בתשובה לאמ, 17/12/10 4:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשימה שהבאתי רלוונטית לטענה שלך ש"אני מעריך באופן גס שארצות הברית היא במקום ראשון. מייד אחריה, (לפי סדר לא ידוע) יש את רוסיה, גרמניה, צרפת, יפן", ולמעשה מפריכה אותה לחלוטין. (אבל, אם זה יעזור לך, אתה יכול גם להסתכל על התוצאות העצובות של הרוסים במבחני פיז"ה) לא טענתי ש"לימודי התיכון במתמטיקה (למעט תיכנות) השתנו במשהו החל משנת 1960". טענתי, ואני חוזר וטוען, שהידע שלנו על המח האנושי השתנה במאתיים השנים האחרונות, שהחברה שלנו, הצרכים שלה והדרישות מאדם להשתלב בה השתנו במהלך אותן שנים. משמעת קפדנית זה דבר אחר, העלת טענה אחרת: "להעיף מהכיתה תלמיד חלש במיוחד שאינו עובר ציון מינימלי. כמו כן, להעיף מבית הספר תלמיד שמפריע יותר מדי בשיעורים." משום ש"לא התווסף שום תוכן אמיתי משמעותי חדש ב- 100 השנים האחרונות" ואני חושב שהסברתי למה אתה טועה. ולגבי ההצלחה של המשמעת הקפדנית, חובת ההוכחה עליך. כשמשווים את התוצאות של מדינות "קפדניות" מול מדינות "מתירניות" מקבלים תמונה שונה לחלוטין. לא מעניין אותי רק (או אפילו לא בעיקר) "המוכשרים _ממש_", מעניינים אותי גם ה"מוכשרים", ה"כמעט מוכשרים", ואפילו "חסרי הכשרון". החברה שלנו זקוקה גם למהנדסים, כימאים, בנקאים, טייסים, שרברבים, טבחים, פיזיקאים ומורים ולא רק לפרופסורים למתמטיקה. הטענה ש"במדעים מדוייקים משמעת אינה מפריעה ליצירתיות, זה מרכיב הכרחי" זקוקה לוגמאות (וציטוט של אדיסון, ממציא גאון אבל לא ממש קשור למדעים מדוייקים, איננה הסבר). ולגבי הטענה האחרונה שלך ("ציפיה זו נידונה לכשלון") העובדות מצביעות שזה לא נכון. במדעים מדוייקים במערב לומדים שאם העובדות והתיאוריה לא מסתדרים, התיאוריה צריכה להשתנות. כנראה שברוסיה זה לא המצב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפיסקה הראשונה שלך. ניכר בך שיש לך קשיים ניכרים בהבנת הניקרא. חוץ מזה כנראה אינך מכיר מקרוב את ההדרך בה ניתפסים ונלמדים נושאים מתמטיים. מעמד רוסיה במיבחניים עכשיים לא רלוונטית לדיון, כי הייתה שם מהפכה עצומה בעקבות התמוטטות המשטר הסובייטי. למהפיכות כאילו יש מחיר (זמני) גם בהוראה וגם בהכשרות אחרות. לדוגמא: ברית המועצות הייתה מעצמת ספורט וירדה הרבה מגדולתה לאחר התמוטטות המשטר הסובייטי. כפי שאמרתי, התכנים של מתמטיקה לתיכון לא השתנו כלל במאה השנים האחרונות, הם הוכנסו לארץ במלואם בערך עד שנת 1940 והוטמעו עד בערך 1960 , לאחר מכן חלה התדרדות ברמה (שלפי דעתי מקורה בתלונות של תלמידים על כך "שלימודי מתמטיקה בתיכון קשים מדי"). אין שום צורך מיוחד בחיינו המודרנים להכניס נושאים חדשים במתמטיקה בתיכון, ובוודאי אין צורך כזה כל עוד לא פותרים את בעיית היסוד של הוראת מתמטיקה בתיכון. בעיית היסוד של מתמטיקה בתיכון היא הבנה סבירה של השיטה הדדוקטיבית במתמטיקה (הוספת נושאי לימוד נוספים, כגון סטטיסטיקה, אינם מוסיפה מאומה להבנה זו אלא דווקא גורעת משום שהיא מצמצמת את הזמן המוגבל שמוקדש להוראת השיטה הדדוקטיבית). הוספת נושאים "טכניים" למתמטיקה (כגון סטטיסטיקה) --- לא משפרת בכלל או משפרת רק באופן שולי את ההבנה של בוגרי תיכון. מי שממשיך בלימודים אקדמיים וזקוק להשלמת נושאים "טכניים" מקבל את ההשלמה ללא שום קושי באקדמיה ,תוך מספר שעות לימוד מעטות. כל זאת בתנאי שהוא מבין בצורה סבירה את השיטה הדדוקטיבית במתמטיקה. האקדמיה לא יכולה ללמד כראוי את השיטה הדדוקטיבית למי שאינו לומד שם במסלולי מדעים מדוייקים (לרבות הנדסה); הסיבה: הוראתת השיטה הדדוקטיבית הרבה יותר קשה וממושכת מאשר הוראת נושאים "טכניים" במתמטיקה. לגבי קפדנות: העפת תלמיד כושל ממסלול מתמטי אם לא עבר ציוני מינימום הוא דבר הכרחי, אין שום פטנט שיכול לעקוף צורך זה. לא מעיפים תלמיד מייד וגם לא לצמיתות (הוא יכול לנסות שנה נוספת או להשלים לימודים במוסד אחר). קפדנות אין פירושה להתעמר בתלמידים, אלא רק למנוע מתלמידים חלשים ללמוד במסלולים תובעניים. זה מה שקיים ביפן, סינגפור, וכנראה גם בבתי ספר איכותיים באירופה וארצות הברית. _מוכשרים ממש_ אינם צריכים להיות "גאונים" או "פרופסורים", בבקשה אל תקצין את דברי לצורך ווכחנות. באופן גס, מי שמשיג 8 בבגרות 5 יחידות (בלי הנחות ושטיקים) הוא _מוכשר ממש_ בעיני. במקצועות מדוייקים כמו: הנדסה, כימיה, כלכלה (בנקאים), מורה במקצועות מדוייקים, טייס — מי שאינו _מוכשר ממש_ במתמטיקה אינו מתאים בכלל למקצוע. לעומת זאת, מורה במקצועות לא מדוייקים לא צריך להיות _מוכשר ממש_ במתמטיקה הוא צריך כישורים אחרים. דוגמאות לכך שמשמעת אינה פוגעת ביצירתיות. כל הלומדים במדעים מדוייקים לאורך זמן, או תלמידי מוסיקה מתקדמים, או תלמידי ציור מתקדמים --- הם דוגמאות לכך. ציטטתי את תומס אלווה אדיסון מכיוון שהוא תיאר בצורה טובה את המינון הנכון של כשרון משולב בעבודה קפדנית. במערב כל סיפורי ההצלחה במדעים מדוייקים נעשו דרך מסלול לימודים עם דרישות קפדניות. יתכן שיש בתי ספר בהם התלמידים לא זקוקים כלל לדירבון חיצוני כי הם מדרבנים את עצמם. יתכנו גם כאילו שלא למדו במסלול מימסדי בגלל קוצר רוח לגבי קצב למידה במסלולים מימסדיים (למשל סטיב ג'ובס), אבל גם במסלול אוטו-דידקטי הם דורשים מעצמם דרישות קפדניות. סטיב ג'ובס ידוע כפרפקציוניסט בלתי ניסבל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |