות ו-6 צרפתיות. אני מסכים שרוסיה תחת השלטון הסובייטי הצטיינה ב"מדע מעשי" (כולל "מתמטיקה מעשית"), והיום היא ממשיכה את המסורת הזאת. הנושאים שהזכרתי הם (חלקם, הידע שלנו באלגוריתם השתנה לחלוטין מאז המאה ה-19) תוצאה של המאות הקודמות, השימושים היומיומיים הם תוצאה של המאה ה-20 וה-21. אם בעבר יכלת להרשות לעצמך (כחברה) להעיף כל תלמיד שמתקשה קצת, ומקסימום פחות אנשים ידעו לגזור פונקציה אקספוננטית (דבר שמאד מועיל לקלדנית או קוטף קותנה) היום אתה פשוט לא יכול להרשות לעצמך את זה, המשמעות של זה לגבי החברה היא חורבן כלכלי (ואז גם אלה שלימדת יברחו מהמדינה שלך, הרי לא סתם לארה"ב יש מספיק כסף לפתות מדענים רוסיים ולא ההפך). "תלמיד שלא ילמד בצורה טובה בתיכון "אופן חשיבה מתמטי" יתקשה מאוד כאשר הוא יתקל בו לראשונה באוניברסיטה-תיכון (לא מכללות) במסלולים של "מדעים מדוייקים והנדסה"." ולכן הפתרון שלך הוא פשוט להעיף אותם מראש?! קיימת צפייה מאדם שמגיע לאוניברסיטה להיות מסוגל לפתח דרכי חשיבה חדשים. זה קיים בכל תחום, ואין סיבה שזה לא יתקיים במתמטיקה (ולמעשה, זה קיים גם היום תגובה 559087). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו גם נבחרת שח מעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך 50 אחוז מהמשתתפים בה הם יוצאו חבר העמים. שאר ה- 50 אחוז הם חניכי האסכולה הרוסית בשחמט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתמטיקה של התיכון (לא כולל תיכנות) מבוססת על מתמטיקה מהמאה ה- 19 לכל המאוחר. הרשימה של דירוג אוניברסיטאות שהבאת לא רלוונטית לנושא הנדון (הוראת מתמטיקה בתיכון). במאה העשרים, החל מ- 1980 בערך הוכנס לימוד תיכנות לתיכון, אלא שעדיין הוא לא חלק אורגני של מה שניקרא "תוכנית ללימודי מתמטיקה" לכן זה לא רלוונטי לדיונינו. הטענה שלך שלימודי התיכון במתמטיקה (למעט תיכנות) השתנו במשהו החל משנת 1960 בערך היא טענה שטותית. שינוי קוסמטי אינו השבחה. כפי שאמרתי בתגובה אחרת — בשנים 1940 עד 1960 הטמיעו בישראל את לימודי המתמטיקה לתיכון שהתבססו על (פירורים מ ..) המתמטיקה עד שנת 1900. מאז 1960 בערך יש ירידה מתמדת באיכות ההוראה בתיכון, לא הוסיפו שום תוכן חדש משמעותי מאז (אם כבר, הוסיפו תוספות טורדניות ומיותרות, כגון סטטיסטיקה). דעתי לגבי משמעת קפדנית בבית הספר היא שאם היא תונהג לא יקרה שום חורבן. זה עובד מצויין ביפן, סינגפור ומן הסתם בעוד ארצות במזרח הרחוק שעברו לתעשיה מודרנית (קוריאה, טאיוון). זה עבד טוב ברוסיה ובגרמניה. נדמה לי שבארץ בבתי ספר דתיים ממלכתיים עדיין יש משמעת כפי שהייתה בתיכוניים בשנת 1960 ויש לכך תוצאות חיוביות בהוראת המתמטיקה. כבר ציינתי את בית הספר שבח-מופת בתל אביב שבו יש משמעת "רוסית" קשוחה ותוצאות מעולות. מעטים מבין המוכשרים _ממש_ יועפו, ואם יועפו למרות כישוריהם הם יאבדו מקסימום שנת לימודים אחת (וילמדו לקח לחיים שאסור לזלזל בלימודים סדירים). אילו שהם כשרוניים אבל לא מסוגלים לאורך זמן ללמוד בצורה ממושמעת, יהיו בדרך כלל עובדים לא ממושמעים, כלומר עובדים גרועים בדרך כלל. יהיו גם מעטים שהם כשרוניים אבל לא רוצים ללמוד בבתי ספר ממוסדים. לא נורא, העיקר שיעברו מבחני בגרות ומבחני כניסה אחרים. מה שחשוב שהם ישיגו השגים איכותיים בלי שהם יהיו מיפגע לתלמידים שכן רוצים ללמוד במסגרת מימסדית. שים לב: במדעים מדוייקים משמעת אינה מפריעה ליצירתיות, זה מרכיב הכרחי (כמו שהממציא תומס אלווה אדיסון אמר: ההמצאות שלי זה 10 אחוז רעיון חדש ו- 90 אחוז עבודה שחורה כדי לממש אותו). לגבי הפיסקה האחרונה שלך ("קיימת ציפיה שאדם שמגיע לאוניברסיטה יהיה מסוגל לפתח דרכי חשיבה חדשות"). ציפיה זו נידונה לכשלון. בבית הספר התיכון צריך, במשך מספר שנים, ללמוד את הבסיס; זה דורש עמל רב ושינוי גדול באופן החשיבה, יש הרבה דברים שאינם באים בקלות על סמך אינטואיציה בלבד. באוניברסיטה אין מספיק זמן ללמוד את הבסיס הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרת סטטיסטיקה כ"תוספת טורדנית מיותרת" היא אבסורד, עד כדי כך שהיא מאירה את כל דבריך באור אבסורדי. בימינו - ואינני יודעת איך זה היה בשנות הארבעים של המאה הקודמת - אדם נתקל בסטטיסטיקה על כל צעד ושעל לפחות בתקשורת. גם בחיים שמחוץ לתקשורת יש מקום לסטטיסטיקה. לגבי החינוך הממלכתי דתי: חלק גדול ממנו "אתיופי", ולא מזמן התברר שילדים "אתיופים" ילידי הארץ מצליחים בלימודים פחות מאשר ילדים שעלו מאתיופיה. לגבי תוכנית מופת: היא כבר מזמן לא רוסית. היא בנויה על בחירת תלמידים "מעל הממוצע וללא בעיות התנהגות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום צורך בסטטיסטיקה להבנת טענות שמובאות בתקשורת. תוכנית סינגפור יכולה לטפל בנושא ברמה מספקת ולא פורמלית, למשל בדוגמאות לא טריביאליות של שימוש במושג "אחוזים". השלמות על סטטיסטיקה במסלולים אקדמיים יכולה להעשות בתוך האקדמיות, לתלמידים שממש משתמשים באותן השלמות. לגבי חינוך דתי, דיברתי על בתי ספר ממלכתיים-דתיים שאינם "חרדים". מספר האתיופים שהם תלמידי חטיבת ביניים ואילך הוא לפי הערכתי פחות מ- 10000 תלמידים, חלק ניכר מהם בבתי ספר "חרדים" מתונים (ש"ס וחב"ד). לא חושב שזה משפיע במיוחד על רמת בתי הספר הדתיים שמחוייבים ללימודי מתמטיקה. את מתבלבלת בין "תוכנית מופת" של משרד החינוך לבין בית הספר שבח-מופת. בית ספר שבח-מופת הוא מבנה של בית ספר המקצועי "שבח" בדרום תל אביב, שהשתלטו עליו "מורים מחבר העמים, אקדמאים" (הם לא מצאו עבודה מספקת בתחום המדעי בגלל סיבות שונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תוכל להתרשם מחשיבות הסטטיסטיקה בדיון 2009 2. אתיופים בחינוך חרדי? לא ממש. החרדים חושבים שהם בכלל לא יהודים. הנה משהו על אתיופים במערכת החינוך 3. אתה לא מתבלבל, אתה פשוט שכחת לרגע שיש חיים מחוץ לתל אביב. עמותת מופת כבר מזמן מפעילה את "תוכנית מופת" בהרבה בתי ספר, וביחד עם משרד החינוך, אבל עדיין ביה"ס המדובר גם שייך אליה. תסתכל בערך של ביה"ס בשבח מופת [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם הרבה דברים שכן באים בקלות על סמך אינטואיציה, אבל האינטואיציה נבנית על הרבה נסיון, קרי: תרגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשימה שהבאתי רלוונטית לטענה שלך ש"אני מעריך באופן גס שארצות הברית היא במקום ראשון. מייד אחריה, (לפי סדר לא ידוע) יש את רוסיה, גרמניה, צרפת, יפן", ולמעשה מפריכה אותה לחלוטין. (אבל, אם זה יעזור לך, אתה יכול גם להסתכל על התוצאות העצובות של הרוסים במבחני פיז"ה) לא טענתי ש"לימודי התיכון במתמטיקה (למעט תיכנות) השתנו במשהו החל משנת 1960". טענתי, ואני חוזר וטוען, שהידע שלנו על המח האנושי השתנה במאתיים השנים האחרונות, שהחברה שלנו, הצרכים שלה והדרישות מאדם להשתלב בה השתנו במהלך אותן שנים. משמעת קפדנית זה דבר אחר, העלת טענה אחרת: "להעיף מהכיתה תלמיד חלש במיוחד שאינו עובר ציון מינימלי. כמו כן, להעיף מבית הספר תלמיד שמפריע יותר מדי בשיעורים." משום ש"לא התווסף שום תוכן אמיתי משמעותי חדש ב- 100 השנים האחרונות" ואני חושב שהסברתי למה אתה טועה. ולגבי ההצלחה של המשמעת הקפדנית, חובת ההוכחה עליך. כשמשווים את התוצאות של מדינות "קפדניות" מול מדינות "מתירניות" מקבלים תמונה שונה לחלוטין. לא מעניין אותי רק (או אפילו לא בעיקר) "המוכשרים _ממש_", מעניינים אותי גם ה"מוכשרים", ה"כמעט מוכשרים", ואפילו "חסרי הכשרון". החברה שלנו זקוקה גם למהנדסים, כימאים, בנקאים, טייסים, שרברבים, טבחים, פיזיקאים ומורים ולא רק לפרופסורים למתמטיקה. הטענה ש"במדעים מדוייקים משמעת אינה מפריעה ליצירתיות, זה מרכיב הכרחי" זקוקה לוגמאות (וציטוט של אדיסון, ממציא גאון אבל לא ממש קשור למדעים מדוייקים, איננה הסבר). ולגבי הטענה האחרונה שלך ("ציפיה זו נידונה לכשלון") העובדות מצביעות שזה לא נכון. במדעים מדוייקים במערב לומדים שאם העובדות והתיאוריה לא מסתדרים, התיאוריה צריכה להשתנות. כנראה שברוסיה זה לא המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפיסקה הראשונה שלך. ניכר בך שיש לך קשיים ניכרים בהבנת הניקרא. חוץ מזה כנראה אינך מכיר מקרוב את ההדרך בה ניתפסים ונלמדים נושאים מתמטיים. מעמד רוסיה במיבחניים עכשיים לא רלוונטית לדיון, כי הייתה שם מהפכה עצומה בעקבות התמוטטות המשטר הסובייטי. למהפיכות כאילו יש מחיר (זמני) גם בהוראה וגם בהכשרות אחרות. לדוגמא: ברית המועצות הייתה מעצמת ספורט וירדה הרבה מגדולתה לאחר התמוטטות המשטר הסובייטי. כפי שאמרתי, התכנים של מתמטיקה לתיכון לא השתנו כלל במאה השנים האחרונות, הם הוכנסו לארץ במלואם בערך עד שנת 1940 והוטמעו עד בערך 1960 , לאחר מכן חלה התדרדות ברמה (שלפי דעתי מקורה בתלונות של תלמידים על כך "שלימודי מתמטיקה בתיכון קשים מדי"). אין שום צורך מיוחד בחיינו המודרנים להכניס נושאים חדשים במתמטיקה בתיכון, ובוודאי אין צורך כזה כל עוד לא פותרים את בעיית היסוד של הוראת מתמטיקה בתיכון. בעיית היסוד של מתמטיקה בתיכון היא הבנה סבירה של השיטה הדדוקטיבית במתמטיקה (הוספת נושאי לימוד נוספים, כגון סטטיסטיקה, אינם מוסיפה מאומה להבנה זו אלא דווקא גורעת משום שהיא מצמצמת את הזמן המוגבל שמוקדש להוראת השיטה הדדוקטיבית). הוספת נושאים "טכניים" למתמטיקה (כגון סטטיסטיקה) --- לא משפרת בכלל או משפרת רק באופן שולי את ההבנה של בוגרי תיכון. מי שממשיך בלימודים אקדמיים וזקוק להשלמת נושאים "טכניים" מקבל את ההשלמה ללא שום קושי באקדמיה ,תוך מספר שעות לימוד מעטות. כל זאת בתנאי שהוא מבין בצורה סבירה את השיטה הדדוקטיבית במתמטיקה. האקדמיה לא יכולה ללמד כראוי את השיטה הדדוקטיבית למי שאינו לומד שם במסלולי מדעים מדוייקים (לרבות הנדסה); הסיבה: הוראתת השיטה הדדוקטיבית הרבה יותר קשה וממושכת מאשר הוראת נושאים "טכניים" במתמטיקה. לגבי קפדנות: העפת תלמיד כושל ממסלול מתמטי אם לא עבר ציוני מינימום הוא דבר הכרחי, אין שום פטנט שיכול לעקוף צורך זה. לא מעיפים תלמיד מייד וגם לא לצמיתות (הוא יכול לנסות שנה נוספת או להשלים לימודים במוסד אחר). קפדנות אין פירושה להתעמר בתלמידים, אלא רק למנוע מתלמידים חלשים ללמוד במסלולים תובעניים. זה מה שקיים ביפן, סינגפור, וכנראה גם בבתי ספר איכותיים באירופה וארצות הברית. _מוכשרים ממש_ אינם צריכים להיות "גאונים" או "פרופסורים", בבקשה אל תקצין את דברי לצורך ווכחנות. באופן גס, מי שמשיג 8 בבגרות 5 יחידות (בלי הנחות ושטיקים) הוא _מוכשר ממש_ בעיני. במקצועות מדוייקים כמו: הנדסה, כימיה, כלכלה (בנקאים), מורה במקצועות מדוייקים, טייס — מי שאינו _מוכשר ממש_ במתמטיקה אינו מתאים בכלל למקצוע. לעומת זאת, מורה במקצועות לא מדוייקים לא צריך להיות _מוכשר ממש_ במתמטיקה הוא צריך כישורים אחרים. דוגמאות לכך שמשמעת אינה פוגעת ביצירתיות. כל הלומדים במדעים מדוייקים לאורך זמן, או תלמידי מוסיקה מתקדמים, או תלמידי ציור מתקדמים --- הם דוגמאות לכך. ציטטתי את תומס אלווה אדיסון מכיוון שהוא תיאר בצורה טובה את המינון הנכון של כשרון משולב בעבודה קפדנית. במערב כל סיפורי ההצלחה במדעים מדוייקים נעשו דרך מסלול לימודים עם דרישות קפדניות. יתכן שיש בתי ספר בהם התלמידים לא זקוקים כלל לדירבון חיצוני כי הם מדרבנים את עצמם. יתכנו גם כאילו שלא למדו במסלול מימסדי בגלל קוצר רוח לגבי קצב למידה במסלולים מימסדיים (למשל סטיב ג'ובס), אבל גם במסלול אוטו-דידקטי הם דורשים מעצמם דרישות קפדניות. סטיב ג'ובס ידוע כפרפקציוניסט בלתי ניסבל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |